1.           בפני תביעה לתשלום פיצוים לתובעת, ד.ע. (להלן:- "התובעת"), ילידת 21.3.56, וזאת בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 20.5.15 התובעת נסעה ברכב הסעות מ.ר. 14-083-54 אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2. הנתבעת 3, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן:- "הנתבעת") הינה מי שביטחה את הרכב בפוליסה המכסה כל חבות לפיצוי בגין נזקי גוף.

 

מאחר והנתבעים הודו בחבות לפיצוי התובעת (ראה פרוטוקול מיום 16.10.18, עמ' 11, שורות 5-6) יעסוק פסק הדין בשאלת הפיצוי הכספי המגיע לתובעת בלבד.

 

הנכות הרפואית:

2.           ממקום התאונה פונתה התובעת לבית חולים סורוקה, שם נבדקה במרכז לרפואה דחופה ושוחררה לביתה כאשר התלונה בעת הבדיקה הייתה על כאבי גב, הממצאים היו רגישות על פני עמוד השדרה (צווארי וגבי) וכן בכתף שמאל.  לאחר שחרורה החלה התובעת לעבור בירור רפואי מקיף לאור תלונות על מיחושים שונים.

 

3.           בתיק זה מונו חמישה מומחים שונים, הן לבקשת התובעת והן לבקשת הנתבעת. בבית המשפט נחקר רק המומחה בתחום הפסיכיאטרי.

 

חוו"ד ד"ר אורן צביאלי - אורתופד

4.           בחוות דעתו ציין המומחה כי בבדיקתו נמצאה הליכה מגששת, אנטלגית ולא יציבה. כאבים פטולפמורליים בברך ימין אשר הייתה יציבה, רגישות בקו מפרקי מדיאלי בברך שמאל , שם נמצא כי קיים חופש וכי הברך לא יציבה. עוד מצא כאבים בכתפיים, מצא כי תנועות הכתף היו מוגבלות עד מאובנות עם קיצור שרירים בשכמות, נמצאה רגישות בגב התחתון עם טווחים כאובים.

 

5.           המומחה מציין כי על פי החומר הרפואי שעמד לפניו היה ידוע טרם התאונה על כאבים בברך, בכתפיים ובמפשעה אולם קיימת החמרה מאז התאונה.

 

6.           הנכות הצמיתה הועמדה על ידי המומחה בשיעורים הבאים:-

 

              א.             בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה הצווארי 20% לפי פרט 37 (5)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- "התקנות").

              ב.              בגין אי יציבות של ברך שמאל 20% נכות לפי פרט 48 (2)(ב), לתקנות כאשר מחצית מהנכות הינה תולדה של התאונה ומחצית הינה מצב קודם.

              ג.              בגין המגבלה בתנועות כתף שמאל 25% לפי פרט 41 (4)(ג) לתקנות, אולם לאור העובדה שקיים מצב קודם הועמדה הנכות בגין התאונה על 10% בעבור שתי הכתפיים ונקבע כי כל היתר הינו בגין מצב קודם.

 

7.           במענה לשאלות ההבהרה ששלחה אליו הנתבעת לא מצא המומחה לשנות מקביעותיו בחוות הדעת אם כי ציין שמצב כתף ימין כשלעצמו מזכה ב15% נכות (תשובה 5 (יב))

 

8.           הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה ומשכך קביעותיו נותרו על כנן ולפיהן הנכות הכוללת של התובעת הינה כדלקמן:-

 

              א.             בגין הצוואר 20% הנובעים מהתאונה.

              ב.              בגין הברך 20%, מתוכם 10% נובעים מהתאונה.

              ג.              בגין כתף שמאל 25%, בגין כתף ימין15%, אולם התאונה גרמה רק ל10% בגין שתי הכתפיים.

