בית משפט השלום בקריות |
|
|
|
ת"א 24291-06-16
מספר תיק חיצוני |
בפני |
כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה
|
|
תובעת/מבקשת |
פלונית
|
|
נגד
|
||
נתבעים/משיבים |
1. מיכאל ליברמן 2. שומרה חב' לביטוח בע"מ |
|
החלטה |
בקשה מטעם התובעת לביטול מינויו של המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, לבדיקתה בתחום הפסיכיאטרי. הבקשה מוגשת לאחר שהתובעת נבדקה ע"י המומחה ובטרם זה נתן את חוות דעתו.
רקע
1. עסקינן בתביעה המוגשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1952, עקב תאונת דרכים בה היתה מעורבת ביום 20.4.2015.
2. בבקשתה דנא, עתרה התובעת לביטול מינויו של ד"ר עמיקם טל, מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי. לטענתה, הנתבעת פעלה בניגוד לתקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 (להלן: "תקנות המומחים") והמציאה למומחה מסמכים האסורים להצגה.
לשיטתה, מדובר במסמכים, אשר חלקם לא נערך לצורך מתן טיפול רפואי, בהם פורטו הנכויות שנקבעו לה בתחום הפסיכיאטרי ע"י המוסד לביטוח לאומי וע"י מומחה בימ"ש שמונה במסגרת תביעה שהגישה בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת עבודה בה היתה מעורבת בשנת 2006.
מלבד העובדה כי המומחה נחשף למסמכים אסורים, כך טענה התובעת, הפר המומחה את הוראות תקנה 9 (ב) לתקנות המומחים בכך שדרש ממנה, במהלך בדיקתה הראשונה, למסור לו את שיעור הנכות שנקבעה לה בעבר ע"י המל"ל בגין התאונה משנת 2006 וכשהתובעת השיבה כי אינה זוכרת והשיבה כי לא נפגעה בתאונה נוספת בשנת 2013, לגביה נשאלה ע"י המומחה, נתקלה בתגובה סקפטית של המומחה. לעניין התאונה משנת 2013 התברר בדיעבד לב"כ התובעת כי מקור השאלה הוא מסמך רפואי שלא קשור לתובעת שנשלח, ככל הנראה בטעות, ע"י הנתבעת יחד עם התיעוד הרפואי של התובעת.
ב"כ התובעת טען שהמומחה איבד את אמונו בתובעת, בשל מעשיו שלו וכתוצאה ממחדלי ב"כ הנתבעת ומשמדובר בשלב מוקדם יחסית, בו טרם נערכה חוות הדעת, מאזן השיקולים נוטה לטובת ביטול מינוי המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו.
3. בעניין אחרון זה טען ב"כ הנתבעת כי מסמך זה שאינו שייך לתובעת, הוא מסמך בודד שנשלח למומחה בטעות שאירעה ככל הנראה במהלך צילום התיעוד הרפואי במשרדו. אשר ליתר המסמכים שב"כ התובעת מלין על המצאתם למומחה, נטען כי מדובר במסמכים מתיקה הרפואי של התובעת אשר טופלה אצל הפסיכיאטר, ד"ר גרינשפן, עובר לתאונת הדרכים נושא התביעה ועל רקע בעיות קודמות. לשיטת ב"כ הנתבעת, אין מדובר במסמכים פסולים, אלא שניתן וראוי להעביר למומחה את קביעות המוסד לביטוח לאומי, שניתנו קודם לתאונה ועוסקים בעברה של התובעת.
ב"כ הנתבעת ביקש בתגובתו לערוך אבחנה בין המצאת מסמכי מל"ל הקשורים לתאונה הנדונה ומתייחסים אליה לבין מסמכים הכוללים קביעות המתייחסות למצב התובעת עובר לתאונה. לשיטתו, בעניין אחרון זה הדבר דומה למשלוח חוות דעת מומחה מטעם בימ"ש, שהתמנה בהליך קודם באותו תחום, לגביה נקבע בפסיקה שאין מניעה מהעברתה למומחה שמונה בהליך החדש.
לחילופין נטען, אף אם מדובר במסמכים פסולים, אין בהמצאתם כדי להביא לפסילת המומחה באופן אוטומטי ויש לשקול את נסיבות המקרה.
דיון
4. אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובעת עבר רפואי בתחום הפסיכיאטרי, בעקבות תאונת עבודה הקודמת לתאונת הדרכים בה עסקינן, בגינה נקבעה לה דרגת נכות בשיעור 20% ע"י הוועדות הרפואיות של המל"ל ונכות בשיעור דומה ע"י ד"ר קרני, המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש במסגרת ההליך שהתנהל בגין אותו אירוע.
הבקשה כאן נוגעת בעיקר למסמכים שנערכו ע"י ד"ר גרינשפן, פסיכיאטר שטיפל בתובעת במסגרת קופ"ח, בהם נרשם שיעור הנכות הרפואית שנקבעה ע"י המלל וע"י ד"ר קרני, בגין האירוע משנת 2006. המסמכים צורפו להודעת ב"כ התובעת מיום 25.6.2017 וסומנו באותיות ב' 4 –15 (למעט ב' 13).
