13 יוני 2019

לפני:

כב' הרשמת קארין ליבר-לוין

 

 

החלטה

1.    לפני בקשת התובעים לפטור אותם מתשלום אגרה מאחר ומדובר בהליך עליו שילמו בפועל אגרה בבית המשפט המחוזי.

 

רקע עובדתי

2.    התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבע ושני נתבעים נוספים אשר אינם חלק מהליך זה, וזאת בבית המשפט המחוזי (ת"א 57075-10-15) בטענה לגניבת לקוחות ושימוש ברשימת לקוחות שהינה לטענתם בגדר סוד מסחרי. ההליך שם עוכב ביום 10.12.17 בשל קיומו של הליך בבית דין זה שהגיש הנתבע כנגד התובעים (סע"ש 36380-04-14) בהליך האמור ניתן פסק דין ביום 15.7.2018 ע"י כב' השופט ספיבק אשר קבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה וכן קבע פיצוי לתובעים כאן (התובעים שכנגד שם) בגין גזל סוד מסחרי.

 

3.    על פסק הדין בסע"ש 36380-04-14 הוגש ערעור לבית הדין הארצי (ע"ע 16213-10-18) וההליך שם תלוי ועומד.

 

4.    לאור קביעת בית המשפט המחוזי בהליך ת"א 57075-10-15 כי בשל הכרה ביחסי עבודה בין התובעים כאן לנתבע כאן, הסמכות העניינית לדון בתביעה בכל הנוגע לעילות הנובעות מכך מסורה לבית הדין לעבודה, הגישו התובעים כאן תביעה זו כנגד הנתבע וזאת ביום 27.12.18. במקביל עוכב ההליך בבית במשפט המחוזי אשר נגע לשני נתבעים נוספים אשר בינם לבין התובעים לא התקיימו יחסי עבודה (החלטת כב' השופטת עמית-אניסמן מיום 31.12.18 אשר צורפה לתשובת התובעים מיום 20.1.19).

 

5.    עם פתיחת ההליך פנו התובעים וביקשו פטור מתשלום אגרה בטענה כי מדובר באותו הליך למעשה וכי חיובם באגרה כאן תהווה כפל תשלום שכן לא ניתן היה להעביר בפועל את ההליך מבית המשפט המחוזי לכאן במלואו לאור קיומם של שני נתבעים נוספים שאין לבית הדין סמכות עניינית לגבי עילות התביעה כנגדם. התובעים הפנו לע"א (עליון) 1964/13 מדינת ישראל – קרמזה (ניתן ביום 20.5.2014) (להלן: עניין קרמזה) שם נקבע כי "כאשר בית המשפט מוחק את אחד הסעדים המבוקשים בשל היעדר סמכות עניינית ואינו מעיבר את הדיון לערכאה המוסמכת בשל קיומו של קושי בפיצול כתב התביעה, ניתן לראות זאת בהעברת הליך מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. במקרה של העברת הליך אין מגישו צריך לשלם אגרה כפולה אלא רואים את ההליך, לעניין האגרה, כאילו נפתח מלכתחילה בבית המשפט הנעבר." (סעיף 5 לפסק הדין).

 

6.    הנתבע התנגד לבקשה בנימוק כי משהוגשה תביעה נפרדת יש לשלם אגרה נפרדת שכן בפועל ינוהלו שני תיקים נפרדים, הן בבית הדין לעבודה והן בבית המשפט המחוזי.

 

7.    לבקשת בית הדין הגיבה המדינה לבקשה ומסרה עמדתה לפיה על התובעים כאן לשלם אגרה במסגרת הליך זה  שכן ההליך המקביל עודנו תלוי ועומד כנגד נתבעים שעניינם לא יידון בפני בית דין זה. המדינה התייחסה לפסק הדין בעניין קרמזה אליו הפנו התובעים וציינה כי נפסק שם עוד כי "הפתרון יהא זה: עם הגשת התביעה החדשה בבית המשפט הנעבר, לא תשולם האגרה בבית המשפט המעביר בגין הסעד שנותר, ושנמצא בסמכותו של אותו בית משפט. הסך הכולל של האגרה במצב זה זהה לסכום אותו היה משלם בעל הדין אילו הגיש מלכתחילה שני הליכים, בהתאם לכללי הסמכות." (ראה סעיף 11 לפסק הדין). אולם המדינה ציינה כי מקרה זה שונה מעניין קרמזה  שכן שם מדובר במי שסעדים מסויימים נמחקו מתביעתו בשל היעדר סמכות עניינית והוא הגיש תביעה מחדש בגין הסעד שנמחק בבית המשפט המוסמך. על כן במקרה מיוחד בו מוחק בית הדין סעדים מחמת חוסר סמכות עניינית מבלי להעביר את ההליך לבית המשפט המוסמך רואים זאת כהעברה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד -1984. על כן פיצול סעדים שנתבעו לשתי תביעות שונות במקרה כמו שלפנינו אין פירושו פטור מתשלום אגרה עבור הסעד המפוצל אלא אי חיוב בתשלום נוסף של אגרה בגין סעד שכבר שולמה בגינו אגרה. מאחר ובענייננו מדובר בפיצול תביעה ולא בפיצול סעדים, הרי ברור שאם היו מוגשות שתי תביעות נפרשות כל אחת מהן היתה חבה באגרה בנפרד. על כן אין הצדקה לפטור את התובעים מתשלום אגרה כאן ועליהם לשלם אגרה כדין.