כלומר הנכות האורתופדית הינה 59.2%, מתוכם 35.2% הינם תוצאה של התאונה (20% גב, 10% ברך, 10% כתפיים) והנכות שאינה נובעת מהתאונה כשלעצמה עומדת על 35.2% (10% ברך, 10% כתף ימין ו- 20% כתף שמאל).

חוו"ד ד"ר רפיק מסאלחה – נוירולוג

9.           לאור המלצת ד"ר צביאלי מינה בית המשפט את ד"ר מסאלחה המומחה מטעמו, ד"ר מסאלחה מצא כי אין נכות מבחינה נוירולוגית כתוצאה מהתאונה (חולשת צד שמאל מקושרת לניתוח גניקולוגי אותו עברה בעקבות מחלת הסרטן), ד"ר מסאלחה המליץ על מינוי פסיכיאטר בעקבות התלונות בדבר הפרעת הסתגלות וכן תסמונת בתר חבלתית (PTSD). התובעת ויתרה על חקירתו של המומחה (למרות שבתחילה ביקשה לעשות כן).

 

חוו"ד ד"ר יורם גורביץ – א.א.ג.

10.        לבקשת התובעת, ובשים לב לתלונות על בעיות שיווי משקל, מונה ד"ר יורם גורביץ כמומחה בתחום אף אוזן גרון. ד"ר גורביץ מציין כי בדיקות השמיעה של התובעת תקינות, לא זוהה כל מאפיין של טנטון (למעט הערכות סובייקטיביות שלא היו עקביות) ולא נמצא כל ליקוי בבדיקת E.N.G. לסיכום קובע המומחה כי אין כל נכות בתחום האף אוזן וגרון – התובעת לא זימנה את המומחה לחקירה.

 

חוו"ד ד"ר יוסף ברנר - אונקולוג

11.        לבקשת הנתבעת, ובשים לב לכך כי בשנת 2013 (טרם התאונה) אובחן אצל התובעת גידול בצוואר הרחם, אשר היה ממאיר, הוביל לניתוח לכריתת הרחם, וכן לטיפולים כימותרפיים, מינה בית המשפט את ד"ר ברנר כמומחה על מנת שיחווה דעתו לגבי הנכות (שאינה תולדה של התאונה) וכן הסיכוי להישנות המחלה.

 

12.        בחוות דעתו מציין המומחה כי הנכות בגין הוצאת הרחם הינה 20% לפי פרט 25 (4) לתקנות, וכי הסיכוי להישנות המחלה כיום הינו 5-10%. לא נקבע קיצור תוחלת חיים, אין קשר סיבתי בין הנכויות לתאונה.

 

חוו"ד ד"ר הדר שלו - פסיכיאטריה

13.        לבקשת התובעת מונה מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר הדר שלו, אשר בדק את התובעת  ביום 22.9.16. בחוות דעתו סוקר ד"ר שלו את עברה של התובעת, את מחלת הסרטן שתקפה אותה, מציין את תלונות התובעת בפניו וכן את הטיפול שקיבלה (הן שיחות, הן טיפול תרופתי והן שימוש בקנאביס רפואי).

 

14.        ד"ר שלו מציין כי לא נמצאו סימנים להחמרת או האדרת הסימפטומים, אולם התובעת נוטה לייחס הכל לתאונה ומצמצמת את השפעות הגורמים האחרים, כולל עברה (שכלל טיפול בגין הפרעת הסתגלות). וקובע כי התובעת סובלת מהפרעה בתר חבלתית (PTSD) שמתבטאת בסימפטומים ברמה בינונית, כי חלה החמרה ניכרת בתפקודה.

 

15.        ד"ר שלו קובע לתובעת נכות בשיעור 30% על פי פרט 34 (ב)(4) לתקנות מתוכה הוא מייחס לתאונה 20% ואילו 10% הינם תולדה של מצב קודם.

