בית דין אזורי לעבודה בירושלים |
|
|
ס"ע 38335-01-12 |
17 דצמבר 2017
לפני: |
|
|
כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג נציגת ציבור (עובדים) גב' צפורה רון נציג ציבור (מעסיקים) מר רמי לוי |
||
התובעת |
מרגלית עוז לויטין ע"י ב"כ: עו"ד רועי גיא-גרין |
|
- |
||
הנתבעת |
מדינת ישראל – משרד החינוך ע"י ב"כ: עו"ד אבי זידנברג ועו"ד הילה כפיר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) |
|
פסק דין |
||
פתח דבר
1. התובעת, גברת מרגלית עוז לויטין, פוטרה מעבודתה במשיבה (להלן: משרד החינוך) כמורה לאנגלית, בהליך של פיטורים פדגוגיים. האם פוטרה התובעת כדין? זו השאלה אשר במוקד המחלוקת רחבת היריעה שניטשה בין הצדדים. על פי התובעת ההחלטה על פיטוריה התקבלה שלא כדין, מטעמים מפלים, תוך הפרת זכותה להליך ראוי והיא בלתי סבירה ובלתי חוקית. פגמים אלה יש בהם כדי להביא לבטלות פיטוריה ולמיצוי זכויותיה הכספיות. משרד החינוך מצדו טוען, כי הליך של פיטורים פדגוגיים הינו הליך ארוך הנמשך כשנתיים וננקט במשורה, לאחר שהמערכת חשה שאין עוד מוצא, ואין אלא להפסיק את עבודתה של עובדת ההוראה. זה הוא המקרה כאן. התובעת פוטרה משיקולים ענייניים בלבד ובהליך תקין, לאחר שניסיונות חוזרים ונשנים לאפשר לה סביבות עבודה מגוונות ולהדריכה על מנת לשפר את תפקודה לא צלחו. בנסיבות אלה אל לבית הדין להתערב בהחלטתו.
רקע עובדתי
2. העובדות הצריכות לעניין כפי שהתבררו בפנינו הן אלה שיפורטו מטה.
3. התובעת, ילידת 1951[1], החלה את דרכה במערכת החינוך בשנות השבעים של המאה הקודמת כמורה לספרות והיסטוריה. בשנת 1989 הוסמכה כמורה ללימודי השפה האנגלית. במהלך שנות עבודתה יצאה למספר שנות חופשה ללא תשלום בהן, על פי טענתה, התאחדה עם משפחתה בארצות הברית.
4. הצדדים מסכימים כי התקופה הרלוונטית להליך שבפנינו היא זו שהחלה ביום 1.9.1995 והסתיימה ביום 31.8.2011 (ראו: רשימת מוסכמות מיום 3.6.2014). בכל התקופה האמורה שמשה התובעת כמורה לשפה האנגלית.
5. על פי משרד החינוך בשנות העסקתה לימדה התובעת ב – 12 מוסדות חינוך שונים. בחקירתה הנגדית הודתה התובעת, כי הועסקה ב – 8 מוסדות חינוך, כולם פרט לאחד, בעיר ירושלים (עמ' 14 שורה 17 עד עמ' 15, שורה 11).
עליות ומורדות באיכות ההוראה של התובעת – תחילת הדרך
6. דומה ששביעות הרצון של משרד החינוך מאיכות ההוראה של התובעת ידעה עליות ומורדות. העדות הראשונה שהובאה בפנינו לקושי ממשי בהקשר זה לקוחה מסיכום דברים של ועדה פריטטית אשר כונסה בעניינה של התובעת בשנת 2003. ועדה אליה לא התייצבה התובעת וגם נציגי ההסתדרות לא התייצבו. הוועדה המליצה על פרישתה של התובעת לגמלאות ולחילופין על פיטורים מנהליים. זאת מן הטעם שבמשך מספר שנים התעוררו בעיות תקשורת חמורות בינה לבין מנהלת בית הספר בו לימדה ובינה לבין צוות המורים. בעיות שחזרו על עצמן גם כאשר הועברה ללמד בבית ספר אחר. הוועדה מציינת, כי התובעת חזרה בה מהסכמה שהושגה בין הצדדים ולפיה תפרוש לגמלאות וכי משך מספר שנים מומן שכרה מקופת המחוז "כבעיה פרסונלית" (נספח א' לתצהיר מנדל[2]).
שנים 2003 – 2004 התובעת מועמדת לפיטורים מנהליים
7. הכללת שמה של התובעת בין אלה המועמדים לפיטורים מנהליים חזר על עצמו גם בשנת 2004. אולם בסופו של דבר הוחלט, הן בשנת 2003 והן בשנת 2004, כי התובעת לא תכלל בין המפוטרים (נספחים ב'1 ו ב'2 לתצהיר מנדל). בשנת 2004 הוסר שמה של התובעת מרשימת המורים המועמדים לפיטורים בעקבות הערכה משותפת של מנהלת בית הספר בו לימדה, תל"י פסגת זאב, גב' מתי חביב, והמפקחת על הוראת האנגלית, גב' לואס בן דוד, כי "...חל שיפור ניכר בעבודת התובעת וכי היא "משתלבת יפה באווירת בית הספר..." (נספח 22(2) לתצהיר התובעת).
שנת 2005 - קשיים
8. בשנת 2005 שבות ומתעוררות בעיות. גב' חביב מתלוננת בפני גורמי הפיקוח על לימודי האנגלית, כי התובעת מאחרת בהגעתה לבית הספר; אינה מקפידה על מעבר בין כיתות - עניין שגורר בעיות משמעת; שיטות ההוראה בהן היא משתמשת וחומרי הלמידה לא תואמים את דרישות משרד החינוך. כך ולמרות ששוחחה עמה פעמים רבות בנושאים אלה "היא מתעקשת לעבוד עפ"י שיטתה ולטעון שמה שחשוב היא (צ"ל הוא – ר.ב.ה) הישגי התלמידים" (נספח ה' לתצהיר מנדל).
9. ביום 7.6.2005 מבקרת המפקחת על הוראת האנגלית בעיר ירושלים, הגב' פט טלשיר, בשיעור שלימדה התובעת[3]. ממצאי הדו"ח שערכה בעקבות הצפייה בשיעור היו בעיקרם שליליים. המפקחת ציינה כי "השיעור התנהל באופן לא רציף, חסר קשר בין החלקים ונקר (צ"ל ניכר – ר.ב.ה) שאין בלמידה שיטתיות שחשוב ביותר לתת לתלמידים בראשית לימוד שפה זרה". עוד מצאה המפקחת, כי לא נעשה שימוש בספר הלימוד; לא כל התלמידים שותפו במהלך השיעור והתובעת לא הקפידה על האופן שבו התלמידים כותבים ועל שימוש נכון באותיות גדולות וקטנות (נספח ג' לתצהיר מנדל).
שנת 2006 – שיפור הדרגתי והפסקת המעקב הפדגוגי
10. מהלכי הפיקוח על עבודת התובעת נמשכו גם בשנת 2006. ביום 4.1.2006 וביום 8.2.2006, צפו גב' טלשיר (בתפקידה כמדריכה המחוזית על הוראת האנגלית) ומפקחת בית הספר הגב' אורה פלקס, בשלושה שיעורים שלימדה התובעת (אחד במועד הצפייה הראשון ושניים במועד הצפייה השני). הערכתן את איכות ההוראה הייתה שלילית. בדו"חות הצפייה המופנים אל התובעת הן מוצאות שהשיעורים מתבצעים כולם באופן פרונטאלי בלבד, כאשר "המורה מקיימת רב שיח עם מספר מועט של תלמידים מיומנים יותר. תלמידים מתקשים אינם מקבלים כל תמיכה בשיעור. אין הוראה דיפרנציאלית הנותנת מענה לשונות בין התלמידים. הכיתה לא רגועה. מעברים מהירים מפעילות לפעילות ללא העמקה. לנושא המרכזי בשיעור הוקדשו 5 דקות במליאה בהוראה בלתי יעילה. המורה מדברת רוב השיעור כשהיא עוברת מעברית לאנגלית ולהפך, ולא ניכרת כל שיטה בעניין...השיעור מתחיל ללא הצגת נושא או מטרה, ומסתיים ללא כל סיכום". מפקחת בית הספר כותבת לתובעת, כי היא מצטערת שאינה מיישמת את ההדרכה שניתנת לה על ידי הגב' טלשיר (חלק מנספח ד' לתצהיר מנדל).
11. ביום 1.5.2006 צופה בשיעור שמלמדת התובעת המפקחת המחוזית על הוראת האנגלית, ד"ר שי ארן. הדו"ח שהיא עורכת לגבי השיעור מלמד על שיפור בתפקודה של התובעת. על פי ד"ר ארן מהלך השיעור היה בעיקרו תקין. עם זאת היא ממליצה לתובעת לחדול מתרגום בלתי פוסק של דבריה לעברית ודורשת, כי תעבוד לפי "תכנית עבודה מסודרת, בשיתוף פעולה עם מנהלת בית הספר. התכנית חייבת להיות כפופה לספר הלימוד של הכיתה ולתכנית הלימודים הסדירה של המשרד. על המורה לגבש אמצעי הערכה ומדידה לעבודתה ולשתף את אלה עם המדריכה ועם מנהלת בית הספר" (ההדגשות במקור – ר.ב.ה) (חלק מנספח ד' לתצהיר מנדל).
12. בעקבות הערכתה האמורה של ד"ר ארן ובהתאם להחלטה משותפת שלה ושל המפקחת הכוללת, גב' אורה פלקס, מופסקים הליכי ההערכה הפדגוגית של עבודת התובעת (נספח 22(1) לתצהיר התובעת).
שנת 2007 – שנת הלימודים תשס"ח מעבר לבית הספר קדמה
13. בשנת הלימודים תשס"ח (החל מ – 9/2007) עוברת התובעת ללמד בבית הספר קדמה שבשכונת קטמון בירושלים. מעדות מנהלת בית הספר בפנינו, גב' מיכל חדד [4], נמצאנו למדים, כי מדובר בבית ספר תיכון עיוני (6 שנתי) שהוקם בשנת 1994, במטרה לאפשר לתלמידים משכונות מוחלשות להגיע לבגרות עיונית ולהמשיך להשכלה גבוהה. פרופיל הילדים שלומדים בבית הספר הוא של ילדים המוגדרים כחינוך רגיל ולא מיוחד, אולם חלקם מגיע עם חוויות לימוד לא פשוטות, דימוי עצמי נמוך וחוויות כישלון (עמ' 70, שורות 27-30). לנוכח קשיי התלמידים וככלל, מרבית ההוראה בבית הספר נעשית בקבוצות קטנות.
14. בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי המעבר שלה ללמד בבית הספר קדמה היה נעוץ בצמצום תקן שעות לימודי האנגלית בבית הספר תל"י פסגת זאב, כמו גם רצונה להימנע מהוראה בשני בתי ספר במקביל והעובדה שקדמה ממוקם בסמוך למקום מגוריה (סעיפים 31-32). טענת 'ההעברה היזומה' האמורה נתמכה במכתבו של סמנכ"ל וממונה על מנח"י, ד"ר איציק תומר, מיום 26.6.2007 (ת/1). אולם בחקירתה הנגדית הודתה התובעת גם, כי הדבר היה נעוץ בדרישת מנהלת בית הספר תל"י פסגת זאב, גב' מתי חביב, שתחדל ללמד בבית הספר. לדידה של התובעת גב' חביב אולצה על ידי גורמי הפיקוח על הוראת האנגלית במשרד החינוך (להלן: גורמי הפיקוח) לשקר ביחס לתפקודה (עמ' 18, שורות 14, 31) וליטול חלק במזימה קשה שנרקמה כנגדה. מזימה שתחילתה בשנת 2001 עת הסתכסכה עם מנהלת בית הספר בית הכרם, גב' נגה שרייבר, בו לימדה אותה העת, ועם המפקחת על אותו בית ספר, גב' יפה דנון. גב' שרייבר וגב' דנון אמרו לתובעת, כי לא יאפשרו לה להמשיך לעבוד במשרד החינוך (עמ' 18, שורות 15-16). לימים ישתפו פעולה כל גורמי הפיקוח עם גב' דנון במטרה להביא לפיטוריה, ובראשם גב' טלשיר (עמ' 19, שורה 8), שמקבלת מידע מגב' דנון והנחיות ממנה ביחס ל'קבלת הפנים' שיש ליתן לתובעת בכל בית ספר בו לימדה וליחס לו היא ראויה (עמ' 19, שורות 19-20).
שנת 2008 – חידוש הליכי הפיקוח הפדגוגיים
15. מכל מקום הליכי הפיקוח על עבודת התובעת מחודשים בשנת 2008. ביום 4.5.2008 צופה המפקחת גב' טלשיר על שיעור שמלמדת התובעת בקבוצה קטנה מתוך כיתת מב"ר בשכבה י"א והערכתה את רמת ההוראה של התובעת נמוכה מאד. על פי הדו"ח שערכה גב' טלשיר, אמצעי ההמחשה בהם עשתה התובעת שימוש היו ילדותיים; היא לא ערכה רישום נוכחות ולא הייתה לתלמידים הרגשת מחויבות; התלמידים ישבו ללא ספרי לימוד והשיעור לא עורר מוטיבציה; ניהול הכיתה היה לקוי וחסר מבנה; למרות המספר הקטן של התלמידים לא הייתה למידה משמעותית; התובעת עשתה שימוש רב מדי בעברית ושגתה גם באנגלית; ההוראה פרונטלית בלבד; לא ניכר תכנון של השיעור ולא הושגה למידה. המפקחת המליצה לתובעת ליטול חלק בהשתלמות לכיתות מב"ר [5] וקבעה, כי התובעת "חייבת ללמד בצורה שונה ויותר מובנית" (נספח ו לתצהיר מנדל).
16. ביום 29.5.2008 מעלה על הכתב מנהלת בית הספר קדמה, גב' חדד, סיכום שיחה עם התובעת, במסגרתה היא מביעה את חוסר שביעות רצונה מתפקודה של התובעת כמורה לאנגלית בבית הספר ומודיעה לה, כי ברצונה להפסיק את עבודתה בבית הספר. לדידה, התנהלות התובעת אינה מתאימה לרוח בית הספר. כדוגמאות המבססות את התרשמותה מונה גב' חדד את אלה:
"[א] חוסר גבולות ברורים בשיעורים, ובמקרים בהם היו הפרות משמעת קשות בכיתה, היא (התובעת – ר.ב.ה) לא הגיבה לכך ולא שיתפה את הצוות באירועים בכיתה, במקרים רבים הארועים נודעו להנהלה דרך התלמידים וההורים.
[ב] תגובות לא מותאמות לחומרת הארועים – התנהלותה של מרגלית בלתי צפויה ופעמים רבות תלמידים נבהלו מתגובותיה.
2. תלונות של הורים על חוסר למידה בשיעורי האנגלית, כמו כן התלוננו הורים על הטרדות טלפוניות כדי לדווח על התנהגות ילדיהם בשיעורים. למרות שצוות ביה"ס ביקש שמרגלית תפנה את הבעיות למלווי הכיתה והם ישוחחו עם ההורים, מרגלית המשיכה בהתנהלותה.
3. לאחר שיחות שהתקיימו לאורך השנה ובשיחות אלה הבהרתי למרגלית שהיא אינה מתאימה לעבוד בביה"ס, מרגלית ניסתה בכל דרך לעורר חמלה בקרב התלמידים (בעיקר תלמידי כיתה י"א) בכיתה כדי שילמדו אצלה ויסכימו לקבלה כמורה, כן פנתה לאנשי צוות רבים כדי לעורר חמלה וביקשה מהם שיפנו אליי וידברו עליה טובות.
4. במקרים רבים נראה כי מרגלית אינה קוראת את המציאות נכון, היא הציבה לתלמידים רבים רף למידה נמוך, למרות שהיא נדרשה להעלות את רמת הציפיות מהתלמידים.
