כללי:

 

1.       התובעת ילידת 5.5.1954, נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 15.1.2015, כהולכת רגל, עת פגע בה רכב מ.ר. 9488329, אשר היה מבוטח במועד התאונה בפוליסת ביטוח רכב חובה על ידי הנתבעת.

 

2.       אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

 

הפגיעה:

 

3.       לאחר התאונה פונתה התובעת לבית החולים "אסף הרופא", שם אובחנה כסובלת משבר בפטישון החיצוני עם תזוזה בקרסול שמאל.

          התובעת אושפזה למשך 3 ימים, במהלכם עברה ניתוח קיבוע שבר בבורג.

          התובעת שוחררה לביתה כאשר רגלה מקובעת במגף גבס, לאחר מכן קיבלה טיפולי פיזיותרפיה, הוראות שלא לדרוך על רגלה למשך 6 שבועות והמשך טיפול תרופתי ומעקב במסגרת הקהילה.

 

הנכות:

 

4.       כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי מונה ד"ר יחזקאל טיטיון, אשר קבע לתובעת נכויות כדלקמן:

          א.       נכות זמנית בשיעור 100% עד ליום 14.4.15;

          ב.       נכות זמנית בשיעור 50% מיום 15.4.15 ועד 13.7.15;

          ג.        נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 14.7.15 ועד 11.10.15;

          ד.       נכות צמיתה בשיעור 10.9% החל מיום 12.10.15, על פי החלוקה כדלקמן:

                    10% נכות בגין הפגיעה בקרסול שמאל הגורמת להגבלה ניכרת וכאבים בתנועות הקרסול, לפי סעיף 48 (3)(א) לתקנות המל"ל.

                    1% בגין צלקת ניתוחית לפי סעיף 75 (1) (ב), חלקי, לתקנות המל"ל.

 

5.       התובעת עבדה במועד התאונה כבקרית שטח ברכבת ישראל, עבודה הכרוכה בעמידה, הליכה למרחקים והתניידות במדרגות (עדותה של הגב' מיכל ריבה מורג, עמ' 7 שורות 8-11 וכן סעיף 15 לתצהירה של התובעת, אשר לא נסתר).

 

             לנוכח מהות נכותה של התובעת ואופי עבודתה, אין ספק כי נכותה האורטופדית של התובעת הינה נכות תפקודית ועל כן, הנני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור של 10%.

 

הפסדי השתכרות:

 

6.       עובר לתאונה, והשתכרה  4,637 ש"ח  בממוצע משוערך להיום.

          לאחר התאונה לא עבדה התובעת עד ליום 22.6.15 ולאחר מכן שבה לעבודה חלקית . בתאריך 17.1.16 שבעה לעבודה בהיקף מלא.

 

             בחודש ינואר  2015 קיבלה התובעת השלמת שכר באמצעות ימי מחלה.

 

             בחודש פברואר 2015 קיבלה התובעת סך של 1,135 ש"ח ע"ח ימי מחלה.

 

             אמנם מומחה ביהמ"ש קבע לתובעת אי כושר עד ליום 14.4.15 ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 50% עד ליום 13.7.15 ואלם לנוכח מהות עיסוקה של התובעת יש לראותה במי שאינה מסוגלת לשוב לעבודתה גם  בעת שנכותה הזמנית היתה בשיעור 50%.  

 

הפסדי התובעת בתקופת אי הכושר הינם בסך של 22,050 ש"ח.

 

7.         עם שובה לעבודה, עבדה התובעת במתכונת מצומצמת עד ליום 17.1.16. הפסדי התובעת עד

            לתום תקופת הנכויות הזמניות שקבע המומחה היו בסך 9,044 ש"ח .

 

8.       בתאריך 17.1.16  שבה התובעת לעבודה מלאה.

             

          התובעת בת 61 במועד התאונה, בת 65 כיום.

          בהתאם לעדותה של נציגת המעבידה (עמ' 7 שורות 26-27 לפרוטוקול), ניתן להמשיך לעבוד במקום העבודה גם לאחר גיל הפרישה, ועל כן בנסיבות יש לחשב את הפגיעה בכושר ההשתכרות אצל התובעת עד לגיל 70.

          אשר על כן הפסדי ההשתכרות של התובעת לעתיד בגין פגיעה אפשרית בכושר ההשתכרות הינם בסך של 25,743 ש"ח .

 

 

 

עזרת צד ג':

         

9.       לאחר התאונה, הייתה התובעת מרותקת לביתה ונזקקה לעזרת צד ג'.

          הגב' תמרה חנני, שכנתה של התובעת, עזרה לה במטלות היומיומיות במשך 3 חודשים. בנוסף, נעזרה התובעת בבעלה. התובעת אמנם לא שילמה לגב' חנני עד כה, ואולם אין ספק כי הגב' חנני זכאית כמטיבה לקבלת תשלום בגין העזרה.

          בהתאם לעדותה של הגב' חנני היא סייעה לתובעת מידי יום למשך כ-3 חודשים.

          בנסיבות אלו יש להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בתקופה זו על סך של 3,000 ש"ח.

          בנוסף, יש לפסוק פיצוי גלובאלי בגין עזרת בני משפחה לעבר, על סך של 2,000 ש"ח.

          באשר לעתיד – לנוכח מהות נכותה של התובעת, אין ספק כי התובעת תזקק לעזרת צד ג' בניהול משק ביתה, ויש לפסוק לה סך גלובאלי בסך של 30,000 ש"ח, המשקף שעתיים עזרה  בשבוע עד תום תוחלת חייה.

 

הוצאות רפואיות ונסיעות:

 

10.     לנוכח מהות הפגיעה והטיפולים שקיבלה התובעת, יש לפסוק לתובעת פיצוי  בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, בסך של 3,000 ש"ח.

 

כאב וסבל:

 

11.     בהתאם לגילה, לשיעור נכותה של התובעת לרבות האשפוז, הפיצוי המגיע לתובעת ראש נזק זה הינו בסך 14,993 ש"ח.

 

ניכויים:

 

12.     לתובעת שולמה קצבה על ידי המל"ל [נכות כללית], בגין התאונה בסך של 1,383 ש"ח, אותם יש לנכות מכל פיצוי.

 

סיכום:

 

13.     אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של  108,447 ש"ח , בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% וכן הוצאות משפט שהוציאה התובעת.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

 

ניתן היום,  כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.

 

אשרית רוטקופף