לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (השופט צבי דותן) בת"א 28296-11-18 מיום 14.5.2019, בגדרה הורה בית המשפט על מחיקת מספר קטעים מסעיפי כתב ההגנה של המבקשות.

 

 

 

רקע והשתלשלות העניינים

 

1.             המבקשות 7-1 (להלן: "המבקשות") ביטחו את המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") בפוליסת ביטוח כספים בהעברה (להלן: "הפוליסה"). ביום 30.11.2017 נשדדו למעלה מ-4 מיליון ש"ח מרכב משוריין של המשיבה, בזמן שהרכב לא היה מאויש (עובדי המשיבה נכנסו באותה עת ללקוח לצורך איסוף כספים). האירוע תועד באמצעות מצלמות CCTV שהותקנו ברכב, ומהן ניתן היה ללמוד על דרך ביצוע השוד. בעקבות האירוע, דרשה המשיבה תגמולי ביטוח מהמבקשות ומהמשיבה 2 (האחרונה ביטחה את המשיבה בפוליסת ביטוח צד שלישי). ביום 1.4.2018 שלחו המבקשות מכתב הדוחה את הדרישה לתגמולי ביטוח משום שלשיטתן הופרו 4 תנאי כיסוי של הפוליסה (להלן: "מכתב הדחייה"). המשיבה 2 כלל לא נענתה לתביעה.

 

2.             לאור האמור הגישה המשיבה תביעה ביטוחית על פי הפוליסה נגד המבקשות והמשיבה 2 בבית המשפט המחוזי. לאחר שהוגשו כתבי ההגנה, הגישה המשיבה בקשה למחיקת סעיפים מכתבי ההגנה של המבקשות ולמחיקת כלל טענות המשיבה 2 בכתב הגנתה שאינן נוגעות לנזק.

 

תשתית נורמטיבית

 

3.             הבקשה מתבססת על חובת ההנמקה החלה על המבטחת בדחותה דרישה לתגמולי ביטוח. חובה זו עוגנה לראשונה בהנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 שכותרתה "חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנוגע לתביעתו" (להלן: "הנחיית המפקח" או "ההנחיה"). הנחיה זו קובעת בסעיף 4 כדלקמן:

 

כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה.

 

4.             הנחיית המפקח, כמו גם הסנקציה הכלולה בה (דהיינו, שלילת הזכות להעלות נימוקים נוספים לדחיית התביעה במועד מאוחר יותר), קיבלה תוקף מחייב בפסקי דין של בית משפט זה (ראו: רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, פסקה ד (4.5.2006); רע"א 3863/15 רחמני נ'Liberty Mutual Insurance Europe Limited, פסקה 36 (9.11.2015) (להלן: "עניין רחמני"); רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, פסקה 9 (8.7.2014) (להלן: "עניין אייש")). עוד יצוין כי לכלל הקבוע בהנחיה מספר חריגים אשר התפתחו במהלך השנים, בפסיקה ובהנחיות מאוחרות של המפקח. כך, למשל הפסיקה קבעה כי יש לאפשר למבטחת להעלות טענה שלא הועלתה במכתב הדחייה אם משמעות מחיקתה תהיה הרחבה של הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים שמלכתחילה לא היו מובטחים על פי חוזה הביטוח (ראו רע"א 4339/08 עזבון סלים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (24.7.2008) (להלן: "עניין עזבון סלים"); בש"א (מחוזי חיפה) 12838/02 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (15.12.2002)). בענייננו המבקשות לא הסתמכו על התקיימות חריג בעניינן, ועל כן לא ארחיב בעניין זה (לדיון בחריגים לכלל ראו: עניין רחמני, פסקה 37; ירון אליאס דיני ביטוח 993-980 (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: "אליאס")).