 

16.        ביום 20.1.19 נחקר ד"ר שלו על חוות דעתו ואומת עם עדות התובעת וכן עם ממצאים שהתבררו מהתיק האישי שלה במקום העבודה האחרון. המומחה מסר כי יתכן והיה רכיב של הסתרה מצד התובעת, שבחרה לא לספר את העובדות שהובילו להפסקת עבודתה (עמ' 47, שורות 3-6), אך ציין כי בדק ולא מצא סימני החמרה אלא רק ניסיון להשליך על התאונה את כל הבעיות (עמ' 47, שורות 16-28), המומחה ציין כי יתכן ויש מקום לשנות את החלוקה בתוך הנכות הכוללת ולבחון מהו חלקה של התאונה ומה חלקם של גורמים נוספים כך שיתכן שמדובר במצב בו התאונה אחראית ל10%, מחלת הסרטן ל10% ואילו הפיטורין ל10% (עמ' 48,שורות 30-35).

 

17.        בעקבות חקירה זו ביקשה התובעת כי המומחה יערוך בדיקה חוזרת, כאשר כל החומרים יהיו בפניו, כולל הפרוטוקולים של הדיונים שכללו את כל העדויות, הבקשה נענתה וביום 14.3.19 נבדקה התובעת על ידי המומחה. בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה כי מבחינת הנכות הכוללת אין שינוי.

 

18.        מבחינת חלוקת הנכות קבע המומחה כי הוא השתכנע שהפיטורין גרמו לתובעת בושה שמונעת ממנה לספר על כך, אולם הוא קובע כי הפיטורין כשלעצמם לא גרמו לנכות נפשית ועל כן הוא חוזר על קביעתו ולפיה הנכות בגין התאונה הינה 20% והנכות שאינה קשורה לתאונה הינה 10%.

 

19.        הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור את המומחה בשנית.

 

20.        בסיכומים מטעמה, טענה הנתבעת כי אין לקבל את קביעותיו של המומחה בחוות דעתו המשלימה. לטענת הנתבעת, לאחר שבחקירה המומחה שינה מקביעותיו, הגיעה אליו התובעת מוכנה ודאגה שלא לספר את העובדות כהוויתן ולכן שינה שוב את קביעותיו. לטענת הנתבעת הסמכות לקביעת הקשר הסיבתי מונחת לפתחו של בית המשפט. התובעת כלל  לא התייחסה לטענות אלו.

 

21.        אכן, צודקת הנתבעת וישנו קושי עם חוות דעתו המשלימה של המומחה בתחום הפסיכיאטרי, קושי שנובע מכל הקשור להליך הפיטורין, לתמונה שהתגלתה בבית המשפט ולתמונה שהוצגה לו על ידי התובעת. ועדיין קושי זה צריך לבוא לידי ביטוי בעת מתן משקל תפקודי לנכות.

 

22.        כאשר הנתבעת לא חקרה את המומחה לאחר מתן חוות דעתו המשלימה, למרות שניתנה לה האפשרות לעשות כן, לא מצאתי לנכון לסטות מקביעותיו בכל הקשור לנכות הרפואית.

 

23.        לסיכום, לתובעת נקבעו הנכויות הבאות:-

 

 

טענות התובעת:-

24.        התובעת טוענת כי הפיטורים שלה היו בעקבות התאונה ומאז היא לא מצאה עבודה והכל בעקבות נכותה ומשכך יש לפסוק לה הפסדי שכר מלאים ולהעמיד את נכותה התפקודית על 100%. כמו כן טוענת התובעת לצורך ניכר בעזרת הזולת וכן לפיצוי בגין החזר הוצאות וכאב וסבל. את התביעה העמידה התובעת על הסכומים הבאים:-

              א.             בגין אובדן שכר, לפי בסיס שכר של 4,000 ש"ח למשך 34 חודשים (עד הגיעה לגיל 62) – 136,000 ש"ח.

              ב.              בגין הפסדי פנסיה – 16,320 ש"ח.

