ב"כ התובעת:   עו"ד אריה נוגה, עו"ד אפרת נחום מלניק ועו"ד סוזן מור

ב"כ הנתבעת:  עו"ד יוני פולק

 

 

 

 

 

חלק ראשון – על פסק הדין, הטענות העיקריות מצד הנתבעת, העדים שהעידו והרקע העובדתי הנדרש

 

 

1.         פתח דבר

1.1.      על פסק הדין

עניינו של פסק דין זה הוא תביעה כספית בסך 141,459 ש"ח שהגישה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד המבוטחת – מנו מ.ע. אחזקות בע"מ (להלן: "הנתבעת"). מהותה של התביעה היא תשלום מרכיב השתתפות העצמית ב- 11 פוליסות ביטוח מסוג "חבות מעבידים" ו "אחריות כלפי צד שלישי".

 

1.2.      על הטענות העיקריות מטעם הנתבעת

כאשר מרכזים מכלול טענות הנתבעת מגיעים לשלוש טענות עיקריות  שהעלתה כנגד חיובה:

-        טענה אחת, התיישנות -  הנתבעת טענה להתיישנות הדרישות הכספיות. לדבריה תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים כבתביעה לתגמולי ביטוח. טענה זו מתעלמת מהעובדה שעניינה של התביעה שלפני אינה בגין תגמולי ביטוח, אלא תביעה חוזית לתשלום דמי ההשתתפות. כבר מיד ייאמר כי טענה זו של הנתבעת נדחית;

 

-        טענה שניה, תשלום בפועל - הנתבעת טענה ביחס לשני אירועים כי שילמה את ההשתתפות העצמית והציגה שיקים ביחס לתשלום זה. מנגד השיבה התובעת כי התשלומים שהעבירה הנתבעת נזקפו לטובת חובות אחרים ומשכך ככל שתתקבל הטענה – עדיין חבה הנתבעת בגין חובות אחרים, שכלל לא נתבעו. כבר מיד ייאמר כי טענה זו של הנתבעת מתקבלת ביחס לשני האירועים בגינם העבירה תשלום;

 

-        טענה שלישית שהועלתה בחלקה בחוסר תום לב מוחלט ותוך שבחלק ממנה לא נאמרה אמת - העדר אישור לפשרה – הנתבעת טוענת כי אינה חבה דבר מכיוון שלא קיבלה הודעה בגין הסכמי פשרה אליה הגיעה התובעת.

טענה זו, בוודאי ביחס לחלק מהאירועים - מוטב היה שלא תישמע. מנכ"ל הנתבעת – מר עמי גולדין לא היסס לרגע גם כאשר הוצגו לו אישורים של עו"ד מטעמו לפשרה – עו"ד גיא גרשון. באישורים אף נרשם שהתקבל אישור מנהל הנתבעת – אותו מר עמי גולדין. אין מדובר באישורים חדשים ומפתיעים שהוצגו בחקירה הנגדית אלא כאלה שהוצגו מלכתחילה. מנכ"ל הנתבעת, עמי גולדין, מצדו התחמק והתפתל, כך ממש, והעלה טענות ואמירות שונות כגון "אני רואה את ת/26 מייל שכותב עורך הדין אושר על ידי. חבל שלא ביקשת שהוא יבוא" או "לא ראיתי אסמכתא שאישרתי לו אני לא יודע על מה את מדברת" ועוד. טענות אלה של עמי גולדין, מנכ"ל הנתבעת כנגד עורך הדין של הנתבעת הועלו בחוסר הגינות, תוך שהנתבעת לא מגישה הודעת צד ג' כנגד עורך דינה שלה ואפילו לא מזמנת אותו לדיון.

 

1.3.     על העדים בהליך

מטעם התובעת העידה גב' דורית דדון, מנהלת מחלקת גביה משפטית מטעם חברת הביטוח; מטעם הנתבעת העיד מר עמי גולדין, מנכ"ל הנתבעת.

 

1.4.      הערת מעבר

התביעה מתייחסת לאחד עשר מקרים שונים ופסק הדין יתייחס לכל מקרה בנפרד. עם זאת למען היעילות הרי כבר בחלק השני לפסק הדין יובאו עקרונות כלליים ויוכרעו מחלוקות אשר רלוונטיות ליותר מאשר מקרה ביטוח אחד.

 

2.         הרקע העובדתי הדרוש לפסק הדין

2.1.      בהתאם לנטען התובעת טיפלה ב- 11 אירועי נזק שונים שהסתיימו בפשרה – בין בתשלום סכומי כסף לצדדים שלישיים בגין תביעותיהם הכספיות ובין בדרך של סילוק התביעה בגין אירוע הביטוח. בשל כך טוענת התובעת כי על הנתבעת לשלם החזרי השתתפות עצמית בגובה ההוצאות שהוציאה  בגין תשלום התגמולים או בגין הוצאות שנגרמו לה כתוצאה מניהול תביעות אלה.

 

2.2.      יודגש כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר להתקיימות אירועי הביטוח ולחובה הקבועה בפוליסות הביטוח לעניין תשלום ההשתתפות העצמית.  במסגרת תצהירה צירפה התובעת העתק של פוליסה לביטוח אחריות מעבידים (מהדורת פוליסה ביט 2007) (ת/36).  משכך נותר לפרט כל אחד מאחד עשר האירועים בגינם נדרשת הנתבעת לשלם השתתפות עצמית, ואלה יובאו להלן:

 

(א)  אירוע 1 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 12,997 ש"ח)

ביום 4.2.2007 ארע אירוע לצד ג' – מר גדיי גד טיה, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184172181, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2006 ועד ליום 31.8.2007 שמספרה 615492350. נטען, כי במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 287,163 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 12,997 ש"ח  (להלן: "אירוע 1").

 

(ב)   אירוע 2 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 11,568 ש"ח)

ביום 18.4.2007 ארע אירוע לצד ג' – מר תאופיק פודה, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 183633875, בפוליסת ביטוח "צד שלישי", לתקופה שמיום 1.9.2006 ועד ליום 31.8.2007 שמספרה 615492293. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 68,409 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 11,568 ש"ח  (להלן: "אירוע 2").

