בפני

כב' סגנית הנשיא, השופטת אילת דגן

התובעים

1.איתמר מלצר

2.דנה מלצר
ב"כ עו"ד דוד כהנא

 

נגד

 

הנתבע

דיסקונט למשכנתאות בע"מ סניף מרכז הכרמל
ב"כ עו"ד יוסף ברינט

 

פסק דין

 

1.     בתיק זה ניתן על ידי פסק דין ביום 2/10/09 .

בפסק הדין שניתן בע"א 22598-11-09 (מחוזי חיפה) על פסק דיני, נקבע כי יש ליישם את מסקנות בית משפט קמא באופן של שחזור הלוואות התובעים תוך העמדת כל הלוואה במועדה הנכון. נקבע כי אם התובעים לא יקבלו את התחשיב שיערוך הבנק , הם יהיו רשאים להגיש חוות דעת נגדית מטעם אקטואר והמחלוקת תובא בפני בית משפט קמא  על מנת שימנה אקטואר מטעמו.

 

לאור המחלוקת בין הצדדים וכמצוות בית המשפט המחוזי, מונה האקטואר ד"ר תמיר לוי כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיערוך תחשיב שיכריע בין התחשיבים הנוגדים של הבנק לעומת חוות הדעת של רואה החשבון מטעם התובעים.

 

2.     ד"ר לוי הגיש את חוות הדעת ביום 15/12/13 בה הביע דעתו כי שני התחשיבים מטעם שני הצדדים אינם נכונים ובהתאם ביצע תחשיב שלישי ע"פ קביעתו, נכון ליום 01/02/12 התובעים שילמו סכום עודף בסך 9,928 ש"חסכום זה משוערך עומד על  12,306 ש"ח.

 

3.     לאחר קבלת חוות הדעת הודיע ב"כ התובעים כי בחוות דעת המומחה טעויות מהותיות וכי היה עליו לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמם.

בהתאם לרשות שניתנה לו הוא שלח שאלות הבהרה למומחה. בתשובה לשאלות ההבהרה כותב המומחה כי לאור שאלות ההבהרה הוא סבור כי השינוי היחיד שי ש לבצע בחישוב הוא אולי לעניין מועד תיקון ההלוואות.

 

בעניין זה, ב"כ התובעים טען כי לא בוצע תיקון כלשהו בתנאי ההלוואות.

ב"כ הבנק  טען כי בוצע תיקון בתנאי ההלוואות ביום 18/09/03 ולא ביום 01/02/12.

נוכח המחלוקת, ביקש המומחה כי כל צד ימציא לו את לוחות הסילוקין המתארים את התשלומים ששילמו התובעים לבנק על מנת שיקבע האם ומתי בוצע תיקון ההלוואות.

4.     כדי לקצר בתלאות ההתדיינות בתיק, יצוין כי המומחה נחקר על חוות דעתו, לאחריה הגיש, בהתאם להחלטתי,  חוות דעת מתוקנת . הוא נחקר שוב לאחר שסבר שאי בידו את מלוא המסמכים הנחוצים  ובהתאם להחלטתי הגיש שוב חוות דעת מתוקנת ואחרונה ביום 9/4/15.

ע"פ חוות דעתו המתוקנת האחרונה , עד ליום 1/3/15 (הבדיקה נערכה עד אותו מועד) גבה הבנק ביתר סך 27,206 ש"ח. ועל סכומים אלו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

 

5.     לאחר הגשת חוות דעתו הגישו התובעים בקשה ובה טענו כי אין להסתפק  בהפרשי הצמדה וריבית אלא ראוי להשית על הבנק ריבית פיגורים מיום 17/5/10 (יום מתן פסק הדין בערעור במחוזי). וזאת מפני שהבנק לא התאים מעולם את לוחות הסילוקין ומשך את ההליך 5 שנים נוספות לאחר פסק הדין בערעור.

 

6.     פסק הדין המשלים אמור להינתן אף ביחס לעתיד שכן אחת ההלוואות צריכה להסתיים בשנת 2024 והשנייה ב-2029  כך שיש לקבוע מנגנון וללא קביעת מנגנון יהיה צורך להגיש תביעה חדשה מידי חודש. התובעים הציעו אחד משני פתרונות:

א. העמדה מחודשת של כל ההלוואות ע"פ הדוח שערך האקטואר ד"ר לוי באופן שהבנק יעמיד הלוואות חדשות ביתרת הסכומים העתידיים.

ב. הואיל ומעתה ועד סיום סילוק מלוא ההלוואות סכום ההפרש המשולם הוא קבוע, לקבל מהבנק את הסכום הכולל של כל התשלומים ביתר עד סיום עד מועד סיום ההלוואות ובמקביל התובעים ימשיכו להחזיר את ההלוואות במתכונתן הנוכחי. 

