התביעה ובעלי הדין

1.     המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע 1, לטענתו, כתוצאה מנפילה שאירעה בעת שהחליק על קרח במתקן ספורט שמפעילה נתבעת 1. 

 

התובע 1, היה בגיל 19 שנים עובר למועד התאונה. הוא הגיע לבקר במתקן נתבעת 1 בלווי חברים.

 

התובע 2, "המוסד לביטוח לאומי", ביקש להצטרף כתובע נוסף בהיותו מיטיב ו/או חליף מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 (החזר גמלאות נכות כללית ששולמו ו/או ישולמו על ידו לתובע בגין התאונה).  

 

נתבעת 1, "המרכז הלאומי לספורט החורף בישראל", הינה, חברה המפעילה מתקן  ספורט ביישוב מטולה בצפון המציע מגוון פעילויות למבקריו, ובין השאר, החלקה על קרח (להלן: "הנתבעת").

  נתבעת 2, "הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ", הינה חברת ביטוח בישראל, אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה, ביטחה את אחריותה של הנתבעת מפני סיכוני צד ג'.  

    

     הנתבעות 1-2 יכונו להלן: "הנתבעות".

 

     טענות התובע

2.     התובע טוען כי ביום 17.3.12, ביום שבת בשעת בוקר, הגיע עם חבריו לאתר החלקה על קרח המופעל ע"י הנתבעת. הם הגיעו אל משטח ההחלקה, מסרו את כרטיסי הכניסה בקבלה, קיבלו את נעלי ההחלקה, והמשיכו לעבר משטח ההחלקה, וזאת מבלי שקיבלו כל הדרכה ו/או הסבר מקדים. התובע, שזו לו הפעם הראשונה שבה הוא מחליק על קרח, התקשה מאוד בהחלקה והחל ליפול ועקב כך נלחץ, פחד וביקש לצאת, אלא שבהיעדר כישורים והדרכה מינימאליים ובהיעדר משגיחים שייחלצו לעזרתו, לא ידע להחליק אל כיוון היציאה, ותוך כדי ניסיונותיו לעשות כן, נפל ושבר את יד ימין (להלן: "התאונה").

 

3.     בעקבות התאונה פונה התובע לבי"ח גליל מערבי בנהריה כשהוא סובל מכאבים עזים ונפיחות בידו הימנית, שם אובחן שבר בשליש האמצעי של הומירוס ימין והוא אושפז לצורך ניתוח. ביום 19.3.12 עבר התובע ניתוח שיחזור סגור של השבר בזרוע ימין וקיבוע פנימי, לרבות טיפול באנטיביוטיקה תוך ורידית ומשככי כאבים. ביום 21.3.12 שוחרר התובע לביתו עם המלצה להמשך מעקב במסגרת מרפאות חוץ אורתופדיה בי"ח נהריה,  וכן חופשת מחלה בת 15 ימים. התובע טופל ע"י פיזיותרפיה ממושכת. ביום 29.5.12 נבדק התובע במרפאות חוץ ועקב הגבלות תנועה במרפק הוחלט על מניפולציה בהרדמה, אשר בוצעה במסגרת אשפוז במחלקה אורתופדית, תחת הרדמה כללית, ביום 18.6.12. 

 

4.     התובע טוען כי חרף הניתוחים והטיפולים הרפואיים הממושכים שעבר, הוא נותר סובל מכאבים עזים והגבלות תנועה קשות בידו הימנית, דבר שפגע באופן ממשי בפעילותו ובתפקודו הכללי.

5. לעניין האחריות הנזיקית טוען התובע כי התאונה אירעה עקב רשלנותה של הנתבעת, אשר התבטאה, בין היתר, במעשים או במחדלים הבאים: הנהיגה שיטת עבודה מסוכנת ובלתי בטיחותית, לא הדריכה את התובע כיצד יש להחליק ולנהוג במקרה שבו המחליק נקלע למצוקה כלשהי, הפרה את הכללים שנקבעו על ידה (ביצוע 10 סיבובים תחילה בצמוד למעקה), ולא וידאה כי התובע כשיר להחלקה בבטחה ו/או בעל מיומנות בסיסית להחליק מבלי לסכן את עצמו ו/או אחרים, לא מסרה דף על אמצעי הבטיחות שיש לנקוט בהם בשפה המובנת לו, לא העבירה הדרכה לתובע לגבי אופן ביצוע ההחלקה חרף מודעותה כי בספורט זה יש צורך בהדגמה לגבי אופן ההחלקה, הדרכה לגבי היציבות ואופן הנפילה למניעת חבלות, לא העסיקה די מדריכים במשטח ההחלקה.  

 

הגנת הנתבעות

6.     הנתבעות הכחישו את אחריותה הנזיקית של הנתבעת לגרם התאונה ו/או את הנזקים הנטענים, ועתרו לדחיית התביעה. הנתבעות מודות בקיומו של כיסוי ביטוחי מפני סיכוני צד ג' עובר למועד התאונה, ובעצם פציעתו של התובע בידו הימנית בעת שביקר במתקן הנתבעת במועד הנטען (מכחישות את הנסיבות הנטענות), אך טוענות כי אין הנתבעת מעניקה הסבר או הדרכה פרטיים למי שמנסה את כוחו בהחלקה על קרח, אלא אם הוא רוכש שיעורים פרטיים. הנתבעת דאגה לשילוט מתאים וגדול ב- 4 שפות סמוך לזירת הקרח וכן מושמעות במערכת הכריזה קלטת של הנחיות ואזהרות. גם על גבי הכרטיס ששימש לתובע לצורך קבלת נעלי ההחלקה קיים כיתוב בנושא הנחיות ואזהרות למי שמנסה כוחו בהחלקה על קרח.

 

7.     הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין היא פונה ביוזמתה לכל מבקר במתקן ושואלת לגבי ניסיונו הקודם ו/או רמת מיומנותו. על התובע היה להתחשב במיוחד בכך שזו לו הפעם הראשונה בניסיון החלקה, ולפנות טרם הגעתו למרכז בבירור האם ניתנת הדרכה ובאילו תנאים, והיה נענה שניתן לקבל הדרכה פרטית בתשלום ובתיאום מראש. אין התובע יכול לייחס לנתבעת ידיעה או ציפיות כלשהי לגבי העדר ניסיונו והוא זה שמחליט אם ברצונו להסתכן בביצוע ספורט זה למרות העדר כל ניסיון וללא הדרכה מוקדמת.

8.     עפ"י הנסיבות המתוארות בכתב התביעה, התובע התעלם מהנחיות מפורשות בשילוט, בכריזה ועל גבי הכרטיס לפיהן מומלץ למי שחסר ניסיון להחזיק במעקה 10 סיבובים לפחות וברור שככל שלא רכש מיומנות כלשהיא, עליו להמשיך לעשות כן. התובע לא אחז במעקה ולא השתמש בו דבר שהיה מבטיח את יציאתו ללא פגע מהזירה.