 

(ג)   אירוע 3 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 19,504 ש"ח)

ביום 4.7.2008 ארע אירוע לצד ג' – גב' גלינה מיכאלוב, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184767023, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2007 ועד ליום 31.8.2008 שמספרה 715492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 71,484 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 19,504 ש"ח  (להלן: "אירוע 3").

 

(ד)   אירוע 4 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 20,000 ש"ח)

ביום 5.8.2008 ארע אירוע לצד ג' – מר אלכסנדר פורמן, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 183718479, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2007 ועד ליום 31.8.2008 שמספרה 715492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 22,640 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 20,000 ש"ח  (להלן: "אירוע 4").

 

(ה)   אירוע 5 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 10,897 ש"ח)

ביום 4.9.2008 ארע אירוע לצד ג' – מר אילן אילוז, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 183631190, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2008 ועד ליום 31.8.2009 שמספרה 815492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 51,076 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 10,897 ש"ח  (להלן: "אירוע 5").

 

(ו)    אירוע 6 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 9,640 ש"ח)

ביום 25.9.2008 ארע אירוע לצד ג' – מר חסן אבו גאבר, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184350839, בפוליסת ביטוח "צד שלישי", לתקופה שמיום 1.9.2008 ועד ליום 31.8.2009 שמספרה 815492293. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 679,644 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 9,640 ש"ח  (להלן: "אירוע 6").

 

(ז)    אירוע 7 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 11,274 ש"ח)

ביום 28.12.2008 ארע אירוע לצד ג' – מר שלמה כהן, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184063823, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2008 ועד ליום 31.8.2009 שמספרה 815492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 40,165 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 11,274 ש"ח  (להלן: "אירוע 7").

 

(ח)  אירוע 8 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 8,638 ש"ח)

ביום 1.9.2009 ארע אירוע לצד ג' – גב' אנג'לה בליקו, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184218203, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 6.9.2009 ועד ליום 31.10.2010 שמספרה 915492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 8,699 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 8,638 ש"ח  (להלן: "אירוע 8").

 

 

 

(ט)  אירוע 9 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 12,305 ש"ח)

ביום 2.5.2012 ארע אירוע לצד ג' – מר דניאל מגיסטו, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184463979, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2011 ועד ליום 31.8.2012 שמספרה 115492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 16,098 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 12,305 ש"ח  (להלן: "אירוע 9").

 

(י)    אירוע 10 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 12,318 ש"ח)

ביום 28.5.2012 ארע אירוע לצד ג' – מר מוחמד שאער, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184482580, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2011 ועד ליום 31.8.2012 שמספרה 115492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 23,194 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 12,318 ש"ח  (להלן: "אירוע 10")

 

(יא)     אירוע 11 (דרישת השתתפות עצמית בסך של 12,318 ש"ח)

ביום 12.6.2012 ארע אירוע לצד ג' – מר פיוטר בלופלד, לפיכך נפתחה תביעה שמספרה 184476932, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2011 ועד ליום 31.8.2012 שמספרה 115492350. נטען כי, במסגרת הטיפול נגרמו לתובעת הוצאות ותשלומים ששולמו לצד ג' בסך כולל של 13,000 ש"ח. דמי השתתפות עצמית הינם בסך 12,318 ש"ח  (להלן: "אירוע 11")

 

חלק שני – התייחסות לטענת ההתיישנות וכן לטענה בדבר הודעה מראש – סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח

 

3.         טענת ההתיישנות

3.1.      כללי

לטענת הנתבעת תקופת ההתיישנות בגין הדרישה החוזית לשלם דמי ההשתתפות העצמית היא שלוש שנים. לטענתה - על הדרישה לתשלום השתתפות עצמית חל סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-  1981 הקובע כך (ההדגשות לא במקור):

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח".

 

לטענת הנתבעת - המונח "תביעה לתגמולי ביטוח" אותם משלם מבטח כולל גם השתתפות עצמית אותם חב מבוטח למבטח. לענין זה הפנתה הנתבעת אל ת.א. (ת"א) 714198/03 שמשון חברה לביטוח בע"מ נ' ניצן (29.10.2003)).

 

3.2.      אין לקבל את טענת הנתבעת

אין לקבל את טענת הנתבעת ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

 

(א)  ראשית - התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת היא תביעה כספית לכל דבר ואינה בגדר תביעה לתשלום תגמולי ביטוח. התביעה היא תביעה חוזית ובה נדרשת הנתבעת לשלם את חובותיה מכח התחייבותה החוזית לשלם דמי השתתפות עצמית. אין כל בסיס או תוחלת לניסיון לקשור בין ההתחייבות החוזית אותה הפרה הנתבעת לבין האירוע הביטוחי שבעקבות הטיפול בו נבעה החובה לשלם דמי השתתפות.

 

(ב)   שנית – על כך שסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח אינו חל על תביעות לתשלום השתתפות עצמית וכי תקופת ההתיישנות בגינן הינה של שבע שנים, כקבוע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ניתן להפנות, למשל אל  ת"א 736904/07 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקאי קלאב בע"מ (28.11.08) וכן ת"א 35648/03 אריה בע"מ חברה לביטוח נ' כהן דב (21.7.05) ועוד.

 

(ג)   שלישית – עוד ניתן ללמוד על תקופת ההתיישנות ממקרים אחרים בהם אירוע ביטוחי התפתח לתביעה כספית, כגון תביעה המתייחסת להשבת פיצויים במקרה של ביטוח כפל. כך למשל בע"א 2286/02 המגן בע"מ חברה לביטוח  נ' חתמי לוידס ואח' (3.6.07) (להלן: "עניין המגן") נדונה שאלת תחולתו של סעיף 31 לחוק במקרה של השבת פיצויים בביטוח כפל. נקבע כי, תקופת ההתיישנות שיש להחיל על תביעות בין מבטחים במקרה של כפל ביטוח הינה תקופת ההתיישנות הרגילה הקבועה בחוק ההתיישנות ולא תקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בסעיף 31 לחוק.