 

הנתבע שהתבקש להגיב על בקשת התובעים הודיע בתגובתו כי המומחה בדק את התשלומים שהיה על התובעים לשלם אילו היו ההלוואות מועמדות לפי תנאי סעיף 16 לפסק דיני המקורי אלא שבפועל הבנק ביצע עוד לפני הגשת התביעה תיקון יזום  (אותו סכום הלוואה ברם בחלוקה אחרת מזו המופיעה במפרט התשלומים) ולדעתו שינוי זה יצר הפרש של 9,166 ש"ח לרעת התובעים ועל כן, לדעתו ההפרש של 27,000 ש"ח לזכות התובעים אינו נכון. ועל כן  וביחס לעתיד, עריכת שחזור וקבלת  החזר מראש עבור העתיד אינו מקובל עליו. אשר לבקשה לריבית פיגורים אין לה מקום הואיל ומי שגרם להתארכות ההליך שלא לצורך היה התובעים ולא הבנק.

בהודעה נוספת מאוחרת שהגיש הבנק, לבקשתי להבהרת עמדתו ביחס לעתיד, הודיע הבנק כי ככל שבית המשפט ימצא לקבל את חוו"ד ד"ר לוי כפי שהיא ויקבע כי יש להסדיר תשלומים עתידיים, (בניגוד לדעת הבנק ומבלי שהודעת ההבהרה תיחשב הסכמה או ויתור על טענותיו), מבקש הבנק שבית המשפט יאמוד הוראתו זו בסכום כספי ולא יחייב את הבנק לתקן את תנאי ההלוואה הואיל ובנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ כבר לא קיים לאחר שמוזג לפני מס' שנים עם בנק דיסקונט לישראל בע"מ ולא ניתן מבחינה טכנית לבצע תיקון בהלוואות .

7.     בהתאם להחלטתי מיום 19/6/15, המציא המומחה ביום נ1/7/15 השלמה לחות הדעת ביחס לעתיד בשאלה מהו הסכום החודשי אותו משלמים התובעים ביתר נכון להיום ומהו הסכום עד תום פירעון ההלוואות העתידיות. בהתאם לבקשתי ערך המומחה הוון סכומים אלו להיום ומצא כי הסכום עומד על 17,371 ש"ח נכון ליום 8/4/15.

 

8.     לסיכום, בהתאם לחוות דעת מומחה התואמת את המנדט אותו קיבל ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט בערעור ופסק דיני המקורי, על הנתבע לשלם לתובעים הפרשי עבר בסך 27,206 ש"ח ועוד 17,371 ש"ח ( סה"כ 44,578 ש"ח) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/15  ועד התשלום בפועל. 

   

9.     אשר לבקשת התובעים להשתת ריבית פיגורים, אין בידי לקבל בקשתם.

אכן ההליכים התארכו מעת מתן פסק הדין בערעור ועד היום, ברם איני מקבלת את הטענה לפיה הארכת ההליך נבעה כל כולה מהתנהלות הבנק. לתובעים חלק לא מבוטל בהארכת ההליך.

פסק הדין בערעור קבע שהבנק ישלם תוך 30 יום סך 20,000 ש"ח שאם לא כן ההלוואות תשוחזרנה. אכן הבנק לא עמד בימים שנקצבו לו ובכך קמה זכותם ל התובעים לשחזור, ברם התובעים הם שהתעקשו לעמוד על קוצו של יוד ולא לקבל את הסכום חרף האיחור הקל ותוך שהם מובילים להליך ארוך מתיש יקר שאינו מידתי במשאבים שהושקעו בו בהשוואה לסכום שבמחלוקת, ועל כן לטעמי אין להעניק ריבית פיגורים כפי שהתבקש משנת 2010.

 

10.  אשר לעתיד, האפשרות של העמדת ההלוואות מחדש אינה ריאלית, בהתאם להודעת ב"כ הבנק,  כפי שפורט לעיל, ועל כן, ולאחר שקיבלתי את השלמת חווה"ד מהמומחה עולה כי על הבנק לשלם היום ביחס לעתיד סך מהוון 17,371 ש"ח.

 

11.  אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך 27,206 ש"ח ועוד 17,371 ש"ח (סה"כ 44,578 ש"ח) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/15  ועד התשלום בפועל.

התובעים ימשיכו לשלם את ההלוואות העתידית כסדרן ללא שינוי עד לפירעונם הסופי.

לאחר עיון בהודעת ב"כ הנתבעים מיום 23/06/15 בדבר שומת הוצאות ולאחר ששקלתי את הדברים, הנתבעים ישפו את התובעים בהוצאות חלקיות בגין המומחים בסך 6,500 ש"ח  ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ש"ח.

 

ניתן היום,  ט"ו תמוז תשע"ה, 02 יולי 2015, בהעדר הצדדים.