1.     האם יש לדחות את תביעת התובע להכרה בגידול סרטני שהתגלה בשנת 2011 כפגיעה בעבודה מחמת התיישנות? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה.

 

התשתית העובדתית

התביעה לנתבע

2.     ביום 30.10.2011 הגיש התובע תביעה לנתבע על גבי טופס "תביעה תשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" בגין פגיעה בעבודה – גידול סרטני בשלפוחית השתן שהתגלה בשנת 2011 (להלן: המחלה).

 

3.     ביום 26.1.2012 דחה הנתבע את תביעת התובע, בזו הלשון^[1] (להלן: מכתב הדחייה):

"הריני מאשר את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין מחלתך שהתקבלה ב-30/08/2011, אולם לצערי עלי לדחות אותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה הינה תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

'תאונת עבודה' הינה תאונה שאירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מי מטעמו.

'מחלת מקצוע' הינה מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח חלה בה תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו.

מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך בנגרות" (ההדגשה במקור – ק.כ).

 

במכתב הדחייה הביא הנתבע לידיעת התובע את העובדה שניתן להגיש תביעה על ההחלטה לבית הדין בתוך 12 חודשים ממועד קבלתה.

 

מכתב הדחייה נשלח לכתובתו של התובע בבת ים בדואר רשום.

 

התביעה  לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב

4.     ביום 1.3.2015, לאחר למעלה משלוש שנים, הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, מכיוון שהתגורר בתחום סמכותו באותו מועד (ב"ל (ת"א) 786-03-15) (להלן: התביעה הראשונה).

 

5.     ביום 3.5.2015 הגיש הנתבע כתב הגנה במסגרתו טען שיש לדחות את התביעה הראשונה מחמת התיישנות מכיוון שהוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד קבלת מכתב הדחייה^[2].

כמו כן, בחודש 6/2017 הגיש הנתבע בקשה נפרדת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות^[3].

 

6.     התובע טען כי העיכוב בהגשת התביעה הראשונה נגרם על ידי משרד עורכי הדין מרקמן-טומשין, אליהם פנה לצורך ייצוגו.

 

7.     בחודש 11/2018, לבקשת בית הדין בתל אביב, הגיש משרד עורכי הדין מרקמן-טומשין עמדה בהתייחס לטענות התובע על עיכוב מצידם בהגשת התביעה הראשונה^[4].

לטענתם, התובע פנה אליהם לצורך קבלת ייצוג משפטי ביום 29.2.2012 בשתי תביעות: האחת, תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה. השנייה, תביעה להכרה במחלה כפגיעה בעבודה, זאת לאחר שהנתבע דחה את התביעה לדמי פגיעה. עוה"ד מרקמן-טומשין הוסיפו שלאחר בחינה מעמיקה של הטענות הודיעו לתובע שבכוונתם לטפל רק בתביעה הראשונה הנוגעת לליקוי השמיעה ולא בתביעה השנייה הנוגעת למחלה, וכך עשו.

לפיכך, התובע הגיש באופן עצמאי את התביעה להכיר במחלה כפגיעה בעבודה. לטענתם, לאחר דיון קדם המשפט הודיע להם התובע שמתקיים דיון בנוגע להכרה במחלה כפגיעה בעבודה. עורך דין ממשרדם שהיה באותו יום בבית הדין בדיון אחר הודיע על ייצוג התובע, מבלי שהיה מודע להשתלשלות העניינים. לאחר הדיון, נערך בירור מול המחלקה המטפלת בתביעות מסוג זה והתברר העניין. לפיכך, לאחר מספר ימים הודיעו לבית הדין ולתובע על התפטרות מייצוג בתביעה הראשונה מאותם שיקולים שנמסרו לתובע בשנת 2012.

 

8.     ביום 17.1.2019 התקיים דיון הוכחות בתביעה הראשונה לפני השופטת אירית הרמל. התובע יוצג באותו הליך על ידי עורך דין מהלשכה לסיוע משפטי. לאחר שהתנהלה שיחה לפשרה מחוץ לפרוטוקול וניתנה לצדדים הפסקה על מנת לשקול צעדיהם, הודיע התובע, באמצעות בא כוחו, שהוא מסכים למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.