 

(ד)   רביעית - בספרו דיני ביטוח, דן המלומד ירון אליאס בשאלה "מהי תקופת ההתיישנות של תביעה המוגשת מטעם המבטח נגד המבוטח כגון תביעה בגין חוב דמי ביטוח או בגין אי-תשלום השתתפות עצמית?" וקובע כי, "תקופת ההתיישנות של תביעה שכזו היא התקופה הרגילה הקבועה בדין ההתיישנות הכללי (שבע שנים)".

קביעה זו נתמכת בכך שהוראת סעיף 31 לחוק מתייחסת לתביעה של מבוטח נגד מבטח לתשלום תגמולים על פי חוזה ביטוח ואינה משתרעת על תביעה שאינה תביעת תגמולים.

בנוסף, העקרונות אשר הנחו את המחוקק בהחליטו לקצר את תקופת ההתיישנות של תביעת הביטוח, הקושי בבירור העובדות ושמירת עתודות כספיות גבוהות במשך שבע שנים, אינם רלבנטיים לתביעות המוגשות על ידי המבטח בגין השתתפות עצמית.

עוד העלה המלומד אליאס כי האירוע המזניק את מרוץ ההתיישנות בסעיף 31 לחוק, התרחשות מקרה ביטוח, אינו הולם תביעה אשר עילתה קמה עם היווצרות החוב למבטח. (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' פרק 31 – התיישנות, מהדורה שלישית 2016, ע' 1563-1564 (להלן: "אליאס")).

 

(ה)   חמישית – ניתן לראות אפוא הן את הקביעה בעניין מגן והן את עמדתו של המלומד אליאס, המאבחנת בין תביעה חוזית - היא תביעת תשלום השתתפות עצמית לבין תביעת תגמולים - היא תביעת ביטוח. לאור אלה ברי כי סעיף 31 לחוק אינו חל על תביעה לתשלום בגין השתתפות עצמית.

לענין זה אוסיף ואדגיש כי תביעות מסוג דרישה לתשלום השתתפות עצמית אינן מצריכות את הוכחתו של מקרה הביטוח, ירידה לפרטי האירוע ושמיעת עדים, אלא נוגעות בדרך כלל, לפרשנות הפוליסות ופרשנות זו היא פרשנות חוזית לכל דבר וענין.

 

3.3.      סיכום עד כאן לענין טענת ההתיישנות

אין בסיס ואין לקבל טענת הנתבעת לפיה תקופת ההתיישנות החוזית לתשלום די השתתפות עצמית היא שלוש שנים ולא שבע שנים כקבוע בחוק ההתשיישנות.

 

 

4.         הטענות ביחס לפרשנות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח

4.1.      כללי

סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן (ההדגשות לא במקור):

"בביטוח אחריות רשאי המבטח – ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא – לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו. אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח, תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי"

 

כלומר – בכל מקרה בו מבטח משלם תגמולי ביטוח, עליו לבקש אישור מוקדם של המבוטח. יודגש כי סעיף החוק כלל אינו מתייחס למקרים בהם המבטח אינו משלם תגמולי ביטוח, כמו מקרה בו מסולקת תביעה מחוסר מעש כפי שאירע בענייננו.

 

4.2.      חובת הדיווח היא חובה קוגנטית

חובת המבטח להודיע למבוטח על הכוונה לשלם לצד השלישי, היא חובה קוגנטית מכוח הוראת סעיף 71(א) לחוק, ולא ניתן להתנות עליה.

 

הסעיף אינו מפרט את הטעמים שבעטיים המבוטח רשאי להתנגד לתשלום תגמולי הביטוח לצד השלישי.  התנגדות המבוטח להסכם פשרה עשויה להישען על טעמים רבים ומגוונים, כגון הרצון להימנע מתשלום השתתפות עצמית; רצון להימנע מייקור עתידי של פרמיות הביטוח כתוצאה מהפעלת הפוליסה; חשש מפגיעה במוניטין המקצועי שלו עקב הכרה באחריותו כלפי צד שלישי או קיומה של הגנה טובה העומדת לו כלפי הצד השלישי, אך אינה עומדת למבטח, כגון טענת קיזוז. (אליאס ע' 1270).

 

בכל מקרה, על המבוטח לפעול בתום לב ובסבירות בעת השימוש בזכות ההתנגדות והוא אינו יכול להעלות התנגדויות סתמיות ללא צורך אמיתי. (ר' ת"א 745772/03 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' שנע 1984 יועצים בע"מ (17.6.04))

 

4.3.      תוצאת הפרת חובת המבטח ליידע את המבוטח

-        התוצאה המשפטית הנובעת מהפרת חובתו של המבטח ליידע את המבוטח על אודות הכוונה לשלם לצד השלישי? מעיון בפסיקת בתי המשפט היא שלילת זכותו לזכות בתשלום ההשתתפות עצמית מן המבוטח, ור' 33255/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מסלול חן בע"מ (29.10.06); ת.א. (ת"א) 57868/05 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ליד הנחל מקום בטבע בע"מ (8.3.07)).

 

-        ע"א (ת"א) 2539/07 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק (1981) בע"מ (29.10.08) (להלן: "עניין מאיירס")  דן בשאלה האם חב המבוטח בתשלום השתתפות עצמית גם כאשר התביעה נגדו נדחתה במסגרת הסדר פשרה, ללא צו להוצאות, ומבלי שהמבטחת הודיעה לו בכתב ומראש על הסדר הפשרה. באותו מקרה, הודיע המבוטח למבטחת כי אין לו כל אחריות לצד השלישי טרם נחתם הסכם הפשרה. נקבע ברוב דעות, כי המבטחת חייבת ליידע את המבוטח שהיא מתכוונת לחתום על הסכם פשרה וזאת גם כאשר התביעה נגדו נדחית. עוד נקבע כי על המבטחת ליידע את המבוטח שמגיש התביעה נגדו לא יחויב בהוצאות ושהוא – המבוטח - יישא בהוצאות המשפטיות של המבטחת עד גובה ההשתתפות העצמית. בנוסף נקבע, כי כלל זה נכון בין אם שילמה המבטחת פיצוי לצד ג' ובין אם לאו.

