בית משפט השלום באשקלון |
|
|
|
תא"מ 2463-10-16 א. נ' צ'. (קטין) ואח'
|
בפני |
כבוד השופט עידו כפכפי |
|
תובעת |
ל. א. ע"י ב"כ עו"ד דורון דיין |
|
נגד
|
||
נתבעים |
1. ר. צ'.(קטין) 2. מ. צ'. ע"י ב"כ עו"ד ענת רביב, עו"ד תמיר יחיא |
|
|
||
|
|
|
פסק דין |
||
(פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים )
מה מידת אחריותו של אב לנזק שגרם בנו לטרקטורון עליו נהג ללא רישיון?
רקע וטענות הצדדים
1. התובעת רכשה טרקטורון חדש ביוני 2016. ביום 5.8.16 נמסר הטרקטורון לבנה א', אשר יחד עם חבר מבוגר יותר אשר לו רישיון נהיגה, נסעו עם הטרקטורון ופגשו חברים נוספים. לטענת התובעת, הנתבע 1 אשר היה אז חברו של בנה, נטל את הטרקטורון ללא רשות ועקב נהיגה פרועה פגע בעץ וגרם לטרקטורון נזק ניכר עד למצב בו הוכרז כאובדן מוחלט.
בכתב התביעה נטען כי יש לראות בנתבע 2, אביו של הנתבע 1, כמי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר אחריות בכך שלא נטל על עצמו לשלם את הנזקים שגרם בנו. הנתבעים התגוננו בטענה להעדר יריבות כנגד הנתבע 2 מאחר ואין די בעובדה כי הינו אביו של הנתבע 1 כדי לחייבו באחריות בנזיקין בגין מעשיו. נטען כי א' וחברים נוספים יצאו לטיול משותף באזור יער יד מרדכי שם התיר בנה של התובעת לחברים לנהוג בטרקטורון, כפי שנהגו לעשות במקרים קודמים. נטען כי ר.צ'. נהג בטרקטורון רק לאחר קבלת הרשות ולא הוכחשה הטענה כי פגע בעץ.
נטען כי אין לנתבע 2 אחריות בנזיקין וממילא יש להטיל את מלוא האחריות לפתחה של התובעת כמי שרכשה עבור בנה הקטין, שאינו מחזיק ברישיון נהיגה, טרקטורון, למרות שידעה שאסור לו לנהוג עליו. בנוסף, הוכחש הנזק והועלתה טענה כי גם א. גרם נזק לטרקטורון באותו היום.
2. בהתאם להסכמת הצדדים מונה השמאי עידן ויקטור כמומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי בגין התאונה נגרם נזק מוחלט לטרקטורון.
בישיבה המקדמית ניתנה לתובעת הזכות להשלים טענות משפטיות ביחס לאחריות הנתבע 2, וטענה היא באופן כללי כי לא פיקח הוא על בנו ולא מנע ממנו לנהוג ברכב ללא רישיון ובכך לא נהג כפי שהורה סביר היה נוהג. הנתבעים הדגישו בכתב הגנה מתוקן את ההעדר האחריות של הנתבע 2 בנסיבות העניין.
דיון והכרעה
אופן התרחשות התאונה והאירועים שקדמו לה.
3. בכתב התביעה ובמכתב הדרישה מיום 28.8.16, סמוך לאחר התאונה, נטען כי א., יחד עם בחור בשם מ. אשר נהג בטרקטורון, נסעו כאשר ברכב נוסף נלווה אליהם ר.צ'. וחבר נוסף. לטענתם בעת שעצרו לרגע כדי להתפנות, ר.צ'. נטל את הטרקטורון ללא רשות והחל בנסיעה פרועה למרות שא. ביקש ממנו לא לעשות כן.
לאחר מתן האפשרות להוסיף טענות משפטיות הוגש תצהיר משלים מטעמו של א., בו חזר על אותה גרסה. בחקירתו הנגדית לא חזר על גרסה זו, אלא למעשה אישר את גרסת הנתבעים כי כל חבורת הנערים נסעו יחד לבילוי משותף עם הטרקטורון ביער יד מרדכי, והתאונה קרתה ביער ולא בדרך כפי שמשתמע מגרסתו.