5. בהתאם לתקנה 8 לתקנות המומחים, למומחה הממונה ע"י ביהמ"ש בתביעה מכוח חוק הפיצויים, יומצאו "כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".
תקנה 9 לתקנות קובעת כי המומחה רשאי לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקות רפואיות ולדרוש מכל אדם או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע וכי "המומחה יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואית".
6. תקנה 8 קובעת למעשה תנאים להצגת מסמכים למומחים, התנאי הראשון מחייב שהמסמכים יהיו קשורים בטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, התנאי השני הינו שהמסמכים נוגעים לעניין שבמחלוקת, והתנאי השלישי קובע כי המסמך אינו יכול לכלול חוות דעת מטעם הנפגע. מטרת התנאים היא ליצור איזון בין הזכות של בעלי הדין להביא בפני המומחה הרפואי את מירב המידע העשוי להיות רלוונטי לגיבוש חוות דעתו, מחד, לבין הצורך לשמור על העצמאות והאובייקטיביות של המומחה בעת שהוא מחווה דעתו במקרה מסוים, מאידך (רע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני).
בפסיקה דובר למעשה על סקאלה, שבקצה האחד שלה קיימים מסמכים אשר ברור כי הם פסולים, לבין מסמכים שכשרותם ברורה. בין שתי קצוות אלה תיתכנה אפשרויות שונות ביחס למסמכים הנמצאים בתחום האפור, אשר ההכרעה לגביהם לא תמיד פשוטה (ראו רע"א 3528/12 פלוני ואח' נ' הפניקס בע"מ). כאשר קיים ספק בשאלה האם מסמך מסוים מהווה חוות דעת, גובשו אמות מידה לבחינת כשירותו של מסמך, לרבות האם מקור המסמך הוא בגוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפניה לעורך המסמך הייתה ביוזמתם של מי מבעלי הדין, האם המסמך משקף שלב טבעי בטיפול בניזוק והאם יש באבחנות ובהערכות שבמסמך כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו (ראו ברע"א 2339/96 אררט חברה רה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל ורע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח נגד אפרים חנסב).
על בית המשפט להכריע בכל מקרה מהו השיקול שגובר כשברקע חזקה, שאינה חלוטה אך יש לה משקל, כי ניתן לסמוך על המומחה המקצועי והמנוסה, זרועו הארוכה של בית המשפט, שיידע להפריד את המוץ מן התבן, ולשמור על עצמאות שיקול דעתו והתרשמותו. (רעא 5270/09 דוד פרז נ' יעקב תורג'מן ורע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור, פ"ד מט (4), 865).
7. כאמור, המסמכים העומדים בבסיס המחלוקת כאן הינם מסמכים הערוכים ע"י ד"ר גרינשפן שניתנו בזיקה לתאונה משנת 2006.
מעיון במסמכים שסומנו באותיות ב' 9 עד 15 (למעט ב' 13) – נראה כי על חלק מהמסמכים ניתן לומר שאינם חלק מהטיפול בתובעת או למטרת הטיפול. מדובר במסמכים שהופנו לביטוח הלאומי (אף בכותרתם נרשם לכבוד המל"ל), ונכתבו על נייר מכתבים של ד"ר גרינשפן. המסמכים כללו פרטים כלליים של התובעת (גיל, סטטוס, השכלה), דרגת הנכות שנקבעה לה ע"י המל"ל ובמסמך ב' 11 גם קביעת ד"ר קרני בחוות דעתו, התייחסות למצבה הנפשי, תיאור בדיקתה, השוואה למצב קודם, אבחנות מפורשות של הרופא ובחלקם נכתבו המלצותיו לגבי הטיפול התרופתי.
אופן עריכתם של חלק מהמסמכים דומה לאופן עריכת חוות דעת רפואית ונמצא בהם פירוש וחיווי דעה מטעם ד"ר גרינשפן והרושם המתקבל הוא כי לא מדובר במסמכים שנערכו לצורך או למטרת הטיפול בתובעת או כאלה המשקפים שלב טבעי בטיפול בה אלא שעריכתם נועדה אך ורק למטרת הצגתם לביטוח לאומי.
בנסיבות אלו, מדובר לטעמי במסמכים החורגים מהמסמכים הניתנים להצגה למומחה המתמנה ע"י ביהמ"ש (ראו ספרו של השופט ריבלין, עמ' 658-659).
8. באשר למסמכים שסומנו באותיות ב-4 עד ב- 8, נראה כי מדובר בסיכום פגישות התובעת עם ד"ר גרינפשן בעקבות האירוע משנת 2006 והם כוללים תלונותיה וממצאי בדיקתה. מדובר למעשה במסמכים שנערכו כחלק מהטיפול הרפואי שניתן לה וקשורים אליו ומבחינה זו הם עונים לתנאי תקנה 8 לתקנות המומחים.
עם זאת, בחלק מסיכום הפגישות, נרשמה דרגת הנכות שנקבעה ע"י המל"ל בגין התאונה משנת 2006, נרשמה השתלשלות ההליכים שם (הפעלה של תקנה 15 וזימון לערעור) ודרגת הנכות שנקבעה בחוות דעתו של ד"ר קרני.