 

בהתאם להודעת התובע ניתן פסק דין הקובע כי "התביעה תימחק ללא צו להוצאות"^[5] (להלן: פסק הדין).

 

תביעה נוספת לנתבע באותה עילה

9.     ביום 18.3.2019, לאחר כחודשיים ממועד מתן פסק הדין, הגיש התובע תביעה חוזרת לנתבע להכיר במחלה כפגיעה בעבודה.

 

10.  ביום 27.3.2019 דחה הנתבע את התביעה בשל ההליכים הקודמים. וכך כתב הנתבע^[6]:

"מאשרת קבלת תביעתך להכרה במחלת מקצוע אשר התקבלה בתאריך 18/03/2019.

תביעה זו התקבלה כבר בתאריך 30/10/2011 ונדחתה על ידנו בתאריך 26/01/2012.

כמו כן, הגשת תביעה לבית הדין לעבודה בענין וזו נמחקה לבקשתך ב-17/01/2019.

לכן, לא ניתן לדון בשנית בקשר הסיבתי בין מחלתך ועבודתך.

באפשרותך לפנות למחלקת נכות כללית".

 

ההליכים בתביעה הנוכחית

11.  ביום 2.6.2019, כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הגיש התובע את התביעה שלפנינו.

בכתב התביעה נטען כי המחלה התפרצה בשנת 2011 ומאז היא לא עוזבת אותו. התובע הוסיף כי הוא חוזר בו מההחלטה לסגור את התיק ומבקש לדון בו מחדש מחמת החמרה במצבו. התובע טען שמשנת 2011 לא חזר לעבודה בעקבות המחלה וכי במשך שנים רבות עבד עם חומרים מסרטנים כמו צבע לרהיטים, דבק מגע ונסורת.

 

12.  ביום 4.9.2019 הגיש הנתבע "בקשה דחופה מטעם הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה ומחמת היותה קנטרנית וטורדנית".

הנתבע טען כי התביעה התיישנה מכיוון שהוגשה בחלוף שבע שנים ממשלוח מכתב הדחייה ובחלוף למעלה משנתיים וחצי מהמועד הקבוע בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969, לאחר קיזוז תקופת ניהול ההליך הקודם בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

 

נטען כי התובע לא הצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות ויתור על טענת ההתיישנות ועל כן אין הצדקה להאריך את המועד להגשת התביעה בשיהוי כה גדול ולאחר שהתובע הסכים למחוק את התביעה בהליך קודם.

 

13.  ביום 4.9.2019 הגיש התובע תגובה לבקשת הנתבע וטען שבמשך חמש שנים אמר לו עורך דינו שאין לו סיכוי בהליך. לאחר מכן גם עורך הדין מטעם הסיוע המשפטי שייצג אותו אמר לו שאין לו סיכוי בהליך. נטען כי כל עורכי הדין רימו אותו. התובע הוסיף שהרופא שלו אמר שיש סיכוי שהמחלה נגרמה כתוצאה מהעבודה בשל הצבע ודבק המגע בהם השתמש בעבודתו. התובע ביקש שבית הדין ידון בתביעה ויקבע שקיבל את המחלה בעקבות העבודה בנגרייה.

 

14.  ביום 30.10.2019 התקיים דיון בהליך.

 

טענות הצדדים בתמצית

15.  הנתבע טען שהתובע הגיש את התביעה הראשונה באיחור והוא עמד על טענת ההתיישנות באותו הליך. לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים לטענת ההתיישנות, לרבות עמדת משרד מרקמן-טומשין לטענות התובע בדבר עיכוב בהגשת התביעה, המשיך הנתבע לעמוד על טענת ההתיישנות. טענות אלה נשמעו בדיון ההוכחות שהתקיים בהליך ולאחר שהוסבר לתובע המצב המשפטי הוא הסכים למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. התובע יוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי והבין את השלכות המחיקה.

אין כל קשר בין משרד עו"ד מרקמן-טומשין לבין הנתבע ואף אין קשר בין הנתבע לבין עורכי הדין מטעם הסיוע המשפטי שייצגו את התובע, ויש לדחות מכל וכל את הטענה שלפיה עורכי הדין עשו יד אחת עם הנתבע על מנת שהתובע לא יקבל את זכויותיו.