לפי עדותו הגיע לביתו מ., אשר משם נהג בטרקטורון ויחד איתו רכבו לשכונת XXX (בניגוד לדין מאחר ואסור לטרקטורון לנסוע על כביש, תקנה 39ג(א) לתקנות התעבורה), שם פגשו בר.צ'., בעוד שני חברים נוספים בשם ל. וד. והיה בחור צעיר נוסף, מעל גיל 18, ו., אשר נהג ברכב נפרד ואיתו נסעו החברים (עמ' 12, ש' 28). עולה כי כל החבורה נסעה לאזור יער יד מרדכי וא. אישר כי שם נהג הוא בעצמו בטרקטורון, ולטענתו רק מ. וו. נהגו כי יש להם רישיון, אולם לא הקטינים האחרים.
מחקירתו הנגדית עלה כי המקרה לא היה המקרה הראשון בו יצא עם חברים לטיול דומה והיו נסיעות קודמות לניצנים, חוף חופית ולפארק הלאומי, ואישר כי לפחות באחת הפעמים נהג בטרקטורון, אולם טען כי לא סיפר לאמו. בחקירתו הנגדית עומת עם תמונות שהעלה ככל הנראה לרשתות החברתיות כאשר באחת מהן רואים אותו יושב על הטרקטורון בחוף הים ובתמונה אחרת רואים נער חבוש קסדה נוהג על טרקטורון דומה. כמו כן הוצג לו סרטון בו רואים מספר נערים (כחמישה) נוסעים על טרקטורון, זהה לטרקטורון מושא התביעה, כאשר הנהג לבוש בבגדים זהים לאלה שנראים בתמונה (נ/1) אולם הכחיש הוא כי מדובר בו, (מיותר לציין כי מותר לכל היותר רק לשני אנשים לסוע על הטרקטורון וזאת במידה ורישיון הרכב מאפשר זאת, (ראה תקנה 39ג(ג) לתקנות התעבורה). מעיון ברישיון הטרקטורון עולה כי אין בו אישור להרכיב אדם נוסף, אולם הצדדים לא התייחסו לעניין זה בראיותיהם).
עוד עלה מעדותו של א. כי במועד אחר, לפני התאונה, נתפס על ידי המשטרה כאשר הוא נוהג על הטרקטורון ורק הוזהר לא לעשות כן בעתיד.
4. אל מול גרסת התובעת, אשר נשמעה מפי בנה מאחר ולא נכחה בעת התאונה, נסמכים הנתבעים על עדותו ותצהירו של ר.צ'. וכן על תצהירי חבריו ל. וד. שנכחו באירועים. לפי גרסת השלושה, כאשר הגיעו ליער, כל אחד בתורו ביקש לעשות סיבוב למעט אחד מהקטינים שלא רצה לנהוג וא. הרכיב אותו. שלושתם הצהירו כי בשלב מסוים ר.צ'. ביקש מא. לעשות סיבוב, ולאחר שקיבל את רשותו נהג עד אשר פגע באחד מעצי היער. עוד טענו שלושתם כי א. אמר להם מספר פעמים בהזדמנויות קודמות כי אמו, התובעת, קנתה לו את הטרקטורון כמתנת יום הולדת. עוד נטען כי לפני התאונה יצאו מספר פעמים החבורה לטיולים דומים במהלכם א. נהג וגם הרכיב אחרים.
מחקירת עדי הנתבעים, הנערים, עלה כי מסרו גרסה עקבית. ד. ציין כי הוא נסע ברכב עם ר.צ'. וו. והגיעו ליד מרדכי שם כל אחד בתורו עשה סיבוב וגם הוא עצמו, וכאשר רצו ללכת הביתה א. לא רצה לתת לאחרים לנהוג ואז רון ביקש ממנו ולבסוף אמר לו "טוב, סיבוב קטן" ואז קרתה התאונה.
כשנשאל על אופן קרות התאונה תיאר כי ר.צ'. התקשר ובכה וצפר עם הטרקטורון כדי שהחברים יוכלו למצוא אותו. יוער כי עד זה עומת בחקירתו עם סרטון, שככל הנראה הועלה לרשתות החברתיות והגיע לידי א. בו נראה לטענת התובע כי נוהג הוא ברכב באירוע אחר. לא התרתי לשאול עד זה על אירועים אחרים, מאחר וגם אם הייתה מתקבלת ראיה זו, רק מחזקת היא את גרסת הנתבעים.