 

5.             על התכליות שבבסיס הנחיית המפקח, עמד בית משפט זה בציינו:

 

בהיעדר הכוונה או פירוט במכתב הדחייה לא ניתן להגשים את מטרת הנחיות המפקח, וביניהן, הרצון לאפשר לתובע להתמודד עם טענות המבטחת או לשקול את צעדיו בהתאם. ההנחיה מבטאת מגמה ברורה ומבורכת של הגנה על ציבור המבוטחים מפני מצב של פערי מידע באשר לעמדתה האמיתית והמפורטת של חברת הביטוח, כדי לאפשר בחינת אופן ההתמודדות עימה. הנחיית המפקח אף תורמת, ולו בעקיפין, למניעת הגשת הליכי סרק לבית המשפט, שכן תובע פוטנציאלי היודע מראש מה הן טענות המבטחת יכול לשקול בצורה מושכלת האם יש מקום להגשת תובענה על-ידו, על כל ההוצאות והסיכונים הכרוכים בהגשת תובענה שסיכוייה אינם טובים (עניין אייש, פסקה 10. ראו גם סעיף 5 להנחיית המפקח. על המקורות לחובת ההנמקה ראו עניין רחמני, פסקה 36; אליאס, עמ' 970-968).

 

          ואכן, הצגת עמדת המבטחת בצורה מנומקת, ובכתב, מאפשרת למבוטח להתמודד עם טענות המבטחת ולכלכל את צעדיו לנוכח מכתב הדחייה, בין אם בדרך של הערכת כדאיותה של הגשת תביעה בבית המשפט ובין אם בדרך של בחינת הצעת פשרה שיקבל מהמבטחת.

 

החלטת בית המשפט קמא

 

6.             על בסיס הכלל הקבוע בהנחיית המפקח, מחק בית המשפט קמא בהחלטתו חלק מכתב ההגנה של המבקשות, ועניין זה הוא העומד בלב הבקשה שלפניי. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת אותה החלטה סירב בית המשפט קמא למחוק קטעים אחרים מכתב ההגנה של המבקשות ודחה את הבקשה למחוק חלקים מכתב ההגנה של המשיבה 2. חלקים אלה של ההחלטה אינם מושא הבקשה שלפניי.

 

טענות הצדדים

 

7.             כאמור, עניינה של בקשת רשות הערעור היא במחיקות שנעשו בכתב ההגנה של המבקשות בלבד. טענות הצדדים מתחלקות לשני נדבכים: הנדבך הראשון, עניינו בפרשנות שיש לתת לכלל הקבוע בהנחיית המפקח; הנדבך השני, עניינו באופן יישום הכלל על החלקים שנמחקו מכתב ההגנה של המבקשות. בחלק זה יובאו בעיקר הטענות ביחס לנדבך הראשון, ואילו הטענות הפרטניות ביחס לנדבך השני יובאו במסגרת הדיון וההכרעה שלהלן.

 

8.             המבקשות סבורות כי מכתב הדחייה ממלא אחר חובתן על פי הנחיית המפקח ולא היה נדרש פירוט נוסף. לשיטתן, החלטת בית המשפט קמא יוצרת סטנדרט גבוה לפיו מכתב הדחייה, שנועד להביא לידיעת המבוטח את נימוקי הדחייה, נדרש להיות מפורט כמו כתב הגנה, שמטרתו להכיל את כל הפירוט העובדתי הנדרש. מצב זה מביא להטלת נטל כבד על המבקשות, ועל מבטחות ככלל, ואינו מתיישב עם הרציונל מאחורי הנחיות המפקח. המבקשות גורסות כי העלאת נימוק נוסף לפי הנחיית המפקח פירושה, למשל, ציון של תנאי אחר בפוליסה שהופר ושלא הופיע במכתב הדחייה או ציון של נימוק שונה בגינו נדחה הכיסוי. זאת להבדיל מהסבר טכני או פירוט של נימוקים שהועלו במכתב הדחייה, שאינם בגדר נימוק נוסף. עוד טוענות המבקשות כי בעוד זכותן הדיונית נפגעה משלא יוכלו לפרוס את הפירוט המלא הנדרש להגנתן, הזכות הדיונית של המשיבה לא תיפגע אם כתב ההגנה יישאר כפי שהוא משום שממילא ניתנה לה זכות להגיש כתב תשובה במסגרתו תוכל להתייחס גם לפירוט שמובא בכתב ההגנה. לבסוף, מלינות המבקשות על כך שהן שלחו מכתב דחייה מפורט ומכתב הגנתן נמחקו טענות, ואילו המשיבה 2 לא שלחה מכתב דחייה כלל וכתב הגנתה נותר על כנו.