9. מסמכים אלה מעלים שתי שאלות; הראשונה, האם ניתן להציג בפני המומחה המתמנה מטעם ביהמ"ש, בתביעה המוגשת לפי חוק הפלת"ד, קביעה של מומחה רפואי שמונה ע"י ביהמ"ש, בהליך אחר ביחס לאירוע קודם; השנייה, האם ניתן להציג לפניו את קביעת המל"ל ביחס לאותו אירוע קודם.
יצוין כי העובדה שדרגת הנכות, הן זו שנקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי והן זו שנקבעה ע"י מומחה בימ"ש בהליך קודם, הוצגה למומחה דרך הכרטיס הרפואי של התובעת אינה מעלה ואינה מורידה, שכן המבחן בעניין זה הוא מהותי ואם חל איסור על הצגת דרגת הנכות, הדבר חל גם הצגתה דרך הכרטיס הרפואי.
10. הכלל הבסיס בהקשר זה הינו, כקבוע בתקנות 8 ו- 9 לתקנות המומחים, איסור המצאת חו"ד רפואית לעיון המומחה. שני הטעמים המרכזיים לכך סוכמו ברע"א 6401/00 לה נסיונל נ' עומר סאלח, פ"ד נה (3), עמ' 97 בזו הלשון " האחד, תכלית ההסדר שבחוק, שלפיו, בהיעדר קביעה על-פי דין ימונו מומחים רפואיים על-ידי בית-המשפט. הסדר זה נועד להפסיק את המירוץ להשגת חוות-דעת "פרטיות" ולהגשתן "מטעם", דבר המביא לבזבוז משאבים, לבזבוז זמן, לעתים יש פערים משמעותיים ובלתי מוסברים בין חוות-הדעת השונות ולהכבדה על עשיית צדק ועל בירור הדברים לאשורם. ניסיון להכניס חוות-דעת "מטעם" בתביעות כאלה הוא ניסיון להכניס בדלת האחורית אל תוך מסגרת ההתדיינות בבית-המשפט את חוות-הדעת "מטעם", שאותן ביקש ההסדר להוציא מן הדלת הקדמית (ראו א' ריבלין ת אונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [7], בעמ' 563). הטעם השני הוא כי "יש לאפשר למומחה להגיע למסקנות באופן עצמאי, ניטראלי ובלי להיות מולעט בחומר חד-צדדי ומושפע מחוות-דעת חד-צדדיות" (ההדגשה לא במקור).
עם זאת נקבע כי שני טעמים אלה אינם מתקיימים מקום שבו מבקשים להציג בפני המומחה מטעם ביהמ"ש, חוו"ד של מומחה אחר שנתמנה אף הוא ע"י ביהמ"ש. מכאן אפשר ביהמ"ש העליון להמציא למומחה, טרם כתב את חוות דעתו, חוות דעת של מומחים שנתמנו ע"י ביהמ"ש - באותו תיק בתחומים אחרים, גם בתחומים קרובים אך לא חופפים (רע"א 333/89 שלוח חברה לביטוח בע"מ נ' ידידים, פ"ד מג(4) 375 (1989), תוך שנקבע "שדווקא בתחומים קרובים אך לא חופפים כמו הפסיכיאטריה והנוירולוגיה יש חשיבות לכך שכל אחד מהמומחים שנתמנו על-ידי בית המשפט יוכל להניח כתשתית לחוות-דעתו את המימצאים של רעהו המומחה שבתחום האחר".
ברע"א 2033/94 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' פרטוק הרצל, אפשר ביהמ"ש גם הצגת חוות דעת מומחה שהתמנה במסגרת תשלום תכוף, למומחה שהתמנה ע"י ביהמ"ש בתיק העיקרי וברע"א 6401/00 לה-נסיונל מ' סאלח הנ"ל נקבע כי ניתן להציג בפני מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש וכבר נתן חוות דעתו, חוות דעת של מומחה אחר שהתמנה על ידי בית המשפט בגין אותו אירוע אך בהליך אחר שלא על פי הפלת"ד (תביעה מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות).
ברע"א 1858/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל, קבע ביהמ"ש כי ניתן להמציא למומחה את פרוטוקול עדותו של מומחה ממונה קודם שנחקר על חוות דעתו.
כאשר מדובר במומחה נוסף באותו תחום, לבית המשפט נותר שיקול דעת אם להמציא לו את חוות הדעת של המומחה שקדם לו (רע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פרידמן) וכך גם לביהמ"ש שיקול דעת בשאלה אם ניתן להמציא למומחה הממונה מטעמו, חוות דעת של מומחה רפואי אחר שהתמנה ע"י ביהמ"ש בהליך אחר, בגין תאונת דרכים קודמת ובה התייחסות גם לתאונה בה עוסק המינוי החדש (רע"א 6839/99 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' נירה גיטרמן (24.11.1999).
11. השאלה האם ניתן להמציא למומחה שמינה ביהמ"ש, ועובר לעריכת חוות דעתו, חוות דעת של מומחים אחרים שמינה ביהמ"ש בהליך אחר להוכחת נכותו של הנפגע כתוצאה מתאונה קודמת, טרם הוכרעה ע"י ביהמ"ש העליון. בבתי משפט השלום והמחוזי נדונה השאלה בהקשרים שונים ונראה כי אין אחידות דעים בעניין.