אמנם עד זה שכח כי בין נוסעי הרכב היה גם ל., אולם בחינת מכלול עדותו אל מול גרסת יתר עדי הנתבעים עולה כי אין סתירות מהותיות בין העדים. העד אף נשאל על אופן התנהגות החברים לאחר התאונה והשיחות בין ר.צ'. להוריו וגם בעניינים אלו מסר גרסה ברורה. יוער כי הניסיון למצוא סתירות בעניינים שוליים לא צלח וממילא אם ישנן סתירות קטנות הינן לא מהותיות.
5. אחריו העיד ל. אשר מסר תיאורים דומים ביחס למעשה החבורה עת הגיעו ליער, כאשר ציין כי כל אחד נסע על טרקטורון למעט הוא עצמו אשר א. הרכיב אותו. העד מסר גרסה דומה לעד הקודם לאופן התרחשות התאונה, למתן הרשות לר.צ'. לנהוג וכן לאופן בו חזר הטרקטורון לאחר התאונה. גרסה זהה נשמעה גם מפיו של ר.צ'. אשר אישר כי הוא נהג בו בעת התאונה, לטענתו החליק בסיבוב ונתקע בעץ.
כל העדים מסרו כי לאחר התאונה החזיר ו. את ר.צ'. ול. ל-XXX ולאחר מכן חזר עם רכב אחר לצורך העמסת הטרקטורון והשבתו.
6. התאונה התרחשה ביום 5.8.16, א. היה באותו יום בן 15 וחודשיים, עולה לכיתה י' . ר.צ'. מאותו בית ספר היה קצת פחות מגיל 15 במועד התאונה גם ל. שלומד באותה כיתה עם ר.צ'. היה בן כ- 15 וחצי וד. שנה מתחתיהם באותו בית ספר היה כבן 14 וחצי. מעבר לקטינים אלו היו במקום שני אנשים נוספים, אשר לא זומנו כעדים, אשר לפי העדויות הינם ככל הנראה בגירים המחזיקים רישיון נהיגה.
לאחר שמיעת כל עדויות הקטינים, ולמרות החקירה הנגדית אשר הטיחה בקטינים טענות כי קיבלו כסף כדי להעיד ונשאלו על הקשר בין ההורים שלהם להוריו של ר.צ'., לא מצאתי מקום להטיל דופי בעדות הקטינים מטעם הנתבעים. דווקא התובעת בחרה להעיד רק את בנה ומבלי לזמן את חברו הבגיר, מ., אשר הסיע אותו על הטרקטורון מהבית והיה נוכח בכל האירועים. מחדל זה משמעותי בנסיבות העניין מאחר ומסירת הטרקטורון לבנה הייתה תוך ההנחה כי אותו מ. הוא הנהג, ומשתמע מגרסה זו כי הוא מעין האחראי מטעמה לכך כי יעשה שימוש חוקי בטרקטורון.
עצם העובדה כי גרסתו של א. כפי שעולה בכתב התביעה נמצאה חסרת יסוד, ואף הכחיש את מעורבותו בנהיגה באירועים קודמים, מלמדת כי לא ניתן לתת אמון בגרסתו. מהראיות הנסיבתיות שהוצגו, התמונות המתעדות את א. רוכב על הטרקטורון, לרבות הסרטון בו נראה מרכיב אחרים, וכן הודאתו כי לפחות בשתי הזדמנויות קודמות נהג ללא רישיון בטרקטורון, עולה כי אין לתת אמון בגרסה כי ר.צ'. נטל את הטרקטורון ללא רשות. לא מצאתי מקום לקבל את הכחשתו של א. כי הדמות הנראית בתמונות והסרטים כנוהגת בטרקטורון היא אדם אחר ולא הוא. נסיבות העניין, פרטי הלבוש, זהות הטרקטורון ומיקום הצילומים, מובילים למסקנה כי יש לקבל את טענת הנתבעים כי התמונות מתעדות את א. נוהג בהזדמנויות קודמות בטרקטורון.
עדויות הנתבעים היו עקביות, דייקו באותם פרטים ולאור גילם הצעיר אין בידי לקבל את הטענה כי הודרכו מה לומר, אלא עולה כי עמדו יפה בחקירה הנגדית ומסרו את הגרסה המדויקת לאירועים. אמנם ר.צ'. המעיט במסירת פרטים, אולם התרשמתי כי מדובר בנער שיש לו קושי להתבטא באריכות, אולם מסר פרטים מדויקים ולא נרתע מהטענות כלפיו בחקירה הנגדית.