 

9.     נטען כי לא מתקיימת פעילות בזירת הקרח ללא משגיחים מטעם הנתבעת, וככל שהתובע אכן נקלע למצוקה היה עליו לעמוד במקומו (ככל שעזב את המעקה) ולקרוא למשגיח לחלצו.

 

10.  הנתבעת מכחישה את אחריותה הנזיקית לגרם התאונה, ואת כל פריטי הרשלנות המיוחסים לה, לרבות כל הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי בינם לבין התאונה. נטען כי הנתבעת לא הכריחה את התובע להשתתף בספורט החלקה על קרח והיה עליו לברר מראש את הסיכון הכרוך בספורט זה, וככל שבחר ליטול בו חלק, הרי נטל את הסיכון מרצון, על כל המשתמע בכך. כל אדם שבא לנסות את כוחו בספורט מסוכן שהוא חסר כל ידע וניסיון קודם (בהנחה חסרת בסיס שלא ראה את השילוט ולא שמע את הכריזה), היה פונה לברר כיצד עליו לנהוג בזירה ומהי הדרך המומלצת כמתחיל. בכניסה לזירה עומדים משגיחים ולא הייתה כל מניעה מצד התובע לפנות ולבקש הסבר כמו שיכול היה לעשות כן טרם הגעתו בכלל למרכז ו/או בעת כניסתו למרכז באולם הקבלה. אין על הנתבעת כל חובה להצמיד מדריך לכל גולש או בכלל ואין זה תפקידה לבדוק מיומנות וידע של כל מבקר בדיוק כפי שלא נעשה בשום זירת החלקה על קרח ברחבי העולם ו/או באתרי סקי. במקומות אלו מקבל המבקר כנגד תשלום זכות כניסה לאתר ותו לא.

 

צירוף המל"ל כתובע נוסף בהסכמה

11. בהסכמת הצדדים צורף המל"ל כתובע נוסף. כעולה מכתב התביעה המתוקן, המל"ל מבקש לראות את כתב התביעה מטעמו ככולל את כל סעיפי התביעה שהגיש התובע 1 לרבות נספחיו. עוד נטען על ידו כי בשל התאונה, ובהסתמך על הקבוע בחוק הביטוח הלאומי, ועל קביעות הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי, הוא שילם לתובע דמי פגיעה, גמלת נכות זמנית, ומענק נכות צמיתה המשוערכים נכון ליום 2.11.14 לסך של 14,886 ש"ח, וכי מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי הוא חוזר כמיטיב ו/או כחליף אל הנתבעות בדרישה לשפותו בסכום האמור, לרבות כל סכום שיידרש לשלם לתובע בעתיד בגין התאונה.

 

הנכות הרפואית

12. התובע הגיש חו"ד אורתופדית מטעמו לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה (משוקללת) בשיעור 19% (10% בשל השפעה קלה על כושר הפעולה של המרפק ו- 10% בגין צלקת מכאיבה ומכערת). הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית נגדית לא נותרה נכות אורתופדית, ואילו לגבי הצלקת הוא קבע לתובע נכות רפואית של 3%.

 

13.  לאור הפערים בין חוות הדעת מונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש (ד"ר מיכה רינות) אשר קבע בחוות דעתו מיום 18.9.16 כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין התאונה.

 

 

ראיות הצדדים   

14.  בתיק נשמעו ראיות הצדדים בכל חזית המחלוקת. מטעם התביעה העידו 2 עדים: התובע בעצמו, ומר סאהר פרחאת, חברו של התובע (להלן: "סאהר"). מטעם הנתבעות העידו 5 עדים: גב' טטיאנה סטולין, מנהלת זירת הקרח (להלן: "טטיאנה"), מר אנדרה וסקו, עורך דו"ח הפציעה של התובע (להלן: "אנדרה"), מר מיכאל מוזיקוב, עובר למועד התאונה הועסק כמשגיח בזירה (להלן: "מיכאל") , גב' יעל אסף, עובר למועד התאונה הועסקה כחשבת במרכז (להלן: "החשבת יעל"), מר אסף סורוצקי, עובר למועד התאונה, הועסק כמשגיח בזירה (להלן: "אסף"). הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך מתן פסק דין.

 

השאלות העומדות לדיון והכרעה

15.  אלה הן השאלות:

                             א.        האם התובע הוכיח כי נפגע בתאונה בנסיבות הנטענות על ידו?

                             ב.        האם נסיבות התאונה, כפי שהוכחו ע"י התובע, מקימות חבות נזיקית במישור היחסים שבין התובע לנתבעת?

                             ג.        ככל שתוכר אחריות נזיקית, תידון סוגיית הנזק וכימות הפיצויים.

                             ד.        הכרעה בתביעת המל"ל.

 

הוכחת נסיבות התאונה

16. בסעיפים 5-8 לכתב התביעה פירט התובע את הנסיבות שקדמו לאירוע התאונה:

 

"5. ביום 17/3/2012 ביום שבת בבוקר, הגיע התובע עם חבריו אל אתר ההחלקה על הקרח אותו מנהלת הנתבעת 1, התובע וחבריו רכשו כרטיסי כניסה הכוללים שימוש בכל המתקנים באתר.

6. התובע וחבריו הגיעו אל משטח ההחלקה, מסרו את כרטיסי הכניסה בקבלה והתבקשו למסור את מידת הנעליים שלהם בכדי לקבל נעלי החלקה מתאימות. 

7. לאחר מספר דקות קיבלו נעלי החלקה והמשיכו לעבר משטח הקרח, ובהגיעם למשטח הוכנס התובע וחבריו להחליק על המשטח וזאת ללא כל הדרכה ו/או הסבר מקדים.

8. התובע שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הוא מחליק במשטח החלקה על קרח, התקשה מאוד בהחלקה והחל ליפול ועקב כך נלחץ, פחד וביקש לצאת, אלא שבהיעדר כישורים מינימליים ובהיעדר מדריכים ו/או משגיחים שייחלצו לעזרתו, לא ידע להחליק אל היציאה ותוך כדי ניסיונותיו לעשות כן נפל ושבר את ידו (להלן: "התאונה")".

 

17. במסגרת תצהיר עדותו הראשית, חזר התובע על גרסתו הנ"ל, והוסיף נתון עובדתי (שלא אוזכר בגרסתו בכתב התביעה) לפיו במהלך ניסיונו לצאת בכוחות עצמו מזירת הקרח, הוא נפל כמה פעמים, ובפעם האחרונה שנפל נפצע בידו בצורה קשה:

"3.....,לכן, ביקשתי לצאת החוצה, אך מאחר ולא היה במקום משגיחים/ מפקחים שיעזרו, נאלצתי לנסות לצאת בכוחות עצמי, נפלתי כמה פעמים ובפעם האחרונה שנפלתי נפגעתי בצורה קשה ביד. (להלן: "התאונה")".

 

18.  במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, נחקר התובע באשר לנסיבות שקדמו לתאונה (פ' עמ' 9 ש' 4-13): 

 

"ש. אתה יכול להסביר לי במילותייך מה הסיבה שבגללה אתה נפלת?