 

9.             המשיבה סבורה כי החלטת בית המשפט קמא בדין יסודה וכי המבקשות לא הצליחו להציג טעם ענייני המצדיק התערבות. לשיטתה, הנחיית המפקח דורשת מסירת עמדה מפורטת ומנומקת ביחס לכל טענה במכתב הדחייה; לא די בציון התנאי שהופר ובמתן הנמקה כללית, אלא יש לפרט את הטענות לרמת פירוט סבירה. ודוק, אין לאפשר מצב בו במסגרת מכתב הדחייה מופיע פירוט כללי או לאקוני ובמסגרת כתב ההגנה מוסיפים ומרחיבים בתיאורים, הסברים ופרשנויות שלא נמצא להם זכר במכתב הדחייה. זאת במיוחד מקום בו כל המידע נמצא ברשות המבטחות במועד ניסוח מכתב הדחייה, כך שאין דבר שמונע מהן להציג את כלל טענותיהן במכתב הדחייה. גריעת הסברים אלה ממכתב הדחייה, טוענת המשיבה, פוגעת ביכולת להעריך את התביעה ובכך חוטאת לתכלית הנחיית המפקח. כמו כן, דוחה המשיבה את שאר טענות המבקשות לפיהן: החלטת בית המשפט קמא מטילה נטל כבד על מבטחות; זכות המשיבה להגיש כתב תשובה מרפאת לכאורה את הפגם שדבק בכתב ההגנה של המבקשות; החלטת בית המשפט קמא מפלה אותן לרעה ביחס למשיבה 2.

 

דיון והכרעה

 

10.          לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ולדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגשו ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

 

11.          השאלה הדרושה הכרעה היא האם מכתב הדחייה שהוגש על ידי המבקשות עומד בכלל הקבוע בהנחיית המפקח ובתכלית העומדת בבסיסו. על מנת לענות על שאלה זו, יש להידרש לשניים: ראשית, מהי רמת הפירוט הנדרשת במכתב הדחייה על פי הנחיית המפקח והפסיקה; שנית, האם המבקשות עמדו בדרישה הפירוט במקרה דנן.

 

12.          נקודת המוצא היא הנחיית המפקח. בהנחיה זו נכתב כי המבוטח "זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו" (סעיף 3 להנחיה; ההדגשה כאן ולהלן הוספה), ובהמשך נכתב "על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו" (סעיף 4 להנחיה). מספר שנים לאחר מכן, ביום 29.5.2002 הוציא המפקח על הביטוח הנחיה נוספת שעניינה "פירוט מלוא הנימוקים לדחיית תביעה לתשלום תגמולי ביטוח" (להלן: "ההנחיה השנייה" או "הנחיית המפקח השנייה"). בהנחיה זו חזר והנחה המפקח כי יש "למסור את מלוא הנימוקים והעילות לדחיית תביעה" (סעיף 6 להנחיה השנייה). בשנת 2011 המפקח על הביטוח שב ופרסם חוזר בנושא "בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות ציבור". במסגרת סעיף 8(ה) לחוזר הובהר כי "נימוקי הדחייה יכללו גם את תנאי הפוליסה או התקנון, התניה או הסייג שנקבעו במועד ההצטרפות או במועד חידוש הכיסוי הביטוחי, או הוראות הדין, אשר בשלם נדחית התביעה, ככל שהדחייה נסמכת עליהם". מהאמור עולה כי מכתב הדחייה צריך לכלול את כל הנימוקים לדחיית התביעה. יחד עם זאת, אין הדבר מלמד כי מידת פירוט הנדרשת מחייבת לכלול את כל הטענות הנתונים שבידי המבטחת.