 

-        עמדה דומה הובעה גם בספרו של עו"ד שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, כרך שני,2007. שם, בהתייחס להפרת חובת ההודעה בהתאם לסעיף 68 לחוק נרשם (ההדגשות לא במקור): ראוי לפטור אותו מתשלום ההשתתפות העצמית... במקרה שבו מפרה המבטחת את חובת ההודעה הקבועה בסעיף 68, יש לפטור את המבוטח מתשלום ההשתתפות העצמית ללא תלות בהוראת הפוליסה... הפטור מנשיאה בתשלום השתתפות עצמית אינו מוענק למבוטח בשל העובדה שהתובענה נגדו נדחתה... אלא משום שהמבטחת – בניגוד להוראת סעיף 68 – לא טרחה לקבל את הסכמתו לביצוע התשלום". (ע"מ 375).

 

-        לאור המפורט  לעיל יש לומר כי מקום בו לא הודיעה המבטחת על כוונתה לשלם לצד שלישי תגמולי ביטוח, במסגרת הסדר פשרה, אין המבטחת זכאית לתבוע מהמבוטח את ההשתתפות העצמית. זאת ועוד, אין נפקא מינה האם המדובר במקרה בו המבטחת מגיעה בעצמה להסדר הפשרה עם הצד השלישי, לבין מקרה בו מוסמך בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה או מקום בו מדובר בהסכמות דיוניות אחרות.

 

5.         חובת ההודעה למבוטח בהתאם לסעיף 68 לחוק - יישום לענייננו

5.1.      התובעת טוענת כי יש לפרש את סעיף 68 לחוק באופן מהותי ורחב תוך שמירת הרציונל העומד בבסיסו. נטען, כי הנתבעת ידעה על התביעות ועל הסכומים שצפויים להיות משולמים בגינן, ולא הייתה לה התנגדות עניינית בזמן אמת ועד ליום הגשת התביעה. עוד נטען, כי התובעת פעלה באופן סביר, תוך דאגה  לאינטרסים המשותפים שלה ושל הנתבעת כאחד ומבלי להעדיף את טובתה על פני טובת הנתבעת, ולפיכך, גם אם אין בנמצא אסמכתא נפרדת על המצאת הודעה על פי סעיף 68 לחוק לכל אירוע, יש לראות בתובעת כמי שמלאה חובתה. בנוסף מציינת התובעת שמאחר והתובעת הינה גוף ציבורי חזקה עליה שהיא ובאי כוחה אכן יידעו את הנתבעת בכל אירוע ואירוע בנפרד, והעתקי המכתבים אשר הציגה מוכיחים כי אכן שלחה הודעות אלה ודרישות תשלום לנתבעת (ת/24-ת/32 ו- ת/39-ת/49 לתצהיר התובעת).

 

5.2.      לטענת התובעת יש לאבחן המקרה שלפנינו מעניין מאיירס, זאת מאחר שבאותו מקרה, הודיע המבוטח בפירוש לחברת הביטוח שאינו נושא באחריות ועמדתו אף התקבלה בדחיית התביעה נגדו. במקרה שלפני, כך נטען, התובעת יידעה את הנתבעת על ההסדר מבעוד מועד, בין אם על ידי שליחת מכתב בדואר ובין אם על ידי שליחת פקס על ידי עו"ד בתביעת צד ג'. זאת ועוד, הנתבעת לא הביעה עד ליום הגשת התביעה, כל התנגדות עניינית לתשלום התגמולים ואף לא הביעה עמדה לפיה אינה נושאת באחריות לתשלום התביעות.

 

התובעת מדגישה כי היא אוחזת בידיה הסכמה כתובה של הנתבעת להסדרים (ת/23, ת/26, ת/29, ת/30, ת/32 לתצהיר התובעת) וכי ב- 9 מתוך 11 האירועים, שולמו סכומי פיצוי נכבדים לצדדים שלישיים, שעלו על גובה ההשתתפות העצמית. באשר לשני האירועים במסגרתם לא שולם פיצוי לצד השלישי, המדובר בנסיבות שונות מעניין מאיירס, בעת שהנתבעת לא הביעה התנגדותה לתשלום לצד השלישי, באירוע 4 דובר על תביעה בסיכון גבוה של כ- 180 אש"ח, אשר נמחקה מחוסר מעש ואילו באירוע 8 ניתנה הסכמה מפורשת של הנתבעת למחיקת התביעה (ת/29 לתצהיר התובעת).

 

5.3.      הנתבעת מצידה, סבורה כי היא פטורה מתשלום דמי השתתפות עצמית בעת שהתובעת לא פנתה אליה בהודעה בהתאם להוראת הסעיף. נטען, כי נודע לה לראשונה כי התובעת שילמה תגמולים לצד שלישי אגב פניית התובעת אליה בדרישה לשאת בתשלום דמי השתתפות עצמית.

 

5.4.      בפרק הבא לפסק הדין ייערך דיון מפןרט בכל אחד ואחד מאחד העשר המקרים בגינם נדרשת הנתבעת לשלם דמי ההשתתפות העצמית. בשלב זה ייאמר כי לאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים, שוכנעתי כי הנתבעת ידעה היטב על קיומן של התביעות ושל ההסדרים ואף נתנה הסכמתה, בניגוד לעדות מנהלה – ביחס למרביתן. לפיכך, יש לראות בתובעת כמי שמילאה חובתה על פי דרישות סעיף 68 לחוק .

 

5.5.      לתצהיר עדותה הראשית של הגב' דדון דורית, צורפו העתקי מכתבי הודעה ששלחה לנתבעת בהתאם לנדרש בסעיף 68 לחוק. מכתבים אלו נשלחו, כך נטען, באירוע 1 (ת/23); אירוע 2 (ת/24); אירוע 3 (ת/25); אירוע 6 (ת/27); אירוע 7 (ת/28); אירוע 10 (ת/31).