ביה"ס קדמה רואה חשיבות גדולה לכך שמוריו ישמשו כמודל לתלמידים ומרגלית לצערי, הפכה ללעג ולקלס בקרב תלמידים והורים" (נספח א' לתצהיר חביב).
17. בשנת הלימודים תשס"ט (9/08 – 8/09) ממשיכה התובעת ללמד בבית הספר קדמה על חשבון שעות "סל" שנתנו על ידי הנהלת המחוז, קרי, לא משעות בית הספר עצמו.
שנת הלימודים תש"ע (9/2009 – 8/2010) - החלטה על פתיחת הליך פיטורים פדגוגיים
18. בתחילת שנת הלימודים תש"ע מחליט משרד החינוך על פתיחת תהליך הפסקת עבודתה של התובעת בשל ליקויים פדגוגיים.
19. הצדדים מסכימים, כי הנוהל הרלבנטי להפסקת עבודתה של התובעת הוא זה שהוציא מנהל כוח אדם תאום ובקרה – אגף בכיר לכוח אדם בהוראה, בהתאם להסכמי רפורמת "אופק חדש" והעוסק ב"תהליך סיום עבודה של מורה קבוע בעל השכלה פדגוגית מלאה המועסק בשירות המדינה כמורה 16 שנים ומעלה" (נספח ח' לתצהיר מנדל). נוהל זה כולל מספר שלבים הנפרשים על פני שתי שנות לימוד ונעמוד על הוראותיו בפרוטרוט בהמשך הדברים.
20. ביום 23.11.2009 נפגשו המפקחות, גב' פט טלשיר וגב' עליזה מנדל, עם התובעת והודיעו לה, כי בעקבות אי שביעות הרצון המתמשכת מתפקודה; רמת ההוראה הנמוכה שלה הן בבית הספר תל"י פסגת זאב והן בבית הספר קדמה; תלונות מנהלת בית הספר קדמה, מיכל חדד; חוסר נכונותה ליישם את ההדרכה שהיא מקבלת לשם הגעה להוראה יותר אפקטיבית; הצטברות של ביקורת קשה בעבר ובהווה הוחלט לפתוח בעניינה בהליכי פיטורים פדגוגיים. התובעת השיבה, כי היא אינה ראויה לפיטורים וכי הישגי התלמידים בכל בתי הספר שלימדה מדברים בעדם. כן ביקשה כי תנתן לה הזדמנות נוספת להוכיח את עצמה בבית ספר 'קל' יותר מקדמה (תרשומת השיחה צורפה כנספח ט' לתצהיר מנדל).
21. על פי משרד החינוך קוימה פגישה בעניין זה גם עם ההסתדרות, אליה לא התייצבה התובעת. אלא שהמועד המדויק בו נערכה אותה פגישה לא התברר ואף לא הוצג כל תיעוד ממנה.
22. בהתאם לבקשתה שובצה התובעת בשנת תש"ע להוראה, במקביל לשעות ההוראה בבית הספר קדמה, גם ל - 5 שעות הוראה שבועיות בחטיבת הביניים "אורט על שם בברלי מינקוף שליד המכללה" (להלן: בית הספר מינקוף או מינקוף). עם זאת הליך הפיטורי2ם הפדגוגיים נמשך.
23. ביום 20.12.2009 כתבה מנהלת בית הספר קדמה לתובעת מכתב ובו היא מודיעה לה "על פתיחת תהליך פיטורים פדגוגי" (נספח 11 לתצהיר התובעת).
24. ביום 30.12.2009 פונה גב' חדד בכתב למפקחת גב' טלשיר ומיידעת אותה כי:
"..מאז פתיחת תהליך הפיטורים, מרגלית מגיבה בדרך לא דרך, הדבר מתבטא בחוסר התנהלות מקצועית, קרי, היא נעדרת מביה"ס ללא התראה או הודעה מוקדמת ועקב כך חלים שיבושי מערכת וכן נמנעת אפשרות של צפייה במהלך שיעור(י)ה כפי שמחייב הנוהל.
בנוסף לכך, התנהלותה מולי הינה חסרת כל פרופורציה וגבולות, מרגלית חוזרת שוב ושוב על דבריה בפניי, למרות הסבריי החוזרים ונשנים לגבי ההחלטה לפטר אותה.
היא מטילה עליי אחריות בלעדית על החלטה זו ומאשימה אותי בחוסר רגישות לגבי מצבה האישי, כמו כן, טוענת בפניי שבעקבות כל העניין היא אינה חשה בטוב ולא מסוגלת לתפקד כלל...." (נספח 12 לתצהיר התובעת).
ביקורים בשיעורים של התובעת – שנה ראשונה
25. ביום 20.1.2010 מבקרת גב' חדד בשיעור שמלמדת התובעת שמונה תלמידים מתקשים מכיתה י'. גב' חדד מפרטת את מהלך השיעור שנחלק לשניים ומציינת, כי "...לאחר שהמשיכה את השיעור בלימוד כללים נוספים, התלמידים התחילו להתבלבל ולהרגיש עומס. לא היתה עצירה לתרגל את הח(ו)מר החדש שנלמד, לא היתה עצירה לכתוב במחברת את החומר החדש, והמעבר לנושא חדש גרם לאיבוד של רוב התלמידים בלימוד". גב' חדד מסכמת את התרשמותה מן השיעור כך: "...מרגלית גילתה אורך רוח ודיברה לתלמידים בצורה נעימה וגם חיזקה את התלמידים ששיתפו פעולה. אולם, לדעתי בלימוד שפה ובמיוחד עם קבוצה חלשה, חשוב שהלימוד יהיה ממוקד יותר עם שימוש במחברת ותרגול בכתב" (נספח 13 לתצהיר התובעת).
26. ביום 28.1.2010 מבקרת גב' טלשיר בשיעור שמלמדת התובעת בבית הספר מינקוף, קבוצה מצומצמת של 10 תלמידי הקבצה ב' מכיתה ט'. הערכתה את איכות ההוראה נמוכה. בדו"ח שערכה כתבה, בין היתר, כי השיעור התנהל באופן פרונטלי על ידי שימוש בלוח ובספר הלימוד בלבד; אף תלמיד לא הכין שיעורי בית והתובעת לא הצליחה לגרום לאווירה של לימוד מתוך עניין; הבקיאות שהפגינה התובעת בשפה האנגלית הייתה נמוכה והיא הרבתה לטעות (לדוגמא, make homework); התובעת לא עודדה את התלמידים להאזין ולדבר באנגלית ומיד תרגמה את דבריה לעברית; ניכר חוסר ארגון של זמן השיעור שהוביל לכך שהכיתה לא הצליחה להתמודד עם הטקסט הנלמד; העדר אסטרטגיה והעדר התייחסות לכל תלמיד (נספח י' לתצהיר מנדל).
27. ביום 23.2.2010 צופה המפקחת של בית הספר קדמה, גב' עליזה מנדל, בשיעור שמלמדת התובעת קבוצת תלמידים קטנה (8) מכיתה י'. בדו"ח שחיברה כתבה גב' מנדל, כי "ברמה הדידקטיות ניכר שהשיעור הוכן והתנהל על פי התכנית. המורה הפגינה סבלנות, הרישום על הלוח מסודר, המורה הפעילה את התלמידים "בהמחזת" דיאלוגים ועודדה אותם בחום כשהצליחו במשימה, ניתנו שיעורי בית מסכמים". עם זאת ציינה שהתובעת לא מצליחה "להחזיק כיתה", כי ניכרו בעיות משמעת חריפות וכי היא "אינה יוצרת אווירה של רצינות והתייחסות לכללי משמעת בסיסיים הנדרשים כדי לקיים למידה עם כבוד למורה ולמסגרת השיעור". בסיכום המליצה על המשך הליך הפיטורים (נספח י"א לתצהיר מנדל).
28. ביום 10.3.2010 פונה בכתב מנהלת בית הספר קדמה גב' חדד אל מפקחת בית הספר גב' מנדל ומודיעה לה, כי תצפית שהיא וגב' טלשיר היו אמורות לערוך בשיעור של התובעת למחרת, 11.3.2010, לא יוכל להתקיים שכן התובעת הודיעה, כי היא מתעתדת לשהות בחופשת מחלה ואף הודיעה לתלמידים, כי לא יתקיים שיעור אנגלית למחרת. מוסיפה גב' חדד ומציינת, כי התובעת הוסיפה וציינה "כי היא לא תתן יד "במטווח הברווזים" שמתחולל נגדה" (נספח י"ב לתצהיר מנדל).
29. ביום 3.5.2010 צפתה ד"ר ארן בשיעור אנגלית שלימדה התובעת, בכיתה י', בבית הספר קדמה. סיכום הצפייה שערכה היה שלילי וכך נכתב בו:
"...תלמידים לא השתמשו כלל בכל מקראה כל שהי. במשך 20 דקות המורה נתנה הסבר בסוגיה בדקדוק מנותקת מכל דבר, ותלמידים משועממים השתדלו להבין במה מדובר, אבל לצערי הרב לא היה מדובר בסוגיה כלשהי, ולכן ההסבר היה מרוכן (צ"ל מרוקן – ר.ב.ה) מכל תוכן.
בהמשך ההסבר המייגע תלמידים לא היו מסוגלים ללמוד אנגלית – כי המורה לא ל(י)מדה.
עליי לציין כי לא היו למורה מרגלית כל ציפיות מקבוצת הלומדים: כל מילה הייתה מתורגמת לעברית. בדקה ה- 14 לשיעור צעקה תלמידה "די! יאללה הבנו!"
בדקה ה- 25 לשיעור שאלתי את המורה האם התלמידים יתבוננו היום בטקסט. המורה חלקה טקסט...שהוא ברמת תלמידים בכיתות נמוכות בבית הספר היסודי ואינו מתאים כלל לצרכים הקוגניטיביים או האפקטיביים – וליכולות של התלמידים בכיתה י' בבית הספר.
מפעם לפעם המורה גערה בתלמיד או תלמידה – ולהערכתי הסובייקטיבית המורה העליבה את הקבוצה בשיעור משעמם וריקני. לדעתי, אין מקום לתפקוד הוראתי של המורה מרגלית..במערכת החינוך.
עלי להוסיף כי לאחר צפייתי בשיעור המורה מרגלית התפרצה לחדר המורים. כמו כן היא רדפה אחרי בצאתי מבית הספר בצורה שאינה הולמת מורה" (נספח י"ג לתצהיר מנדל).
אזהרת המנהל הכללי של משרד החינוך
30. בעקבות חוות הדעת השליליות על תפקודה הפדגוגי של התובעת בשנת תש"ע משגר אליה, ביום 26.5.2010, המנהל הכללי של משרד החינוך דאז, ד"ר שמשון שושני, "אזהרת מנכ"ל" בה הוא כותב כי הובאו לידיעתו דו"חות שליליים על עבודתה בבית הספר קדמה ולפיהם:
"1. התלמידים אינם משתמשים במקראה בשעורי האנגלית;
2. יש קושי בניהול שעור וניהול הכיתה;
3. אין מתקיימת למידה בשיעורי האנגלית;
4. התכנים אינם מתאימים לרמת התלמידים;
5. התקשורת ויחסי מורה – תלמידים, לוקים, וטעונים שיפור;
6. אינך מגיבה להתנהלות לא תקינה של תלמידים בשיעור (אין משמעת, ישנן יציאות וכניסות לשיעורים ללא שליטה ואין מסגרת לשיעור)".
מוסיף המנכ"ל וכותב כי "אני מוצא לנכון להעמידך על כך ולהזהירך שמילוי תפקידך בדרך זו עלול לשמש יסוד לפיטורין מהעבודה בסוף שנת עבודתך הבאה...אלא אם כן ידווח הפיקוח, על הטבה ניכרת בעבודתך ועל תיקון הליקויים שצוינו לעיל..." (נספח י"ד לתצהיר מנדל).
31. במכתב מפורט מיום 21.7.2010 משיבה התובעת למנכ"ל ובמסגרתו היא דוחה אחת לאחת את הטענות שהעלה במכתבו. כך התובעת מציינת את שמות המקראות בהן עשתה שימוש בכיתות שלימדה בשנת 2007/08; התובעת טוענת כי העובדה שהתבקשה ללמד כיתה מלאה החל מחודש 12/08 מפריכה את הטענה כי היא נתקלת בקושי פדגוגי; עוד מדגישה התובעת את הישגיהם האקדמיים של תלמידיה לרבות טענתה, כי 60% מתלמידי כיתה י"א נגשו לבגרות של יחידה אחת ועברו. מוסיפה התובעת וטוענת, כי רבים מתלמידי בית הספר ביקשו ללמוד דווקא בשיעורים שלה ועל אף שעמדו בפניהם אפשרויות אחרות.
בהמשך מגוללת התובעת את קורותיה בשנים 2008 עד 2010 וטוענת, כי סוכם בפגישה בנוכחות נציגי ההסתדרות ומשרד החינוך מחודש נובמבר (ככל הנראה 11/09 – ר.ב.ה), כי הליך הפיטורים יבוטל וכי יתאפשר לה להוכיח את עצמה בבית הספר מינקוף, אלא שהדו"ח של גב' טלשיר שצפתה בשיעור שהעבירה שם לא הועבר לעיונה. לדידה של התובעת מטעמים השמורים עם גורמי הפיקוח על הוראת השפה האנגלית סורבה קבלת חוות דעת חיוביות על איכות עבודתה מרכזת המקצוע בבית הספר מינקוף, גב' ננה לייבל.
על אף הסבריה למפקחת גב' מנדל, כי הוסכם שצפיות בשיעוריה יערכו רק בבית הספר מינקוף ערכה גב' מנדל את התצפית מטעמה בבית הספר קדמה והדו"ח שכתבה מעוות את הדברים. התצפית שערכה ד"ר ארן נעשתה ללא הודעה מוקדמת עם תלמידים שאינם שייכים לקבוצה וכאשר המפקחת דורשת את שינוי נשוא השיעור. בשני השיעורים בחירת הנושא והטקסט הנלמד הייתה של המורה האחראית ללימודי האנגלית. התובעת מסכמת וטוענת, כי התנהלות הפיקוח מאופיינת בחוסר יושר וכי המפקחת גב' טלשיר מונעת ממנה לקבל הצעות עבודה בבתי ספר אחרים (נספח ט"ו לתצהיר מנדל).
32. תגובות מנהלת בית הספר קדמה, גב' חדד והמפקחת גב' מנדל לטענות התובעת מתבקשות ומתקבלות (נספחים ט"ז(1) וט"ז(2) לתצהיר מנדל). שתיהן דוחות את טענות התובעת. גב' חדד מציינת, בין היתר, כי הנתונים שהציגה התובעת ביחס לציוני הבגרות אינם משקפים את המציאות שכן לבחינה נגשו 10 תלמידים. 5 תלמידים נכשלו וחמישה אחרים קיבלו ציון ממוצע סופי ומינימאלי של 56 כך "שאין על מה לעלוץ". מוסיפה גב' חדד ומציינת, "...כי בעקבות בקשת הפיקוח לשבץ את התובעת בשנת הלימודים תשע"א בכיתות רגילות, ובעקבות פניות ההורים, החלטתי כי בשיעוריה תהייה נוכחת מחנכת הכיתה, דבר המטיל עלי עול תקציבי כבד של תקן כפול באותן שעות הוראה, מתוך תקווה להשגת היעדים הלימודיים והחינוכיים".