גם נסיבות המקרה בכללותן מחזקות את גרסת הנתבעים. כאשר חבורה של 6 נערים (4 קטינים), נוסעת יחדיו עם טרקטורון אחד ליער ובו שבילי חול המאפשרים נהיגה, קשה לקבל את הטענה כי מטרת הנסיעה היא רק לראות את הבגירים, שלהם רישיון נהיגה, נוהגים בטרקטורון. א. אישר כי באותו מעמד נהג הוא בעצמו בטרקטורון ובנסיבות העניין לא ניתן לקבל את גרסתו כי לא הרשה לחברים שאין להם רישיון לנהוג בטרקטורון. למרות קשרי החברות בין עדי הנתבעים ואף קשר חברות מסוים בין הורי אחד מהם להוריו של ר.צ'., לא מצאתי כי עובדה זו פוגעת במהימנות עדותם ולא התרשמתי כי הטו עדותם למען חברם.
כמפורט לעיל, למרות שא. נתפס קודם לאירוע על ידי המשטרה והוזהר לבל ינהג ללא רישיון, אזהרה זו לא הותירה בו רושם עמוק ונהג לאחר אותו מקרה ביום התאונה.
מכל האמור לעיל עולה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים לאופן התרחשות האירועים ביום התאונה. עולה כי החבורה הגיעה ליער יד מרדכי ושם נהגו רובם, בהסכמת א. בטרקטורון עד לתאונה בה נתקע ר.צ'. בעץ .
נסיבות רכישת הטרקטורון ומסירתו לשליטתו של אנדריי ביום התאונה
7. בכתב תביעתה לא טענה התובעת דבר ביחס לנסיבות רכישת הטרקטורון אלא רק הציגה רישיון רכב מיום 20.6.16 על שמה וכן את אישור ההזמנה מיום 19.6.16 במחיר של 53,000 ש"ח. כאמור לעיל, עדי הנתבעים העידו כי א. אמר להם כי הטרקטורון נרכש עבורו כמתנת יום הולדת ואכן ישנו צירוף נסיבות מעניין לפיו מועד לידתו של א. זהה למועד ביצוע ההזמנה. אמנם ב"כ התובעת טען כי מדובר בצירוף מקרים אולם הסברי התובעת בעדותה כי הטרקטורון נרכש עבור הבן הבכור אשר גר בחו"ל אינם משכנעים. מעדותה עולה כי הבן הבכור בא באותם זמנים ויצא מן הארץ, נשאר מספר חודשים וחוזר ונטען בפעם הראשונה כי היא לקחה הלוואה מאחר ובנה הבכור לא יכל לקחת הלוואה בעצמו. גרסה זו, אשר לא הועלתה בכתב תשובה למרות שהטענה כי הטרקטורון נרכש עבור א. נטענה עוד בכתב ההגנה, מהווה עדות כבושה שמשקלה קטן. נסיבות העניין בהם הבן הבכור לא גר בארץ מקשות לקבל את הטענה כי הטרקטורון נרכש עבורו.
אשר לנסיבות מסירת הטרקטורון ביום התאונה מסרה התובעת מספר גרסאות ועולה מעדותה כי לא ידעה לאן נוסע בנה ועם מי, למרות טענתה כי לא לקח את הטרקטורון ללא רשות. גם מעדות א. עולה כי אמו לא ידעה לאן מתכוון לנסוע מאחר והוא בעצמו לא ידע הוא נוסע. התובעת לא פירטה מה עשתה באותו יום כדי לוודא כי אכן רק אדם עם רישיון מרכיב את בנה (ככל שמותר בכלל להסיע אדם נוסף על הטרקטורון). כמו כן מסרה גרסה לא ברורה לפיה לא נסעו עם הטרקטורון מהבית, אלא העמיסו אותו על רכב (ייתכן וגרסה זו נולדה מאחר ונודע לה כי אסור לנסוע בכביש עם הטרקטורון). בכך עירבה בין העובדות של אופן החזרת הטרקטורון, לבין האופן בו יצא בנה לטיול עם חברים. עוד עולה כי לא דאגה לרכוש ביטוח לטרקטורון, בטענה כי לא הסבירו לה זאת במקום בו רכשה אותו. (ממילא ביטוח לא היה מסייע במקרה בו נהג ברכב קטין ללא רישיון, אולם הדבר מעיד כי הטרקטורון לא יועד לבן הבכור שסביר כי היה יודע, או היה עליו לדעת, כי עליו לרכוש ביטוח לצורך נהיגה בו).