 

באירועים 5, 8, 9 ו- 11 הוצג אפילו מייל תשובה שנשלח ע"י עו"ד גרשון גיא בשם מנכ"ל הנתבעת המאשר את הסכם הפשרה  (ת/ 26; ת/29; ת/30; ת/32 בהתאמה) ובאירוע 4 נשלח מכתב דרישה בלבד (ת/42). נטען, כי על אף שאין בידי התובעת להוכיח (פרט לאירוע 2) כי ההודעה נתקבלה אצל הנתבעת, בהיותה גוף ציבורי ומוסדי יש לקבל את העתקי המכתבים כראיה לכך שנשלחו על ידה. בנוסף, יש לראות במיילים אשר אושרו ע"י עו"ד גרשון כהודעה ואישור הנתבעת לתשלום הפשרה.

 

5.6.      לטענת הנתבעת, הגב' דדון הודתה במסגרת חקירתה הנגדית, כי טענתה  למשלוח המכתבים אינה מ"ידיעה אישית" שכן לא נשלחו על ידה,  אלא היא יודעת על קיומם ושליחתם מתוקף תפקידה אצל התובעת ומהנתונים הקיימים במערכת. לפיכך טענה הנתבעת כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכיח כי אכן עמדה בדרישות החוק. זאת ועוד, מנכ"ל הנתבעת מר עמי גולדין בתצהיר עדותו הראשית  חזר על הטענה כי התובעת הפרה את חובת ההודעה בהתאם להוראת סעיף 68 לחוק וכי הנתבעת לא קיבלה לידיה הודעה כנדרש בכל הנוגע לאירועים 3, 4, 6, 7, 10 ו- 11. 

 

במסגרת חקירתו הנגדית, עמד מנכ"ל הנתבעת על גרסתו כי לא קיבל הודעות מאת התובעת לעניין הסדרי הפשרה ולא היה מודע להם. מר גולדין אשר התנגד באופן גורף לכל הדרישות התחמק מלהתייחס באופן ספציפי לכל אירוע ואירוע וטען כי אינו מכיר את שמות המוטבים ואינו זוכר את הסיבה המדויקת בגינה התנגד להסכם פשרה כזה או אחר. לו היה בסיס כלשהו לטענות הנתבעת ניתן היה לצפות שזה יעלה כבר בשלב תצהיר העדות הראשית של המנכ"ל מטעמה. כך לא היה. הנתבעת שבה וטענה טענה כללית ומר גולדין שב וחזר על טענתו הגורפת כי חובת ההודעה הופרה על ידי התובעת וזו הסיבה להתנגדותו לפשרה, מבלי שידע להתייחס באופן פרטני לאירועים. זאת ועוד – גם כאשר הוטחה במר גולדין העובדה שדבריו אינם אמת וכי התקבלו אישורים ספציפיים מב"כ הוחברה – השיב בהתחמקות לא ראויה.

 

5.7.      מכל האמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבעת הייתה מודעת לקיומם של אירועי הביטוח,  וכי התובעת שלחה מכתבי הודעה ומיילים אליה ובכך למעשה עמדה בדרישת סעיף 68 לחוק. זאת, פרט לאירוע 4 לגביו לא צרפה הנתבעת העתק מכתב הודעה או מייל המודיע על קיום מו"מ לפשרה או המבקש אישור באופן הנדרש.

 

5.8.      בנסיבות הענין גם איני מקבל התנגדות הנתבעת לקבלת העתקי המכתבים כהוכחה לקיומם, מאחר ולא הוגשו על ידי עורכם ולא העידו לגביהם מ"בידיעה אישית". לכך יש לומר שלושה:

ראשית - חלק מהמכתבים התקבלו אצל הנתבעת ואף נענו; שנית – לא ניתן להתעלם מחוסר האמון המוחלט שזרע מנכ"ל הנתבעת כאשר ביקש, באופן גורף, להתחמק מכל התחייבויות הנתבעת והתחמק ממתן תשובות המתייחסות למקרים ספציפיים. לא ניתן להתעלם מחוסר האמון שנובע ממקרים בהם גם כאשר נמסרה תשובה מדוייקת של עוה"ד מטעם הנתבעת – מוצא מנכ"ל הנתבעת לפטור אותם בהתכחשות וגם במידה מסויימת של זלזול באותה תשובת עורך דינה של הנתבעת.  כאשר יש לבחור בין גרסת התובעת, לבין גרסת הנתבעת, ברור שבנסיבות אלה אין לתת אימון בגרסת הנתבעת; שלישית -  בנסיבות הענין יש גם לקבל את טענת התובעת לפיה כאשר נמצא בתיק הביטוח העתק מכתב שנשלח למבוטח, חזקה כי מכתב זה גם נשלח בפועל.

 

5.9.      למעלה מן הצורך אוסיף שהלכה היא כי למבוטח המקבל הודעה לפי סעיף 68 לחוק אין "זכות וטו" והוא אינו רשאי להתנגד לתשלום לצד שלישי מטעמים שרירותיים ובלתי סבירים ועליו לנמק התנגדותו. הן במסגרת תצהירו והן ב חקירתו הנגדית לא העלה מר גולדין כל נימוק או טעם ענייני להתנגדותו לתשלום ההשתתפות העצמית, פרט לטענה כי לא קיבל הודעה מהתובעת בהתאם לדין (פרט לשני האירועים 1 ו- 9 בהם נטענה טענת "פרעתי"). ולפיכך, גם מהטעם הזה איני מקבל את התנגדות הנתבעת אשר מצאתיה סתמית (ר' פרוטוקול הדיון מיום 02.07.18 ע' 12 ש'  ע' 22-32).

 

5.10.  מכל המקובץ לעיל, אני קובע כי התובעת עמדה בהוראת סעיף 68 לחוק באשר לחובתה למשלוח מכתב המיידע את הנתבעת אודות תשלום התגמולים לצדדים שלישיים וזאת ביחס לעשרה מתוך אחד עשר האירועים 1,2,3,5,6,7,8,9,10,11.

 

 

הערת מעבר - בפרק הבא, במסגרת דיון פרטני בכל אחד ממקרי הביטוח -  תחוייב הנתבעת בשמונה אירועים.