33. גב' מנדל מצידה ממחישה "את הרקע התעסוקתי הבעייתי של מרגלית" בתיאור מוסדות החינוך הרבים בהם עבדה. כן היא מציינת שהניסיון לשבץ אותה בבית ספר קדמה בהוראת קבוצות קטנות כשל וכי טענתה שבזכותה שופרו ציוני המיצ"ב אינה אלא מופרכת. לדידה התובעת מתבצרת בתחושה שרודפים אותה ועל כן לא חל כל שיפור בתפקודה. כך "בנוסף לקשייה בניהול כיתה אנו עדים לתקלות מקצועיות חמורות אף יותר. המורה שוגה בכתיבה באנגלית וטועה טעויות חמורות בניסוח ובשימוש בשפה הכתובה והדבורה". לתובעת לא הובטח, כי הליך הפיטורים יופסק אלא הוצעו לה תנאים הוגנים יותר לדעתה, שבהם תוכל להוכיח את יכולתה. "אוסיף ואומר שהמורה התחמקה באופן שיטתי מצפיה בשיעוריה. מספר פעמים בוטלו ביקורי מפקח. מרגלית הודיעה שהיא חולה ברגע האחרון...בניגוד לטענתה איש לא שיתף תלמידים במטרת הביקור. לצערי לצפייה בשיעוריה של מרגלית היה צריך להערך כאל מבצע חשאי....אשר ל"הגינות" הפיקוח – מרגלית דחתה כל ביקורת מקצועית. אף נסינו בכל הדרכים לתת לה תנאים הוגנים: שובצה במוסד חינוכי ובו כיתות קטנות, מנהלת תומכת ויחס אישי, אפשרנו לה לבקשתה מספר שעות במוסד נוסף וגם שם התגלו פגמים ביכולתה המקצועית...".
34. ביום 20.8.2010 הודיע המנכ"ל לתובעת, כי לאחר שהגורמים המקצועיים בחנו את השגותיה על האזהרה ששלח לה הוא אינו מוצא מקום לשנות מהחלטתו. התובעת שבה ומשיגה על הדברים במכתבים שהיא משגרת אל המנכ"ל ואל לשכת שר החינוך בימים 15.9.2010; 31.1.2011 ו – 23.3.2011. בין היתר היא שבה וטוענת, כי דווקא הצליחה בבית הספר מינקוף, שאף מעוניין בהגדלת מכסת שעות הלימוד שלה אצלו, אלא שגורמי הפיקוח מטילים על כך וטו. לשכת השר משיבה לה ביום 31.1.2011 כי הדברים נבדקו וכי המנכ"ל כבר השיב לב במכתבו מיום 10.8.2010 (נספחים י"ח וי"ט לתצהיר מנדל).
35. לא למותר להוסיף, כי ביום 17.8.2010 כותבת מנהלת בית הספר מינקוף, הגב' תמי כספי למפקחת על בית הספר, הגב' לינסיה מצגר, כי "בשיחה שנערכה עם המדריכה לאנגלית שנכחה בשיעורים, הסתבר כי למרות שהגב' לויטין לימדה בקבוצה קטנה, הלמידה לא הייתה אפקטיבית והשיגי התלמידים לא השתפרו באופן משמעותי" (נספח כ' לתצהיר מנדל).
המשך הליך הפיטורים – השנה השנייה
36. ביום 6.1.2011 צופה מנהלת בית הספר קדמה, גב' חדד, פעם נוספת בשיעור שמלמדת התובעת. דו"ח הצפייה המפורט שהיא עורכת שלילי. בין היתר מציינת גב' חדד, כי איחורים של תלמידים לשיעור אינם זוכים לכל התייחסות מצד התובעת; העדרה של תבנית כתובה ביחס למטרת השיעור הובילה את התלמידים לבלבול וטעויות; התובעת לא התייחסה לדיפרנציאליות ולרב גוניות שבכיתה; מעבר לא רציף ומוצהר בין נושאים; קושי במיקוד הקשב של התלמידים; קושי ביצירת גבולות והעזרות בצוות המלווים על מנת שיהוו את הסמכות המשמעתית; תגובת חרדה לנוכח הצפייה בשיעור; הדרכה שוטפת בעבודתה של התובעת אינה מסייעת. גב' חדד מסכמת כי התובעת אינה מתאימה לעבודה עם תלמידי בית הספר קדמה המאופיינים כתלמידים מאתגרים לימודית והתנהגותית (נספח כ"א לתצהיר מנדל).
יצוין, כי הצפייה שערכה גב' חדד בשיעור שלימדה התובעת נעשה בתאום עמה ועל פי גב' חדד תוך הנחייה מפורשת בדבר המוקדים הפדגוגיים שעליהם יושם דגש.
37. ממכתב שכתבה גב' מנדל לתובעת, ביום 2.2.2011, עולה כי לא התאפשר לה לצפות בשיעור נוסף של התובעת לנוכח היעדרויותיה מבית הספר כך:
"ביום ד', 19.1.11, הגעתי לצפות בשיעור אנגלית בכיתה י', על פי מערכת השעות, וללא הודעה מוקדמת. השיעור עמד להתחיל בשעה 12:00, בשעה 11:00 התקבל טלפון בבית הספר שבו את מודיעה שאינך מגיעה. למנהלת, מיכל חדד, אמרת שאת במתח רב מהידיעה שאני "עלולה" לבוא לצפות בשיעור.
לקראת יום ה', 27.1.11, בקשתי ממנהלת בית הספר להודיע לך שאני מתכוונת לבוא לצפות בך בשיעור אנגלית בכיתה י', על פי מערכת השעות, וזאת כדי שתוכל(י) להערך כראוי.
באותו בוקר צלצלה אלי מיכל חדד והודיעה לי שלא אגיע לשיעורך מאחר שאת הודעת שאינך מתייצבת לעבודה.
ביום ג', 1.2.11, הגעתי לבית הספר לצפות בשיעורך והפעם ללא הודעה מראש. שוב מצאתי כיתה ללא מורה ושני חיילים מתנדבים מלאו את מקומך.
בעודי בבית הספר, בשעה שהיית צריכה להיות בכיתה, התקשרת אלי לפלאפון וחזרת על טעונים שהעלית על הכתב בערעור על אזהרת מנכ"ל. למרות שערעורך נדחה הסכמתי לפגוש אותך במשרדי ביום שני, 7.2.11, בשעה 13:00.
היעדרותך מבית הספר בשעות שבהם (צ"ל בהן – ר.ב.ה) היית אמורה ללמד, ועדותך שאינך יכולה לעמוד במתח הצפייה מחזקת את עמדתי שאין (ה)אפשרות להמשיך העסקתך בהוראה.
אני ממליצה על המשך הליך הפיטורים עד השלמתו בתום שנה"ל הנוכחית" (נספח כ"ב לתצהיר מנדל).
38. ביום 23.3.2011 פונה גב' חדד במכתב לגב' מנדל בו היא מודיעה לה, כי התובעת חדלה להתייצב בבית הספר החל מיום 19.1.11 והדבר פוגע בהתנהלות התקינה של בית הספר. גב' חדד מוסיפה, כי "בשיחותיי הרבות עם מרגלית, היא הבהירה שאינה מסוגלת להגיע לביה"ס מכיוון שאינה יכולה לעמוד בצפיית הפיקוח בשיעורים כיוון שהיא סובלת מחרדות וחולשה. מרגלית המציאה אישורים רפואיים ו/או הצהרה על ימי היעדרותה...עפ"י הלך הרוח מבינה אני כי אין בכוונתה של מרגלית לחזור לעבודה בימים הקרובים ואם בכלל" (נספח כ"ג לתצהיר מנדל).
39. את מכתבה של הגב' חדד מפנה גב' מנדל, בו ביום, באמצעות דואר אלקטרוני אל מספר גורמים במשרד החינוך ובהם מנהלת אגף כוח האדם בהוראה, גב' אורה בן אדיבה, ומבקשת להפנותם לרופא. גב' מנדל עומדת על הקושי הנלווה להיעדרויותיה של התובעת מבית הספר קדמה ועל כך ש"שלמרות "מחלותיה" מרבה להופיע במשרד ומתלוננת על הלחץ הבלתי נסבל שבו היא נתונה לאור היותה מועמדת לפיטורין.." (נספח 5 לתצהיר התובעת).
40. ביום 31.3.11, מפנה גב' בן אדיבה את אישורי המחלה של התובעת לעיון רופא אגף כוח האדם בהוראה, ד"ר שמשון גרין, ומבקשת שיחווה דעתו בשאלה האם האבחנות המופיעות בתעודות המחלה מצדיקות היעדרויות לאורך זמן וכן האם ניתן להפנות את התובעת לוועדה רפואית?
41. ד"ר גרין משיב לגב' בן אדיבה כך:
"1. הסיבות הרפואיות להיעדרויות משתנות ואינן קבועות ולא נראה שמדובר במחלה כרונית.
2. על מנת לקבוע האם יש צורך בוועדה רפואית יש לבקש מרופא המשפחה סיכום רפואי מעודכן המפרט את המחלות והטיפולים מהם סובלת המורה ובהתאם אתן המלצתי" (נספח כ"ה לתצהיר מנדל).
42. אין מחלוקת כי לד"ר גרין לא הועבר סיכום רפואי כאמור וכי התובעת לא הופנתה לוועדה רפואית.
מועצת מפקחים, שימוע, החלטת הפיטורים
43. ביום 28.3.2011 מתכנסת מועצת מפקחים לדון בעניינה של התובעת ולאחר שהיא שומעת סקירה כרונולוגית ופדגוגית רחבה מאת גב' מנדל, ממליצה "לאשר את פיטורי המורה הנ"ל בשל אי יכולת פדגוגית מוכחת והתנהלות בלתי הולמת של עו"ה, כמו כן הדבר פוגע בהישגי התלמידים ומהווה עול על המערכת הבית ספרית ועל יחסיו עם קהילת ההורים" (נספח 2 לתצהיר התובעת).
44. איש לא דואג לכינוסה של ועדה פריטטית וחלף זאת למחרת, 29.3.11, מזומנת התובעת לשימוע בפני מנהל מחוז ירושלים, מר מאיר שמעוני, אשר נועד ליום 7.4.2011 [6]. השימוע לא מתקיים במועד זה מאחר שהתובעת מודיעה למר שמעוני שהיא איננה חשב בטוב (נספח כ"ו לתצהיר מנדל).
45. בשיחה טלפונית מיום 13.4.2011 הודע לתובעת, כי מועד חלופי לשימוע שבוטל נקבע ליום 3.5.2011 וכי אם לא תתייצב אליו יקוים בהעדרה. על פי תרשומת שנערכה משיחת הטלפון האמורה עם התובעת עולה, בין היתר, כי התובעת טענה שהיא נמצאת בדיון עם הסתדרות המורים, אין לה מה להגיד שכן אין לה סיכוי וכי היא אינה יכולה לעמוד מול גב' מנדל (נספח כ"ז לתצהיר מנדל). בד בבד נשלח לתובעת בדואר זימון מעודכן למועד השימוע (נספח כ"ח לתצהיר מנדל).
46. התובעת לא מתייצבת לישיבת השימוע ביום 3.5.2011. מפרוטוקול הדיון עולה, כי בהעדרה קוים הדיון ונטלו בו חלק גב' מנדל ומר שמעוני ובסופו מאשר מר שמעוני את המשך תהליך פיטוריה של התובעת (נספח 7 לתצהיר התובעת).
47. במכתב מיום 8.5.2011 מודיע לתובעת המנהל הכללי של משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני, כי החליט לפטרה מטעמים פדגוגיים וכי סיום שירותה יכנס לתוקפו ביום 31.8.2011 (נספח כ"ט לתצהיר מנדל). ערר שמגישה התובעת על החלטת המנהל הכללי נדחה על ידי שר החינוך (דאז) מר גדעון סער בהחלטתו מיום 29.8.2011 (נספח ל' לתצהיר מנדל), ולפיכך נכנסים פיטורי התובעת לתוקף.
48. יצוין, כי עוד קודם לכניסת פיטורי התובעת לתוקף, ביום 12.6.2011, משגר ממלא מקום מזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המורים, מר גד דיעי, מכתב לד"ר שושני ובו דרישה לביטול הודעת הפיטורים ששלח לתובעת. זאת מן הטעמים המצטברים הבאים: התובעת שוהה בחופשת מחלה החל מחודש 1/2011 ועל כן פיטוריה נוגדים את הוראות הדין; אי עריכת ביקורי פיקוח בתשע"א בניגוד לנוהל המחייב ביחס לפיטורים פדגוגיים; אי כינוסה של ועדה פריטטית; העדרו של הליך שימוע העונה לכללי הצדק הטבעי (נספח 8 לתצהיר התובעת). המכתב לא זוכה להתייחסות ולמצער, כזו לא הובאה לעיוננו.
49. לשם שלמות הדברים נציין עוד, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נטלה חלק ביום 26.8.2009 בסיור לימודי יחד עם צוות בית הספר קדמה במוזיאון הילדים בחולון וכי באותו סיור נפלה ונחבלה בגבה (נספח 3 לתצהיר התובעת). הפגיעה האמורה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בהחלטת פקידת התביעות מיום 14.7.2011, כתאונת עבודה (נספח 6 לתצהיר התובעת).
50. בין התובעת לבין מי שהיה בן זוגה התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה אשר הסתיימו בפסק דינו של כבוד בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 1084/06) מיום 25.12.2006. במסגרת פסק הדין נקבע, בין היתר, כי בן זוגה לשעבר של התובעת זכאי למחצית מזכיותיה הסוציאליות מעבדותה לרבות מגמלת פנסיה.
עד כאן העובדות הצריכות לעניין ומכאן להשתלשלות ההליך בבית הדין.
השתלשלות ההליך בבית הדין
51. תחילתו של ההליך בפנינו בבקשה רחבת יריעה של התובעת, אשר השתרעה על פני למעלה מ – 200 עמודים, לצו עשה שיורה על ביטול פיטוריה. הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד הפיטורים (19.1.2012) ולוותה בבקשה לצו אסור פרסום על ההליך וכן בבקשה המורה למשרד החינוך "להשיב על דרישה להודיות, גילוי מסמכים ושאלונים". בהחלטה מפורטת מיום הגשת הבקשה הורנו על תיקונה ודחינו את יתר חלקיה. התובעת ביכרה שלא לעמוד על הבקשה לסעד זמני ועל כן המשיך ההליך העיקרי להתברר לגופו. בתום הישיבה המקדמית ובהמלצת בית הדין באו הצדדים לכלל הסכמה בדבר כינוס ועדה פריטטית מאוחרת וזו התכנסה ביום 6.5.2013. הידברות זו בין הצדדים לא הועילה לסיום המחלוקות ביניהם ומשהצדדים חדלו לעשות לקידום ההליך כאן נמחקה התביעה בפסק דינה של ראשת המותב מיום 1.11.2013. לימים בוטל פסק הדין בהסכמת הצדדים (ראו: החלה מיום 17.1.2014). לאחר שגיבשו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות ניתן צו להגשת תצהירי הצדדים. הליך הגשת תצהירי הצדדים נמשך קרוב לשנה מטעמיהם. או אז קוימה ישיבת קדם דיון מסכמת ובמקביל לה קיימו הצדדים הידברות ישירה במטרה לבוא לכדי הסכמה אשר תייתר את המשך ברור ההליך לגופו. בד בבד קודם ההליך אל שלב ההוכחות ונשמעו שלוש ישיבות ארוכות וממצות להוכחות. כולן באותו החודש.
52. התובעת העידה לעצמה ובנוסף נחקר נותן חוות הדעת האקטוארית מטעמה, מר אבי עייש. למשרד החינוך העידו המפקחת, גב' עליזה מנדל, מנהלת בית הספר קדמה, גב' מיכל חדד ומר דוד מזרחי, ממונה תשלומים במחוז ירושלים. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב וגם הליך זה נמשך שנה מטעמיהם לרבות חילופי פרקליט מטפל מטעם המדינה.
טענות הצדדים
53. בכתב תביעה ובתצהיר עדות ראשית רחבי יריעה, טענה התובעת, כי היא עבדה במשרד החינוך במסירות משך למעלה מ – 30 שנה והובילה תלמידים רבים להישגים משמעותיים באמצעות שיטות לימוד ייחודיות. אף על פי כן מנהלת בית הספר קדמה והמפקחות גב' מנדל, גב' טלשיר וד"ר ארן הבהירו לה, כי היא מבוגרת מכדי להמשיך וללמד וכי אם לא תפרוש 'מרצונה' תפוטר בפיטורים פדגוגיים וכך היה. עוד נטען, כי נכותה שהיא תוצאה לתאונת העבודה משנת 2009 ואשר הוכרה רק בדיעבד, היוותה טעם נוסף לפיטוריה. פיטורים מפלים ואסורים על פי דין.