  ת. נכנסתי עם החברים שלי. קנינו כרטיסים. לקחנו נעליים. לא הסבירו לנו שום דבר.

ש. זו לא השאלה. אני חוזר על השאלה.

ת. היו הרבה אנשים והיו גם אנשים משתוללים. נכנסתי לאמצע של הקרח. בהתחלה עשיתי סיבוב מהצד. נכנסתי לקרח. היו הרבה אנשים. כולם הולכים וחוזרים. הרגשתי שאיבדתי שליטה. פחדתי.

בגלל שפחדתי נפלתי. הפחד גרם לי ליפול. פחדתי שאין מי שיעזור לי. פחדתי ממש. נכנסתי ללחץ. לא ידעתי איך אצא משם. אף אחד לא עוזר לי. רציתי לעזור לעצמי והלכתי פעם ונפלתי ועוד פעם נפלתי ונכנסתי יותר ללחץ. לא יכולתי לשלוט על עצמי. ניסיתי פעמיים שלוש ללכת לבד ובסוף נפלתי על היד שלי. לא היה אף אחד שיעזור לי".

 

19. בשלב זה נשאל התובע האם הוא קורא עברית והוא השיב בחיוב, ואז עומת בין הגרסה שפירט בכתב התביעה לבין גרסתו בתצהיר עדותו הראשית, וביחס לדברים שנשמעו לראשונה במהלך עדותו בביהמ"ש (פ' עמ' 9 ש' 14-19):

 

"ש. אתה קורא עברית.

ת. כן.

ש. בכל התצהיר שלך הסעיפים היחידים שמדברים על מה שקרה אלו סעיפים 2 ו-3. נשאלת על ידי שאלה וסיפרת סיפור שאני שומע ממך כעת לראשונה. הוא לא הופיע בתצהיר. על הרבה אנשים ואנשים שגלשו מהר. למה לא אמרת על זה עד היום מאומה?

ת. זה מה שהיה שם".

 

20.  עוד העיד התובע בביהמ"ש כי ביום האירוע התלוו אליו חבריו סאהר, ועוד שני חברים רביע חמוד ועלא יאסין אולם הוא לא זימן את האחרונים לעדות בביהמ"ש כעדי תביעה כי "הם היו רחוקים. כל אחד גלש בצד שלו", וכן מאחר ואינם חבריו כיום (פ' עמ' 9 ש' 20-27).

 

21. לגבי הפעולות שביצע התובע בזירת הקרח טרם שנפגע העיד התובע בחקירתו הנגדית כך (פ' עמ' 11 ש' 10-31):

 

"ש. נכנסת למשטח ההחלקה, איך ידעת לאיזה כיוון להחליק?

 ת. ישבתי בחוץ. היו אנשים שעוברים לידי. עושים סיבוב לכל המרחב. עשיתי את כל הסיבוב בפעם הראשונה ליד הקיר כפי שהם עשו. ראיתי מה שהם עושים ועשיתי.

ש. הלכת נגד כיוון השעון?

ת. כן.

ש. כשהתחלת להחליק אחזת במעקה שנמצא מסביב למשטח?

ת. כן.

ש. כמה סיבובים עשית עד שנפלת?

ת. אחד.

ש. אם הגעתם למרכז קנדה בשעה 10.15 ועדיין היה סגור ונכנסתם ב- 10.30. אז אם התחלת להחליק ב- 10.30 כמה זמן עבר עד שנפלת?

ת. לא נכנסתי ב- 10.30. ב- 11:00 התחלתי להחליק.

ש. כמה זמן עבר מהרגע שהחלקת ועד שנפלת?

ת. אולי רבע שעה עשרים דקות.

ש. אתה אומר שלא הספקת לעשות כלום רק סיבוב אחד שלם?

ת. כן. סיבוב אחד שלם עד לנקודת היציאה.

ש. איפה הייתה הנפילה?

ת. בנקודת היציאה הרגשתי שאני יכול להחליק, נכנסתי לאמצע.

ש. ז"א סיימת סיבוב אחד?

ת. כן.

ש. ואז החלטת שאתה כבר יודע להחליק והתחלת להחליק למרכז הרחבה?

ת. כן".

 

22. בכל הקשור לגרסת התובע לפיה עובר לתאונה לא היו משגיחים מטעם הנתבעת בזירת הקרח, חזר התובע על גרסתו הנ"ל בביהמ"ש, אולם בהמשך חקירתו הנגדית אישר התובע כי לאחר התאונה נגשו אליו המשגיחים וגבו ממנו את פרטיו אישיים (פ' עמ' 12 ש' 24-25, 28-29, ועמ' 13 ש' 1-6):

 

"ש. היו משגיחים על המשטח?

 ת. לא.

....

ש. אני אומר לך שביום ההחלקה היו שני משגיחים במשטח ההחלקה, אסף ודניאל.

ת. לא נכון.

ש. אני אומר לך שאחרי שאתה נפלת הם ניגשו אליך שני משגיחים וסיפרת להם גם בדיוק מה שקרה, הם קיבלו ממך את הפרטים שעכשיו שאלתי אותך ואישרת (נספח א') רשמו מפיך במקום את הפרטים שלך.

ת. זה היה בחדר ולא במשטח.

ש. נכון שסיפרת להם את האמת על מה שקרה.

ת. נכון".

 

23. בשלב זה עומת התובע בין גרסתו לתאונה בתביעה לבין המצוין בדו"ח הפציעה (מוצג נ/1), פ' עמ' 13 ש' 11-23, 26- 29):

 

"ש. אני טוען שאתה נפלת בגלל איבוד שיווי משקל וללא שום קשר לאשמה מצד מרכז קנדה. אני גם מראה לך בדו"ח הפציעה שזה גם מה שנרשם מפיך. (מקריא לעד).

ת. אני מזהה את חתימתי על הדו"ח בעמוד הראשון.

ש. אני מקריא לך ממה שכתב החובש (מקריא). החובש ציין כי יש ריח של אלכוהול ממך. מה יש לך לומר על כך?

ת. לא נכון. לא שתיתי.

ש. בתצהירך אמרת שזו הפעם הראשונה שלך. אני מראה לך בדו"ח הפציעה עמוד ראשון נספח א'- נשאלת אם החלקת בעבר וסימנת שכן. ז"א זאת לא הפעם הראשונה שלך. אתה כן החלקת לפני כן?

ת. לא. זו הפעם הראשונה שלי שהחלקתי.

ש. סיפרת לבית המשפט שהתחלת להחליק בשעה 11:00. התאונה שלך לפי הדו"ח אירעה ב- 10:49. ז"א כבר 49 דקות החלקה?

ת. לא. לא נכון. חברים שלי התחילו ואני נכנסתי אחריהם.

....