בבתי המשפט המחוזיים ניתן להפנות להחלטת ביהמ"ש המחוזי תל אביב, בבר"ע 1671/04 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עמית מיכל, בגדרה התיר ביהמ"ש המצאת 3 העמודים הראשונים של חו"ד שניתנה בהליך קודם, בהם נמצאת סקירה אודות מצבה הרפואי של התובעת בעקבות תאונות קודמות ואסר המצאת הפרק הנוגע לבדיקה, סיכום ומסקנות מפני שמדובר באותו תחום שבו התמנה המומחה מטעם ביהמ"ש ובשל החשש שמא יצומצם שיקול דעתו של המומחה.
לציין כי באותו מקרה, תיקה הרפואי של התובעת אבד ולא ניתן היה למצוא כל חומר רפואי המעיד על מצבה הפסיכיאטרי עובר לתאונה המאוחרת ומכאן גם ביהמ"ש סבר כי הסקירה בעמודים הראשונים של חוה"ד חשוב שתעמוד בפני המומחה החדש.
בעשותו כן קבע ביהמ"ש (כב' השופטת גרסטל):
"מן המקובץ עולה שניצבים זה מול זה שני עקרונות, שלעתים עלול להיווצר ביניהם ניגוד: מחד גיסא עומד עקרון האובייקטיביות, שבא לידי ביטוי בדרישה שחוות הדעת תגובש, ככל האפשר, לנוכח התרשמות בלתי אמצעית מהחומר הרפואי האותנטי שהוצג למומחה - וממנו בלבד; ומאידך גיסא - עקרון הניטראליות, שלפיו חזקה על המומחה שידע לייחס את המשקל הראוי לכל חומר שהובא לפניו, לרבות חוות הדעת של רופא אחר, ושעצם העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט הוא ניטראלי - די בה כדי לאפשר להעביר לו חוות דעת אחרות, ובלבד שלא נערכו מטעם בעלי הדין, ושאינן חוות דעת שנערכו מטעם המוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעת נכות כללית. המקרה שלפנינו מצריך איזון בין שני עקרונות אלה.
תוצאת האיזון הנדרש נגזרת, בין היתר, ממידת הצורך להעביר למומחה הממונה חוות דעת קודמת. ככל שנדרש המומחה לקבוע שיעור נכות בתחום פלוני, וחוות דעת קודמת שמבוקש להראות לו היא באותו עניין בדיוק - כי אז ניטה שלא להתיר להראות את חוות הדעת, שמא יצומצם שיקול דעתו. זו ההלכה העומדת בבסיס עניין שרעבי, לעיל. ואולם, ככל שחוות הדעת מתייחסת למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, ושמטרתה להעיד על השפעת התאונה על מצב קודם באמצעות השוואה בין המצב הבריאותי לפני התאונה לבין המצב שלאחריה - הרי שניטה לגלות למומחה את חוות הדעת הקודמת, כדי לאפשר לו למלא תפקידו נאמנה".
12. בהחלטה אחרת שניתנה בביהמ"ש המחוזי, בת"א 10052-12-12 ליבוביץ עדי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, נקבע ע"י כב' השופטת גדות כי "אין מניעה להציג למומחה שמונה על ידי בית המשפט חוות דעת רפואית של מומחה אחר שמונה אף הוא מטעם בית המשפט בהליך אחר, ובלבד שמדובר בתחומים דומים".
ביהמ"ש קבע כנימוק להצגת חוות דעת שניתנו על ידי מומחים מטעם בית המשפט בפני המומחים שמונו בתיק זה "...העובדה הפשוטה שלא ניתן להתעלם ממנה – התובע לוקה בנכויות קודמות בתחומים בהם התבקש מינוי מומחים בתיק אשר בפני, וזאת כעובדה. נכויות אלו נקבעו על ידי מומחים אובייקטיביים, אשר מונו על ידי בית המשפט אחר בהליך אחר, ואין להסתיר עובדה זו מידיעת המומחים שמונו על ידי בית המשפט בתיק זה. יותר מכך, הסתרת הנכויות הקיימות עלולה להכשיל את המומחים שמונו בתיק זה, ולהביא חלילה לקביעות רפואיות סותרות, דבר שאין הדעת סובלת".
13. בפסיקתם של בתי המשפט השלום ניתן להפנות להחלטות לכאן ולכאן, כאשר כל מקרה נדון לגופו ותוך ניסיון לאזן בין הרצון לשמור על אובייקטיביות ועצמאות המומחה מחד, ומאידך, לאפשר לו להגיע להערכה נכונה ומדויקת ככל שניתן גם באשר למצבו של הנפגע בעבר באמצעות המצאת מירב המסמכים הנייטרלים שניתן להמציא. (ראו בין היתר, ע"ר (ת"א) 15534-12-12סיטילקיל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (9.6.13), ת"א (ק"ג) 36702-10-13 סקליאר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (3.11.14) וסקירה של הגישות השונות בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי בת"א (מרכז) 42917-05-15 ש. ב. נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ (21.11.2016).