לטעמה של התובעת נודעת חשיבות מכרעת לסוגיית תאונת העבודה ולכך היא מקדישה את החלק הארי מסיכומיה, שכן תוצאותיה הן הסיבה שבגינה לא יכולה הייתה להתייצב לכל ההליכים בעניינה וכאמור היא גם חלק מעילת פיטוריה שהוסוו כפיטורים פדגוגיים. למצער, צריך היה משרד החינוך לשקול חלופה של פיטורים מנהליים או להעמידה בפני ועדה רפואית לבחינת פיטורים מטעמים בריאותיים. בהמשך לדברים אלה יש לראות בחומרה את הימנעות גורמי משרד החינוך מלקבל, כהמלצת ד"ר גרין, מסמכים רפואיים בעניינה ומהפנייתה לוועדה רפואית. חלף זאת הואשמה על ידי גב' מנדל באופן חוזר "בהתחלות" מדומה וגם כאשר החזיקה באישורי מחלה תקפים. בדעתה זו שכנעה גב' מנדל גם את הממונים עליה שלא כדין.
אשר להליך הפיטורים עצמו הרי שנפלו בו שלל פגמים החל מאי מסירת כלל החומר עליו נשען משרד החינוך לידי התובעת ואף סירובו לאפשר קבלת חומר רלבנטי דוגמת מכתב המלצה ממפקחת בית הספר מינקוף, גב' ננה לייבל, שהייתה מרוצה מתפקודה וחמור מכך, מתן הוראה על ידי גורמי הפיקוח "לישר קו" ולפטר את התובעת; אי קיום תצפיות ואלה שכן קוימו נעשו בתנאים לא הוגנים; אי כינוס ועדה פריטטית; התעלמות מפניית ההסתדרות לביטול הפיטורים; קיום שימוע בעוד התובעת שוהה בחופשת מחלה; התייחסות בלתי מספיקה לעררים שהגישה. כל אלה מצדיקים על פי התובעת את הקביעה כי מדובר בפיטורים בטלים.
הסעדים להם עתרה התובעת הם השבתה לעבודה והצבתה החוזרת כמורה תחת גורמי פיקוח אחרים או בתפקיד מתאים אחר. לחילופין להורות על שינוי עילת הפיטורים או ביטול הפיטורים כדי לאפשר לה לפרוש מטעמים בריאותיים או מנהליים 'בדרך המלך'.
לחלופין מתן צו הצהרתי ולפיו התובעת זכאית ל – 70% צבירת פנסיה המגיעים לעובד ברמתה ובמשרתה אם צבר 70% צבירת פנסיה; תשלום בגובה 859,226 ש"ח שהם ההפרש בין השכר החודשי לבין הקצבה החודשית של התובעת מיום פיטוריה ועד להגיע לגיל פרישת חובה, כמו גם השווי של הפרשי הפנסיה בין גובה הפנסיה שאמורה הייתה להשתלם לתובעת החל מגיל הפרישה ועד לתוחלת חייה לעומת גובה הקצבה שמשתלמת לה על בסיס צבירת הזכויות נכון לתאריך סיום עבודתה במשרד החינוך. זאת בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהגישה; לחילופין מתן צו לתשלום שכרה המלא ממועד הפסקת עבודתה ועד למועד מתן פסק הדין בסכום שלא יפחת מ – 1,435,000 ש"ח; פיצוי בגין אפלייתה מחמת גיל ומוגבלות בסך 100,000 ש"ח; פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, חקיקת המגן ועגמת נפש בסך 100,000 ש"ח; פיצוי בגין "נזק חוקתי/הפרת חוקי המגן/סעיף 26א לחוק הגנת השכר/הפרת חובת תום הלב" בסך 175,000 ש"ח; צו הצהרתי ולפיו התובעת זכאית לקבלת דמי פיצול בגין לימוד לפחות 4 כיתות בשפה זרה בשנת הלימודים 2009-2010; פיצויי הלנה.
54. משרד החינוך מצדו סובר, כי דין התביעה דחיה מכל וכל. לשיטתו הליך פיטורי התובעת נעשה כדין, בהתאם לנהלים הרלבנטיים, ורק לאחר ששוכנע, כי התובעת אינה יכולה להמשיך ללמד במערכת החינוך. זאת לנוכח הליקויים הקשים שהתגלו בתפקודה, כפי שעולה ממארג העובדות ושלל המסמכים שהוצגו. ליקויים אשר התובעת לא הצליחה לתקן גם לאחר שנתנו לה כל האמצעים לכך. לדידו, לניסיונה של התובעת לטעון, כי פוטרה מטעמי גיל ונכות אין בסיס. למעשה מדובר בניסיון לעמעם את מכלול העובדות הקשורות בהתנהלותה, לרבות הקשיים שהערימה בניסיון להתחמק מפיטוריה. משרד החינוך סובר עוד, כי אין כל בסיס לטענת התובעת כי נמנע ממנה לעבוד משך תקופה רצופה בת מספר חודשים, וכי אמירותיה שלה עצמה לגורמים שונים במשרד החינוך מלמדת כאלף עדים על הסיבה האמתית שבגינה נעדרה התובעת מעבודתה - הרצון האמור להתחמק מפיטוריה.
הליך הפיטורים הפדגוגיים נעשה כדין ובוודאי שלא נפלו בפיטורי התובעת פגמים היורדים לשורשו של עניין. משרד החינוך חוזר ומדגיש, כי לא הייתה לו כל ברירה אלא לנקוט בהליך של פיטורים פדגוגיים. זאת בהתחשב בסירובה העיקש של התובעת לשתף פעולה בהצגת מסמכים רפואיים או בהתייצבות בפני ועדה רפואית. כך ניסיונה של התובעת להסתמך על מסמכים מאוחרים למועד הפיטורים אינם יכולים להועיל, שכן לא רק שהם לא הוצגו בפני משרד החינוך 'בזמן אמת' אלא שאין בהם ללמד את שמבקשת התובעת להוכיח, היינו שהיא אינה יכולה לעבוד כמורה או שלא הייתה מסוגלת לכך במועדים הרלבנטיים. התובעת הייתה מודעת ומיודעת לגבי כל שלב בהליך פיטוריה אלא שכאמור היא ביכרה שלא לבצע את חלקה במטרה למנוע אותם. בסיכומיו הוסיף משרד החינוך וטען, כי פעל במסגרת סמכותו שבדין, בסבירות, בהגינות ובתום לב ובנסיבות אלה אל לבית הדין להתערב בהחלטתו.
דיון והכרעה
55. מבט 'ממעוף הציפור' על יריעת המחלוקת בין הצדדים, כפי שהיא עולה מהפרק העובדתי ומטענות הצדדים מלמד, כי להכרעתנו עומדות שלוש מחלוקות רחבות. הראשונה, נוגעת לעילת הפיטורים. כאמור התובעת סבורה, שהלכה ולמעשה, פוטרה מטעמים אחרים מאלה שמנה משרד החינוך ובכלל זה לא מטעמים פדגוגיים. כך לא היה כל מקום להפעיל בעניינה הליך של פיטורים פדגוגיים. השנייה, עניינה בתקינות הליך הפיטורים עצמו. השלישית, נוגעת לסעדים הראויים בנסיבות העניין וככל שאכן נפל פגם בפיטוריה. הכרעתנו תפסע אפוא בנתיבים אלה.
'גרסת העלילה' או טעמים פדגוגיים
56. לאורך כל הליך פיטוריה סברה התובעת, כי גורמי הפיקוח נוהגים בה במגמתיות ובחוסר יושר. כן טענה כי אין יסוד לגוף הביקורת המושמעת כלפיה וכי במקרה הטוב היא מוטה. על טענות אלה חזרה גם בפנינו והדברים באו לידי ביטוי בעצמה רבה בחקירתה הנגדית. שם הסבירה על פני עשרות עמודי פרוטוקול, כי נפלה קורבן לקנוניה קשה עד כדי "ציד מכשפות" (עמ' 32, שורה 7) "ברמה פלילית" (עמ' 39, שורה 28), שתחילתה בסכסוך אליו נקלעה עם מנהלת בית הספר בבית הכרם, גב' נגה שרייבר ועם המפקחת על בית הספר יפה דנון. שתיים אלה גמלו בליבן לא לאפשר לה להמשיך לעבוד במשרד החינוך, והיו נכונות לעשות כמעט הכל לשם הגעה לתוצאה של הפסקת עבודתה בו (ראו למשל: עמ' 18, שורות 14-17).
כך אילצה גב' דנון את גב' שרייבר לכתוב מכתב שקרי על תפקודה ואסרה על מורה נוספת באותו בית ספר למסור לה מכתב המלצה חיובי. לימים התנצלה אותה מורה על שיתוף הפעולה עם מנהלת בית הספר (עמ' 16, שורות 26-27). בהמשך אולצה גם מנהלת בית הספר תל"י, גב' מתי חביב, לכתוב מכתב שקרי מאותו המין (עמ' 18, שורה 29). בד בבד טוענת התובעת, כי יש לה שלושה מכתבי המלצה מגב' חביב אך האחרונה משתפת פעולה עם המפקחת דנון "זו הוראה מלמעלה" (עמ' 21, שורות 18-19). המפקחת, גב' טלשיר, אף היא שתפה פעולה עם גב' דנון על אף שמפקחת קודמת בבית הספר תל"י כתבה "מכתב המלצה רציני לגבי דרכי העבודה שלי" (עמ' 19, שורה 8 ואילך). המפקחת, ד"ר ארן "באה במטרה להוציא אותי" (עמ' 21, שורה 25).
הדברים חוזרים על עצמם גם בבית הספר קדמה שם מנהלת בית הספר, גב' חדד אומרת לתובעת "שהיא רוצה לפטר אותי והיא עושה את זה בגלל הוראת הפיקוח" (עמ' 26, שורות 21-22). בשנה השנייה לתהליך הפיטורים הפדגוגיים מורה בבית הספר קדמה בשם "סלומון" מסרבת להעלות על הכתב את התרשמותה מתפקודה האיכותי של התובעת, לנוכח חששה כי "תאבד את משרתה". התובעת לא יורדת לסוף העניין "כי גם כך רדפו אחרי" (עמ' 32, שורות 9-10). בבית הספר מינקוף 'ההיסטוריה חוזרת' "פט (טלשיר) אסרה על תמי (כספי מנהלת בית הספר – ר.ב.ה) להוציא לי מכתב המלצה" (עמ' 39, שורה 32). כך אוסרת מנהלת בית הספר מינקוף על רכזת האנגלית, גב' ננה לייבל, למסור לה מכתב המלצה אוהד על עבודתה (ראו למשל: עמ' 44, שורה 28). גב' מנדל, גב' חביב ומר יהודה אהרון. "הם עובדים כקולגות, והם רצו לשמור אחד על השני" (עמ' 24, שורה 11). הדברים חוזרים על עצמם פעם אחר פעם אולם דומה שדי באמור כדי לשרטט את גרסת התובעת.
57. דעתנו היא כי אין לדברים יסוד. המדובר בעיקר בתחושות קשות מאד שנושאת התובעת, תחושות עמן התמודדה גם לעת עדותה בבית הדין, אלא שהן אינן משקפות כלל ועיקר את המציאות כהווייתה. נדגיש, כי מדובר בעדות יחידה של התובעת, שלא אחת היא מבולבלת וסותרת את עצמה, ואף אינה נתמכת בכל ראייה אובייקטיבית או בעדות תומכת כלשהי. נזכיר כי התובעת ביכרה שלא לזמן לעדות איש/ה נוספים מטעמה ונפרט.
58. נפתח בכך שעל פי עדות התובעת תוכן הסכסוך שהוביל כביכול את הגב' דנון בסיוע גב' שרייבר לפתוח "בציד המכשפות" נגדה הוא ויכוח על שיחת טלפון שרצתה לנהל עם בתה ששהתה בחו"ל, ודין ודברים בעניין זה עם מנהלת בית הספר בית הכרם. דין ודברים עליו התנצלה רבות אך "התגלגל כמו כדור שלג" (עמ' 24, שורות 13-17; עמ' 29, שורות 5-6). אלא שהדברים אינם משכנעים ואינם נתמכים בדבר. קשה להלום תוצאה לפיה דין ודברים פעוט (ואף גדול מזה) מניע גלגליו על פני למעלה מעשור ממפקחת אחת לרעותה שכלל לא ברור שמכירות זו את זו. כך ולשם המחשה מעידה גב' מנדל, כי אינה מכירה ומעולם לא שוחחה עם רכזת האנגלית במינקוף ואף המפקחת לא הייתה תחת אחריותה (עמ' 68, שורה 29 עד עמ' 69, שורה 3). כאמור התובעת מבכרת שלא לזמן איש לעדות, לרבות לא את הגב' טלשיר שהיא כביכול 'המקשרת' בין גב' דנון להמשך הדברים.
59. כפי שקבענו בפרק העובדתי, שביעות הרצון מאיכות ההוראה של התובעת ומהתנהלותה ידעה עליות ומורדות. אלא שדווקא קיומן של אותן 'עליות' בהן מחליט משרד החינוך (פעמיים) שהתובעת לא תמנה עם המורים שיפוטרו בפיטורים מינהליים. בשנת 2004 דווקא בשל התרשמות חיובית בדבר שיפור בתפקודה של מנהלת בית הספר ת"לי וגב' טלשיר. כמו גם דו"ח תצפית חיובי של גב' ארן שבעקבות תוכנו מופסקים בשנת 2006, למשך זמן מה, הליכי הפיקוח הפדגוגי על עבודת התובעת, מלמדות כי לא נרקמה כנגדה קנוניה והיא לא נפלה קורבן למזימה להפסקת עבודתה. לא למותר להוסיף, כי משעומתה התובעת עם התרשמותה החיובית של טלשיר (ראו: נספח 22(2) לתצהיר התובעת) ועם דו"ח התצפית החיובי של ד"ר ארן, כתנא דמסייע להעדרה של 'קנוניה' נגדה, הסתפקה בכך "שלא חל שיפור", כלומר שתפקודה ממילא היה טוב מאד (עמ' 20, שורה 17), ושלזיכרונה השעור בו צפתה ד"ר ארן היה טוב מזה שהיא מתארת (עמ' 21, שורה 30).
דומה שכאן המקום לציין, כי מכתבי ההערכה של מנהלת בית הספר תל"י פסגת זאב אליהם מתייחסת התובעת הם משלהי שנת 2004 ראשית שנת 2005 (נספח 28 לתצהיר התובעת). כלומר קודם לתלונותיה על התדרדרות חוזרת בתפקוד התובעת מקיץ 2005 והלאה (נספח ה' לתצהיר מנדל).
60. אשר להתפתחות של הדברים בבית הספר קדמה ומינקוף. משרד החינוך שב וטען, כי מטרת השיבוץ של התובעת בבית הספר קדמה היה "להקל עליה את הליך הלמידה (צ"ל הוראה – ר.ב.ה) בשל העובדה כי מדובר בלימוד של קבוצות קטנות" (ראו למשל: סעיף 17 לתצהיר מנדל). אלא שמזכר שכתבה גב' מנדל מיום 31/8/09 מטיל דברים אלה בספק: "פט מסכימה שמרגלית מורה כושלת ומאחר שאין ברירה היא מועסקת "בפינה נידחת" עם תלמידים מתקשים. לקדמה אין אפשרות להעסיקה מתוך התקן הם לא מפיקים ממנה כל תועלת. אין סיבה שהם "יאכלו" את הצפרדע בגלל שהיו נחמדים. היה סיכום שהיא תהיה "מתנה" אם לא יהיו שעות" (נספח 37 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית טענה גב' מנדל, כי כוונתה במטבע הלשון "פינה נידחת" היה שמדובר בבית ספר קטן עם תלמידים מתקשים שאין לו מורה לאנגלית. כן הוסיפה שקדמה הוא בית ספר שקיבל פרס חינוך ארצי (עמ' 64, שורות 27-28). אלא שדעתנו היא, כי הגב' מנדל ניסתה להמעיט מהדברים ומנוסחם הפוגעני, נוסח עליו יש להצר. בהמשך הודתה, כי מינקוף הוא בית ספר "קל יותר" (עמ' 65, שורה 29).