 

 

 

 

חלק שלישי – התייחסות לכל אחד מאחד עשר מקרי הביטוח וסוף דבר

 

 

6.         להלן תובא התייחסות לכל אחד מאחד עשר מקרי הביטוח:

 

6.1.      אירוע 1 – דרישת תשלום בסך של 12,997 ש"ח. יש לדחות התביעה בגין אירוע זה

-        ביום 4.2.2007 ארע אירוע לצד ג' – מר גדיי גד טיה, תביעה שמספרה 184172181,  דמי השתתפות עצמית בסך 12,997 ש"ח.  מכתב נשלח לנתבעת ביום 17.11.13 (ת/23 לתצהיר התובעת).

-        לטענת הנתבעת, ביום 28.1.14 הוציאה המחאה על סך 17,745 ש"ח משוכה לטובת התובעת בגין אירוע זה. ביום 9.3.14 נפרעה ההמחאה על ידי התובעת.  במסגרת תצהירה, צירפה הנתבעת את  צילום ההמחאה והספח עליו רשום מספר התביעה 184172181 (נ/2).

-        מנגד טענה התובעת כי לא יכלה לדעת בזמן אמת שהשיק נזקף עבור חוב זה, ולפיכך נזקף הסכום לכיסוי חובות אחרים של הנתבעת. במסגרת תצהירה הסבירה התובעת כי הסך של 17,745 ש"ח התחלק בין שלושה חובות שעמדו לנתבעת. סך של 4,085 ש"ח הופקד ע"ח חוב השתתפות עצמית בתביעה מס' 184333353 ע"ש שלמה וקנין, סך של 12,853 ש"ח הופקד לחוב השתתפות עצמית בתביעה מס' 184319421 ע"ש ולדימיר קופנסקי וסך של 807 ש"ח הופקד לחוב פרמיה לפוליסה 15492350.

-        עוד הוסיפה התובעת, כי אם תזקוף הסכום ששולם לה עבור אירוע זה, בהכרח ייווצרו לנתבעת חובות אחרים כלפיה. הלכה היא, כי רשאי החייב לזקוף כל סכום שהוא משלם לנושה לאיזה מבין החיובים שהוא חייב וזאת בעת התשלום. ואולם, אם לא עשה כן רשאי הנושה לעשות כן עצמו, היינו לקבוע לאיזה מהחובות ייזקף התשלום.

 

-        הכרעה - אין לקבל את טענת התובעת. יש לתת משקל לכך שמספר התביעה רשום על גבי הספח. לצורך כך אני אף נותן אמון בכך שבדרך שגרה מוציאה הנתבעת שיקים עם ספח, כפי שחברות רבות נוהגות לעשות כן.

נתתי דעתי לכך שהסכום שנרשם בשיק גבוה מסכום ההשתתפות העצמית. נתתי במיוחד דעתי לטענה כבדת המשקל של התובעת לפיה עם זקיפת התשלום לטובת אירוע מס' 1 – נוצר לנתבעת חוב בגין אירועים אחרים שהתובעת זקפה את התשלום לזכותם. ובמילים פשוטות – ככל שהחוב בגין אירוע מס' 1 שולם, הרי לכאורה חוב בדגין אירועים אחרים שאינם חלק מהתביעה – לא שולם. עם זאת, פסק דין זה מתייחס לעובדות שהובאו בו ולא ניתן לקבוע חוב או העדרו ביחס לאירועי ביטוח שכלל לא נכללו בכתב התביעה. חזקה היא שככל וייווצרו לנתבעת חובות אחרים עקב זקיפת התשלום תהא התובע זכאית לדרוש תשלומן – בכפוף למגבלות ההתיישנות ושאר המגבלות שבדין.

לפיכך, לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה בקשר לאירוע זה ומורה לתובעת לזקוף את ההמחאה מיום 28.1.14 לטובת חוב הנתבעת באירוע 1.

 

 

 

 

6.2.      אירוע 2 – דרישת תשלום בסך של 11,568 ש"ח. יש לדחות התביעה בגין אירוע זה

-        ביום 18.4.2007 ארע אירוע לצד ג' – מר תאופיק פודה, תביעה שמספרה 183633875, דמי השתתפות עצמית בסך 11,568 ש"ח.

-        אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 27.4.15 שלחה התובעת מכתב בהתאם לסעיף 68 לחוק וכי התיק נסגר ביום 5.5.15. לטענת הנתבעת לא ניתנה לה השהות הקבועה בחוק ליתן עמדתה. 

-        לטענת התובעת, הנתבעת היתה מודעת להסכם הפשרה ולא הגישה עד יום התביעה כל התנגדות עניינית לתשלום הסכם הפשרה.

 

-        הכרעה – משלא חלפו 30 ימים מהודעת המבטחת – לא עמדה התובעת לא עמדה במלוא דרישות סעיף 68 לחוק. ובמילים פשוטות – לא ניתנה לנתבעת שהות בת 30 יום ליתן עמדתה. כפי שפרטתי בפרק הדן בפרשנות סעיף 68 לחוק (פסקאות 12-27) הרי שזכות זו הינה זכות קוגנטית אשר לא ניתן להתנות עליה.

נתתי דעתי לכך שניתן במקרים מסויימים לטעון אף טענות של תום לב, קרי התובעת רשאית לכאורה לטעון שכאשר הנתבעת לא מציינת בדיעבד מה היו נימוקי סירובה לפשרה – הרי אין לקבל את סירובה גם במקרים בהם לא ניתנה שהות של 30 ימים ממועד ההודעה ועד לקבלת הפשרה. במלוא הכבוד – הנכון הוא להעניק להוראות קוגנטיות שבחוק את מעמדן ה"קוגנטי" ולו רק בשל שיקולי מדיניות והתנהלות לעתיד. משנקבע כי יש להמתין 30 יום עד לקבלת תשובת המבוטח, הרי אין לחרוג מהוראת החוק ולגרוע מאורכה של תקופה זו.