14. ואכן נראה כי לשאלה זו אין תשובה אחת היפה לכל המקרים ויש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ניתן למעשה להצביע על הנחות עבודה הקשורות בטבורו של הליך מינוי מומחה רפואי בתביעה המוגשת מכוח חוק הפלת"ד ועל שיקולים רלוונטיים שיש לבחון כדי להכריע בשאלת הצגת קביעה של מומחה מטעם בימ"ש בקשר לתאונה קודמת בה היה מעורב הנפגע.
15. הנחות העבודה המהוות נקודת מוצא הן בין היתר:
· מומחה מטעם בימ"ש בתביעה מכוח חוק הפלת"ד קובע את מצבו הרפואי של הנפגע גם ערב התאונה מושא ההליך שבמסגרתו מונה.
· האיסור בתקנות 8 – 9 לתקנות המומחים בדבר המצאת חו"ד רפואית נוגע בעיקרו של דבר לחו"ד מטעם הצדדים להבדיל מחו"ד של מומחה שמונה ע"י בימ"ש, אשר ההנחה ביחס אליו הינה כי הוא אובייקטיבי וניטראלי.
· המומחה בתביעת הפלת"ד (המומחה "המאוחר") אינו כפוף לחו"ד שניתנה ע"י מומחה בימ"ש בהליך אחר ביחס לאירוע קודם ואינו חייב לקבל את מסקנותיו לעניין האירוע או האירועים שקדמו לתאונה נשוא ההליך בו מונה.
· חשיפת המומחה המאוחר לחוות דעת קודמות יכולה להשפיע על שיקול דעתו ולצמצמו.
16. על רקע הנחות עבודה אלה ובבואנו לבחון אפשרות המצאת חו"ד של מומחה בימ"ש הנוגעת לעברו של הנפגע, יש לשקול בין היתר את זמינות המידע הרפואי ביחס לאירוע הראשון והאפשרות להיעזר בחוה"ד הקודמת כדי להשלים את החוסר בנתונים. בנוסף, יש לשקול את פרק הזמן שחלף בין שני האירועים, זה שעמד בבסיס חוה"ד הראשונה וזה אשר לשם בדיקתו מונה המומחה המאוחר, כמו גם פרק הזמן שחלף למן ניתנה חוה"ד הראשונה.
מחד ניתן לומר כי בדיקה של המומחה הקודם, מקום שזו נעשתה ב"זמן אמת" יכולה לשקף נאמנה ובצורה טובה יותר את מצבו של הנפגע לאחר האירוע הראשון מאשר הערכה מאוחרת ובדיעבד ומכאן היא עדיפה על פני חו"ד הניתנה בחלוף שנים. מנגד, יש לקחת בחשבון כי מצבו של הנפגע יכול להשתנות, בין אם לטובה ובין אם לרעה, ולכן בדיקה של המומחה המאוחר, אשר עליו להעריך את מצבו של הנפגע ערב האירוע המאוחר ולאו דווקא עקב האירוע הקודם, יכולה להיות אפקטיבית יותר.
שיקול נוסף, נוגע לביקורת השיפוטית על חוה"ד הראשונה ויש הבדל בין מקרה שבו המומחה הראשון נחקר על חוות דעתו וביהמ"ש מצא לאמצה במלואה בפסה"ד לבין מקרה שביהמ"ש ראה לסטות ממנה ובין שני מקרים אלה למקרה שהמומחה כלל לא נחקר והצדדים הגיעו לפשרה ביניהם.
שיקול רלוונטי נוסף עניינו ברצון למנוע הכרעות סותרות והבטחת תוצאה צודקת בראייה הכללית במובן זה שלא יהא סיכון לפיצוי חסר או לפיצוי יתר של הנפגע וגם לתוצאה אחידה ומאוזנת בקרב "המזיקים השונים". קיימת אפוא חשיבות לכך שלא יתקבלו חוות דעת סותרות באשר למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, בייחוד כאשר הנפגע קיבל פיצוי בגין אותה נכות.
גם שיקולים של יעילות דיונית יכולים להיות רלוונטיים, שכן אי הצגת חו"ד מומחה בימ"ש בה נקבעה הנכות בגין אירוע קודם, תביא במרבית המקרים לחקירתו של המומחה בהליך החדש ולמחלוקת בעניין הנכות, אם יהא פער משמעותי בין שתי הקביעות. הצגת חוה"ד הראשונה בפני המומחה עובר למתן חוות דעתו, תוך שמודגש בפניו כי אינו חייב לקבל את מסקנותיה, יכולה להבטיח הנמקה יסודית ו"כנה" יותר הניתנת בזמן אמת ובתוך חוה"ד בהתייחסו לשאלת העבר ועדיפה על הסברים, לא אחת מאולצים, הניתנים בדיעבד ולאחר ש"מעמתים" את המומחה עם קביעה שונה ביחס לעבר.
ככלות הכל, את עברו של הנפגע לא ניתן להסתיר והניסיון לבודד את נכות העבר של הנפגע, לאחר שנים מפגיעה קודמת למשל, הינה מלאכה לא קלה כאשר נבדק הנפגע לאחר אירוע או אירועים חדשים ומאוחרים ואין לשלול מצב בו המומחה "ייעזר" בחוות דעת שניתנה בזמן אמת ועובר להשפעת האירוע המאוחר על הנפגע שעה שהוא בא לחלץ את נכותו עקב אותו אירוע מאוחר. בל נשכח כי נקודת המוצא היא כי אנו עוסקים במומחים מקצועיים ואובייקטיביים המסוגלים לשמור על עצמאות שיקול דעתם והתרשמותם.