61. רוצה לאמר, שמלכתחילה שיבוצה של התובעת בקדמה היה שיבוץ שלא הקל עליה שכן לא רק שהיא נדרשה להתמודד עם הצורך לשפר את איכות ההוראה שלה עצמה אלא שהיא נדרשה להתמודד עם תלמידים המתמודדים בעצמם, כפי שציינה גב' חדד, עם מגוון בעיות לא פשוטות. עם זאת, ניתנה לה האפשרות להוכיח את עצמה גם בבית ספר 'מינקוף' אלא שהדבר לא צלח בידה. איננו מקבלים את טענת התובעת כאילו כל הראיות שהוגשו ביחס להתנהלותה בבתי ספר אלה אינם אלא עורבא ופרח. לא היא. התרשמנו מעדותן העניינית של גב' מנדל וגב' חדד ומשלל המסמכים שהונחו בפנינו והמתעדים את הקשיים הפדגוגיים והאחרים שהתעוררו בעבודת התובעת בשלב זה. מסמכים מהם עולה כי תפקודה של התובעת היה לקוי ולעתים בלתי ראוי והוא שהוביל לפתיחה בהליך הפיטורים הפדגוגיים.
די אם נחזור ונזכיר בהקשר זה את דו"ח התצפית שערכה המפקחת טלשיר בראשית חודש 4/2008 בה היא מדווחת על ידיעה בלתי מספקת של התובעת בשפה האנגלית, העדר תכנון של השיעור, חוסר יכולת להקנות לתלמידים הרגלי למידה ובאופן כללי חוסר אפקטיביות (נספח ו' לתצהיר מנדל). עניינים שיחזרו על עצמם גם כשתצפה בתובעת מלמדת בבית הספר מינקוף (נספח י' לתצהיר מנדל); את מכתבה של גב' חדד מיום 29.5.2008 שבו היא מתארת כיצד התנהלות לא תקינה ובלתי מקובלת הפכה את התובעת "ללעג ולקלס בקרב תלמידים והורים" (נספח א' לתצהיר חביב); את דו"ח התצפית של גב' מנדל מיום 23.2.2010 (נספח י"א לתצהיר מנדל) שבו היא מתארת, בין היתר, בעיות משמעת קשות בכיתה שהתובעת כלל לא מזהה ולא מתמודדת עמן.
62. לא למותר להוסיף, כי הדברים שהבאנו בפרוטרוט לעיל מתוך פרוטוקול הדיונים מלמד, כי במידה רבה הטעמים שמנה משרד החינוך ככאלה שהובילו לפתיחת הליך הפיטורים הפדגוגיים משתקפים היטב באולם בית הדין עצמו. כך למשל, תחושתה של התובעת כי הכל עשו יד אחת כדי לרדוף אותה ולהביא לפיטוריה וחוסר הנכונות המוחלט שלה להתמודד עם כל סוג של ביקורת מקצועית על התנהלותה או על איכות ההוראה שלה. חלף זאת חזרה וטענה כי "הייתי מהמורות הטובות ביותר" (ראו למשל: עמ' 20, שורה 26).
63. התובעת תמכה טענותיה בדבר העיקשות של גורמי הפיקוח בהכשלתה בשלוש הקלטות בהן היא משוחחת עם הגב' אלה זיני, מפקחת על בית הספר תל"י פסגת זאב שצפתה בשיעור של התובעת; גב' תמי כספי, מנהלת בית הספר מינקוף; גב' ננה לייבל, רכזת האנגלית בבית הספר מינקוף. על כך נאמר ובראש, כי מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי חלק מהשיחות הוקלטו לצורכי התביעה ואף במכון הקלטות מיוחד (עמ' 45 שורה 22 עד עמד' 46, שורה 6), ועל כן המשקל הראייתי שיש ליתן להן חלקי.
מכל מקום אין בהן את שמבקשת התובעת ללמוד מהן. גב' זיני מסכמת את הניסיון הבלתי מתפשר של התובעת לשכנע אותה, כי היא הייתה מאד מרוצה מהשיעור שבו צפתה בכך שלמיטב זיכרונה הוא היה טוב אבל "I can't vouch for it" (נספח 24 לתצהיר התובע בעמ' 2 באמצע). גב' כספי חוזרת ומבהירה, כי היא לא נכחה בשעורים של התובעת ועל כן היא לא יכולה לתת חוות דעת פדגוגית ובפרט שיש היררכיה בעניינים האלה והיא לא רוצה להתערב בדברים. עם זאת היא מציעה לתובעת שהיא תשוחח עם גב' טלשיר, ככל הנדרש, אינה מתנגדת לכך שרכזת האנגלית תנהג כפי שהיא רואה לנכון, וחוזרת על השאלה המתבקשת על שום מה סבורה התובעת, כי חוות דעת בדבר חמש שעות שבועיות כל כך נחוצה? בפרט כשהיא משקפת, לכל היותר, חלק שולי בהיסטוריה התעסוקתית של התובעת.
גב' לייבל, מאשרת כי היא לא שנתה את דעתה הטובה על התובעת והיא מוכנה לחזור על הדברים על אף שגם היא לא מבינה למה התובעת כל כך רוצה זאת והיא בוודאי לא יודעת שמכתב כלשהו שהיא כתבה מצוי אצל המפקחת טלשיר.
לסיכום פרק זה נאמר, כי דין טענות המערערת ולפיהן עילת פיטוריה לא הייתה פדגוגית להידחות שכן עלה בידי משרד החינוך להוכיח, כי הכשלים בתפקודה וחוסר נכונותה לקבל ביקורת מקצועית ולתקן את הטעון תיקון הם שהובילו לפיטוריה. נותר לבחון האם עילת פיטוריה 'הוכתמה' באפליה מחמת 'גיל' או מצב בריאותי. לעניין הגיל נפנה עתה ואילו השאלה לגבי מצבה הבריאותי תדון במסגרת בחינת תקינות הליך הפיטורים.
אפליה מטעמי גיל – האמנם?
64. התובעת טוענת, כי מנהלת בית הספר קדמה והמפקחות גב' מנדל, גב טלשיר וד"ר ארן הבהירו לה, כי היא מבוגרת מכדי להמשיך וללמד ואף הובהר לה שנשכרה מחליפה צעירה יותר שהיא גם חברה של גב' חדד להחליפה. בסיכומיה הוסיפה, כי על משרד החינוך אסור היה לנהוג בדרך שתוצאתה הפלייה מחמת גיל. כלומר פגיעה בשכבה מוחלשת של מורים – המורים המבוגרים.
משרד החינוך מצדו מקדיש לסוגיה זו בסיכומיו מילים קצרות וטוען שלא רק שעניין זה כלל לא נזכר קודם לכתב התביעה אלא שלא יכול להיות לדבר אחיזה במציאות. עובדה ידועה היא שמשרד החינוך מעסיק אלפי מורים, מבוגרים וצעירים כאחד, וממילא גב' חדד העידה, כי בתקופה הרלבנטית התובעת כלל לא הייתה המורה המבוגרת ביותר שלימדה בבית הספר.
65. נפתח בכך שכאשר נחקרה התובעת בסוגיה זו הסברה לטענותיה שגב' חדד והמפקחות אמרו לה שבגילה היא אינה כשירה עוד לשמש כמורה, נסמך על האמור בתרשומת השיחה בינה לבין המפקחות גב' מנדל וגב' טלשיר מיום 23.11.2009 - היא השיחה שבה מודיעות המפקחות לתובעת, כי הוחלט לפתוח בעניינה בהליך של פיטורים פדגוגיים (נספח ט' לתצהיר מנדל). באותה תרשומת נרשם בשליש התחתון של העמוד הראשון מטבע המילים "בגיל בוגר". לדידה של התובעת המפקחות שינו את אמירתן שהיא "בגיל מבוגר" ל"גיל בוגר" ומכל מקום אמרו לה מספר פעמים, כי היא מבוגרת מדי. אלא שעיון באותה תרשומת, שהתרשמנו שהיא מדויקת, מעלה כי הדברים הוצאו מהקשרם ואין להם כל אחיזה בכתוב. המפקחת גב' מנדל רשמה כי "מרגלית בקשה לנסות להורות אנגלית בגיל בוגר והועברה לקדמה". דהיינו, התובעת ביקשה ללמד תלמידים בוגרים יותר – שכבת גיל שאינה שכבת גיל בבית ספר יסודי ולכך נעתר משרד החינוך. התובעת הועברה לבית ספר תיכון 6 שנתי (חטיבת ביניים ותיכון) קדמה שם התלמידים הם אכן לא בגיל של תלמידים בבית ספר יסודי. צא ולמד, אין קשר כלשהו בין דברים אלה לבין גילה של התובעת במועד השיחה. גב' מנדל, בעדות שהותירה רושם אמין וענייני, הוסיפה באשר לטענת האיום בפיטורים כי "לא היו דברים מעולם" (עמ' 67, שורה 26).
66. אשר לסוגיית המחליפה של התובעת נאמר ובראש, כי הטענה שמדובר בחברה של גב' חדד שזכתה 'לפרוטקציה' נסתרה בחקירת התובעת עצמה אשר הודתה, כי טענתה לחברות בין אותה מורה לגב' חדד נסמכת על ידיעתה כי הן למדו יחד במכון שכטר. הא ותו לא. כאשר נשאלה מניין לה המידע בדבר אופן קבלתה לבית הספר הסתפקה בטענה "אני יודעת" (עמ' 25, שורות 21 – 30). לא למותר להוסיף, כי גם לשיטתה אותה מורה כלל "לא החזיקה מעמד, היא עזבה.." (עמ' 25, שורות 29-30).
67. אשר לטענה, כי גם גב' חדד אמרה לתובעת שהיא מבוגרת מדי כדי ללמד נאמר, כי מחקירתה הנגדית של גב' חדד, שהותירה רושם אמין ומקצועי, התברר כאמור בטענות משרד החינוך, כי התובעת כלל לא הייתה המורה המבוגרת ביותר בבית הספר וכי מורים מבוגרים לימדו וממשיכים ללמד בו (עמ' 71, שורות 20-23). אשר לטענה כי היא עצמה העירה לתובעת על גילה ואמרה לה שהיא מבוגרת מדי כדי ללמד השיבה באופן ספונטני ואמין "בחיי לא" (עמ' 71, שורה 19). כך לא התחמקה מטענות התובעת אלה הסבירה שדבריה מוצאים מהקשרם: "לדעתי מרגלית מציינת פה שיחה חברית שהתנהלה ביני לבינה כשהיא הייתה במצוקה מאד גדולה. ניסיתי לפרוס בפניה את האופציה שאולי שווה לחשוב על פרישה מרצון אם התהליך שאנחנו נמצאים בו (הפיטורים הפדגוגיים – ר.ב.ה) הוא תהליך ששואב ממנה כוחות נפשיים ופיזיים קשים ביותר" (עמ' 71, שורות 25-27). איננו מוצאים כל פסול בהצעה זו, ולא מצאנו בינה לבין הפליה פסולה מחמת גיל דבר.
אשר למורה הנוספת הסבירה גב' חדד שלנוכח התפקוד הלקוי של התובעת הוחלט, כי אותה מורה תלמד כיתה שלמה ואילו התובעת תעבוד עם תלמידים באופן פרטני וכי החלטה זו התקבלה אף קודם שהחל הליך הפיטורים הפדגוגיים (עמ' 71 שורה 30 עד עמ' 72, שורה 1). עם זאת נציין, כי איננו מקבלים את עדות גב' חדד כי אין בין זה לבין פיטורי התובעת דבר שכן ברור הוא שחוסר שביעות הרצון מתפקודה הוא שהוביל לפתיחה בהליך הפיטורים הפדגוגיים.
68. לבסוף, צודק משרד החינוך בטענתו, כי טענת ההפליה מחמת גיל אכן לא נזכרה 'בזמן אמת' באף לא אחד מהעררים שהגישה התובעת. בנסיבות העניין, בהן ידעה התובעת לפרט היטב את טענותיה, לא נותר אלא לתהות מדוע. נטעים, כי איננו מקבלים את הסבריה של התובעת לכך בחקירתה הנגדית ולפיהם "בזמנו חשבתי שזה משפיל לכתוב דברים כאלה, אתה יודע שלפעמים הקורבן מרגיש כך..." (עמ' 26, שורה 4) או "יש אמרה שאומרת אל תעיר כלבים ישנים. אני לא צריכה לבוא ולהגיד למנהל המשרד שאני מבוגרת..." (עמ' 28, שורות 19-20). אלא שהתובעת חשה בנוח לטעון כנגד גורמי הפיקוח, למשל בתגובתה לאזהרת המנכ"ל, כי התנהלותם מאופיינת בחוסר יושר ועוד ועוד 'פנינים' ממין זה (נספח ט"ו לתצהיר מנדל), שיזכו להאדרה והעצמה בחקירתה הנגדית. אשר על כן, לא מצאנו במה שונה הטענה, כי אותם גורמי פיקוח אמרו לה שהיא מבוגרת מדי כדי ללמד ומדוע דווקא אותה לא יכולה הייתה להביע. אין זאת אלא שמדובר בגרסה שנולדה לצורך התביעה.
כללם של דברים, דעתנו היא כי הטענה כאילו מנהלת בית הספר והמפקחות גמלו בליבן להפסיק את עבודתה של התובעת מחמת גילה לא הוכחה ואף נסתרה מעדות התובעת עצמה לא כל שכן מעדות המפקחת גב' מנדל ומעדותה של הגב' חדד. כך איננו מקבלים את הטענה, כי עילת הפיטורים או תוצאת הפיטורים היא מפלה. דעתנו היא כי הליך הפיטורים היה בלתי נמנע ולא קשור לגילה של התובעת. בניגוד לטענות התובעת בסיכומיה היא "לא הופלתה מחמת גיל ללא הבטחת רשת בטחון קיומית" אלא פוטרה תוך תשלום זכויותיה לרבות גמלת פנסיה.
להליך הפיטורים נפנה עתה.
פיטורים פדגוגיים - כללי
69. בטרם נפנה לבחינת תקינות הליך הפיטורים נזכיר בקצרה מושכלות יסוד ולפיהם פיטורים מטעמים פדגוגיים כרוכים בהליכים מורכבים והם בעלי השלכות עמוקות על האופק התעסוקתי של מי שננקטו כנגדו. מורה שפוטרה מטעמים פדגוגיים לא תוכל לחזור לעבוד במשרד החינוך. כלומר, המדובר 'בנעילת הדלת'. זאת ועוד וכפי שקבע בית הדין הארצי מפי כבוד הנשיאה (בדימוס) נילי ארד, בעניין סולטני, "עובד הוראה שפוטר מטעמים פדגוגיים נושא עליו "כתם" המעיד לעיני כל כי כישוריו החינוכיים אינם מאפשרים העסקתו כמורה, וסיכוייו למצוא עבודה בהוראה מחוץ ל"מערכת החינוך" מוגבלים עד מאד" (ע"ע (ארצי) 14039-07-11 חנה סולנטי – מדינת ישראל, משרד החינוך (19.12.2013)). משכך נקבע בעניין פלונית, מפי כבוד השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט-ליבנה, כי "בביצוע הליך זה יש לנקוט במשנה זהירות ותוך שמירה על ההוראות המחייבות. כן יש להביא במסגרת השיקולים בעניין את חובתה של המדינה לפעול בסבירות, הגינות ובתום לב מוגבר" (ע"ע (ארצי) מדינת ישראל, משרד החינוך – פלונית (15.7.2009), בסעיף 18 לפסק הדין. ראו גם: ע"ע (ארצי) 174/05 ענת סחרטוב – מדינת ישראל, משרד החינוך (30.8.2005) (להלן: עניין סחרטוב). הנשיאה ארד הוסיפה בעניין סולטני, כי הדברים זוכים למשנה תוקף עת עסקינן בעובדת מבוגרת, שאפשרויות התעסוקה הפתוחות בפניה בשוק העבודה ויכולתה לבצע הסבה מקצועית, מצומצמות ביותר, אם בכלל.