מנסיבות מסירת הטרקטורון לבנה, לרבות העובדה שאישרה כי הוזהר לפני התאונה לבל ינהג ללא רישיון ואף הייתה איתו במשטרה, ניתן ללמוד על מידת הפיקוח הנמוכה של התובעת בכל הנוגע לאופן השימוש בטרקטורון. גם אם אקבל את גרסתה כי אמרה לבנה כי לא ינהג ללא רישיון והרשתה כי חבר עם רישיון ירכיב אותו, לא נערך כל ניסיון לברר באותו יום לאן פניו מועדות והאם נוסע עם אנשים נוספים. עולה כי למעשה אפשרה לבנה לקחת את הטרקטורון למקום שאינו תחת פיקוחה ושליטתה וזאת רק על בסיס העובדה כי אמר כי נוהג בו חבר אחר אשר לו רישיון.
בחינת החבות
8. על רקע התשתית העובדתית שקבעתי לעיל יש לבחון את מידת אחריות הצדדים לקרות התאונה. בכל הנוגע לר.צ'. התשובה פשוטה, מאחר ואין חולק כי נהג לא ברמת הזהירות המספקת, נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, איבד שליטה ופגע בעץ. לעובדות אלו יש להוסיף את המחדל העיקרי לפיו נהג ללא רישיון נהיגה ובכך עבר עבירות נוספות. עצם נהיגה ללא רישיון, מלמדת כי נוהג בו אדם שלא הוכשר לנהוג בכלי הרכב בו הוא נוהג. התנהגות מעין זו מהווה על פניה סטייה מרמת הזהירות הנדרשת ולכן התרשל ר.צ'..
לפי סעיף 9 לפקודת הנזיקין אין מניעה להטיל אחריות על קטין אשר מלאו לו 12 שנים בגין עוולה שביצע. מאחר ור.צ'. היה מעל לגיל החבות בנזיקין, אחראי הוא למעשיו ועליו לתת את הדין על רשלנותו. על כן עולה כי הנתבע 1 התרשל באופן נהיגת הטרקטורון ואחראי לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו.
מעניין לציין כי גיל הפטור מאחריות דומה לקבוע במשפט העברי (שם החלוקה היא לגיל 13 לנער וגיל 12 לנערה) והכלל הוא פטור מאחריות לקטין מתחת לגיל הקובע, וכך הובאו הדברים בחוות דעת מיום 6.4.08 של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, בנוגע לתיקון לחוק הנוער:
"המשנה במסכת בבא קמא קובעת:
חש"ו [חרש שוטה וקטן] פגיעתן רעה, החובל בהן – חייב, והם שחבלו באחרים – פטורין[1].
הרמב"ם מדגיש שהקטן נהנה מפטור זה אף לאחר שהתבגר:
חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין, אף על פי שנתפתח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבין לשלם, שבשעה שחבלו לא היו בני דעת[2]."
וביחס לענישת קטינים הובהר שם כי:
"בהתייחסו לאפשרות חיוב הקטין בממון, פסק המשנה ברורה כי –
קטן שגנב או שהזיק ראוי לב"ד [=לבית דין] להכותו שלא ירגיל בה (וכן חבלה וביוש וכל דברים שבין אדם לחבירו ב"ד מצווין להפרישו שלא יארע תקלה על ידו) אבל אין צריך לשלם אם אין הגנבה בעין. וכ"ז [וכל זה] מדינא אבל לפנים משורת הדין בין שחבל בו בגופו או שהזיק לו בממונו צריך לשלם לו[3].
אם כן לדעת המשנה הברורה, הלקאת הקטין היא דבר שראוי לבית דין לבצעו לעומת החיוב הממוני שהוא לפנים משורת הדין ותלוי ברצונו של המזיק הקטן."
