לפניי בקשת התובעת מס' 1 (להלן: התובעת) למתן פסק דין חלקי, בגדרה מבוקש כי ייפסק פיצוי בגובה הנזק הלא ממוני לו תהיה זכאית לטענתה בסוף ההליך.

 

רקע וטענות הצדדים

 

1.            הבקשה מוגשת בגדרי תביעה שהוגשה ביום 7.4.2014 לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה משתי תאונות דרכים: האחת מיום  18.2.2010 (להלן: התאונה הראשונה) והשנייה מיום 4.6.2013 (להלן: התאונה השנייה). ביום 1.3.2017 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה לפיו הוסכם לסלק את התביעה ביחס לתאונה השנייה כנגד תשלום הסך של 12,000 ש"ח.

 

2.            התאונה הראשונה הוכרה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. התובעת נבדקה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבעה כי לא נותרה לה נכות כתוצאה מהתאונה, אלא שהתובעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. בהחלטה שניתנה ביום 8.6.2018 קיבל המותב הנכבד שדן בבקשה להבאת ראיות לסתור לקבל את הבקשה באופן חלקי, ובעקבות כך החליט למנות מומחים רפואיים בתחומים האורתופדי והנפשי. המומחים בתחומים אלו הגישו חוות דעת. המומחה בתחום האורתופדי קבע כי לתובעת נותרה נכותה בשיעור 10%, ואילו המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע שלתובעת נותרה נכות בשיעור 2%. בהמשך, ועל בסיס האמור בחוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי, מונה מומחה בתחום הראומטולוגיה שקבע כי לתובעת נכות בשיעור 10%.

 

3.            בעקבות חוות הדעת פנתה התובעת לביטוח הלאומי ולפי דברי ב"כ התובעת בפרוטוקול מיום 3.10.2018 תלוי ועומד ערעור בבית הדין האזורי לעבודה בנוגע לנכות הראומטולוגית שנקבעה לתובעת. זו הסיבה שמעכבת לעת הזו את שמיעת הראיות בתיק, וזאת לאחר שהנתבעת הודיעה שאין היא מסכימה לסיום התיק בפשרה שהוצעה על ידי בית המשפט.

 

4.            יצוין כי בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לתשלום תכוף ולאחר שנערך דיון בבקשה, החליט המותב הנכבד שנדרש לבקשה לדחותה (החלטה מיום 7.7.2014). בהחלטה נקבע שאין הצדקה לתשלום תכוף. ביחס לתאונה הראשונה צוין כי בגין תאונה זו לא נקבעה דרגת נכות וכי חלוף הזמן מאז התאונה ועד למועד הגשת הבקשה, חורג מהמגבלה הקבועה בסעיף 5ה(ב)ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק פלת"ד). כמו כן צוין כי תשלום תכוף נועד להושטת סעד מידי לנפגע ואילו הבקשה דכאן נועדה "לקבל פיצויים על חשבון". גם לגבי התאונה השנייה לא מצא בית המשפט לפסוק תשלום תכוף תוך שהפנה לכך שמדובר בתאונה קלה שאינה מצדיקה תשלום תכוף.

 

5.            בקדם המשפט שנערך ביום 3.10.2018 העלתה התובעת לראשונה את בקשתה למתן פסק דין חלקי בגובה שיעור הכאב וסבל המגיע לתובעת בגין התאונה הראשונה. בהמשך הוגשה בקשה בכתב והנתבעת הגישה תגובתה. יצוין כי בקדם המשפט שהתקיים ביום 3.10.2018 המלצתי לנתבעת להקדים תשלום לתובעת וציינתי כי "טוב תעשה הנתבעת אם תשקול להקדים סכום כלשהו לתובעת", אלא שהתובעת לא הודיעה דבר בעניין חרף פניותיה של התובעת.

 

6.            לעיצומם של דברים, התובעת טוענת כי זכאותה לקבלת פסק דין חלקי מבוססת על תקנה 191 לתקנות סדר הדין אזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א). לדבריה היא שרויה במצב כלכלי קשה שאך הולך ומחריף בשל התמשכות ההליכים. התובעת מפנה לכך שנכותה המשוקללת היא בשיעור 20.62% והנתונים מלמדים שהיא זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל בסך 17,184 ש"ח, סכום שלא צריך להיות במחלוקת. לפיכך, היא זכאית לקבל פסק דין חלקי על סכום זה.

 

7.            בתגובתה בכתב הנתבעת הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. לטענת הנתבעת בכוונתה לחקור את המומחים והיא לא וויתרה על חקירת המומחים ואף אם לא תחליט לזמנם עומדת לה האפשרות לתקוף את חוות הדעת במסגרת סיכומיה, לפיכך לדידה שאלת שיעור הנכות הוא במחלוקת. כן טענה הנתבעת כי ההליכים אל מול הביטוח הלאומי לא הסתיימו, דבר שעלול להשליך על הסכום שיש לנכות מהפיצוי המגיע לתובעת.