כשעיקרים אלה בפנינו נפנה לבחון את ההוראות לפיהן בוצע הליך פיטורי התובעת ואת תקינות ההליך לגופו.
נוהל פיטורים פדגוגיים ותקינות הליך הפיטורים
70. כאמור בפרק העובדתי הצדדים מסכימים, כי הנוהל הרלבנטי להפסקת עבודתה של התובעת הוא זה שהוציא מינהל כוח אדם תאום ובקרה – אגף בכיר לכוח אדם בהוראה, בהתאם להסכמי רפורמת "אופק חדש" והעוסק ב"תהליך סיום עבודה של מורה קבוע בעל השכלה פדגוגית מלאה המועסק בשירות המדינה כמורה 16 שנים ומעלה" (נספח ח' לתצהיר מנדל) (להלן: הנוהל). נוהל זה כולל מספר שלבים הנפרשים על פני שתי שנות לימוד ומפאת חשיבותו נביאו כלשונו. בד בבד ולגבי כל שלב בו נבחן האם קוים בעניינה של התובעת במלואו וכדין.
71. על פי האמור בנוהל "מנהל בית הספר יהיה מחולל תהליך הפסקת עבודתו של מורה כאמור מסיבות פדגוגיות בתאום עם הפיקוח על בית הספר. ראה מנהל בית הספר צורך להביא לפתיחת ההליך להפסקת שירותו של מורה קבוע כאמור בשל ליקויים פדגוגיים יפתח התהליך כדלהלן:
72. שלב א'
מנהל בית הספר יזמן לפגישה את המורה כאמור ואת יו"ר סניף הסתדרות המורים או מי מטעמו (להלן "יו"ר הסניף") ויודיע להם על פתיחת ההליך ועל הנסיבות שהובילו לכך. כמו כן ידווח על כך למפקח בית הספר. יו"ר הסניף אינו חייב להופיע לפגישה זו ובכל מקרה פגישה זו תתקיים בהעדרו. סיכום פגישה ישלח ליו"ר הסניף.
בענייננו לא נותר ספק, כי גב' חדד היא מחוללת תהליך הפסקת עבודתה של התובעת והיא קיימה עמה פגישה בעניין רצונה להתחיל בהליך פיטוריה ואת הסיבות העומדות בבסיס המלצתה זו עוד בחודש 5/08. אולם לא הובאה בפנינו עדות, כי מי מטעם הסתדרות המורים יודע בדבר הפגישה או היה שותף לעניין. בפתח 'הרשמי' של הליך הפיטורים קוימה ישיבה בין התובעת למפקחות טלשיר ומנדל, ביום 23.11.2009, בה הודע לתובעת על פתיחת ההליך והוסברו לה היטב הנסיבות שהובילו לכך. אלא שגם כאן לא הובאה עדות בדבר שיתוף ההסתדרות או כי סיכום הפגישה נשלח ליו"ר הסניף. נטעים, כי מה שהובא בפנינו הוא תרשומת ידנית של גב' מנדל מהדברים שהוחלפו בין הצדדים בישיבה. יש להצטער, כי הנוהל לא קוים בצורה יותר מוקפדת. עם זאת וכאמור בפרק העובדתי משרד החינוך טוען, כי קוימה עם ההסתדרות פגישה אליה לא התייצבה התובעת עצמה. בהמשך הדברים אף נראה, כי התובעת לוותה לאורך כל ההליך על ידי נציג הסתדרות.
73. שלב ב'
תוך שבועיים מהפגישה הנ"ל – יוציא מנהל בית הספר מכתב אל המורה ובו הודעה על תחילת ההליך (במידה והחליט המנהל לקיים את ההליך). העתק מהמכתב ישלח למפקח על בית הספר וליו"ר הסניף.
ביום 20.12.2009, כחודש לאחר שלב א', שלחה גב' חדד מכתב אל התובעת ובו הודעה על "פתיחת תהליך פיטורים פדגוגי" (נספח 11 לתצהיר התובעת). העתק המכתב נשלח למפקחת על בית הספר, הגב' מנדל וליו"ר הסתדרות המורים בירושלים, מר מוטי סמט. שלב ב' קוים אפוא במלואו ובהתאם לנוהל.
74. שלב ג'
בתוך חודש מיום ביצוע שלב ב' יקים מנהל בית הספר ביקור ראשון של המורה. ביקור זה יסוכם בחוות דעת מפורטת והעתק מחוות הדעת ישלח אל המורה, אל מפקח בית הספר ואל יו"ר הסניף.
ביום 20.1.2010 הינו בדיוק תוך חודש ימים משלב ב' ביקרה גב' חדד בשיעור שלימדה התובעת. גב' חדד סיכמה את התרשמותה בחוות דעת מפורטת והעתקה נשלח הן אל מפקחת בית הספר גב' מנדל והן אל יו"ר הסתדרות המורים בירושלים, מר מוטי סמט (נספח 13 לתצהיר התובעת). שלב ג' לנוהל מולא.
75. שלב ד'
בתוך חודש ממועד ביקורו של המנהל יקיים המפקח הישיר על בית הספר ביקור אחד בשיעור של מורה כאמור. מועד הביקור יתואם עם מנהל בית הספר, אשר יודיע עליו למורה. דו"ח מביקור בשיעור יועבר למורה כאמור ולמנהל בית הספר בתוך שבועיים.
ביום 22.2.2010, תוך חודש ימים משלב ג', קיימה המפקחת על בית הספר קדמה גב' מנדל ביקור צפייה בשיעור שלימדה התובעת. דו"ח מפורט הכולל המלצה על המשך תהליך הפיטורים נכתב יממה לאחר הביקור, ביום 23.2.2010. הדו"ח ממוען אל התובעת והעתקו נשלח, בין היתר למנהלת בית הספר (נספח י"א לתצהיר מנדל). שלב ד' לנוהל קוים במלואו.
76. שלב ה'
ביקור של מפקח משנה ממחוז אחר, ביקור זה יתקיים שבועיים לאחר ביצוע שלב ד' (ביקור שני) ביקור שני של מפקח המשנה יתבצע כחודש לאחר ביצוע הביקור הראשון שלו. הביקורים יתואמו עם מנהל בית הספר, אשר יודיע עליהם למורה כאמור.
מהמסכת הראייתית שנפרשה בפנינו עולה, כי ביום 28.1.2010 ביקרה המפקחת טלשיר בשיעור שלימדה התובעת בבית הספר מינקוף וערכה דו"ח מפורט בעניין (נספח י' לתצהיר מנדל). אלא שלא ברור האם כחלק משלב ד' או שלב ה' ומכל מקום ספק אם מדובר במי שהיא מפקחת משנה ממחוז אחר. כפי שהראנו בפרק העובדתי גב' טלשיר מעורבת כמפקחת על הוראת התובעת בירושלים קודם לכן. עוד טען משרד החינוך כי גב' מנדל וגב' טלשיר התכוונו לצפות יחד בשיעור של התובעת בקדמה ביום 11.3.2010 – אף כאן לא ברור כחלק מאיזה שלב בהליך. אלא שהתובעת הודיעה למנהלת בית הספר יום קודם, כי תשהה במחלה במועד הביקור וכי "היא לא תתן יד "במטווח הברווזים" שמתחולל נגדה (נספח י"ב לתצהיר מנדל). בחלוף למעלה מחודשיים משלב ד' צפתה בשיעור שלימדה התובעת בבית ספר קדמה ד"ר שי ארן המפקחת המחוזית על הוראת האנגלית בירושלים (נספח י"ג לתצהיר מנדל).
כללם של דברים, דומה ששלב זה לא בוצע בהתאם לנוהל.
77. שלב ו'
במהלך שנת הלימודים ולא יאוחר מ – 31.5 או ממועד פיטורים מאוחר יותר אשר יסוכם בין הצדדים בשלב מאוחר יותר, של אותה שנת הלימודים ישלח המנכ"ל מכתב אל עובד ההוראה בו יפורטו הליקויים שנמצאו בעבודתו. כן יציין כי עליו לשפר את הליקויים שהצביעו עליהם בדו"חות הביקור, שאם לא כן ימשיך הליך סיום העבודה בשנת הלימודים הבאה.
לאחר קבלת מכתב המנכ"ל יהיה זכאי המורה לבקש העברה למוסד חינוכי אחר....
אם בשנה שלאחריה ראה מנהל בית הספר כי לא עלה בידי מורה כאמור לשפר את עבודתו במידה המניחה את הדעת, ימשיך את ההליך לסיום עבודתו של מורה כאמור תוך מתן הודעה למורה ולמזכיר הסניף.
ביום 26.5.2010 נשלחה לתובעת 'אזהרת המנכ"ל" וכפי שהראנו בפרק העובדתי היא עונה במלואה להוראות הנוהל. כך עמדנו על 'גלגולי' הערר שהגישה התובעת בעקבות האזהרה, בירורו והמענה שניתן לה. מתגובותיהן של גב' חדד וגב' מנדל לתלונות שהעלתה התובעת בעקבות אזהרת מנכ"ל ברור הוא שהן אינן מוצאות כל שיפור בעבודת התובעת וכי דעתן החד משמעית היא כי יש להמשיך את הליכי סיום עבודתה של התובעת. עם זאת תגובות אלה לא נשלחו לתובעת ולא מצאנו הודעה 'רשמית' לתובעת ולמזכיר הסניף, כי הליך סיום עבודתה של התובעת נמשך ונכנס לשנתו השנייה.
78. שלבים בשנה השנייה לתהליך
השלבים בשנה השנייה יהיו כדלהלן:
- ביקור אחד של המנהל
- ביקור אחד של מפקח בית הספר
- ביקור אחד של מפקח משנה ממחוז אחר (לא אותו מפקח שביקר בשנה שעברה).
בטרם נפנה לבחון שלבים אלה נעיר, כי הנוהל כולל את ההערות הכלליות הבאות:
(1) הביקורים יתקיימו במועדים עליהם יחליט הגורם המבקר ואינם מחייבים הודעה מראש או תאום עם המורה. הביקורים יתואמו עם המנהל.
(2) במקרה בו מורה נעדר (למעט מטעמי מחלה או מילואים בכפוף להבאת אישורים) בעת הביקור של המנהל או המפקח או אינו מאפשר את הביקור בשיעורו, הדברים יתועדו בדו"ח ותהליך הפסקת העבודה יימשך לשלב הבא בתהליך....".
79. ביום 6.1.2011 צופה גב' חדד בשיעור שלימדה התובעת ובעקבות הצפייה היא עורכת, בו ביום, דו"ח מפורט שבסופו היא מסכמת, כי התובעת אינה מתאימה להמשיך בעבודתה כמורה בבית הספר קדמה. הדו"ח נשלח לגב' מנדל ועותק ממנו נשלח, בין היתר, ליו"ר הסתדרות המורים בירושלים אך לא לתובעת וחבל שכך. עם זאת יש לקבוע, כי השלב הראשון בשנה השנייה קוים. נוסיף, כי התובעת חוזרת וטוענת כי העובדה שהליך הפיטורים הפדגוגיים נמשך רק מחודש 1/2011 מלמדת שקודם לכן לא התעוררו בעיות כלשהן בתפקודה. אלא שלא היא. כפי שקבוע בנוהל בברור רשאי מנהל בית הספר להמתין בטרם הוא ממשיך את הליך הפיטורים בשנה השנייה.
ביקורי מפקחים והטענות הבריאותיות
80. אין מחלוקת בין הצדדים, כי שני הביקורים הבאים, זה של מפקח בית הספר וזה של מפקח משנה לא התקיימו כלל. עם זאת נטושה בין הצדדים מחלוקת רבתי ביחס לשאלה מה הטעם לכך, והאם מדובר בהתנהלות תקינה אם לאו. כפי שנראה עניין זה מתקשר לטענות התובעת בדבר מצבה הרפואי לרבות טענתה, כי בפיטוריה נפל פגם של אפליה מחמת מוגבלות וכי משרד החינוך נהג בחוסר תום לב רבתי בכך שלא הפנה אותה לוועדה רפואית, ומשהאשים אותה פעם אחר פעם "בהתחלות". נפנה אפוא לבחון טענות אלה ונפתח בגרסת משרד החינוך.
81. על פי משרד החינוך החל מיום 19.1.2011 חדלה התובעת להגיע לבית הספר. ממכתבה של גב' מנדל מיום 2.2.2011, עליו עמדנו גם בפרק העובדתי עולה, כי גב' מנדל עמדה לצפות בשיעור של התובעת אשר אמור היה להתקיים ביום 19.1.2011 בשעה 12:00 אלא ששעה קודם לכן התקבלה בבית הספר שיחת טלפון מהתובעת ובה היא מודיעה שלא תגיע לשיעור. למנהלת בית הספר אמרה, כי היא שרויה במתח רב לנוכח התצפית המתוכננת. שני ניסיונות נוספים של גב' מנדל לצפות בשיעורים שמלמדת התובעת, בימים 27.1.2011 ו – 1.2.2011, אחד מלווה בהודעה מראש על בואה המתוכנן והשני ללא התראה, לא צולחים. במועד הראשון מודיעה התובעת באותו הבוקר, כי לא תתייצב בבית הספר ובשני היא פשוט לא מגיעה. עם זאת ביום 1.2.2011 במועד בו הייתה אמורה התובעת להימצא בכיתה, היא מתקשרת לטלפון הסלולארי של גב' מנדל וטוענת טענות דומות לאלה שטענה בתגובת לאזהרת המנכ"ל ומבקשת להיפגש עם גב' מנדל. גב' מנדל נעתרת לבקשתה ונקבעת בין השתיים פגישה ליום 7.2.2011. התובעת תאשר בחקירתה הנגדית, כי הפגישה התקיימה, אם כי תטען שאינה זוכרת את מועדה המדויק וכי סבלה בה "מלעג ושקרים" (עמ' 42, שורה 12).
בסוף המכתב ממליצה גב' מנדל על המשך הליך הפיטורים ומוסיפה כי העובדה שהתובעת אינה מסוגלת לעמוד במתח הצפייה בשיעוריה מחזקת את עמדתה שאין אפשרות להמשיך ולהעסיקה (נספח כ"ב לתצהיר מנדל).
82. ביחס להיעדרויותיה מבית הספר בימים 19.1.2011 ו – 31.1.2011 ממציאה התובעת הצהרות בלבד בכתב ידה, ולפיהן באותם מועדים לא חשה בטוב. לימים 25.1.2011 – 27.1.2011 מוגשת תעודת מחלה. החל מיום 1.2.2011 ועד ליום 24.3.2011 ממציאה התובעת מדי שבוע, להוציא אחד, אישורים רפואיים להיעדרות בת 3 ימים בכל פעם, בדיוק בימים בהם היא אמורה ללמד בבית הספר (אסופת האישורים צורפה כנספח כ"ד לתצהיר מנדל). נזכיר כי אין מחלוקת שהתובעת לא המשיכה ללמד ולא התייצבה בבית הספר עד לסוף שנת הלימודים. לתצהיר עדותה הראשית צרפה התובעת את אישור המחלה החסר (נספח 20(15)), וכן אסופה של אישורי מחלה נוספים. נציין, כי מרביתם נוגעים לשנת 2009 ולכך נחזור בהמשך הדברים, חלקם לתקופות שלאחר כניסת פיטוריה לתוקף ואחד לתקופה הרלבנטית כאן (נספח 20(1)). את אישורי המחלה שהומצאו מעביר משרד החינוך לעיון רופא אגף כוח האדם בהוראה, ד"ר שמשון גרין, אשר כפי שהראנו בפרק העובדתי מגיע למסקנה שעל פני הדברים לא נראה כי התובעת סובלת ממחלה כרונית וממליץ על קבלת סיכום רפואי מעודכן מרופא המשפחה על מנת שיוכל ליתן המלצה מושכלת. על פי משרד החינוך התובעת מסרבת לשתף פעולה בעניין זה. עוד מדגיש משרד החינוך, כי כפי שייכתב בהמשך במסמכים שונים, על אף אישורי המחלה מרבה התובעת להתייצב במשרד החינוך במשרדה של גב' מנדל ובמשרדו של הממונה על המשמעת של עובדי ההוראה, מר אהרון יהודה, במטרה לשכנע אותם להרפות מהליך הפיטורים (ראו למשל, עמ' 53, שורות 20-28). ברור למשרד החינוך, כי התובעת חרדה מתהליך הפיטורים אולם היא אינה מעוררת תלונות ספציפיות על מצב רפואי שמונע ממנה להתייצב בבית הספר וללמד ועל כן הוא סובר שבהתאם לנוהל הוא רשאי להתקדם לשלב הבא.