אחריות ההורה – הנתבע 2
9. שאלת אחריותו של הורה למעשה בנו הקטין, שאינו פטור מאחריות מכוח פקודת הנזיקין, אינה ברורה מאליה כפי שנטען בכתב התביעה. למרות האפשרות שניתנה לתובעת להשלים טענות משפטיות הפנתה היא לפסיקה כללית אשר מציינת כי יש להוכיח כי ההורה לא נהג במידת הזהירות הרגילה של הורה סביר, אולם לא פרטה במה התרשל הנתבע 2. כל שנטען הוא כי לא פיקח כנדרש על בנו ולא מנע ממנו לנהוג ללא רישיון.
על מחדל זה מבקשת התובעת ללמוד מסרטון שהגישה, אשר ככל הנראה הועלה על ידי הנתבע 1 לרשתות החברתיות, ובו ניתן לראות כי ככל הנראה נוהג הוא ברכב. נטען כי הנהיגה האמורה הייתה אף לאחר התאונה והדבר מלמד כי הנתבע 2 מאפשר לבנו לעשות כל העולה על רוחו, לא מפקח על מקום הימצאו ואף עלו טענות כי מבלה הוא עם חברים ללא פיקוח בשעות מאוחרות.
למעשה התובעת לא הציגה כל תשתית עובדתית המעידה על מידת הידיעה של הנתבע 2 על מעשה בנו באותו יום או על כך כי יודע כי בנו נוהג לנהוג על רכבים בכלל או על הטרקטורון בפרט ללא רישיון.
10. בהעדר הוכחה למודעות של הנתבע 2 למעשיו של בנו באותו יום, לא ניתן להטיל עליו אחריות. אין מחלוקת כי הנתבע 2 היה בדרכו חזרה מאילת לXXX במועד התאונה ונודע לו כי התרחשה תאונה רק לאחר שבנו התקשר לאמו לאחר התאונה. הניסיון לגזור חובת זהירות עקב טענות לחינוך לקוי של הקטין הינו הרחבת חובת הזהירות החלה על הורים מעבר למדיניות המשפטית הרצויה. לו רצה המחוקק להטיל אחריות שילוחית לכל פעולת קטין בכלל, ובמיוחד לפעולת קטין שמלאו לו 12 שנה, היה קובע כך במפורש בפקודת הנזיקין, בדומה לאופן שמוטלת חבות על מעביד. מאחר שהפסיקה דורשת הפרת חובת זהירות קונקרטית כדי להטיל אחריות בנזיקין, אין מקום להטלת חובת זהירות כללית בכך שאב לא חינך את בנו כנדרש כדי להקים חבות בנזיקין.
שני הצדדים הפנו לפסק דינה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בת"א (מח' חי') 1225/90 כהן נ' ניר, 14.11.93 (להלן: עניין כהן). באותו עניין נפגע התובע, עת היה בן 17, מרובה אוויר של חברו. נפסק שם כי עצם מסירת רובה אוויר לילד קטין מבלי להדריכו ומבלי שהיה לקטין רישיון להחזיק בו מהווה רשלנות של ההורים.
בעניין כהן, בפסקה 6, הובהר האופן בו יש לבחון את שאלת אחריות ההורים:
"לא אחת נאמר בפסקי דין בהקשרים שונים, -ואין לי אלא לאמץ גישה זו- שככל שגדלה הסכנה כך גדלים האמצעים שיש לנקוט בהם כדי למונעה. כאשר מדובר בכלי יריה שחייו ומותו של אדם יכולים להחתך על ידי שימוש לא נכון בו, גדולה האחריות לאין ערוך מאשר בכל מקרה אחר. באחריות הורים בנזיקין למעשי ילדיהם, נמצאת בשני מישורים: במישור אחריות השילוחית ובמישור האחריות הישירה.
אין ההורים בתור שכאלה אחראים באחריות שילוחית לרשלנות ילדיהם אלא אם כן מערכת היחסים במקרה כזה או אחר מכניסה אותם למסגרת דומה לזו של מעביד ועובד. הורים חבים חובת זהירות ישירה של השגחה על מעשי ילדיהם שלא יזיקו, לפי מידת הזהירות הרגילה של הורה סביר ואחראים הם כלפי מי שניזוק על ידי ילדם עקב אי מילוי חובת הזהירות המוטלת עליהם כהורים....