 

דיון והכרעה

 

8.            לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

 

9.            ברובד העקרוני, קיימת סמכות לבית המשפט ליתן פסק דין חלקי זאת מכח האמור בתקנה 191 לתקסד"א. בית המשפט העליון הכיר באפשרות מתן פסק דין חלקי בתביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף ובמיוחד תביעות המתנהלות לפי חוק פלת"ד. ברע"א 7725/02 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד נז(1) 379 (2002) קבע בית המשפט העליון דברים אלו:

 

"על-פי רוב יינתן פסק-דין חלקי במקרים שהנתבע מודה בהם בחלקים מכתב-התביעה, כך שאין קיימת עוד מחלוקת לגביהם. לעתים אין מניעה כי יינתן פסק-דין חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תנאי תקנה 191 הנ"ל, כלומר שעל-אף המחלוקת בית-המשפט סבור שלא יחול שינוי במימצאים ביחס לשאלות העומדות להכרעה... בתביעות המתנהלות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים), קיימים שיקולים מספר שבית-המשפט צריך לתת עליהם את דעתו בבואו להחליט אם ליתן פסק-דין חלקי אם לאו. ראשית, כעולה מן הדברים שלעיל, נדרש שבפני בית-המשפט יעמדו מימצאים ברורים, שלא יחול בהם עוד שינוי בהמשך המשפט כך, לדוגמה, כאשר אין למעשה מחלוקת על שיעור הנכות הרפואית וימי האשפוז, בדרך-כלל יוכל בית-המשפט ליתן פסק-דין חלקי, ובו יפסוק לתובע את הנזק הלא ממוני שנגרם לו. במקרה שאחוזי הנכות של הנפגע, שהם ללא ספק עובדה מהותית בתיק, עשויים להשתנות בהמשך הדיון, לא יהיה מקום להוצאת פסק-דין חלקי כאמור... שנית, יש להביא בחשבון את התשלומים התכופים שנפסקו לטובת הנפגע...שלישית, בדומה לתשלומים התכופים, קיימים סכומים נוספים המנוכים מן הפיצויים לטובת הנפגע בפסק-הדין הסופי. כך, למשל, תגמולי המוסד לביטוח לאומי, המשולמים לנפגע כקיצבה לנפגע תאונת עבודה, שהיא גם תאונת דרכים, או כקיצבת נכות כללית. כאשר קיימות בפני בית-המשפט ראיות המוכיחות כי הנפגע זכאי לתגמולים כאמור, שסכומם עשוי להגיע כדי הסכום שמבוקש לקבל בפסק-הדין החלקי, ואין ביטחון שניכויי תגמולי המוסד לא "יבלעו" את סכום התביעה, יימנע בית-המשפט מליתן פסק-דין חלקי מן הטעמים המפורטים לעיל ביחס לתשלומים התכופים".

 

ראו גם: ת"א (מחוזי מרכז) 33168-11-14 פלוני נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (פורסם בנבו, 28.5.2017).

 

10.         אלא שהנתונים הקשורים במקרה הנדון רחוקים מלענות על הקריטריונים שמאפשרים מתן פסק דין חלקי. ביחס לשיעור הנכות, אמנם הוגשו חוות דעת לאחר קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור, בהן נקבעו לתובעת נכויות, אולם הנתבעת עומדת על זכותה לחקור חלק מהמומחים ולטעון לגבי חוות הדעת. כלומר, שאלת שיעור הנכות, שהיא הנתון העיקרי הנדרש לחישוב הנזק הלא ממוני, שנוי במחלוקת. בהעדר ודאות לעניין שיער הנכות לא ניתן לחשב את הנזק הלא ממוני ולפיכך לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת שבמסגרתה מבקשת ליתן פסק דין חלקי בגובה הנזק הלא ממוני. זאת ועוד, שאלת תקבולי המל"ל שיש לנכות מהפיצוי שייפסק לתובעת לוטה בערפל. לא זו בלבד שהתובעת לא הניחה נתונים מניחים את הדעת שמאפשרים את הקביעה כי תקבולי המל"ל לא יעלו על שיעור הנזק שצפוי להיפסק, אלא שמדברי התובעת עצמה עולה כי ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי בסוגיות הקשורות בקביעת הנכות, טרם הסתיימו.

 

11.         המסקנה אפוא שאין מקום למתן פסק דין חלקי ודין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

 

 

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשע"ט, 13 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.

 

מוחמד עלי