 

 בנסיבות אלה, משלא הוענקה הזכות במלואה לנתבעת, הרי שאני דוחה את התביעה בגין אירוע זה.

 

6.3.      אירוע 3 – דרישת תשלום בסך של 19,504 ש"ח. יש לקבל התביעה בגין אירוע זה

ביום 4.7.2008 ארע אירוע לצד ג' – גב' גלינה מיכאלוב, תביעה שמספרה 184767023, דמי השתתפות עצמית בסך 19,504 ש"ח. מכתב נשלח לנתבעת ביום 9.9.15 (ת/25 לתצהיר התובעת). בהתאם להחלטתי בסעיף 5 לפסק הדין ובמיוחד לסעיף 5.8 שבו הרי שהתובעת קיימה דרישות סעיף 68 לחוק ולפיכך, אני מקבל את התביעה באירוע זה על סך של 19,504 ש"ח.

 

 

 

6.4.      אירוע 4 – דרישת תשלום בסך של 20,000 ש"ח. יש לקבל התביעה בגין אירוע זה

-        ביום 5.8.2008 ארע אירוע לצד ג' – מר אלכסנדר פורמן, תביעה שמספרה 183718479, דמי השתתפות עצמית בסך 20,000 ש"ח.

-        התביעה לא הסתיימה בפשרה. במקרה זה מחק בית המשפט את התביעה מחוסר מעש. המשמעות היא שלא היה מקום לשלוח הודעה בהתאם לסעיף 68 לחוק, שכן ממילא לא היה מדובר בהסכם פשרה כלשהו אליו הגיעה התובעת כמבטחת, בשם המבוטח.

-        משנסגרה התביעה אצל התובעת, חויבה הנתבעת בהשתתפות עצמית על פי תנאי הפוליסה, המחילים על המבוטח את סכום ההשתתפות העצמית לגבי הוצאות שהוציא המבטח, אף אם לא שולמו פיצויים בגינם. לתצהירה, צירפה התובעת העתק של פוליסה לביטוח אחריות מעבידים (מהדורת פוליסה ביט 2007) (ת/36) במסגרתה הוגדרה השתתפות עצמית, כך: "הסכום בו יישא המבוטח מתוך סכום השיפוי וההוצאות שישולמו ע"י המבטח עקב מקרה הביטוח, לגבי כל מקרה ביטוח בנפרד, אך לעניין "מחלה מקצועית", תהיה השתתפות העצמית לגבי כל נפגע ונפגע בנפרד. כמו כן יחול סכום ההשתתפות העצמית לגבי הוצאות חיצוניות שהוציא המבטח במהלך טיפול בתביעה ו/או דרישה לפיצוי ו/או הודעה על כל אירוע העלול לגרום לתביעה וזאת אף אם לא שולמו פיצויים בגינם"

 

-        הכרעה – במקרה זה אין המדובר בפשרה או בהסדר דיוני אחר אשר הוסכם על ידי המבטחת וצד ג' ולפיכך ממילא לא מחויבת התובעת במשלוח הודעה בכתב לנתבעת לשם קבלת עמדתה. ויודגש - במקרה זה, מחק בית המשפט את תביעת הצד השלישי כנגד המבטחת באופן חד צדדי וללא צו להוצאות ולפיכך, הוראות סעיף 68 לחוק אינן רלוונטיות וממילא אינן חלות. לכן, התובעת  זכאית בהתאם לתנאי הפוליסה, לתשלום סכום ההשתתפות העצמית לכיסוי ההוצאות שהוציאה במהלך הטיפול בתביעה. מכל אלו, אני מקבל את התביעה בגין אירוע זה על סך של 20,000 ש"ח.

 

6.5.      אירוע 5 – דרישת תשלום בסך של 10,897 ש"ח. יש לקבל התביעה בגין אירוע זה

-        ביום 4.9.2008 ארע אירוע לצד ג' – מר אילן אילוז, תביעה שמספרה 183631190, דמי השתתפות עצמית בסך 10,897 ש"ח.

-        עוה"ד של הנתבעת, עו"ד גרשון, שלח מייל המאשר את הפשרה.

-        לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 31 לחוק תביעה זו התיישנה לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים. אין לקבל טענה זו. כפי שנקבע בסעיף 3 לפסק הדין הרי תקופת ההתיישנות החלה על האירועים שלפני הינה בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות והיא 7 שנים. דיווח על סיום התביעה בפשרה בוצע ביום 8.7.14  ולפיכך, טרם חלפו 7 שנים.

-        הכרעה - אני דוחה את טענת הנתבעת להתיישנות. זאת ועוד,  בהתאם לאמור בסעיף 5.10 לפסק הדין - התובעת עמדה בחובתה בהתאם לסעיף 68 לחוק ולפיכך, אני מקבל את התביעה באירוע זה על סך 10,897 ש"ח.

 

6.6.      אירוע 6 – דרישת תשלום בסך של 9,640 ש"ח. יש לקבל התביעה בגין אירוע זה

ביום 25.9.2008 ארע אירוע נזק לצד ג' – מר חסן אבו גאבר, תביעה שמספרה 184350839, דמי השתתפות עצמית בסך 9,640 ש"ח. מכתב נשלח לנתבעת ביום 12.4.14 (ת/27 לתצהיר התובעת). בהתאם להחלטתי בסעיף 5 לפסק הדין ובמיוחד לסעיף 5.8 שבו הרי שהתובעת קיימה דרישות סעיף 68 לחוק ולפיכך, אני מקבל את התביעה באירוע זה על סך של 9,640 ש"ח.

 

6.7.      אירוע 7 – דרישת תשלום בסך של 11,274 ש"ח. יש לקבל התביעה בגין אירוע זה

ביום 28.12.2008 ארע אירוע נזק לצד ג' – מר שלמה כהן, תביעה שמספרה 184063823, דמי השתתפות עצמית בסך 11,274 ש"ח. מכתב נשלח לנתבעת ביום 3.5.16 (ת/28 לתצהיר התובעת).  בהתאם להחלטתי בסעיף 5 לפסק הדין ובמיוחד לסעיף 5.8 שבו הרי שהתובעת קיימה הוראת סעיף 68 לחוק ולפיכך, אני מקבל את התביעה באירוע זה על סך של 11,274 ש"ח.