בע"א 290/68אריאלה אריאלי נ' צינק פ"ד כב(2) עמ' 645נידון מקרה דומה לזה שבפנינו. שם נקבע על ידי כב' השופט לנדוי (כתוארו אז) כי הורים חבים חובת זהירות ישירה של השגחה על מעשי ילדיהם שלא יזיקו לפי מידת הזהירות הרגילה של הורה סביר. יישומם של העקרונות הנ"ל איננו אחיד והוא תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בתי המשפט לא תמיד הגיעו לאותה תוצאה ולאותה מסקנה לעיתים תוך הדגשת נסיבות שונות ולעיתים תוך גישות שונות בנסיבות דומות."
11. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 2 ידע או היה עליו לדעת כי בנו נוהג בכלי רכב ללא רישיון ובעדותו הקצרה הבהיר הנתבע 2 כי לא שיער כי חבר של בנו, כבני 15 באותה עת, יש בחזקתו טרקטורון שנמסר לשימושו ושימוש החברים. העובדה כי ר.צ'. וחבריו נהגו ללא רישיון, ייתכן וגם על כלי רכב אחרים ואף לאחר התאונה מושא התביעה, מעידה אולי על כשל חינוכי, אולם הרחבת גדרי חובת הזהירות למקרים מעין אלה תיצור חבות על הורים מעבר לזו לה התכוון המחוקק. למעשה ר.צ' נשאר בבית עת ההורים נסעו לאילת ונפגש בשעות היום עם חברים, לאור גילו בעת התאונה אין לקבוע כי אביו היה צריך לצפות כי ייגרם נזק מהתנהגות בנו.
ב"כ הנתבעים הפנה לפסיקה נוספת בה לא הוכרה אחריות של הורים להתנגבות ילדיהם, כך הובהר בת"א (שלום נצ') 7160-04-10 עזבון המנוח ראפת נ' בשתאוי, פסק דין חלקי מיום 9.10.11, העוסק אמנם באחריות לעבירה פלילית של בן בגיר, הדין החל, והאסמכתאות שם. פסק הדין מפנה גם למסקנה בת"א (שלום נצ') 2966/01 שם נדחתה תביעה נגד הורי קטין שתלש פאה למורה.
במקרים בהם הוכרה אחריות הורים יש להצביע על חובת פיקוח מוגברת, לדוגמא בתא"מ (ת"א) 4290-10-16 מזרחי נ' אלון, 15.10.17, הוטלה אחריות על הורים בכך שלא מנעו מפעוט להתפרץ לכביש. נדמה כי ככל שצעיר יותר הילד כך גדלה חובת הפיקוח ויש להצביע על נסיבות מיוחדות כדי להטיל אחריות על הורה בנוגע לפעולות קטין הנושא באחריות נזיקית למעשיו.
מאחר ולא הוכח כי היה על הנתבע 2 להטיל טרם התאונה פיקוח הדוק על בנו ולמנוע ממנו להיפגש עם חבריו ומאחר ומדיניות משפטית אינה מצדיקה הטלת חובת פיקוח מעין זו על הורים, לא מצאתי שהוכחה רשלנות מצדו של הנתבע 2 בפיקוח על בנו ולכן אין מקום להטיל עליו אחריות נזיקין כלפי התובעת.
12. אכן מבחינה חברתית / מוסרית בדרך כלל נוטלים הורים אחריות על מעשה ילדיהם ואם הילד צריך לשלם על עוולה שביצע מסייעים לו ומשלמים במקומו, אולם מדובר בהתנהגות הנובעת מדאגת הורים לילידיהם ובמישור של יחסי הורים ילדים וזאת למרות העדר חובה משפטית לשאת בכל מקרה בנזק כלפי הנפגע.
יוער כי לא מצאתי בעובדה שהייתה נכונות מצד הורי הקטין לבחון תחילה אפשרות לפצות את התובעת משום הודאת בעל דין. הנתבע 2 העיד כי לא הסכים לשלם אלא רק רצה לבדוק מה גובה הנזק, וגם אם היה מוכח כי אמו של ר.צ'. הציעה תשלום, עדיין לא מהווה הדבר הודאה מלאה באחריות אשר יש בכוחה לחייב את הנתבע 2 .
אשם תורם
13. על בסיס אותן טענות שנועדו להוכיח את אחריותו של הנתבע 2 טענו הנתבעים כלפי התובעת כי דווקא היא הגורם העיקרי שאחראי לקרות התאונה בכך שנתנה לבנה כלי מסוכן ללא פיקוח מספיק. אכן נדמה כי התובעת אשר ביקשה להיפרע מאביו של המעוול, שכחה כי אותו דין חל עליה ואף היא עלולה לשאת בהשלכות מעשיה בכך שנתנה כלי רכב מסוכן לקטינים.