              ג.              בגין עזרה וסיעוד לפי 5,000 ש"ח לחודש. לעבר לפי 48 חודשים – 240,000 ש"ח, לעתיד עד גיל 84 סך של 1,260,000 ש"ח .

              ד.              הוצאות רפואיות בעבר 100,000 ש"ח ובעתיד 250,000 ש"ח.

              ה.              כאב וסבל לפי התקנות.

 

25.        באשר לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי טוענת התובעת כי יש לנכות סכום של 39,598 ש"ח כחלק היחסי וזאת בהתאם לפסיקה.

 

טענות הנתבעת:-

26.        הנתבעת טוענת כנגד מהימנות התובעת, אשר התבררה, לטענתה, במהלך החקירה הנגדית שלה, מפנה לכך שהתובעת בדיונים טענה כי מקום העבודה העליל עליה עלילות, דבר שנמצא כעורבא פרח (לטענת הנתבעת).

 

27.        לטענת הנתבעת כבר טרם התאונה לא הייתה התובעת בעלת כושר עבודה, בשים לב למחלת הסרטן וכן לבעיות הרפואיות האחרות, ההיסטוריה התעסוקתית שלה הייתה בלתי יציבה, לא הוכחה כל הוצאה מיוחדת בגין התאונה או צורך בעזרה.

 

28.        לטענת הנתבעת, לאחר שהמומחה בחקירתו קבע כי יש לייחס לפיטורין משקל בנכותה, כשהגיעה התובעת לבדיקה חוזרת הייתה מוכנה עם הסברים וגרמה לו לחזור מדבריו בחקירה הנגדית ולהיצמד לחוות דעתו ועל כן היא איבדה כל אמון בו (ולכן לא ביקשה חקירה חוזרת).

 

29.        לאור כל זאת טענה הנתבעת כי יש לפצות את התובעת בגין הנזקים הבאים:-

 

              א.             הנתבעת טוענת כי אין כל מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסדי הכנסה, לטענתה לא התאונה גרמה לתובעת לאבד את מקום עבודתה ולא התאונה היא שמונעת ממנה להשתלב בעבודה, אלא העובדה כי התובעת מקבלת גמלת פנסיה.

              ב.              בכל הקשור לעזרה טוענת הנתבעת כי אין מקום לפיצוי בשיעור של יותר מ10,000 ש"ח.

              ג.              באשר להוצאות רפואיות ונלוות מעמידה הנתבעת את הסכום הנכון, לשיטתה, על 10,000 ש"ח.

              ד.              באשר לכאב וסבל מפנה הנתבעת לתקנות.

 

30.        באשר לניכויי הביטוח הלאומי, טוענת הנתבעת כי הסכום הנכון הינו 84,212 ש"ח.

 

הפסדי השכר של התובעת:-

31.        בעת התאונה עבדה התובעת בעמותת יחדיו כאם בית, וזאת החל מחודש יולי 2013. שכרה המצטבר בשנת 2014 (לאחר הניתוח הגניקולוגי אותו עברה) היה 48,075 ש"ח או 4,000 ש"ח לחודש (התובעת לא שילמה מס הכנסה), ועל כן זהו בסיס שכרה בעת התאונה.

 

32.        לאחר התאונה, התובעת פוטרה. בעניין זה הייתה מחלוקת גדולה בין הצדדים, התובעת טוענת כי הפיטורין נבעו עקב מצבה הרפואי, לטענתה המעביד שביקש לכסות על מחדלים שחשפה בחר להיפטר ממנה בתואנות שווא, התובעת מפנה לכך שהזימון לשימוע נשלח אחר התאונה. הנתבעת טוענת כי הפיטורין נבעו מהתנהגות לקויה שנחשפה בתיק האישי ואשר היא זו שמנעה מהתובעת למצוא עבודה לאחר מכן.