 

13.          מלאכת פרשנות הכלל מצריכה פנייה לתכליתו. כאמור, מטרתה של חובת ההנמקה היא לאפשר למבוטח לכלכל את צעדיו בעניין תביעתו לתגמולי ביטוח, ולמנוע התנהלות חסרת תום לב מצד המבטחת. לפיכך, מכתב הדחייה לא יכול להיות לאקוני, סתום או עמום, ומבלי שקדמה לו בדיקה של המבטחת אחר הטעמים לדחייה. מן הצד השני, "יש לפרש את הנחיית המפקח בסבירות, ותוך התחשבות בנסיבות העניין" (עניין רחמני, פסקה 40). משכך, אין לצפות כי לצורך הכנת מכתב הדחייה המבטחת תשקיע משאבים הדומים לאלו שהיו מושקעים בהתגוננות מפני תביעה, מחד גיסא, ואין לאפשר כי חובת ההנמקה תשמש ככלי בידי המבוטחים כדי לכבול את ידיה של המבטחת בהליך המשפטי, מאידך גיסא. כך למשל, אין לצפות כי מכתב הדחייה יפרוש את כל טענות ההגנה העתידיות של המבטחת (לרבות טענות הגנה חלופיות) לו תוגש נגדה תביעה על ידי המבוטח (ראו: אליאס, עמ' 988; רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ, פסקה 8 (22.7.2014); בש"א (מחוזי ת"א) 1672/08 ארובט חברה ישראלית לתעופה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 להחלטת השופטת דליה גנות (27.3.2008); בר"ע (מחוזי ת"א) 2143/05 יוניוב נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (19.3.2006)). כך גם אין לצפות כי המבטחת תרחיב בשאלות של פרשנות תנאי הפוליסה (השוו: עניין עזבון סלים). אף אין לדרוש ממנה לכלול את כל העובדות והנתונים שהיא מסתמכת עליהן בהגנתה (השוו: תקנה 71 לתקנות סדר הדין האזרחי).

 

14.          לאור האמור, סבורני כי על מנת לעמוד בחובת ההנמקה, נדרשת המבטחת להציג באופן תמציתי, אך נהיר ובהיר, את מכלול הטעמים לסירובה לתשלום תגמולי הביטוח, בין אם הם מבוססים על טענה משפטית ובין אם הם מבוססים על טענה עובדתית, תוך הפנייה ספציפית לתנאיי הפוליסה הרלוונטיים לעניין. ודוק, אין זה סביר לתפוס את המבטחת בלשונה, ולדקדק אחר כל אות ותו המופיעים במכתב הדחייה. המבחן בו נדרשת חברת הביטוח לעמוד הוא מבחן מהותי – האם יש במכתב הדחייה כדי להעמיד את המבוטח הסביר על מלוא הנימוקים בעטיים החליטה לדחות את תביעתו, באופן המאפשר לו לכלכל באופן מושכל את צעדיו בהתאם. ויודגש, היקף ההנמקה לה נדרשת המבטחת נגזר גם מהיקף המידע שמסר המבוטח. כך למשל, אם המבוטח לא מסר נתון מסוים שיש בו כדי להשליך על תביעת התשלומים, אין לצפות מחברת הביטוח להתייחס לכך כבר במסגרת מכתב הדחייה.

 

15.          מן הכלל אל הפרט. אדון עתה בחלקים שנמחקו מכתב התביעה של המבקשות ורלוונטיים לערעור שלפניי.

                 א)     בסעיף 10 לכתב ההגנה תיארו המבקשות מקרה קודם של שוד רכב של המשיבה, והן הוסיפו את תגובתן כדלקמן: "לאחר האירוע ותחת צילו הסכימו [המבקשות] לבטח את ה[משיבה] בכפוף לחידוד מערך האבטחה והקפדה על תנאי המיגון המפורשים שיצוינו לעיל, שאם היו מיושמים היה בהם כדי למנוע את האירוע נשוא התביעה". את המילים המודגשות מחק בית המשפט המחוזי משום שלא הופיעו במכתב הדחייה, ומשום שממילא לא שימשו עילה לדחיית תביעת המשיבה.