17. בענייננו אנו שיקולים אלה לא נבחנו מראש, שכן קביעת המומחה הקודם הובאה לידיעתו של ד"ר טל מבלי שתתבקש רשות לכך. לא זו אף זו, חוות הדעת עצמה לא הוצגה בפני ד"ר טל וברי הצגת שיעור הנכות שנקבעה, ללא הסברים או נימוקים כלשהם, נימוקים שברגיל ניתן למצוא בחוה"ד, לא תתרום מאום למומחה. אדרבא, היא יכולה רק לשבש את שיקול דעתו ולצמצמו. עם זאת אילו זה 'הפגם' היחיד שנפל בהליך, ייתכן וניתן היה לבחון את השיקולים הרלוונטיים בדיעבד ולאחר עיון בחוה"ד במלואה והמצאתה לד"ר טל במידת הצורך, אלא שלאור מסקנתי ביחס לשאלה השנייה שהוצגה, בעניינה ארחיב להלן, אותיר שאלה זו לשעתה.
18. שאלה שנייה ולכאורה גם שונה, שהצגתי לעיל, הינה השאלה אם ניתן להציג בפני ד"ר טל את דרגת הנכות שנקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין האירוע הקודם?
לפי פסקי הדין שניתנו ברע"א 2985/90 שרעבי נ' קובוס ורע"א 4638/00 משנה שני נ' חלוקה יעקב (7.8.2000), לא ניתן להציג את קביעות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לפני שגיבש המומחה דעתו המקצועית, משזו עלולה לצמצם את שיקול דעתו העצמאי. ביהמ"ש קבע כי הצגתה של קביעת המל"ל סותרת את מדיניות מתקין התקנות, לאפשר למומחה לגבי חוות דעת עצמאית משלו. עוד נקבע " אמת נכון הדבר, שקביעת הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי נעשתה על ידי גורם אובייקטיבי אך קבלתה על ידי המומחה, לפני שגיבש את דעתו המקצועית, עשויה לצמצם את שיקול דעתו".(פס"ד שרעבי). ראו לעניין זה גם רע"א 3826/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חאמד.
כך גם נקבע כאשר הנכות של המל"ל נוגעת למצבו של התובע קודם לתאונת הדרכים ובע"א 1426/03 נאסר בלאל נ' שולי אברג'יל (27.3.2003) נקבע כי:
"...גם הוכחתו של מצב רפואי קודם לתאונת הדרכים תתבצע בדרך בה מוכח כל עניין שברפואה בתביעות המתנהלות לפי החוק: על ידי מתן חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט, המסתמך, בין היתר, על תיעוד רפואי שמוגש לו על ידי הצדדים, והעומד בהגדרות תקנה 8 ותקנה 9 בתקנות. במסגרת זו, חוות דעת רפואיות של המוסד לביטוח לאומי (אשר אינן מוצגות במסגרת סעיף 6ב' לחוק) אסורות בהצגה למומחה - גם במקרה בו הן מתייחסות למצבו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים, וגם במקרה בו הן מתייחסות למצבו של הנפגע לאחר תאונת הדרכים" (ההדגשות לא במקור).
האיסור להצגת חוות דעת למומחה בית המשפט משתרע אף לשלב שלאחר מתן חוה"ד, בעת חקירתו של המומחה או במסגרת שאלות ההבהרה הנשלחות אליו ע"י מי מהצדדים וברע"א 1422/01 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עבד אלרחמן, נקבע :
"כבר נקבע שגם קביעות של ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי אין להציג בפני המומחה הרפואי... האם האיסור קיים רק עד שלב מתן חוות-דעת על-ידי המומחה הרפואי, או שהוא משתרע גם על שלב שאלות ההבהרה המופנות אל המומחה וכן על שלב חקירתו הנגדית? מקובלת עליי בעניין זה עמדתו של א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים [4], בעמ' 562-563. עמדתו היא שחל איסור על הצגת חוות-הדעת גם בשלב שאלות ההבהרה והחקירה הנגדית..."
ולאחרונה, ברע"א 1136/16 פלוני והכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני
(14.3.2016) חזר כב' השופט זילברטל על ההלכה בקובעו:
"בכל הנוגע להמצאת תיק המל"ל של הנפגע בשלמותו לעיונו של המומחה - לרבות קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל באשר לשיעור נכותו של הנפגע – בית משפט זה הביע דעתו ופסק כי אין להציג בפני מומחה מטעם בית המשפט את קביעותיו של המל"ל לעניין דרגת נכותו של הנפגע או מסמכים שנערכו בידי רופאי המל"ל...וזאת אף כאשר מדובר בהוכחתו של מצב רפואי שקדם לתאונת הדרכים" (רע"א 1426/03 בלאל נ' אברג'יל [פורסם בנבו] (27.2.2003))".