 

33.        כאמור התובעת עבדה כאם בית במסגרת עמותת יחדיו, עבודה אשר החלה ביום 1.7.13 (לפי חוזה ההעסקה שהינו חלק מהתיק האישי שהוגש בתיק מוצגי הנתבעת). ביום 22.1.14 מבקשת התובעת מפרעה (מוצג ת/1) וזאת מאחר שנעדרה מעבודתה בעקבות הניתוח הביטני שעברה. באותו מכתב אין כל טענות וטרוניות כלפי התובעת, תיאור עבודתה הינו כדלקמן:- "מאז כניסתה היא עושה עבודה מסורה ויעילה בבית, מתגייסת בכל מקום שיש בו צורך ויוזמת דרכים לשיפור המקום".

 

34.        התובעת חוזרת לעבודתה לאחר שהחלימה, וביום 17.5.15 (שלושה ימים טרם התאונה) שולחת שירה זוסקוביץ, המשמשת כרכזת הבית החם, מכתב לעו"ס נערות במועצה המקומית (נ/5) שכולל תלונות על התנהגות לא תקינה של התובעת כלפי הנערות, הן בדרך התבטאותה והן בדרך התנהגותה, כולל ביטויים ומעשים על רקע מיני. לפי תכתובת דואר אלקטרוני מיום 21.5.15 (נ/8) נוהלה עימה שיחה בה היא לא הודתה ולא הכחישה רק טענה להוצאות הדברים מהקשרם.

 

35.        ביום 25.5.15 מתקיימת ישיבה במועצה מקומית ירוחם שעוסקת באירועים חריגים במקום עבודתה של התובעת (נ/6) באותה שיחה נמסר כי התובעת טענה שהיא ביקשה לרדת לרמתן של הבנות במקום, הוחלט לזמן את התובעת לשימוע. ביום 10.6.15 נשלח מכתב נוסף בעקבות שיחה טלפונית שנוהלה עם התובעת (נ/7) במכתב נרשם כי תובעת מבהירה כי היא פגועה ופנתה לברר את זכויותיה המשפטיות, ביום 11.6.15 מוצא מכתב זימון לשימוע (נ/1) בו מובהרות הטענות כנגד התובעת, ביום 30.6.15 יוצא סיכום עם התובעת ולפיו היא מוותר על השימוע ומסיימת עבודתה (נ/2).

 

36.        בדיון שהתקיים בפני ביום 20.1.19 העידו בפני עובדי העמותה, ניכר היה כי המעמד לא היה נוח להם אולם הם אישרו את האמור במסמכים השונים.

 

מטעם התובעת הגיעה להעיד ביום 16.10.18 חברתה לעבודה, אשר לא עבדה איתה באותו זמן ועל כן לא היה ביכולתה להעיד האם אכן הדברים נעשו או נאמרו, התובעת עצמה נחקרה על כך וציינה כי אכן הפיטורים היו טראומה עבורה (עמ' 20, שורה 22) אבל לא ידעה לתת הסבר לדברים.

 

37.        אין בפני בית המשפט האפשרות לקבוע מה הייתה עילת הפיטורין, האם אכן מדובר בניסיון להיפטר ממנה עקב היותה חושפת שחיתות או עקב התנהגותה, עניין זה היה צריך לידון בבית הדין לעבודה ולא בפני, ובוודאי כאשר חסרות עובדות. אולם ברור כי העובדה שהתלונות החלו טרם התאונה מלמדות שלתאונה אין קשר לפיטורין וכך אני קובע.

 

38.        בשים לב לנכותה הכוללת של התובעת כיום היא אכן נעדרת כושר לעבודה, אולם הקושי זה, להשתלב בעבודה אחרת, לא נבע רק בגלל העבודה אלא בגלל מכלול הבעיות של התובעת.