ש. פנית למל"ל ופנית לטיפול רפואי. בהליך הזה נבדקת על ידי שלושה אורתופדים. איך אתה מסביר שבכל ההזדמנויות האלה שטופלת ועמדת בוועדות טענת בפני כל הגורמים שנפגעת תוך כדי גלישה על הקרח ואין שום זכר למה שאתה אומר בתצהיר?

ת. כי אני עומד מול רופא ולא מול חוקר".

 

24. בכל הקשור למודעותו המוקדמת של התובע להוראות הבטיחות החלים על המחליקים בזירה, אותם דואגת הנתבעת לציין על גבי הכרטיס, השילוט, ואף במערכת הכריזה (באופן מחזורי), חזר התובע במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש על גרסתו בכתב התביעה ובתצהירו לפיה הוא נכנס עם חבריו, לאחר קבלת נעלי ההחלקה, ישירות לזירת הקרח ללא שהוסברו לו ההוראות (ע"י הנציג האחראי על חלוקת הנעליים או ע"י משגיח בזירה ו/או גורם אחר מטעם הנתבעת), וללא ששם לב לאמור בכרטיס הכניסה או לשילוט או לנאמר במערכת הכריזה (פ' עמ' 10 ש' 3-7, 17-19, 22-28), וזאת, כפי הנראה, מאחר ולגרסתו בעת שנכנסו לזירת הקרח, היו נלהבים מאחר וזו הייתה הפעם הראשונה שלהם (פ' עמ' 10 ש' 30-31, עמ' 11 ש' 6-9):

 

"ת. אני וחברים שלי שם היינו שם לראשונה, התלהבנו וישר נכנסו (צ.ל נכנסנו ג'.נ) לעמדה של ההחלקה על הקרח. גם לא דיברו ברמקולים ולא הזהירו".

 

25. במהלך חקירתו הנגדית על ידי ב"כ המל"ל, העיד התובע כי בטרם נכנס לזירה, אף אחד לא ביקש ממנו לקרוא את השלטים בעת שקיבל את נעלי ההחלקה, אף אחד לא התנה את קריאתו את השלטים בקבלת נעלי ההחלקה, אף אחד לא הנחה אותו, טרם שנכנס לזירה, לגבי הצורך בביצוע 10 סיבובים בזירה, הוא לא נעצר בכניסה לזירה ע"י מי מהמשגיחים בזירה לשם מתן הנחיה כאמור (פ' עמ' 14 ש' 17-26).

 

26.  אוסיף ואציין כי גרסת התובע לגבי עצם פציעתו בידו הימנית במועד הנטען ובמהלך שהותו במרכז ספורט הנתבעת, נתמכה במסמך רפואי בסמוך לאחר התאונה (טופס "סיכום אשפוז- 10026172", מיום 21.3.12, נספח 3 לכתב התביעה), שם צוין:

 

"מחלה נוכחית: לדבריו היום בזמן גלישה על סקי במרכז קנדה נפל ונחבל בזרוע ימין בלבד, הופנה למיון בבית חולים צפת נבדק ע"י אורטופד, עבר בירור כולל צילומי רנטגן אובחן שבר בשליש אמצעי של זרוע ימין בוצע U  SPLINT והוצע אישפוז לטיפול ניתוחי, החולה סירב וביקש לעבור לבית חולים נהריה קרוב למגוריו...".

 

27.  כאמור מלבד התובע העיד כעד תביעה חברו סאהר בלבד. עולה מתצהיר עדותו הראשית וכן מחקירתו הנגדית בביהמ"ש, כי לא היה עד ישיר לאירוע התאונה נשוא התביעה (ראו: פ' עמ' 15 ש' 15-16). עוד עולה מעדותו בביהמ"ש כי לא קרא את ההוראות על כרטיס הכניסה ואף לא התבקש לעשות כן (פ' עמ' 15 ש' 20-23), זכורה לו עמדת קבלת הנעליים והמסדרון המוביל לזירת הקרח, אך הוא לא הבחין בשילוט שנמצא סמוך לעמדת הנעליים (פ' עמ' 15 ש' 24-31), זכור לו הקיר עם השלט ב- 4 שפות אך "...לא התעניינתי לקרוא" (פ' עמ' 16 ש' 1-2). לגבי ההנחיה להסתובב נגד כיוון השעון בזירה העיד סאהר כי היא נאמרה להם ע"י נציג הנתבעת שהיה בעמדת חלוקת הנעליים (פ' עמ' 16 ש' 5-7). עוד אישר סאהר בעדותו בביהמ"ש את גרסת התובע כי היה זה ביקורם הראשון במתקן הנתבעת (פ' עמ' 16 ש' 10-11). לגבי קיומם של משגיחים בזירת הקרח העיד סאהר כי "אין על המשטח משגיחים. אני לא ראיתי" (פ' עמ' 17 ש' 1).

 

28.  בכל הקשור לנסיבות פינוי התובע ממשטח הקרח לאחר התאונה העיד סאהר כך (פ' עמ' 17 ש' 2-14):

 

"ש. ראית שפינו אותו מהמשטח, נכון?

ת. נכון. לקחו אותנו לחדר.

ש. מי עזר לו?

ת. איש של עזרה ראשונה.

ש. איך האיש של העזרה הראשונה ידע לבוא?

ת. קראו לו אנשים שהיו במשטח. כשהגעתי לנימר. הוא כבר הגיע. אני ביחד אתו לקחתי את התובע לחדר.

ש. מי קרא לחובש?

ת. אנשים.

ש. איך אתה יודע את זה?

ת. ראיתי. יש אירוע במשטח. אז אנשים קראו.

ש. אני אומר לך שמי שהזעיק את החובש היו המשגיחים על המשטח.

ת. אני לא ראיתי את זה".

 

29. כאמור, מטעם ההגנה העידה טטיאנה מנהלת זירת קרח. טטיאנה אישרה במהלך חקירתה הנגדית כי לא הייתה מעורבת באופן אישי בכל הקשור לתאונה דנן, והיא מעידה באופן כללי לגבי הנהלים במקום (פ' עמ' 19 ש' 4-5). בין היתר, העידה טטיאנה כי  הנתבעת אינה מפנה כל אחד מהמבקרים במתקן לגבי המצוין על גב כרטיס הכניסה, אך מערכת הכריזה מיידעת על ההוראות כל חצי שעה, ואם היא רואה בדלפק הנעליים שמישהו לא מבין היא ניגשת ואומרת בע"פ את ההוראות (פ' עמ' 18 ש' 30-31, עמ' 19 ש' 1-3). לגבי השאלה האם גורם בנתבעת מיידע את המבקרים (חסרי הניסיון ו/או המיומנות) על הצורך לבצע 10 סיבובים נגד כיוון השעון השיבה טטיאנה "ת. אני לא יכולה בכוח להחזיק את הבן אדם ולהכריח אותו" (פ' עמ' 19 ש' 6-8).