 

6.8.      אירוע 8 – דרישת תשלום בסך של 8,638 ש"ח. יש לקבל התביעה בגין אירוע זה

ביום 1.9.2009 ארע אירוע נזק לצד ג' – גב' אנג'לה בליקו, תביעה שמספרה 184218203, דמי השתתפות עצמית בסך 8,638 ש"ח. מייל מאשר מאת עו"ד גרשון נשלח ביום 13.5.15 (ת/29 לתצהיר התובעת). בהתאם להחלטתי בסעיף 5 לפסק הדין ובמיוחד לסעיף 5.8 שבו הרי שהתובעת קיימה הוראת סעיף 68 לחוק ולפיכך, אני מקבל את התביעה באירוע זה על סך של 8,638 ש"ח.

 

6.9.      אירוע 9 – דרישת תשלום בסך של 10,893 ש"ח. יש לדחות התביעה בגין אירוע זה

-        ביום 2.5.2012 ארע אירוע נזק לצד ג' – מר דניאל מגיסטו, תביעה שמספרה 184463979, דמי השתתפות עצמית בסך 12,305 ש"ח.

-        מכתב נשלח לנתבעת ביום 26.1.16 (ת/30 לתצהיר התובעת). לטענת הנתבעת, ביום 22.2.16 ובהמשך להודעת תשלום מיום 17.2.16 על סך נמוך מהנדרש כעת -  של 10,893 ש"ח (נ/7 לתצהירה), הוציאה המחאה על סך 10,893 ש"ח משוכה לטובת התובעת בגין אירוע זה. לתצהירה, צירפה הנתבעת גם את  צילום ההמחאה והספח עליו רשום "כלל-מנגסטו דניאל" (נ/8).

-        לטענת התובעת, בהעדר הוראה מפורשת לאן לזקוף את התשלום הנטען, זקפה אותו עבור חובות אחרים של הנתבעת. את הסכום ששולם ע"י הנתבעת זקפה לטובת חוב השתתפות עצמית בתביעה מס' 184418875 ע"ש נדאל סלאח.

-        עוד טענה התובעת כי הסכום הרשום בהמחאה אינו מכסה את גובה ההשתתפות העצמית באירוע זה. אין לקבל טענת התובעת ביחס לסכום ששולם שכן זה תאם את דרישת התובעת בזמן אמת. כך ניתן ללמוד מדרישת התשלום אותה צרפה הנתבעת ממנה ניתן ללמוד כי סכום ההשתתפות העצמית הנדרש בתביעה זו הינו הסך של 10,893 ש"ח .

-        אין לקבל טענת התובעת לפיה לא יכלה לדעת לטובת איזה חוב עליה לזקוף את ההמחאה וזאת בעת שעל גבי הספח מצוין במפורש שמו של מר דניאל מנגסטו והסכום תואם לדרישת התשלום שהוציאה כאמור.  גם כאן, בדומה לדיון בסעיף 6.1 לפסק הדין ניתן לומר כי  חזקה היא שככל וייווצרו לנתבעת חובות אחרים עקב זקיפת התשלום תהא התובע זכאית לדרוש תשלומן – בכפוף למגבלות ההתיישנות ושאר המגבלות שבדין.

-        הכרעה - אני דוחה את התביעה בקשר עם אירוע זה ומורה לתובעת לזקוף את ההמחאה מיום 22.2.16 לטובת חוב הנתבעת בתביעה זו. עוד, אני קובע כי גובה החוב יעמוד בהתאם לדרישת התשלום אשר נשלחה מאת התובעת אל הנתבעת על סך של 10,893 ש"ח.

 

6.10.   אירוע 10 – דרישת תשלום בסך של 12,318 ש"ח. יש לדחות התביעה בגין אירוע זה

ביום 28.5.2012 ארע אירוע נזק לצד ג' – מר מוחמד שאער, תביעה שמספרה 184482580, דמי השתתפות עצמית בסך 12,318 ש"ח. מכתב נשלח לנתבעת ביום 23.12.14 (ת/31 לתצהיר התובעת). בהתאם להחלטתי בהתאם להחלטתי בסעיף 5 לפסק הדין ובמיוחד לסעיף 5.8 שבו הרי שהתובעת קיימה דרישות סעיף 68 לחוק ולפיכך, אני מקבל את התביעה בגין אירוע זה על סך של 12,318 ש"ח.

 

6.11.   אירוע 11 – דרישת תשלום בסך של 12,318 ש"ח. יש לדחות התביעה בגין אירוע זה

ביום 12.6.2012 ארע אירוע נזק לצד ג' – מר פיוטר בלופלד, תביעה שמספרה 184476932, דמי השתתפות עצמית בסך 12,318 ש"ח. מייל מאשר מאת עו"ד גרשון נשלח ביום 12.2.15 (ת/32 לתצהיר התובעת). בהתאם להחלטתי בהתאם להחלטתי בסעיף 5 לפסק הדין ובמיוחד לסעיף 5.8 שבו הרי שהתובעת קיימה דרישות סעיף 68 לחוק ולפיכך, אני מקבל את התביעה בגין אירוע זה על סך של 12,318 ש"ח.

 

7.         סוף דבר

7.1.      לאור כל האמור לעיל יש לדחות התביעות בגין אירועים 1, 2 ו-9.

 

7.2.      עוד, לאור האמור לעיל יש לקבל את התביעות בגין אירועים 3, 4, 5, 6, 7, 8, 10 ו-11. לפיכך יש לחייב הנתבעת בתשלום הסכומים הבאים:

 

 

7.3.      התביעה התקבלה ברובה וטענות ההגנה של הנתבעת נדחו אף הן ברובן. בנסיבות אלו, לאור ההליכים שקוימו בין הצדדים והעבודה שהושקעה בניהולו של ההליך, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל לשניהם של 30,000 ש"ח.

 

 

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 104,589 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה – 13/9/2017 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום,  י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

 

אביים ברקאי