 

39.        בשים לב ליחס בין הנכויות יש לקבוע כי התאונה אחראית לפגיעה של 40% בכושר העבודה של התובעת. אין לקבל את טענות הנתבעת בדבר ניכוי תשלומי הפנסיה, מדובר בתשלום מכוח חוזה ביטוח אשר בהתאם להוראות ס' 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אין להפחית אותם, גם לא בדרך עקיפה

 

40.        התובעת עותרת לפיצוי בגין התקופה שבין התאונה (20.5.2015) לבין הגיעה לגיל 62 (21.3.2018), סה"כ 34 חודשים ועל כן ההפסד הינו 4,000 X 40% X 34 = 54,400 ש"ח.

 

41.        בהתאם לפסיקה יש להוסיף לכך 12.5% פיצויים בגין הפרשות לפנסיה – 6,800 ש"ח.

 

עזרה וסיעוד:-

42.        התובעת טוענת כי היא שבר כלי, אשר מאז התאונה אינה מסוגלת לעשות דבר. לטענתה הנכות הנפשית בשילוב הנכות הפיזית, הפכה אותה לשבר כלי. אמנם לפני התאונה עקב מחלת הסרטן הייתה זקוקה לעזרה כפי שעלה גם מדוחות שנערכו לצורך קבלת גמלת סיעוד, אולם אין לזקוף זאת לחובתה. בפועל התאונה הגדילה את הצורך בסיעוד ובעזרה. התובעת מעריכה את העזרה בסכום של 5,000 ש"ח אותם היא מבקשת עד תום תוחלת החיים.

 

43.        הנתבעת טוענת שאין כל שינוי בצורך של התובעת בעזרה לפני או אחרי התאונה כפי שעולה מדוחות בדיקת התלות שנערכו לתובעת, כי התובעת לא נזקקה לעזרה בשכר והתובעת גם לא הוכיחה שבעלה אכן עזר לה וויתר על עבודה לשם כך.

 

44.        אכן אין בפני ראיות על הוצאה כספית בגין עזרה. ואין לקבל את טענות התובעת בדבר הפסקת עבודתו של בעלה:- 

 

ראשית נזכיר את טענות התובעת במסגרת ת/1 (עת ביקשה מפרעה טרם התאונה) שם נרשם כי בעלה של התובעת אינו עובד. שנית נציין כי בעלה של התובעת, אשר נכח בדיונים, בחר שלא להעיד בעצמו.

 

משכך אני דוחה את טענות התובעת בכל הקשור לעניין זה.

 

אומנם, לא ניתן להתעלם מאופי הפגיעות שנגרמו לתובעת, הן בתחום האורתופדי והן בתחום הנפשי, ככאלו אשר מחייבות עזרה בשיעור מסוים. אולם זאת בשים לב למכלול הנכויות של התובעת.

 

45.        מעדות בנה של התובעת, בדיון שנערך ביום 16.10.18 עלתה תמונה ולפיה עיקר העזרה אינו נובע מהתאונה. לטענתו בעת התאונה התגורר עם הוריו, בזמן מחלת הסרטן הייתה התובעת זקוקה לעזרה סיעודית רבה  (עמ' 23 שורות 1-9) אולם לאחר שהחלימה והחלה לחזור לעצמה הגיעה התאונה והשיבה אותה לאחור לאותה נקודה. הבן טען כי העזרה היא בפעולות יום יומיות, מקלחת, לבוש (עמ' 23 שורה 12) אך ציין שהאם סובלת מאובדן שיווי משקל ונפילות, דבר שמחייב השגחה (עמ' 23 שורות 12-13).

 

מדבריו של הבן, (עמ' 23 שורות 14-15) עולה במפורש כי עיקר העזרה הנדרשת כיום הינה בגין בעיות שיווי משקל ואובדן הכרה של התובעת. בעיות אשר בגינם נקבע על ידי המומחים כי אינן נובעות מהתאונה. ומשכך, ועל בסיס עדותו זו של הבן, ניתן לקבוע כי עיקר העזרה אינה נובעת מהתאונה.