 

30.  בשלב זה נשאלה טטיאנה איך הנתבעת יודעת מי מבקר בפעם הראשונה ומי בפעם העשירית ותשובתה הייתה "ת. זה לא משנה. ההוראות הן לכולם" (פ' עמ' 19 ש' 9-10). כן אישרה טטיאנה שמי שמבקר פעם ראשונה ומעוניין בהסברים, פונה לאחד המשגיחים, כאשר תמיד יש שני משגיחים בזירה (פ' עמ' 19 ש' 11-13). בהמשך העידה טטיאנה כי תפקידו של האיש בעמדת הנעליים הוא לברר את המידה ולמסור את הנעליים המתאימות למבקר ובמקרה שהוא מבחין שיש למבקר מסוים קושי בנעילת הנעליים הוא אמור לבוא ולסייע לו (פ' עמ' 19 ש'  14-18).

 

31.  בכל הקשור לשלב של כניסת המבקרים לזירת הקרח לאחר קבלת נעלי ההחלקה העידה טטיאנה כך (פ' עמ' 19 ש' 19-31):

 

"ש. ואז מסתיים הקשר בין אותו פקיד ללקוח. הלקוח נכנס למשטח, כשהוא נכנס למשטח מישהו מקבל את פניו?

ת. לא. הוא נכנס חופשי. מי שלא יודע להחליק לא יכול להיכנס חופשי. הוא צריך להיות צמוד לקיר. אני מנהלת אחראית של ההחלקה. עושה סידור וכל מיני דברים. גם משגיחה. כשאני באה למשמרת, אני נמצאת רק בקרח. אין לי משרד. המשטח זה המשרד שלי. יש לי חדר אך אני לא נמצאת שם. מסתובבת כל הזמן לראות שהכל תקין.

ש. ביום התאונה היית במשטח?

ת. לא הייתי בכלל באותו יום. לא יודעת מה קרה.

ש. מאיזה גיל אתם נותנים לילדים להיכנס?

ת. מעל גיל 3. בכניסה אומרים שצריך עזרת מבוגר.

ש. מגיל 3 ועד גיל 60 כולם גולשים ביחד?

ת. כן".

 

הכרעה בשאלת נסיבות התאונה 

32. סיכומו של דבר, לאחר שמיעת הראיות ובחינתן, שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי ביום 17.3.12 בשעות הבוקר (בין 10:30- 11:00) בעת ביקור התובע וכמה מחבריו לראשונה במרכז הספורט של הנתבעת במטולה, ובמהלך החלקה, איבד התובע את שווי משקלו, נפל על המשטח בזירת הקרח, וכתוצאה מכך נחבל בידו הימנית.

  

33. מהראיות עולה כי לאחר רכישת כרטיס הכניסה והמעבר בדלפק נעלי ההחלקה, נכנס התובע ישירות לזירת הקרח, הספיק לבצע סיבוב הקפה אחד של זירת הקרח נגד כיוון השעון צמוד למעקה, ובעת שהתרחק מהמעקה לעבר מרכז הזירה (בין אם הרגיש יותר בטוח לאחר הקפת הזירה ובין אם ביקש לצאת מהזירה לכיוון היציאה בשל חששו ליפול), איבד את שווי משקלו, נפל על רצפת זירת הקרח ונחבל בגופו.

 

34. לא שוכנעתי בנכונות גרסת התובע שהובאה לראשונה בתצהירו לפיה הספיק ליפול ארצה מס' פעמים בטרם נפל בפעם האחרונה טרם שנחבל. מדובר בנתון עובדתי מהותי שהועלה ע"י התובע לראשונה במסגרת תצהירו, מה גם ואין זה סביר בעיניי כי התובע, שזו לו הפעם הראשונה שהוא מחליק על קרח, ייפול מספר פעמים ואף אחד מהמבקרים האחרים במקום לא יפנה לסייע לו ויזעיק את אחד המשגיחים במקום ו/או כי אחד מהמשגיחים במקום שהבחין בנפילתו לא יתקרב לעברו ויסייע לו לקום על רגליו.

 

35.  בנוגע לאופן יידוע המבקרים בדבר הוראות הבטיחות במקום שוכנעתי כי הנתבעת דאגה שהן יצוינו על גב כרטיסי הכניסה וכן על שילוט בולט בסמוך לדלפק הנעליים בכמה שפות, אך אין אינדיקציה מספקת לכך שהתובע טרח לקרוא את ההוראות באחת או יותר משתי החלופות הנ"ל, טרם שנכנס לזירה.

 

36.  לגבי הפעלת מערכת הכריזה, הרי שלאור העובדה שהתובע נחבל כעשרים דקות לאחר פתיחת מרכז הספורט לא הוכח כי בטווח הזמן הקצר הזה, הופעלה הכריזה במקום, ובהינתן שמדובר במערכת המופעלת באופן מחזורי כל חצי שעה לפי גרסת הנתבעת.

 

37.  בכל הנוגע לשאלה בדבר מתן הנחיות בטיחות באופן ייזום ע"י נציגי הנתבעת עולה כי נציגי הנתבעת במקום אינם מנחים באופן ייזום את המבקרים במקום אלא אם אחד המבקרים פונה לקבלת הסברים.

 

38.  בנוסף, שוכנעתי בנכונות גרסת הנתבעת כי עובר לתאונה היו נוכחים שני משגיחים מטעמה בזירת הקרח (אסף ומיכאל), אשר סייעו לתובע לאחר התאונה ואף היו מעורבים במילוי דו"ח הפציעה.

 

גם אם נניח כנכונה את גרסת התובע וחברו סאהר לפיה לא הבחינו במשגיחים בזירת הקרח טרם התרחשות התאונה, אין בכך כדי להעיד שלא היו משגיחים, בהינתן שמדובר בזירת קרח גדולה ובכמות מבקרים רבה, כך לפי גרסת התובע בעצמו. 

 

39.  אציין כי לא נסתר מעיניי תוכנו של דו"ח הפציעה בו נכתב "הבחור הריח מאלכוהול", אולם לא מצאתי לנכון לקבוע כי מדובר בממצא עובדתי, הן מאחר ונתון זה, כשלעצמו, אינו מעיד על צריכה בפועל של אלכוהול מצד התובע טרם שנכנס לזירת הקרח, והן מאחר ואין זה סביר בעיניי כי התובע יצרוך אלכוהול טרם פעילות של החלקה על קרח, לראשונה בחייו, בשעות המוקדמות של יום השבת.

 

40.  כאמור התובע טען כי היו אנשים בזירת הקרח שהשתוללו בעת שנכנס להחליק. בזיקה לטענה זו אציין כי מדובר בנתון מהותי אשר הועלה על יד התובע לראשונה במסגרת שמיעת הראיות. שנית, לא הובאו ראיות ממשיות שיתמכו בטענה. יחד עם זאת, לא ניתן לשלול את הגרסה שהיו "הרבה אנשים" בזירה, מאחר והתאונה אירעה ביום שבת (יום חופש).    