התובע לא הגיש השגה על פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה ולא ביקש לחדש את ההליך בבית הדין בתל אביב, אלא בחר להגיש תביעה זהה בבית הדין בחיפה בניסיון להביא לתוצאה שונה. אין להתיר התנהלות זו.

התובע לא הביא נימוק מוצדק באשר לאיחור בהגשת תביעתו לבית הדין בתל אביב. אין הצדקה לפתוח את ההליך מחדש לאחר שעניינו של התובע נדון והוא הסכים למחוק את התביעה.

 

16.  התובע טען כי בשנת 2011 חלה בסרטן ובמשך כשנה שולם לו בגין נכות בשיעור 100%. לאחר מכן פנה לקבלת דמי פגיעה וקצבה אולם הנתבע דחה את תביעתו. התובע הוסיף וטען שעבד עם חומרים מסרטנים כמו: דבק וצבע במשך 25 שנה ולכן ברור שהמחלה שלו נובעת מאותם חומרים. ד"ר קורצ'ק שטיפל בו אמר לו בשנת 2017 שהמחלה קשורה לעבודתו.

עוד נטען כי המחלה פעילה לכל החיים והוצג מסמך רפואי בעניין[7]. התובע הוסיף כי חלפו 9 שנים מאז שחלה והוא הוציא את כספים רבים על טיפולים. כיום הוא מקבל סכום של 2,000 ש"ח לחודש מהנתבע.

התובע הוסיף כי הגיש את התביעה באיחור מכיוון שהתיק שלו עוכב אצל משרדי עורכי הדין השונים במהלך השנים – תחילה משרד עורכי הדין מרקמן-טומשין ובהמשך משרד עו"ד אברמוב שייצגה אותו מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

התובע הוסיף כי הסכים למחוק את התביעה הראשונה מכיוון שעורך הדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי שייצג אותו עשה יד אחת עם הנתבע ודרש ממנו לא לדבר בדיון.

התובע טען כי אין סיבה אחרת לפרוץ המחלה פרט לעבודתו בחומרים מסרטנים ולכן ביקש שהנתבע יאשר לו נכות בשיעור של 10% משנת 2012.

 

דיון והכרעה

17.  כאמור, השאלה הדרושה הכרעה היא האם תביעתו של התובע התיישנה?

נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי יש להשיב על השאלה בחיוב, כפי שיפורט להלן.

 

התשתית המשפטית

18.  תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים") קובעת שאם "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע....".

 

כלומר, המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת נתבע הוא בתוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה.

 

19.  בעניין מאלו^[8] דן בית הדין הארצי בשאלה אם יש לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת תביעה נגד הנתבע. בית הדין הארצי החיל את סמכות בית הדין להאריך מועדים הקבועה בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות סדר הדין) על תקנה 1(ב) לתקנות המועדים. נקבע כי לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת תובענות, כאשר במסגרת השיקולים על בית הדין לבחון את סיכויי התביעה, משך האיחור, התנהגות התובע, קיומן של נסיבות אובייקטיביות אשר מנעו את הגשת התביעה במועד, הפגיעה בנתבע עקב חלוף המועד וחשיבות התביעה מבחינה ציבורית ובנוגע לתובע עצמו.

 

באשר למשך האיחור נקבע כי "ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראות התקנה 'טעמים מיוחדים שיירשמו' כך שלא די בכל טעם שהוא".

 

הכרעה

20.  לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי תביעתו של התובע התיישנה, מהנימוקים שיפורטו להלן.

 

21.  ראשית, התביעות הוגשו באיחור משמעותי. מכתב הדחייה נשלח לתובע ביום 26.1.2012. התביעה הראשונה הוגשה לבית הדין בתל אביב ביום 1.3.2015, דהיינו לאחר למעלה משלוש שנים ממועד קבלת מכתב הדחייה. כמו כן, התביעה לבית דין זה הוגשה ביום 2.6.2019, דהיינו בחלוף למעלה משבע שנים ממועד קבלת מכתב הדחייה. מדובר באיחורים משמעותיים שיש בהם כדי לפגוע באינטרסים של הנתבע וביכולתו להתגונן מפני התביעה. התובע סיים לעבוד בנגריה בשנת 2011 ולכן לנתבע קושי אמיתי לבחון כיום, כחלוף שמונה שנים ממועד הפסקת העבודה, את טענות התובע בנוגע לאופן ביצוע עבודתו ואת החומרים אליהם נחשף במהלך שנות עבודתו.