 

46.        לאור כל זאת, הנני קובע כדלקמן:

 

              א.             בגין התקופה הסמוכה שלאחר התאונה, 3 חודשים, יש לפסוק עזרה של 2 שעות ביום לפי שעת עזרה של 50 ש"ח מדובר על 3,000 ש"ח לחודש השווים 9,000 ש"ח;

 

              ב.              מאז שהסתיימה תקופת ההחלמה ובשים לב לכך שאין כל אינדיקציה לעזרה ולאור העובדה כי הבן אישר שעיקר העזרה הנדרשת נובעת מהסחרחורות והנפילות שאינן תוצאה של התאונה, אני קובע עזרה בשיעור 600 ש"ח לחודש (שלוש שעות לשבוע), כנובעת מהתאונה וזאת בשים לב לנכויות האורתופדיות והנפשיות ולפיכך, ועד ליום פסק הדין למשך 45 חודשים יוצא 27,000 ש"ח.

 

              ג.              באשר לעתיד, התובעת כיום בת 63 . לפיכך ועד תום תוחלת חיים הסכום המהוון הינו 72,000 ש"ח.

 

סה"כ עזרה 108,000 ש"ח.

 

כאב וסבל

47.        בהתאם לתאריך הלידה של התובעת הנכות הנובעת מהתאונה וכן העובדה שאין ימי אשפוז יוצא סכום של 62,870 ש"ח.

 

הוצאות

48.        התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות בסכום שלא יפחת מ250,000 ש"ח לעתיד ועוד 100,000 ש"ח לעבר. לטענתה היא נזקקת לטיפולים רבים כולל הידרותרפיה שמבוצעת ב"עלה נגב" דבר המחייב נסיעה במוניות. כמו כן, הצורך בקנאביס רפואי, תרופות ועוד.

 

49.        הנתבעת מציינת כי התובעת לא הציגה כל קבלה. אין כל קשר בין הקאנביס הרפואי לבין המצב הרפואי שנובע מהתאונה.

 

50.        הוצאות הינו נזק מיוחד הדורש הוכחה. לא ניתן לזרוק סכומים לאוויר ולצפות כי חלק מהכסף ייפול כפיצוי. אין בתיק שבפני ראיות  על הוצאות שנובעות מהתאונה. תיק המוצגים של התובעת כלל תלושי שכר ולא יותר מכך. באשר לקנאביס הרפואי, איש מהמומחים שמונו לא קבע כי התאונה הביאה לצורך בו ומשכך ולאור העובדה כי התובעת איננה לוח ריק ללא כל בעיות ולאור העובדה כי נכויותיה שאינה נובעות מהתאונה שוות ואף גדולות לנכויות התאונתיות אין מקום לפסוק פיצוי בגין כך.

 

51.        בנסיבות אלה מצאתי לנכון לקבל את גישת הנתבעת ולפסוק פיצוי גלובלי בסך 10,000 ש"ח בעבור הוצאות.

 

ניכויים

52.        התובעת מקבלת גמלאות ביטוח לאומי אשר סכומן המהוון בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעת עומדת על סכום של 184,257 ש"ח בעבור שירותים מיוחדים וכן 188,563 ש"ח בעבור קצבת נכות כללית. 

 

53.        ההלכה בדבר ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי נקבעה במסגרת רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ , פד"י נז (4) 350 (18.05.03). בהתאם להלכה זו הניכוי הינו אך ורק לגבי החלק הקשור לתאונה. בע"א 1093/07 שושנה בכר ואח' נ' אברהם פוקמן ואח' (2.07.09) נקבע כי על בית המשפט לקבוע מהי הנכות הכוללת ומהי חלקה של התאונה בנכות זו. ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י סה (1) , 1 (27.03.11) הובהר כי קביעת הנכות הקשורה לתאונה וכן הנכות שאינה קשורה לתאונה נעשית על ידי המומחים מטעם בית המשפט. בעוד הנתבעת נדרשת להוכיח את עצם קבלת התגמולים ושיעורם התובעת נדרשת להוכיח מה אינו קשור לתאונה.