 

סוגיית החבות הנזיקית

41. השאלה כעת הנה האם הנסיבות שהוכחו, כמפורט לעיל, מקימות אחריותה הנזיקית מצד הנתבעת (כמפעילה ו/או בעלים של מרכז הספורט נשוא התביעה).
42. התובע טוען כי סכנת נפילה בהחלקה על קרח היא סכנה צפויה שהסתברותה גבוהה ולכן יש להטיל חובות מרחיבות על בעל המתקן לרבות בנוגע להדרכת המחליקים. בנסיבות תיק דנן, נטען כי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות מינימאליים ובסיסיים, וכי התנהגותה של הנתבעת ודרך פעילותה גובלים באדישות ואף בזלזול כלפי המחליקים ושלומם. הנתבעת אינה יכולה לפטור את עצמה מאחריות, אך בשל קיומן של הוראות בטיחות, וכי חובה עליה לדאוג, לפקח, להשגיח ולהבטיח גם ע"י המדריכים ומפקחים בשטח ההחלקה כי המחליקים יידעו אודות הוראות אלה ויקיימו אותן.

 

43.  רשלנות הנתבעת במקרה דנן באה לידי ביטוי באי הצבת מספר מדריכים ומפקחים מספק על משטח ההחלקה, וכן בכריזה לקויה, שכנראה לא הגיעה לאוזני כל הגולשים. גם אם נניח שהיו שני מדריכים בזירה, הרי שאין בהם די כדי להשגיח על כ- 100 מחליקים, שסביר לפחות חלקם, אינם מחליקים מקצועיים. גם השלטים ואמצעי הכריזה צריך שיהיו מוצבים במקום בולט ויישמעו בבירור ע"י כלל המשתמשים במשטח ההחלקה.

 

44.  התובע מוסיף וטוען כי בכל הקשור לטענת הנתבעת בדבר "הסתכנות מרצון" הרי שטענה זו נדחתה בכל פסקי הדין שדנו בסוגיה, עת נקבע כי גם אם מדובר בפעילות ספורטיבית רצופה סיכונים, אין הדבר פוטר את מפעילת המתקן מנקיטת אמצעי זהירות כנגד סכנה מנסיבות שניתן היה לצפותן.

 

45.  בכל הקשור לשאלת "האשם התורם" טוען התובע כי הייתה זו הפעם הראשונה שהוא מחליק על קרח, הוא לא קיבל שום הסבר ולא הפר שום הוראה שהוסברה לו. הוא עשה כפי שמחליקים אחרים עשו ולא היה מודע לחובה לבצע 10 סיבובים ליד המעקה ולסכנה שבאי הקפדה על ביצועם. הוא פחד וביקש לצאת, אך מלחץ ופחד נפל, ללא משגיחים שלא היו שם לעזור. אשמו של התובע, אם בכלל, זעום ואינו שקול לאשמתה וחוסר אחריותה של הנתבעת, שכן היא מודעת לסיכונים ובידה האמצעים למנעם. 

46.  מנגד, טוענת הנתבעת כי אין להטיל עליה אחריות נזיקית לפציעתו של התובע. התובע נחשף לסיכון סביר שהינו חלק מספורט החלקה על קרח. חובת זהירות קונקרטית לא מתקיימת במקרה דנן, שכן התאונה נגרמה בשל התממשותו של סיכון רגיל וסביר, שהתבטא בהחלקה תמימה, ללא התערבות של גורם חיצוני אחר, ובוודאי שלא ממפגע שיצרה הנתבעת, ובגינו ניתן ליחס לה רשלנות.

 

47.  על מנת שהתובע יוכיח כי פגיעתו נגרמה בשל רשלנות ו/או מחדל כלשהו מצד הנתבעת, עליו להוכיח ראשית כי על הנתבעת חלה חובה בכלל לתן הדרכה צמודה לכל מחליק כפי שהתובע ציפה לקבל, ושנית, כי היעדר הדרכה ו/או הנחיות, הן שגרמו לפציעתו ולא כל סיבה אחרת אפשרית, שיותר מסתברת בנסיבות העניין.

 

במקרה של התובע הסיכון שהתממש הנו אינהרנטי וטבוע בכל ענפי הספורט שכרוכה בהם החלקה, כאשר באף אחד מענפי הספורט הללו לא קמה חובה של מפעיל מתקן ההחלקה לספק שירותי לימוד או הדרכה לכל אדם שבא לקחת חלק בפעילות. כמו בכל תחום בספורט ואף בחיים בכלל, כל אדם שחפץ להתמקצע וללמוד באמת את הפעילות שוכר מדריך פרטי אשר מלמד אותו את עקרונות ענף הספורט.

 

48.  הנתבעת מוסיפה וטוענת כי חובת מתן הדרכה פרטית מכוחו של תקן מחייב לא הוכחה, מה גם והתובע לא הוכיח קשר כלשהו בין הדרכה כזו או אחרת ובין עצם הנפילה. התובע, ככלל המבקרים במקום, קיבל לידיו כרטיס שבאמצעותו הוא מקבל את נעלי ההחלקה. על גבי כרטיס זה רשומות הוראות שהתובע בחר שלא לקרוא. זאת ועוד, כרטיס זה נמסר ע"י התובע בעמדת קבלת נעלי ההחלקה, שם בצד ימין של העמדה, מוצבים שלטי אזהרה בולטים, אותם לא ראה התובע לטענתו. העובדה שמדובר בפעם הראשונה של התובע במתקן חייבה אותו לקרוא את ההוראות המוצגות בשילוט, ואשר כל אדם שעיניו בראשו אינו יכול שלא להבחין בו.

 

49.  בנוסף, קיימת מערכת כריזה אשר משמיעה מדי חצי שעה הוראות וחוזרת על הכללים המנחים, כך שרק אדם שאינו רואה ואינו שומע לא יהא מודע לכללים הבסיסיים המומלצים ע"י הנתבעת, כיצד לנהוג בעת החלקה, כאשר הכלל הראשי הוא להיצמד למעקה ולבצע לפחות 10 סיבובים סביב המשטח. בעניין זה העיד התובע כי ביצע סיבוב אחד סביב הזירה ואז החל להחליק למרכז המשטח. ככל שמחליקים לא מנוסים נשמעים להוראות ומחליקים במעקה ההיקפי, לא נגרם להם שום נזק. במקרה דנן, המשגיחים בזירה לא יכלו למנוע את התאונה שכן התובע החליט בינו לבין עצמו לעזוב את המעקה כבר לאחר השלמת הסיבוב הראשון ולהחליק לאמצע המשטח. בעת בחירה זו נטל התובע על עצמו את הסיכון והיה עליו לצפות לנפילה מחמת חוסר ניסיונו בהחלקה.

 

הכרעה

50.  כידוע עוולת הרשלנות מורכבת משלושה יסודות: קיומה של חובת זהירות (על שני היבטיה: מושגית וקונקרטית), הפרת חובת הזהירות, גרימת נזק כתוצאה מההפרה (סוגיית הקשר סיבתי שמורכב משני רכיבים: עובדתי ומשפטי).