19. מכאן נראה כי הצגת קביעה של המוסד לביטוח לאומי הנוגע לעברה של התובעת, הינה אסורה, בין אם לפני עריכת חוה"ד ובין אם אחריה. בעניין זה ובמובחן משאלת המצאת חו"ד של מומחה מטעם בימ"ש בעניין העבר, דומה כי ההלכה ברורה ועקבית.
20. ספק בעיני אם קיימת הצדקה להבחנה של הפסיקה בין חו"ד של מומחה מטעם בימ"ש לבין קביעה של וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי הנוגעות לעברו של הנפגע, בכל הקשור לאפשרות המצאתן למומחה הממונה מטעם ביהמ"ש בתביעה לפי חוק הפלת"ד, שכן כאן גם כאן מדובר בגוף אובייקטיבי שנותן חו"ד שאינה מטעם מי מהצדדים ונראה לכאורה כי אותם שיקולים שניתן לבחון בדרך להכרעה במקרה ספציפי אם יש לאפשר המצאת חוה"ד לעיון המומחה, נכונים גם ביחס לקביעה של המוסד לביטוח לאומי. עם זאת ולאור ההלכה העקבית בעניין, אני סבורה כי אין מנוס מלקבוע כי נפל פגם בהמצאת קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותה של התובעת עקב התאונה משנת 2006 לעיונו של המומחה.
21. בתגובתו טען ב"כ הנתבעת כי דין הצגת קביעות המל"ל בנוגע למצבה הרפואי הקודם של התובעת, בפני המומחה, דומה למשלוח חוות דעת של מומחה שהתמנה ע"י בית המשפט בהליך אחר והפנה להחלטת ביהמ"ש המחוזי בבר"ע 1747/02 עגיב שושנה נ' הדר חברה לביטוח ואח' (21.11.2002) שאמנם הפנה לפסקי הדין של ביהמ"ש העליון בעניין שרעבי ומשה שני שאוזכרו לעיל אך אפשר הצגת מסמכי המל"ל לגבי עברה הרפואי של התובעת שם, בפני המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי. כן הפנה לבר"ע (י-ם) 3370/01 אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' ליבני עירן (15.4.2002) שם עסק ביהמ"ש בנסיבות מיוחדות, בהן לא היתה בתיקו הרפואי של התובע התייחסות לפגיעה קודמת בגבו, וזו היתה רק במסמכי המל"ל, שהוצגו למומחה שמונה מטעם ביהמ"ש לאחר שחוות דעתו גובשה ובמסגרת שאלות הבהרה. (15.4.2002).
ייאמר מיד כי שתי החלטות אלה אין בהן כדי לשנות ממסקנתי לעיל, בעיקר מפני ששתיהן ניתנו לפני פסק דינו של ביהמ"ש העליון ברע"א 1426/03 בלאל נ' אברג'יל. בהחלטה שניתנה בעניין עגיב שושנה הנ"ל, דחה ביהמ"ש המחוזי את הבר"ע שהוגשה על החלטת בימ"ש השלום בה קבע כי ניתן להמציא למומחה הרפואי את מסמכי המל"ל, לגבי עברה הרפואי של המבקשת, תוך שאבחן את הפסיקה בעניין שרעבי ומשה שני, בכך שבמקרה שנדון לפניו דובר על מומחה הנדרש ליתן חות דעת על החרפה של מצב בריאותי, שהיה קיים טרם התאונה, ואולם החלטה זו אינה רלוונטית עוד לאור החלטתו המאוחרת והברורה של ביהמ"ש העליון בעניין בלאל נ' אברג'ל.
22. זה המקום לציין כי מרבית הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת נוגעת להמצאת חו"ד, לאחר שכר ניתנה חו"ד מטעם המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, בהליך המאוחר. כך היה בבר"ע (י-ם) 3370/01 אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' ליבני עירן (מחוזי 15.4.2002) אליו הפנתה, בת"א 34762-06-10 מאמון עיסא נ' הפול (שלום 16.1.2011), בת"א (ת"א) 18834-05-10 שטנברג נ' הפול (שלום 20.10.2014) ובת"א (י-ם) 12039/06 פורת נ' פורת (שלום 3.10.2010).
גם החלטת ביהמ"ש בת.א. 4514/02 חרוש אייל נ' הדר חברה לביטוח ואח', בה אפשר ביהמ"ש הצגת קביעה והערכה של המוסד לביטוח לאומי לעניין מצב קודם, בפני מומחה שמונה בתיק פלת"ד אינה רלוונטית עוד מפני שהמותב עצמו, כב' השופט פרג'ו, בהחלטה מאוחרת שלו (בש"א 3878/04 דוד יוסיפון ואח' נ' בוריה דליה) כתב כי למרות שדעתו היתה כי מקום בו יש קביעה והערכה של מצב רפואי קודם לתאונה, אשר נעשתה על ידי גוף פורמלי אובייקטיבי דוגמת הביטוח הלאומי אין להסתיר קביעה והערכה זו בפני המומחה, דעתו זו לא התקבלה ע"י ביהמ"ש העליון ומכאן שאין לו אלא לפעול לפי קביעת ביהמ"ש העליון.