 

22.  שנית, לא נטען (ובוודאי שלא הוכח) שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת התביעה להכרה במחלה בה לקה התובע כפגיעה בעבודה. התובע ידע משנת 2012 שהנתבע דחה את תביעתו להכיר במחלה כפגיעה בעבודה והמתין במשך למעלה משלוש שנים עד להגשת התביעה הראשונה.

 

כמו כן, גם ממכתב העמדה שהגיש משרד מרקמן-טומשין בתביעה הראשונה עולה שכבר בשנת 2012 ידע התובע שאין הם מייצגים אותו בתביעה הנוגעת להכרה במחלה כפגיעה בעבודה. לפיכך, לא מצאנו שעלה בידי התובע להוכיח כי הטיפול בעניינו עוכב במשרד עורכי הדין מרקמן-טומשין. מכאן, שלא הוכחו טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת התביעה הראשונה או התביעה שלפנינו.

 

23.  שלישית, התובע לא טען (ובוודאי שלא הוכיח) שהיו נסיבות אובייקטיביות שמנעו ממנו להגיש את התביעה במועד. מדברי התובע עולה שהוא טיפל בענייניו לאחר שחלה - הגיש תביעה לנכות כללית, הגיש תביעה לדמי פגיעה ובשנת 2012 אף פנה למשרד מרקמן-טומשין על מנת שיטפלו בשתי תביעות שרצה להגיש נגד הנתבע. מכאן, שהתובע יכול היה לטפל בענייניו באותה תקופה ולא מצאנו שהצביע על קיומן של נסיבות אובייקטיביות שמנעו ממנו להגיש את התביעה להכיר במחלת הסרטן כפגיעה בעבודה במועד.

 

 

24.  רביעית, לתובע ניתן יומו במסגרת התביעה הראשונה. תביעתו הראשונה של התובע נקבעה לדיון הוכחות ואף התבקשה עמדת משרד עורכי הדין מרקמן-טומשין לטענותיו בנוגע לעיכוב בהגשת התביעה הראשונה. התובע יוצג על ידי עורך דין מהסיוע המשפטי ובמהלך הדיון לאחר שהוסברו לו סיכויי התביעה על ידי בית הדין ובא כוחו הוא הסכים למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. לטעמנו, פתיחת ההליך מחדש בשלב זה תפגע באינטרס הציבורי. לתובע ניתן יומו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אליו הוגשה תביעה זהה לתביעה שלפנינו, הוא יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי באותו הליך ולאחר שפורטו לפניו סיכויי התביעה, החליט למחוק אותה.

בנסיבות אלה, היעתרות לבקשת התובע לדון בתביעה שכבר נמחקה בבית דין אחר, משמעה פגיעה באינטרס הציבורי ובזבוז זמן שיפוטי יקר.

 

בהקשר זה נוסיף כי התובע לא פנה בבקשה לביטול המחיקה ולפתיחת התביעה הראשונה מחדש, אלא בחר להגיש תביעה חדשה לבית דין זה, כפי הנראה מכיוון שהבין שתביעתו הראשונה בבית הדין בתל אביב תידחה. בנסיבות אלה,  לאחר שניתן לתובע יומו בבית הדין בתל אביב, אין לאפשר לו להגיש את אותה התביעה לבית דין אחר על מנת שתידון לפני מותב אחר. מדובר בהתנהלות הגובלת בחוסר תום לב ובניצול הליכי משפט.

 

25.  בנסיבות אלה, משלא עלה בידי התובע להצביע על טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת התביעה ומשניתן לו יומו בבית הדין בתל אביב בהליך זהה, אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה שלפנינו מחמת התיישנות.

 

סוף דבר

26.  התביעה נדחית.

 

27.  בשל התחשבות במצבו הרפואי של התובע – אין אנו עושים צו להוצאות.

 

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, ב' מרחשוון התש"ף, (31 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.