 

51.  חובת זהירות מושגית עוסקת בשאלה, האם סוג המזיקים שאליו משתייך המזיק חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים שאליו משתייך הניזוק, בגין סוג הנזק שאירע. בע"א 145/80 וקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, עמ'  125 (להלן: "עניין וקנין"), נקבע כי שאלה זו:

 

"היא אבסטרקטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי...".

 

52.  בענייננו, כשמדובר ביחסים שבין מנהל/מחזיק מקרקעין בתחומם מופעל מרכז ספורט חורף הכולל, בין השאר זירה להחלקה על קרח לבין ציבור המבקרים בו, דומה כי אין חולק, שמוטלת על מנהל המתקן, חובת זהירות מושגית, כלפי ציבור לקוחותיו. חובה זו כוללת את החובה לדאוג לבטיחות ותקינות מרכז הספורט על מתקניו השונים, לרבות משטחי ההליכה, תחזוקה שוטפת, והסרת מפגעים.  

 

53.  לעניין חובת הזהירות הקונקרטית נפסק כי היא נקבעת על פי מבחן הצפיות:

 

"השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות- בנסיבותיו המיוחדות של המקרה- את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק". (עניין וקנין, עמ' 125-126).

 

54.  קיומה של חובת זהירות קונקרטית נקבעת עפ"י מבחן הצפיות. כלומר, האם האדם הסביר (בנעלי המזיק) יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הקונקרטי את התרחשות הנזק. הלכה ידועה היא כי חיי היום יום מלאים סיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים לנזקים. אולם, לא בגין כל סיכון תוטל חובת זהירות קונקרטית. בפסיקה נקבע כי רק כאשר מדובר בסכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק, מוטלת על המזיק חובת זהירות קונקרטית. לעומת זאת, אין הדבר כך כאשר מדובר בסכנה "רגילה" (עניין וקנין, עמ' 126):

 

"...אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, בע"מ 108). אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי- היום- יום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה...".

 

55. אין חולק כי ספורט ההחלקה על קרח (שאיננו ספורט נפוץ בישראל) יוצר סיכון, והמחליק במסגרתו עלול להיפגע בגופו. עיון בתמליל קלטת ההוראות על הקרח (נספח ב' לתצהיר טטיאנה) מעלה כי גם לשיטת הנתבעת עצמה "ספורט ההחלקה על קרח הוא מעניין אך מסוכן. מרכז קנדה אינו אחראי לנזקים שייגרמו למחליקים על קרח, האחריות על המחליק בלבד" (הדבר מצוין גם על גבי כרטיס הכניסה וכן בשילוט המוצב בסמוך לעמדת מסירת הנעליים הכולל גם הוראות בשפה הערבית (נספחים ג'- ד' לתצהיר טטיאנה).

 

56.  מקובלת עלי הטענה כי בנסיבות העניין קמה חובת זהירות קונקרטית של הבעלים ומפעילי מרכז הספורט ו/או מי מטעמם כלפי המחליקים המבקרים במקום ובכללם התובע, למנוע סיכוני החלקה על גבי משטח זירת הקרח. הנתבעת ידעה או חייבת הייתה לדעת שעצם ספורט ההחלקה על הקרח הוא ספורט מסוכן, כפי שבפועל צפתה, כעולה מההוראות על השילוט שהוצב במתקן ומתמליל מערכת הכריזה והכיתוב על גבי כרטיסי הכניסה.

 

57.  סיכון זה מתעצם אם נביא בחשבון שגם מי שנעדר ניסיון קודם ו/או מיומנות בסיסית בהחלקה על קרח רשאי לעשות שימוש במשטח ההחלקה, וזאת מבלי שהנתבעת מנסה למיין תחילה את אותם אלה שהחליקו כבר בעבר לעומת מי שהשימוש במשטח ההחלקה הוא ניסיונם הראשון לעשות זאת. בהקשר האמור, אין חשיבות לשאלה האם הנתבעת צפתה שמי שמנסה להחליק, ללא ניסיון קודם, עלול לסיים את ההחלקה בנפילה כשהוא סובל ממכה של מה בכך או שמא שבר המחייב טיפול בבי"ח, די בכך שהנתבעת צפתה או חייבת הייתה לצפות שההחלקה על הקרח מסוכנת, ועלולה להסתיים בחבלת גוף, קל וחומר כשמדובר במחליק הנעדר ניסיון קודם בספורט זה (ראו: ע"א 2971/04 (מחוזי- חיפה) הנבוזי אחמד ג'ומעה נגד מרכז קנדה מרכז לנוער תרבות וספורט בע"מ, ניתן ביום 16.6.05).

 

האם הוכח כי הופרה חובת הזהירות?

58. בפסק הדין הנודע של ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1), 113, נדון מקרה של תובע שנפגע שעה שקפץ קפיצת ראש לבריכה במקום שבו היו מים רדודים. נפסק ע"י כב' הנשיא דאז כי מבחנו של האדם הסביר אינו לקיים ביטחון מוחלט (קרי, להציב מציל ליד כל מתרחץ בבריכה) אלא די בנקיטת אמצעים סבירים "שיתחשבו בצרכים הטיפוסיים":

 

"לו ביקשנו לעשות את הרחיצה בבריכה לפעולה בטוחה לחלוטין, ייתכן כי צריך היה להציב מציל ליד כל מתרחץ. זה אינו הסטנדרט, אשר נדרש על פי מבחניו של האדם הסביר. חובתו של המפעיל היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים וכנגד סיכונים של היפגעות בבריכה קיים הצורך לקיים פעילות של רחצה, וצורך זה לא יוכל להתממש, אם נדרש ביטחון מוחלט...אכן, לא ביטחון מוחלט נדרש, אלא אמצעים סבירים, שיתחשבו בצרכים הטיפוסיים".

 

59. בעניין וקנין הנ"ל נפסק כי מפעיל הבריכה יוצא ידי חובתו בשני אלה: אזהרה ופיקוח, שהינם אמצעים יעילים וטובים, ואף אינם כרוכים בהוצאה בלתי סבירה. נקבע באותו מקרה ששלטי האזהרה חייבים להימצא ליד הכניסה לבריכה, בחדר ההלבשה ובאזור המים הרדודים, וחייבת להיות הקפדה על כך שהאיסור הקבוע בשלטים יקוים הלכה למעשה.

 

60. בנסיבות שבפנינו, איני סבור כי מחובתה של הנתבעת היה להדריך באופן פרטני כל משתמש בלתי מנוסה/מיומן בהחלקה על קרח, טרם כניסתו לראשונה לזירת הקרח. מדובר בכמות מבקרים משמעותית, ואין זה סביר, כעניין של מדיניות, לחייב את מפעילת המתקן כחלק מחובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה, להצמיד מדריך לכל מחליק חסר ניסיון קודם, מה גם והטלת חובה מעין זו, הגם ואינה פרקטית, סביר כי תייקר באופן משמעותי את עלות הכרטיס לכלל המשתמשים.
61. אין חולק באשר לחשיבות שיש בשלטי האזהרה להפניית תשומת לב המשתמשים במתקן הנתבעת כי מדובר בספורט מסוכן. בעניין זה, בכל הקשור למתן הוראות בטיחות לציבור המשתמשים במתקן, הוכח על ידי הנתבעת כי דאגה לציינן על גב כרטיסי הכניסה למתקן, ולהביאם לידיעת ציבור המבקרים על גבי שילוט במספר מקומות במתקן לרבות הצבת שילוט גדול ב- 4 שפות בסמוך לדלפק מסירת נעלי ההחלקה, וכן בנוסף באמצעות כריזת הוראות הבטיחות וההתנהגות המצופה בשטח המתקן באמצעות מערכת הכריזה המתוקנת במקום מדי חצי שעה (לא הוכח כי הייתה תקלה כלשהי בתקינות מערכת זו).