 

54.        ברע"א 9388/12 מנורה חב' לביטוח בע"מ ואחרים נ' אינה ליוונוב  (28.05.13) הבהיר וחידד בית המשפט העליון כי אין להתייחס לנכויות שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי אלא אך ורק לנכויות שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט.

 

55.        בהתאם לפרוטוקול המוסד לביטוח לאומי, ענף נכות כללית, נכותה של התובעת שלפיה משולמים לה תקבולים מתבססת על הליקויים הבאים:

 

              א.             הפרעת הסתגלות 20%;

              ב.              סרטן 50%;

              ג.              כתף שמאל 25%.

              ד.              חולשה בגפה השמאלית 20%.

 

נכון כי לתובעת נקבעו נכויות גם בתחומים נוספים במסגרת קביעות המומחים מטעם בית המשפט אולם, אין מקום להתייחס לנכויות אלו לצורך הניכוי.

 

56.        מאחר והמומחים מטעם בית המשפט קבעו נכויות בשיעורים שונים הרי שיש לחשב את הנכות הכוללת לצורך הניכוי לפי קביעות המומחים מטעם בית המשפט. כך הנכויות הינן בגין הנכות הנפשית 30%, בגין הסרטן 20%, בגין הכתף 25% ובגין חולשה בגף שמאל 20%, סה"כ הנכות המשוקללת עומדת על 66.4%.

 

57.        הנכויות שאינן קשורות לתאונה, לפי המומחים מטעם בית משפט, הינן החולשה בגפה השמאלית (20%), 10% מתוך הנכות הנפשית, הנכות בגין הסרטן בגובה של 20% וכן 20% בגין כתף שמאל. כלומר, 53.92%.

 

58.        התוצאה הינה שחלק התאונה הינו 12.48% = 53.92% - 66.4%, ועל כן הניכוי הינו 18.8% מתגמולי המוסד לביטוח לאומי (12.48/66.4) המהווים סכום של 70,090 ש"ח.

 

סה"כ נזק:-

59.        לפיכך ישולמו לתובעת הסכומים הבאים:-

              א.             בגין הפסדי השתכרות – 54,400 ש"ח (ס' 40)

              ב.              בגין הפסדי פנסיה – 6,800 ש"ח (ס' 41)

              ג.              בגין עזרה וסיעוד – 108,000 ש"ח (ס' 46).

              ד.              בגין כאס וסבל – 62,870 ש"ח (ס' 47)

              ה.              בגין הוצאות – 10,000 ש"ח (ס' 51)

               ו.              ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי – (70,090 ש"ח -) (ס' 58)

 

סה"כ ישולם לתובעת 171,980 ש"ח.

 

60.        באשר להחזר הוצאות, התובעת עותרת לכך שיוחזר לה התשלום אותו שילמה בעבור חוות הדעת הפסיכיאטרית, יש בכך צדק, אולם מנגד צודקת גם הנתבעת שיש מקום להורות שיוחזרו לה הכספים ששילמה בעבור חוות הדעת התחום הנוירולוגיה וכן א.א.ג. בשים לב לקביעות המומחים שלא מצאו לנכון לפסוק גם לא נכון זמנית.

 

בשקלול הדברים סבור אני כי בנסיבות אלו יש מקום להורות שכל צד ישא בהוצאותיו, למעט החזר האגרה ששולמה.

 

61.        לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 171,980 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) וכן החזר האגרה ששולמה. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

 

המזכירות תשלח עותק של פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

 

ניתן היום,  ד' סיוון תשע"ט, 07 יוני 2019, בהעדר הצדדים.