המבקשות טוענות שמילים אלו אינן כלל נימוק לדחיית התביעה, וממילא אינן נימוק חדש, אלא הצגת הרקע לחוזה בין הצדדים ולדרישות האבטחה שלהן למשיבה. המשיבה, מנגד, סבורה כי בצדק נמחקו המילים האמורות, ואילו היו סבורות המבקשות כי יש במילים אלה כדי להוסיף דבר מה לטענותיהן היה עליהן לעשות כן כבר במסגרת מכתב הדחייה.

מצאתי שיש ממש בטענות המבקשות בקשר לסעיף זה. המילים שנמחקו מתארות רקע עובדתי נטען, ולא טעם לדחיית תביעת הביטוח (וכך גם ציין בית המשפט קמא בפסקה 7 להחלטתו). לפיכך, לא היה מקום למחוק מילים אלו.

 

                 ב)     בפוליסת הביטוח נדרשה המשיבה לדאוג שכלי הרכב שלה יהיו “securely locked” (להלן: "דרישת הנעילה המאובטחת"). במכתב הדחייה הזכירו המבקשות דרישה זו ופירטו על הרכב שנשדד: “the vehicle was not securely locked as the gun hole was open thus allowing an unauthorized entrance into the vehicle". בכתב ההגנה ציינו המבקשות שהרכב לא היה “securely locked” בשל קיומו של נתון נוסף: המערכת החשמלית בו נותרה פעילה בשל מעקף חשמלי שיצרה המשיבה. בית המשפט המחוזי מחק התייחסויות לנתון זה מסעיפים 13(א), 21, 40(א) ו-45 לכתב ההגנה.

המבקשות טוענות שדי בכך שהזכירו את דרישת הנעילה המאובטחת, ובכך שהמשיבה הייתה מודעת לנסיבות הפריצה לרכב עקב צפייה בסרטוני המצלמות, כדי שהיא תדע מפני מה להתגונן – ובזאת הוגשמה מטרת הדרישה לפרט מראש את נימוקי הדחייה. לעומת זאת, המשיבה דוחה את מה שהיא מכנה כניסיון המבקשות להציג את טיעוניהן העובדתיים החדשים כפרשנות או הסבר טכני, וזאת משני טעמים: ראשית, הטענה לפיה המנגנון החשמלי של הרכב נותר דלוק עקב מעקף שיצרה המשיבה אינה פרשנות או הסבר טכני אלא מדובר בהוספת נתון עובדתי חדש שלא היה לו זכר במכתב הדחייה; שנית, לא ניתן ללמוד מהפרשנות הטבעית והפשוטה של המונח “securely locked” כי המשיבה הייתה מחויבת לכבות את המנגנון החשמלי.

אכן, מכתב הדחייה לא כלל התייחסות מפורשת לקיומו של המעקף החשמלי, ולתפקיד שמילא בפריצה לרכב. חסר זה מביא לכך שהנמקת המבקשות אינה שלמה ומדויקת, כפי שראוי היה שתהיה. יחד עם זאת, אינני סבור כי פגם זה מצדיק את מחיקת ההתייחסויות לנתון האמור מכתב ההגנה של המשיבות. הטעם המרכזי שנתנו המשיבות לדחיית התביעה היה אי עמידה בדרישת הנעילה המאובטחת. במכתב הדחייה ניתן למצוא פירוט מדוע המבקשות סבורות כי המשיבה לא עמדה בדרישה האמורה, מבלי שצוין דבר קיומו של המעקף החשמלי. כך המבקשות ציינו כי הגנבים העבירו מוט דרך חרך הירי הפתוח ובאמצעות אותו מוט הצליחו להפעיל את כפתור החשמל בלוח המחוונים ("it was carried out using a long pole that was pushed through the gun hole […], using it to release the electric button in the dash board that automatically opens the side door of the vehicle"). ובהמשך נכתב כי מהבדיקה שערכו עולה כי השוד התאפשר משום שהמנוע לא היה כבוי, מה שאפשר לגנבים לפתוח את דלתות הרכב ("the theft was enabled as the engine was not switched off, allowing the thieves to open the door"). הסבר זה אינו מדויק, ואולם למקרא הדברים ברור כי המבקשות סבורות שהפריצה התאפשרה, בין השאר, עקב כך שהמערכת החשמלית ברכב המשיכה לפעול למרות שהרכב לא היה מאויש, באופן שהשליך על דרישת הנעילה המאובטחת. ודוק, לפי כתב ההגנה שהגישו המשיבות ההסבר לכך שמערכת החשמל הייתה פעילה אינו המשך פעולת המנוע, אלא קיומו של המעקף החשמלי, אשר אפשר את פעולת המערכת החשמלית גם כשהמנוע היה כבוי. ואולם לא התרשמתי כי אי דיוק זה פגע ביכולת המשיבה לכלכל את צעדיה, ועל כן אין הצדקה לשלול מהמבקשות את האפשרות להציג בכתב הגנתן את הטענה כהווייתה.