 

62.  עיון בהוראות הבטיחות שנוסחו על ידי הנתבעת מעלה כי בכל הנוגע למחליקים חסרי ניסיון קודם, הורתה הנתבעת כי מחליקים אלה מתבקשים להחליק ליד המעקה ובעזרתו בלבד 10 סיבובים לפחות (נספח ד' לתצהיר טטיאנה). ברי, כי הקפדה על יישום הוראה זו יש בה כדי לאיין ו/או לכל הפחות כדי לצמצם משמעותית את האפשרות כי מחליק בלתי מיומן יאבד את שווי משקלו וייפול על משטח זירת הקרח.

 

63. לטעמי, בכך מילאה הנתבעת את חובתה לנקוט אמצעי האזהרה המוטלים עליה, בנסיבות העניין, ואין זה מחובתה לוודא כי כל אחד מהמבקרים הבגירים במתקן אכן יטרח לקרוא בפועל את הוראות הבטיחות באחד או יותר מהאופנים שצוינו לעיל.

 

בעניין זה יש לציין כי השילוט המוצב ליד דלפק מסירת הנעליים כולל נוסח הוראות גם בשפה הערבית (שפת אמו של התובע), ולזאת יש להוסיף כי לפי עדות התובע בביהמ"ש הוא קורא גם בשפה העברית, נתון המייתר את הצורך להכריע בשאלה - האם דיי בהצבת שילוט הכולל הוראות בטיחות בשפה הערבית (הכיתוב על גב הכרטיס ושפת מערכת הכריזה הם בעברית) בסמוך לדלפק מסירת הנעליים כדי לעמוד בחובת האזהרה הנ"ל.

 

64.  הקריטריון הנוסף אליו התייחס הנשיא ברק בעניין וקנין היה חובת הפיקוח מצד מפעיל הבריכה שאמצעי הזהירות הנדרשים אכן מתבצעים הלכה למעשה. בעניין זה, הוכח ע"י הנתבעת כי הועסקו על ידה שני משגיחים בזירת הקרח עובר למועד התאונה.

 

65. במהלך חקירתו הנגדית של אסף הוא העיד בחקירה ראשית לגבי תפקיד המשגיח בזירה (פ' עמ' 27 ש' 15-16):

 

"בתור משגיח- התפקיד כלל (צ.ל כולל ג'.נ) כשאנשים עולים על הקרח, לעלות על המגרש ולבדוק שאין מפגע במגרש, להוציא אותם בזמן, להכניס אותם בזמן ואם מישהו נפצע לעזור לו לקבל סיוע רפואי ולצאת בבטחה".

 

66. עולה מהאמור, כי תפקיד המשגיח בזירה הוא להחליק על משטח הקרח ולמנוע התנהגות חריגה והפרת כללי בטיחות מצד המחליקים, מתן ייעוץ במידה ומי מהם פונה אליו, וכן הגשת סיוע רפואי למחליקים במקרה שנפלו ונחבלו בשטח הזירה.

 

67.  בהמשך נחקר אסף בשאלה, מדוע הנתבעת אינה בודקת שמחליק בלתי מנוסה אכן יבצע 10 סיבובים לפחות בצמוד למעקה בהתאם להנחיות הבטיחות המפורסמות על ידה (פ' עמ' 29 ש' 2-9):

 

"ש. יש חשיבות לכך שמחליק מתחיל יבצע 10 סיבובים ליד המעקה טרם ייכנס למשטח, נכון?

ת. נכון. זה חשוב. אלה ההנחיות שנקבעו בזמנו.

ש. מדוע לא בודקים את זה? מדוע לא מוודאים שהמחליק הזה יבצע 10 סיבובים?

ת. בסופו של דבר לא יכולים לכפות על בן אדם איך להחליק, אולי הוא כן יודע או לא יודע. מי שמעל גיל 18 אחראי על עצמו. הוא צריך להקשיב קודם כל לכללי הבטיחות. איני יכול לכפות עליו.

ש. במקרה הזה לא דיברת אתו ולא אמרת לו...

ת. לא יכול לומר, אולי כן ואולי לא".

 

68. כאמור נקודת המוצא הינה כי החלקה על קרח הינו ספורט מסוכן. משום כך, מוטל על הנתבעת לוודא שכללי הזהירות והבטיחות יאכפו על ידה באופן קפדני, אך לא ניתן לכפות רמת פיקוח ו/או אכיפה אבסולוטיים.

 

69.  ההנחיה באמצעות השילוט שהציבה הנתבעת במקום כאמור, וכן בתמליל ההנחיות בכריזה, היא שמחליקים בלתי מנוסים המשתמשים במשטח ההחלקה לראשונה מתבקשים לאחוז להיצמד למעקה המתוקן סביב הזירה ולבצע תחילה 10 סיבובים (בכריזה נאמר גם שמחליק שאינו מרגיש בטחון בהחלקה מתבקש להישאר צמוד למעקה).

 

70.  לטעמי, ספק בעיניי אם יש להטיל חובה על  הנתבעת לבצע אבחנה ולברר כבר בשלב הכניסה לזירה עם המבקרים מי מהם בעל ניסיון קודם ומי זו לו הפעם הראשונה בה הוא מתנסה בהחלקה על קרח, מה גם וישנה כל העת תחלופה בין המבקרים הנכנסים ליוצאים מהזירה.

 

71.  ברור מאליו כי ככל שמספר המשגיחים על משטח ההחלקה גדול יותר כי אז רמת הפיקוח עולה והסיכון להתרחשות תאונות קטן יותר. יחד עם זאת, שיקולי מדיניות משפטית מחייבים כי ייקבע סטנדרט של סבירות ולא של איון הסכנה. קיומם של שני משגיחים זמינים באתר ההחלקה יש בו די בנסיבות העניין.

 

 

 

סוף דבר

72. מכל האמור לעיל, נחה דעתי לקבוע כי הנתבעת לא הפרה את חובת הזהירות הנדרשת ממנה ולכן דין התביעה נגדה להידחות. בהמשך לכך, התביעה של המל"ל נדחית אף היא.

התובע מס' 1 ישלם לנתבעות, באמצעות ב"כ, הוצאות בסך 2,000 ש"ח תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

 

ניתן היום,  כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.

 

ג'מיל נאסר