23. בהקשר של הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת כאן, מצאתי להפנות לדבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 1136/16 שאוזכר לעיל, אשר כאילו הם נכתבו לענייננו אנו: "בבקשה שבפני, לא רק שהמבקשים אינם מפנים לקביעות הנזכרות בפסיקה שלעיל (פסיקה שלחלקה הפניתי לעיל – הבהרה שלי, ל.ש.ח), הם אף מבקשים לטעון כי גישת הפסיקה בסוגיה זו היא שונה, תוך הפנייה לפסקי דין בהם התיר בית המשפט להמציא לעיון המומחה שמונה חוות דעת שנערכה על-ידי מומחה מטעם בית המשפט בהליך אחר, וזאת בטענה כי מדובר במצב משפטי זהה. ויודגש, המבקשים אינם מבקשים לתקוף באופן ישיר את קביעותיו של בית משפט זה, ולטעון כי יש לבחון אותן בשנית, אלא אך מתעלמים מהן כליל" (סעיף 6 להחלטה).
24. לאור כל האמור ועל סמך פסיקתו של ביהמ"ש העליון, אני קובעת כי לא היה מקום להציג בפני ד"ר טל את קביעת המוסד לביטוח לאומי הנוגעת לנכותה של התובעת עקב התאונה בה היתה מעורבת בשנת 2006.
השאלה שיש לבחון עתה הינה אם הצגת הקביעה, חרף האיסור לעשות כן, מחייבת ביטול המינוי של המומחה. לטעמי אין מנוס ממתן תשובה חיובית לשאלה זו.
25. הכלל הוא כי "הפרת האיסורים המשתקפים בחוק ובתקנות, בדבר התיעוד המותר להצגה בפני המומחה, עשויה להביא לפסילת חוות הדעת שנתן, או להמרתו במומחה אחר, אם טרם חיווה דעתו בדבר פגיעותיו הרפואיות של התובע. הוא הדין מקום בו נתקיימו נסיבות הגורעות ממידת האמון שרוחשים הצדדים למומחה" (ריבלין עמ' 681). "עם זאת, הכלל הוא כי בדיעבד, משעיין כבר המומחה בחוות הדעת או במסמכים הפסולים, לא יוחלף במומחה אחר אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שגרם לעיוות דין" (שם עמ' 683).
ברע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולא כל פגם בהתנהלותו של המומחה או של אחד הצדדים יביא לפסילתו של המומחה.
26. בענייננו אנו ניתן מחד לומר כי יש לסמוך על המומחה, שהוא מומחה מקצועי ואובייקטיבי, כי ידע להתעלם מקביעת המל"ל שהוצגה בפניו בנוגע לעברה של התובעת וייתן חו"ד על סמך בדיקתו שלו לתובעת ולמסמכים הרפואיים הרלוונטיים ואולם נראה כי בכך יש התעלמות מהנימוק העומד בבסיס ההלכה שאסרה הצגת קביעת המל"ל בפני מומחה בימ"ש, לאמור החשש מצמצום שיקול דעתו של המומחה. ההלכה הברורה של ביהמ"ש העליון בדבר איסור הצגת קביעת המל"ל, מצדיקה לטעמי נקיטת עמדה ברורה בנוגע להפרת האיסור, בייחוד כאשר מוגשת הבקשה בעניין עובר למתן חוה"ד וללא קשר לתוצאותיה (ובקשה כאמור יכולה להיות מוגשת ע"י הנפגע או ע"י המזיק).
מודעת כמובן אני לכך שלא בנקל ייפסל מינויו של מומחה רפואי, ואולם דחיית הבקשה והותרת המינוי על כנו אינה אלא איון של ההלכה, כי הרי אם נאמר כי יש לסמוך על המומחה היום כי ידע להתעלם מקביעת המל"ל וכי אין חשש כי יצומצם שיקול דעתו בעקבותיה, מה טעם בלאסור מלכתחילה המצאת המסמכים, כי הרי אז וגם היום סומך ביהמ"ש על המומחה כי יעשה את עבודתו נאמנה וייתן חו"ד רפואית על סמך התרשמותו ושיקול דעתו העצמאי שלו.
דברים אלה אינם באים חלילה לפגוע בכהוא זה במקצועיותו ו/או באובייקטיביות של ד"ר טל
- ואיני נדרשת במסגרת החלטה זו, להכריע ביתר טענותיה של התובעת ביחס לחוסר האימון שנוצר כלפיה מצד המומחה, טענות שהכרעה בהן היתה מחייבת, לכל הפחות, קבלת התייחסותו של המומחה - אם כי מהווים הם ביטוי לגישת הפסיקה בעניין וראוי להזכיר כי באותו מקרה שהתעורר בעניין בלאל נ' אברגי'ל, אישר ביהמ"ש העליון פסילת מינויו של מומחה, לאחר שעיין בתיעוד הוועדות הרפואיות של המל"ל שעניינו עברו של הנפגע.
27. לאור כל האמור, אני מורה על ביטול מינויו של ד"ר עמיקם טל כמומחה מטעם ביהמ"ש. הנתבעת תדאג להסדיר את שכרו של המומחה, בגין הבדיקה/ות שערך לתובעת.
צו מינוי חדש יינתן בנפרד ויישלח לצדדים.
הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסוף ההליך.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ולמומחה.
ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
לובנה שלאעטה חלאילה