 

                 ג)      בפוליסת הביטוח נדרשה המשיבה להתקין ברכב משבת מנוע (אימובילייזר) (ובלשון הפוליסה: "The vehicle is fitted with an engine immobilizer"). במכתב הדחייה ציינו המבקשות כי ברכב אכן הותקן משבת מנוע, אך בזמן האירוע מנוע הרכב פעל, ולכן התקנת המשבת הייתה חסרת משמעות. בכתב ההגנה טענו המבקשות שהמשיבה עשתה ברכב מעקף חשמלי שאפשר פעילות חשמלית ברכב גם לאחר כיבוי המנוע. כך, נטען, בוטלה הפעילות התקינה של המשבת והתאפשר לפתוח את דלתות הרכב. בית המשפט המחוזי מחק התייחסויות לנימוק נוסף זה מסעיפים 13(ג) ו-52 לכתב ההגנה.

המבקשות טוענות שבמכתב הדחייה נזכרו הפעלת הרכב והקשר שלה לפתיחת הדלתות בידי הגנבים – ולכן המשיבה ידעה על הטענה שהפעלת הרכב אפשרה לפרוץ אליו. המבקשות טוענות כי מחיקת הטענות הללו תביא לפגיעה משמעותית בהגנתן והעמדת הסוגיה שבמחלוקת בצורה מלאה. מנגד, המשיבה טוענת כי מדובר בטענה עובדתית שונה וחדשה שלא הובאה במסגרת מכתב הדחייה, ולכן לא היה מקום לטעון אותה.

גם בעניין זה הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. התנאי הנדרש בפוליסה, אשר לטענת המבקשות הופר על ידי המשיבה, הוא התקנת משבת מנוע. ממכתב הדחייה עולה בבירור כי המבקשות לא חולקות על דבר התקנתו של המשבת, אלא שהוא לא הגשים את יעדו משום שמנוע הרכב פעל חרף המשבת. הוספת ההסבר המפורט כיצד פעל מנוע הרכב בכל זאת – דהיינו, יצירת המעקף החשמלי ואופן פעולתו – הגם שהייתה רצויה, איננה פוגעת באפשרות המבוטח להבין את טעם הדחייה. מכאן שבדומה לדיון בדרישת הנעילה המאובטחת, אין מדובר בהסבר שפגע ביכולת המשיבה לכלכל את צעדיה.

 

           הערה: לשלמות התמונה יצוין כי המבקשות הפנו למחיקת קטעים מסעיפים 13(ב), 40(ב), 40(ג), 48(ב) ו-50 לכתב ההגנה, אולם עיון בהחלטה מושא בקשה זו מלמד כי בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למחוק קטעים אלה.

 

16.          אשר על כן, דין הערעור להתקבל במלואו. כתב ההגנה המקורי שהגישו המבקשות יוותר על כנו. החיוב בהוצאות בבית המשפט קמא יתבטל, ובמקומו תישא המשיבה בהוצאות המבקשות בהליך זה בסך 3,000 ש"ח.

 

          ניתן היום, ‏י"ד בחשון התש"ף (‏12.11.2019).

 

 

 

 

_________________________

   19040090_Y08.docx   למ

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,  http://supreme.court.gov.il