 

8.    התובעים השיבו לתגובת המדינה וטענו כי היוזמה לפיצול התביעה היתה של הנתבע ולא שלהם. הם הפנו למטרת תשלום האגרה וטענו כי שילמו אגרה מלאה עבור התביעה בבית המשפט המחוזי ורק חלק מההליך עבר לבית דין זה ועל כן זכאים לפטור מכפל תשלום.

 

9.    כידוע, כל הליך הנפתח בבתי המשפט חייב באגרה. החיוב באגרה מבטא איזון בין שתי מגמות עיקריות- האחת, השתתפות ציבור המתדיינים בעלות ההליך השיפוטי, כלומר, האגרה שנדרש יוזם ההליך לשלם מהווה תשלום למדינה בעד השירות הניתן ע"י מערכת המשפט (ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505, 506). המגמה השניה היא כי החיוב באגרה בא לבסס את רצינות ההליך וליצור מחסום מסוים בפני פתיחה של הליכי סרק, שמטרתם הטרדה של בעל הדין שכנגד (בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742, 750). כמו כן, העובדה שבתביעות כספיות נקבעת האגרה בשיעור יחסי לסכום הנתבע מהווה תמריץ לתובע להעמיד את תביעתו על סכום ריאלי מחד ועשויה למתן הגשת תביעות בסכומים מופרזים מאידך (רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ, ניתן ביום 12.7.12).

 

 

10.אין מדובר בבקשה לפטור מאגרה בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 אלא בטענה כי האגרה שולמה במלואה בבית המשפט המחוזי ועל כן חיוב באגרה בבית הדין יהווה גביית תשלום בכפל.

 

11.מדובר למעשה בתביעה שפוצלה בשל קיומם של יחסי עבודה בין הנתבע כאן לתובעים. עילת התביעה הן בבית המשפט המחוזי והן כאן היא זהה לרבות רכיבי התביעה וסכומה. ההבדל הוא שכאן נתבע הנתבע 3 בלבד בשל קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ואילו בהליך בבית המשפט המחוזי נתבעים 2 נתבעים נוספים שאין להם זיקה של יחסי עבודה עם התובעים כאן. גם בית המשפט המחוזי סבר כי מדובר באותה עילה ובאותה מסכת עובדתית ושהדיון בהליך פוצל בשל סמכותו עניינית. על כן קבע כי יש לעכב את ההליך המתנהל אצלו עד להכרעה בהליך כאן.

 

12.עוד יובהר כי ברור שאילו התובעים היו מגישים תביעתם כנגד הנתבע 3 מלכתחילה כאן וכנגד שני נתבעים אחרים בבית המשפט המחוזי, הרי שהיו משלמים אגרה על כל הליך בנפרד. עוד יובהר כי ההליך בבית המשפט המחוזי עודו תלוי ועומד וניתן להכריע בו בכל הנוגע לנתבעים האחרים וייתכן שאף בית המשפט המחוזי יידרש לכך בסופו של יום, שכן הכרעה באשר לטענות התובעים כלפי הנתבעים שם מצויה בסמכותו העניינית. על כן נכון היה לשלם את האגרה שם. בהמשך לכך, מאחר ואין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בהליך כנגד הנתבע בשל קיומם של יחסי עבודה, תביעה זו תתנהל כאן בשל סמכותו העניינית של בית הדין ועל כן לא מצאתי מניעה לחייב את התובעים כאן לשלם אגרה בהתאם לתקנות החלות כאן באשר להליך זה.

 

13.מאחר ולתובעים היו כבר הוצאות בשל תשלום אגרה בבית המשפט המחוזי  על הליך שעוכב, ומאחר ומדובר באותה עילה בשני ההליכים, מצאתי כי יש מקום לדחות את תשלום האגרה בהליך זה לתום ההליך, וזאת כדי להקל על התובעים.

 

14.סוף דבר – הבקשה נדחית. לא ניתן פטור מתשלום אגרה אולם נקבע כי האגרה תשולם בתום ההליך.

 

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ט, (13 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

 

קארין ליבר-לוין