83. התובעת מצדה טוענת, כי היעדרותה הממושכת מבית הספר נעוצה בהחמרת מצב קשה בגבה. החמרת מצב שהיא תולדה לשבר באחת מחוליות הגב שנגרם בתאונת העבודה שקרתה לה ביום 26.8.2009, במהלך סיור לימודי יחד עם צוות בית הספר קדמה במוזיאון הילדים בחולון. השבר עצמו יאובחן ויוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי, רק לאחר פיטוריה. אולם כאמור החמרת המצב תקדים את האבחנה והיא הסיבה להיעדרות. עוד טוענת התובעת בתוקף, כי משרד החינוך לא שעה להמלצות של ד"ר גרין וכי היה עליו לפעול להעמדתה בפני ועדה רפואית. כן טוענת התובעת כי יש לראות בחומרה רבה את השימוש החוזר של גב' מנדל בטענת "ההתחלות", אותה יאמצו כל הגורמים ללא הרהור ואשר תוביל לפיטוריה.
84. אשר לעולה מהמסכת הראייתית שנפרשה בפנינו נאמר, כי התובעת מאשרת בחקירתה הנגדית, במענה לשאלה האם סבלה מנכות בתקופה המדוברת, כי לא הייתה "...נכה, לא צריך להגזים" (עמ' 29, שורה 19). עוד היא מאשרת, כי הפנייה הראשונה שלה למומחה אורתופדי רלבנטי – ד"ר מיכאל לבני - היא בסמוך מאד להגשת כתב התביעה (עמ' 29, שורות 21-24), וכי בתקופה הרלבנטית לא ניתן לה טיפול ייעודי למצב הגב. לרבות לא באמצעות משככי כאבים, משחות, זריקות וכדומה. על פי התובעת היא במידה רבה מטפלת בעצמה בשחייה, באקמול "ובעוד תרופה שהוציאו אותה מהשוק" אך לא ניתנה על ידי רופא (עמ' 35, שורות 8 – 11). ד"ר לבני מצדו מאשר במכתביו מיום 24.1.2012 (נספח 17 ונספח 20(16) לתצהיר התובעת), כי אצל התובעת אובחן שבר דחיסה באחת מחוליות הגב בעקבות תאונת העבודה וממליץ על הענקת 10% נכות. 5% בגין השבר עצמו ו – 5% בגין מגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה המותני. עם זאת הוא קובע כי "אין מניעה שתמשיך לעבוד במקצועה כמורה". במהלך חקירתה הנגדית ובהסכמת הצדדים הוגשה לבית הדין אסופת מסמכים רפואיים של התובעת מחודש 8/2006 ועד לחודש 2/2013 (נ/1). עיון זהיר בהם ילמד שבמרביתם אין כל אזכור לבעיית גב כלשהי.
85. התובעת מוסיפה ומאשרת, כי החל מיום 1.9.2011 ועד ליום 19.1.2011 היא לא נעדרת כלל מהעבודה (עמ' 27, שורה 19) ודומה שהדבר אכן תומך בטענות משרד החינוך ולפיהן חוסר היכולת של התובעת ללמד פוקד אותה דווקא סביב ביקורי המפקחת הצפויים. התובעת עצמה מעידה בחקירתה הנגדית שגורמי הפיקוח "איימו על קיומי" (עמ' 28, שורה 21), וכי "סבלתי מפחד שגם היום שהמפקחות משקרות" (עמ' 38, שורה 22). התובעת לא מצליחה לספק הסבר מניח את הדעת מדוע לאחר חודש 3/2011 היא חדלה מהגשת אישורי מחלה (ראו למשל: עמ' 32, שורה 26), ומכל מקום היא מאשרת שאישורי המחלה שמסרה למשרד החינוך נועדו למנוע הפחתה בשכרה "ברור, מה רע בזה" (עמ' 34, שורה 28). לא למותר להוסיף, כי התובעת לא מצליחה ליישב את העובדה שעל אף שטענתה היא כי היעדרותה נובעת ממצב גבה אסופת אישורי המחלה שהציגה 'בזמן אמת' מלמדת על מגוון בעיות אחרות דוגמת דלקות, הרפס ובדיקה גניקולוגית (עמ' 42, שורות 20-24).
אולם חשוב מכך וכגרסת המדינה התובעת מאשרת, כי אכן בתקופת מחלתה ביקרה במשרד החינוך באופן סדיר (עמ' 34, שורות 2 -5), וכי היא לא זוכרת שהתלוננה באופן מפורש לגבי המגבלה בגב שאינה מאפשרת לה ללמד "יכול להיות שכן יכול להיות שלא אני לא זוכרת" (עמ' 34, שורה 18), למעט בפני גב' מנדל שגיחכה (עמ' 34, שורות 13- 14). אשר לאפשרות לכנס ועדה רפואית נאמר, כי בחקירתה הנגדית ובאופן ספונטני מאשרת התובעת את קביעת בא כוח המדינה, כי היא דחתה כל הצעה כזאת ולא הייתה נכונה לשמוע או לשקול אותה שכן הייתה נחושה בדעתה שהיא מורה ראויה ואין כל מקום לפטר אותה (עמ' 39 שורות 10-12). אמנם מיד לאחר מכן היא מנסה 'להכהות' את העוקץ אך התשובה כבר ניתנה. זאת ועוד, התובעת מאשרת כי כלל לא פנתה לגורם כלשהו בבקשה לכנס בעניינה ועדה רפואית (עמ' 39, שורה 19).
86. נסכם ונאמר, כי לדעתנו המסכת הראייתית אכן מלמדת כי התובעת במידה רבה מונעת את התצפיות. ראשית היא נמנעת מלהגיע פיסית לבית הספר מחודש 1/2011 ועד לסוף שנת הלימודים ולא כל התקופה מגובה באישור רפואי או בהצהרה כלשהי. לא מצאנו כל עדות לכך שהתובעת מסבירה לממונים, ובפרט לגב' חדד, את כוונותיה והיא אף לא מספקת תמונת דברים ברורה ביחס למצבה וצפי היעדרותה כפי שמצופה מכל עובד. התובעת מסתפקת בהמצאת אישורי מחלה חלקיים מטעמים שונים, לגבי ימי עבודתה בלבד והמדובר אכן בהתנהלות מוקשה. הרושם הוא שהתובעת פשוט 'נמנעת'. כנראה מתוך תקווה 'שהרעה' תחלוף, אלא שהתנהלות בלתי תקינה זו מבססת את עמדת משרד החינוך. כך גם בימים שהתובעת מציגה אישור רפואי, דוגמת 7.2.2011, היא מגיעה למשרד החינוך למפגש עם המפקחת ואף הוכח שעניין זה הוא עניין שבשגרה. עובדה שכשלעצמה סותרת את טענות התובעת, כי מצבה אינו מאפשר לה לתפקד. כך דעתנו היא, כי במידה רבה 'היוצרות התהפכו' בכל הנוגע לסוגיית הוועדה הרפואית ונפרט.
87. ראש וראשית שוכנעו, כי התובעת היא שלא שיתפה פעולה בעניין כינוסה. זאת בניגוד לגרסתה כאילו משרד החינוך 'הסתיר' את האפשרות לכנס ועדה רפואית, לא שקל אפשרות זו או התנגד לה שכן "אצה לו הדרך לפטר אותה פדגוגית" (עמ' 56, שורה 5). פעם נוספת בפנינו 'גרסת קונספירציה' שדעתנו היא שאין לה כל יסוד בראיות. כפי שהראנו בפרק הנורמטיבי, הליך של פיטורים פדגוגיים הוא הליך מורכב. הגב' מנדל עצמה העידה, כי בקריירה בת 20 שנים הייתה שותפה להליך שכזה פעמיים בלבד, כאשר אחד המקרים הוא זה של התובעת (עמ' 54, שורות 15-16). רוצה לומר, שהליך בו מופסקת עבודתה של מורה מטעמים רפואיים או כפי שהציע בא כוח התובעת בחקירת הגב' מנדל משונה מתכונת ההעסקה כך שתתאים לצרכים רפואיים (עמ' 57, שורות 13 -14) הוא במידה רבה 'קל' יותר עבור גורמי הפיקוח מבחינת המעורבות שלהם בו. אשר על כן לא נמצא כל טעם, לא כל שכן שהוכח, כי יתנגדו לו. אין זאת אלא שכפי שהעידה התובעת עצמה והעידה גם הגב' מנדל (עמ' 55, שורות 31-31), התובעת לא הייתה נכונה לשקול אפשרות של כינוס ועדה רפואית לנוכח חוסר הרצון שלה לשקול את הפסקת עבודתה. היא ביכרה שלא להעביר מסמכים רפואיים ולא לשתף פעולה, ובעניין זה אין לה אלא להלין על עצמה. הטענות שהשמיעה בבית הדין כאילו הייתה ששה לשתף פעולה עם בדיקת מצבה הרפואי, לו רק הדבר התאפשר לה, אינן משכנעות ונולדו לצורך ההליך בלבד, לאחר ש'הדלת' למערכת החינוך נסגרה בפניה סופית. או אז נראתה לה האפשרות לפרוש מטעמים בריאותיים 'נוחה' יותר וקשה פחות וגם דרך ל'תיקון עולם'. אין אפוא לתמוהה, כי גם סיכומיה עוסקים בניסיון לשכנע את בית הדין לאפשר לה לשוב אל המערכת ולו כדי לכנס ועדה רפואית, אלא שאין לכך כל הצדקה.
זאת ועוד. ברור הוא שהמידע הרפואי המלא והשלם ביחס למצבה הבריאותי של התובעת, יכולתה לתפקד וההצדקה האפשרית להפסקת עבודה מטעם זה מצוי היה כולו בידה. המידע שייך לה ולא למשרד החינוך והנגישות אליו גם היא בידי התובעת. משכך לא ברור מה מנע מהתובעת לפנות בעצמה למי מטעם משרד החינוך ולבקש כינוס ועדה רפואית ולמצער, להתלונן על כך שהחמרת המצב בגבה לא מאפשרת לה להמשיך לשמש כמורה. התובעת לא נהגה בדרך זו אלא בדרך של ויכוח בלתי פוסק בדבר ההצדקה להפסקת עבודתה והדבר מלמד, כי היא עצמה לא סברה שהדבר דרוש. נוסיף, כי אין בטענה לאבחון מאוחר של שבר, שעל פי המומחה מטעמה גורם לכל היותר ל"הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה המותני" כדי לשנות את פני הדברים.
88. טרם חתימת פרק זה נבקש להבהיר, כי הצדדים השקיעו מאמץ רב בנסיון לברר את מצבה הרפואי 'האמיתי' של התובעת בזמן אמת. בבחינת זה בכה וזה בכה. אלא שבית הדין אינו רופא ואיננו מתיימרים לדעת מה בדיוק היה מצבה הרפואי של התובעת בכל יום בו הוצג אישור רפואי. בחינתנו באה בגדר הפעלת ביקורת שיפוטית על התנהלות הרשות ובפרט על כך שחלק מהנוהל הנוגע לביקורי מפקחים בשנה השנייה לא קוים. בררנו האם בהקשר זה התנהל משרד החינוך בגדר סמכותו, באופן סביר, מידתי, הגון ובתום לב. בשים לב למכלול הראיות שהוצגו בפנינו דעתנו היא כי בסופו של יום התשובה לכך היא בחיוב. בהקשר זה אין לנו אלא לצטט מעדותה של גב' מנדל המסכמת את הדברים באופן קולע: "ההחלטה היתה על פיטורים פדגוגיים. לא הייתי מוסיפה אצה הדרך. עשינו הליך מושכל ועל פי הנוהל. הנושא הרפואי במשך שנה וחצי מיום התחלת ההליך בכלל לא עלה, לא עלו שאלות רפואיות, איזה סיבה היתה לי להוציא מסמכים להפנות. עובדה שהפניה לאורה בן אדיבה נעשתה ב- 31.3 שזה כבר סוף ההליך. לאור תופעה שהיתה חדשה יחסית של היעדרויות ואישורים רפואיים בדיעבד אמרנו שיש הצטברות לא סבירה של היעדרויות ורצינו לדעת אם זה על רקע של מחלה כרונית או לא..היחיד שיכול להחליט על כך הוא ד"ר גרין. השלב הבא על פי הצעתו של ד"ר גרין לבקש מסמך מרופא משפחה שהוא יוכל להחליט על בסיסו האם מדובר במחלה כרונית או בצירוף מקרים מצטבר. אי אפשר לטעון שההחלטה לפיטורים היתה מלכתחילה ולא נתנו הזדמנות. ההיפך. החלנו בתהליך של פיטורים פדגוגיים ולקראת סופו שראינו היעדרויות ניסינו למצוא סיבה רפואית והתובעת סירבה ללכת למסלול של פיטורים רפואיים וגם נמקה זאת" (עמ' 56, שורות 7 – 16).
המשך השלבים בשנה השנייה
89. בתום ביצוע השלבים בשנה השנייה כאמור לעיל, יתבצעו השלבים הבאים:
שלב א' – העברת כל הדיווחים למנהל המחוז לצורך דיון במועצת המפקחים במחוז וליו"ר הסניף.
לא הובא בפנינו תיעוד על העברת כל הדיווחים בעניינה של התובעת למנהל המחוז או ליו"ר הסניף. עם זאת מכתבו של מזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המורים, מר גד דיעי, אל ד"ר שושני, מיום 12.6.2011, ובו דרישה לביטול הודעת הפיטורים ששלח לתובעת, בין היתר, מאחר ולא נערכו ביקורי פיקוח בשנה השנייה יכול ללמד, כי ההסתדרות כן קיבלה דיווח. עם זאת נכון וראוי היה שמשרד החינוך יקפיד למלא אחר הוראות שלב זה ולא מן הנמנע שאי ההקפדה כאן הובילה גם לתקלה נוספת הנוגעת באי זימון ועדה פריטטית עליה נעמוד בהמשך הדברים.
שלב ב' – החליטה מועצת המפקחים על המשך התהליך זימון המורה כאמור לשימוע בפני מנהל המחוז ויו"ר הסניף.
90. מועצת מפקחים מתכנסת ביום 28.3.2011, בהרכב הכולל את הגב' מנדל ושתי מפקחות נוספות (שאינן מי שהיו מעורבות בשלבים הקודמים). עיון בפרוטוקול הדיון ילמד, כי הגב' מנדל מביאה בפניי המועצה את השתלשלות העניינים עד לאותו מועד ומוסיפה, כי בדעת גורמי הפיקוח "לזמן אותה לוועדה רפואית יזומה" וכן כי "בסיכום עם המנהלת הודענו שאנו זמינות בכל שעה ומתי שהנ"ל תופיע בבי"ס אנו נגיע בכדי לקיים את הביקורים להמשך ההליך".
התובעת מלינה על כך שהוצגה בוועדה זו "כמתחלה" וכי לא זומנה לוועדה רפואית. על עניין אחרון זה עמדנו בפרוטרוט לעיל ולא נחזור על הדברים. עם זאת נזכיר, כי מועד התכנסות מועצת המפקחים מוקדם למועד בו העבירה הגב' בן אדיבה לד"ר גרין את אישורי המחלה שהציגה התובעת (31.3.2011). כך ובהתאם לקביעותנו לעיל, התובעת לא שיתפה פעולה ולא סיפקה את החומר הרפואי שביקש ד"ר גרין על מנת שיוכל לגבש את המלצתו בדבר הצורך בכינוס ועדה רפואית.
עם זאת נוסיף, כי דעתנו היא שראוי היה שכל הנוגע להיעדרות של התובעת בתקופה בה הוצגו אישורי מחלה יוצג ביתר זהירות. בוודאי שאין זה מדויק, כפי שנכתב בפרוטוקול, כי באישורי המחלה שהתובעת הציגה כתוב שהיא נכנסה ללחץ מעצם ההגעה של המפקחת לצפות בשיעוריה שכן לא זה מה שכתוב בהם, כפי שהראנו בפרוטרוט לעיל.
אף על פי כן דעתנו היא, כי שלב זה קוים כנדרש, היה ענייני וכי החלטת מועצת המפקחות נטועה, בעיקרה, בטעמים הפדגוגיים שהצדיקו את פטורי התובעת.
שימוע
91. למחרת הדיון במועצת המפקחים, דהיינו ביום 29.3.2011, מוזמנת התובעת לשימוע אשר נועד להתקיים ביום 7.4.2011. מכתב הזימון עצמו לא הוצג בפנינו עם זאת ברור הוא שהתובעת מודעת לכוונה לקיים שימוע שכן באותו היום היא פונה בכתב למנהל המחוז (באמצעות הפקסימיליה) ומודיעה שלא יתאפשר לה להגיע לשימוע מאחר שאינה חשה בטוב. מנהל המחוז מזמן את התובעת לשימוע במועד אחר, 3.5.2011. במקביל למשלוח מכתב בעניין זה מקבלת התובעת הודעה טלפונית בעניין המועד החדש לקיום ישיבת השימוע וכפי שהראנו בפרק העובדתי, מתרשומת השיחה עולה, בין היתר, כי התובעת טענה שהיא נמצאת בדיון עם הסתדרות המורים, אין לה מה להגיד שכן אין לה סיכוי וכי היא אינה יכולה לעמוד מול גב' מנדל (נספח כ"ז לתצהיר מנדל). התובעת לא מתייצבת אפוא לישיבה ביום 3.5.2011 ועל כן היא נערכת בהעדרה ומשתתפים בה מנהל המחוז וגב' מנדל (נספח 7 לתצהיר התובעת). גב' מנדל מביאה בפני מנהל המחוז את עמדתה ומבקשת ש"ננהג כלפי המבקשת בהגינות אבל אי אפשר שתמשיך ללמד". מנהל המחוז מאזין לדברי גב' מנדל, מבקש הבהרה ולבסוף מאשר את המשך הליך הפיטורים. בדיעבד יתברר כי התובעת מחזיקה באישור מחלה לימים 2.5.2011 עד 5.5.2011 (נספח 20(1) לתצהיר התובעת) אלא שהוא לא מובא לידיעת משרד החינוך 'בזמן אמת'.
92. על חשיבותה של הזכות הגלומה בהליך השימוע – לא רק בהיבט של תרומתה לקבלת החלטה מושכלת על ידי המעסיק בעניינו של העובד, אלא גם בהיבט של שמירה על כבוד העובד כאדם – נשפכו נהרות של דיו וגם בפסיקת בית הדין הארצי ועל כן לא נכביר בה מילים (ראו למשל: עניין סולטני סעיפים 97-98 לפסק הדין והאסמכתאות שם; ע"ע (ארצי) 28571-02-14 יצחק לוציאן זנסקי – מדינת ישראל, משרד החינוך (16.8.2016)). עם זאת נקבע גם, כי בנסיבות מסוימות יכול ויראו בעובד כמי שוויתר על זכות הטיעון שלו. אך זאת בכפוף לכך שלא התייצב לשימוע, לאחר שהוזמן כדין ולאחר שניתנה לו התראה מספקת מראש, והזדמנות ראויה להתכונן כנדרש להליך השימוע (דב"ע (ארצי) מו/ 165 – 2 סוחורוביץ – מדינת ישראל, פד"ע י"ח 337 (1987).
93. דעתנו היא כי המקרה של התובעת נמנה עם מקרים אלה. בחקירתה הנגדית התובעת מאשרת למעשה, כי ידעה על מועד השימוע השני ולא התייצבה אליו מבלי להודיע למשרד החינוך על כך ועל אף שאישור רפואי מצוי אצלה כבר יום קודם. כך לא ביקשה כי תכונס ישיבה במועד אחר. התובעת אף אינה מצליחה לספק הסבר מניח את הדעת לכך שבתרשומת שיחת הטלפון עמה, בה הודע לה על מועד ישיבת השימוע השנייה והובהרה לה זכותה הבסיסית להשמיע את עמדתה, אין כל אזכור לבעיה רפואית כלשהי אלא רק לחשש מפני גב' מנדל וטענה, כי השימוע מיותר מבחינתה (עמ' 48, שורות 5 – 26). דומה שפעם נוספת התובעת נמנעת ומכינה לעצמה 'טענות הגנה'.
שלב ג' – כינוס ועדה הפריטטית בהרכב בכיר שייקבע בהסכמת הצדדים. באין הסכמה בוועדה הפריטטית יועבר העניין להעברת הגורם המוסמך לפי הדין.
94. אין מחלוקת כי מלכתחילה ועדה פריטטית לא כונסה. הגב' מנדל הסבירה בחקירתה הנגדית, כי שלב זה כמו גם שלב השימוע הוא באחריות מחלקת כוח אדם ולא גורמי הפיקוח וסיכמה "כי אני מסכימה שהיה צריך להגדיל ראש ולבדוק הכל. אין לי הסבר" (עמ' 65, שורות 2 – 3).
95. כפי שנקבע בעניין זנסקי, הוועדה הפריטטית היא גוף שיצרו הצדדים הקיבוציים ליחסי העבודה, על מנת לאפשר לארגון העובדים להביע את עמדתו ביחס לכוונת המעסיק לעשות שימוש בסמכות הפיטורים או בניסיון לנסות להגיע לפתרון מוסכם אחר תחת הפעלת סמכות זו. אך ברור הוא שהפעלת מנגנון טיפול משותף בסוגיות פרטניות של עובדי הוראה המועמדים לפיטורים הוא בעל חשיבות מכרעת.
כפי ששבנו והדגשנו בראשית הדיון בנוהל, פיטורים פדגוגיים הם בעלי השלכות עמוקות על האופק התעסוקתי של מי שננקטו כנגדו. אשר על כן בביצוע ההליך יש לנקוט במשנה זהירות ולהקפיד על כל הוראות הנוהל. על משרד החינוך מוטלת החובה לפעול, בין היתר, בהגינות ובתום לב מוגבר. הוועדה הפריטטית היא אפוא משוכה נוספת שנועדה לדאוג לכך ואי כינוסה איננו פגם 'פרוצדוראלי' כי אם מהותי.
96. עם זאת פגם זה תוקן, למצער באופן חלקי, בדרך של
כינוס ועדה פריטטית מאוחרת ביום 6.5.2013. אמנם נכון הוא וכפי שנקבע בעניין וופא אסחאק
כי "...קל יותר לשכנע רשות מנהלית בטרם החליטה את החלטתה מאשר לשנות את דעתה
לאחר מכן...." (ע"ע (ארצי) 1349/01 וופא אסחאק – מדינת ישראל – משרד
החינוך והתרבות (16.2.2004).
אף על פי כן, עיון בפרוטוקול הוועדה (נספח ל"א לתצהיר מנדל) מלמד, כי הצדדים ניסו
לבחון חלופות לפטורים הפדגוגיים ונציגת ההסתדרות אף העירה כי "אני מרגישה שהוועדה
מוכנה לסייע מכל הלב...".
הסעד
97. כפי שהראנו בפרוטרוט הליך פיטוריה של התובעת לא חף מפגמים כאלה ואחרים שנפלו בו. החל מקיומה של 'שיחת הפתיחה' (בשלב א') עם המפקחות מבלי להעלות את עיקריה על הכתב בצורה מסודרת ולשלוח את סיכומה ליו"ר סניף ההסתדרות; העובדה ששלב ה' בשנה הראשונה, העוסק בביקורי מפקחי משנה, לא קוים במלואו; העדרה של הודעה 'רשמית' לתובעת ולמזכיר סניף ההסתדרות כי הליך סיום העבודה של התובעת נמשך ונכנס לשנתו השנייה ועד להעדר תיעוד על העברת כל החומר שנאסף עובר לכינוס מועצת המפקחים להסתדרות והעדר כינוס ועדה פריטטית 'בזמן אמת'. אם נשוב ונשקיף על הדברים "לא בבחינה מיקרוסקופית של 'עין הסערה', אלא בבחינה טלסקופית של היריעה כולה" (ע"ע (ארצי) 1123/00 בית ספר תיכון עירוני – כל ישראל חברים בתל אביב יפו – יצחק צויזנר (27.6.2001), בסעיף 44 לפסק הדין), נאמר כי מרבית הפגמים אינם מהותיים ואינם יורדים לשורשם של הדברים. עם זאת יש ליתן נפקות לאי השיתוף הרשמי של נציגות העובדים כמתחייב בנוהל. עם זאת נוסיף מיד, כי מפרוטוקול הוועדה הפריטטית המאוחרת עולה, כי על פי דברי נציגת ההסתדרות "מאז ההחלטה להתחיל בהליך, ליוויתי אותה (את התובעת – ר.ב.ה) לכל אורך הדרך בליווי אישי". לאמור, יתכן שההסתדרות הייתה מודעת להתפתחות ההליך. עם זאת באופן רשמי הוראות הנוהל לא קוימו כלשונן.
98. אמנם לא מן הנמנע כי פגמים כאלה, ובפרט אי כינוס ועדה פריטטית, יכול שיובילו בנסיבות המתאימות לביטול ההחלטה בדבר פיטורים. אך כפי שנקבע בעניין סולטני ובמקרים רבים אחרים יש נסיבות בהן "איזון השיקולים המתחייבים בין הפגם שנפל בפעולת הרשות לבין תוצאותיו המשפטיות, ובין חומרת הפגמים שנפלו במעשי הרשות המינהלית, לבין הסעד שיש להעניקו" (סעיף 109) יצדיקו את הותרת ההחלטה על כנה והושטת סעד אחר לנפגע – לרוב סעד של פיצוי כספי (ראו גם עניין זנסקו בסעיף 66).
דעתנו היא כי זה מצב הדברים בענייננו. הפגם המהותי שנפל בהליך פיטורי התובעת והוא זה של אי כינוס הוועדה הפריטטית תוקן וגם אם לא באופן מלא. אל מול מצב דברים זה ניצבות קביעותנו ולפיהן שוכנענו מהמסכת הראייתית הרחבה שנפרשה בפנינו, כי פיטוריה של התובעת מסיבות פדגוגיות ולא אחרות, התחייבו. דהיינו לא נפל פגם בחוות הדעת המקצועיות שעל פני שנים ארוכות מוכיחות, כי התובעת אינה מתאימה עוד להוראה ובפרט של השפה האנגלית. כך התובעת אינה מסוגלת לעשות לתיקון הליקויים המקצועיים והאחרים שנפלו בהתנהלותה והיא אף כלל לא מוכנה להכיר בהם והדברים התבטאו היטב בבית הדין. בהקשר זה מתברר, כי גם שינוי במרקם בית הספר בו היא מלמדת או קבוצות התלמידים שהיא מלמדת אינו משנה את פני הדברים. בנסיבות אלה אף ברור, כי אל מול הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים יש לשקול את הנזק שעלול להיגרם לתלמידים מביטול החלטת הפיטורים והוא הוראה לא אפקטיבית. לא נעשה מלאכתנו שלמה אם לא נזכיר את הקשיים הבלתי מבוטלים שהערימה התובעת עצמה על הליך פיטוריה ואת דעתנו, כי לו התייצבה בעצמה להליך השימוע יכול שחלק מהנזק של אי קיום הוועדה הפריטטית מלכתחילה, היה קטן. לבסוף אין מנוס מלהוסיף, כי יש גם לשקול את חלוף הזמן. דהיינו מלכתחילה הגישה התובעת את תביעתה באיחור ועתה ממילא היא מצויה חודשים ספורים לפני גיל פרישת חובה (67).
בשים לב לכל אלה ולו מן הטעם כי בהתאם להלכה הפסוקה והמושרשת בפיטורים פדגוגיים על משמעותם הקשה יש לנקוט במשנה זהירות ולהקפיד על כל הוראות הנוהל, החלטנו כי נכון יהיה לפסוק לחובת התובעת פיצוי בשיעור כולל של 50,000 ש"ח.
99. לנוכח תוצאת הדברים דין מרבית הסעדים להם עתרה התובעת דחייה ובהם הסעדים שנמנו בסעיף 109 לכתב התביעה תחת הכותרת "סיכום וריכוז הסעדים הנתבעים" ובסעיפים קטנים א עד ט' (כולל) וסעיף י"א. נבהיר, כי אלה כל הסעדים הנוגעים לביטול החלטת הפיטורים, המרת עילת הפיטורים, פיצוי התובעת והעמדתה באותו מקום בו לשיטתה הייתה צריכה לעמוד לו בוטלו הפיטורים וגם בכל הנוגע לגובה הפנסיה, פיצויים סטטוטוריים, פיצויים מחמת הפליה אסורה ופיצויים אחרים.
100. אשר לסעד שנתבע בסעיף י': צו הצהרתי ולפיו התובעת זכאית לקבלת דמי פיצול בגין לימוד לפחות 4 כיתות בשפה זרה בשנת הלימודים 2009-2010 נאמר, כי לא כומת וכבר מטעם זה דינו דחייה. על כך נוסיף, כי גם לגופו של עניין דעתנו היא כי הוכח שגמול הפיצול שולם (עמ' 49, שורות 13 – 22), ומכל מקום הנטל בעניין זה רובץ על כתפי התובעת שלא הרימה אותו ומנגד עלה בידי משרד החינוך במסגרת חקירתה הנגדית של התובעת לסתור אותו (עמ' 49, שורות 13-22). אשר על כן הרינו דוחים חלקה זה של התביעה.
101. סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את משרד החינוך לשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין, סכום כולל של 50,000 ש"ח כפיצוי על הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה.
אשר להוצאות המשפט – בשים לב להפרש הניכר בין גובה התביעה (2,669,226 ש"ח) לבין הסכום שנפסק בסופו של יום והאופן המכביד בו נוהלה התביעה החלטנו לפסוק הוצאות משפט ושכר טרחה לתובעת ברף הנמוך ולהעמידם על סכום כלל של 5,000 ש"ח.
102. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ח, (17 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.
|
|
|
|
|||
נציגת ציבור עובדים גב' צפורה רון |
|
רחל בר"ג-הירשברג, שופטת |
|
נציג ציבור מעסיקים מר רמי לוי |
[1] 30.1.1951.
[2] עליזה מנדל, מפקחת, עדה מטעם משרד החינוך.
[3] נציין כי מבחינה כרונולוגית קודם ביקור המפקחת למכתב התלונה של מנהלת בית הספר גב' חביב לגורמי הפיקוח
[4] גב' חדד לא קיבלה את התובעת להוראה בבית הספר קדמה אך ניהלה אותו במרבית התקופה שעבדה בו.
[5] כיתות מב"ר (מסלול בגרות רגיל) הן כיתות קטנות המיועדות לתלמידים בעלי יכולת קוגניטיבית תקינה שדרושות להם דרכי עבודה מותאמות. לעתים מדובר בתלמידים בעלי רקע חברתי מוחלש ורקע סוציו אקונומי נמוך.
[6] עותק מהזימון לשימוע לא הונח על שולחן בית הדין.