במישור זה הפנו הנתבעים לאפשרות לחזור למתיר השימוש ברכב מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכן טענו כי עצם מתן הטרקטורון לבנה מהווה רשלנות.
גם אם לא ניתן לגזור גזירה שווה מחוק הפיצויים, לאור הדינים המיוחדים החלים בו ביחס לזכות החזרה, ניתן להקיש מההסדרים שם לשאלת האשם התורם שיש לייחס לתובעת, מאחר ונבחנת סבירות פעולתו של בעלי הרכב או המחזיק בו עת אפשר שימוש בו על ידי מי שאינו מורשה. ראה ת"א (שלום ת"א) עיזבון המנוח תומר זיו ז"ל נ' קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, 25.6.16, פסקה 16:
"רשות אינה חייבת להינתן במפורש ואינה חייבת להינתן מתוך ידיעה על נהיגה בפועל של הנהג. די שתשתמע מהתנהגות הבעלים והמחזיק הסכמה או אף השלמה עם נהיגת הנהג, וזו יכולה להתבטא, בין היתר, באי נקיטת אמצעים יעילים למניעת הנהיגה (ע"א 139/64 קלודונין ואח' נ' גבאי, פ"ד יח (3) 417 , ע"א 483/84 קרנית נ' אברהם ואח', פ"ד מא (4) 754, 767-768). זוהי תורת ה'היתר מכללא'. במקרה אחד אסר האב על בנו המתבגר להשתמש בטרקטורון ואף נקט באמצעים למניעת השימוש - נעל אותו במחסן וניתק את מצברו, אלא שהשאיר את המפתחות במקום גלוי לעין ובידיעת הבן. נפסק שהאב לא נקט באמצעים יעילים והתנהלותו עלתה כדי היתר מכללא (ע"א [מח-ת"א] 1063/01 מזור ואח' נ' קרנית , אושר ברע"א 10334/03 מזור ואח' נ' קרנית, פורסמו בנבו). פסק הדין מבליט את 'אשמו' של האב, היינו, הפרת חובת זהירות יותר מאשר את ההיתר מכללא אך עדיין התוצאה זהה."
(לעניין מידת הפיקוח שנדרשת על בעל טרקטורון ראה ת"א (שלום ת"א) 21212-10-12 קרנית קרן לפיצוי תאונות דרכים נ' אוחיון, 24.3.17 (ערערו תלוי ועומד))
אין חולק כי טרקטורון הוא כלי רכב מסוכן אשר נדרשת מיומנות לנהוג בו. לא ניתן לשלול את הסברה כי לו היו נגרמות בתאונה, חלילה, פגיעות גוף משמעותיות יתכן והיה אף מוגש כתב אישום כנגד התובעת בגין גרימת חבלה ברשלנות (השווה עפ"ג (ב"ש) 25545-12-12 גור נ' מדינת ישראל, 10.4.13, ת"פ (שלום חי') 43269-02-15 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, 20.7.16, שם הורשעו בגרימת מוות ברשלנות בעלי טרקטורון שהתירו לאחר לנהוג).
14. עולה מהראיות כי התובעת רכשה כלי רכב מסוכן, אשר גם אם לא נרכש כמתנה לבנה הקטין, היה הוא המשתמש העיקרי של אותו רכב. התובעת לא הפעילה פיקוח מספיק על אופן השימוש בכלי הרכב והסתפקה בהבטחת הקטין כי אינו נוהג ברכב ורק חבר אשר לו רישיון נהיגה מרכיב אותו. גם העובדה שהוזהר הקטין בנוכחותה בתחנת משטרה לא סייעה להגברת הפיקוח על ידה. התובעת למעשה נתנה לבנה להשתמש ברכב מסוכן, ללא כל פיקוח, למעט הבטחתו כי אינו נוהג בעצמו. מדובר בהפרה בוטה של חובה הזהירות מאחר והעמידה לרשות הקטין כל מסוכן שיכול לעבור לידי אחרים, כפי שארע בפועל. היה על התובעת לצפות כי בנה הקטין יאפשר לאחרים לעשות שימוש בטרקטורון. התובעת אף לא טרחה לברר מי הוא אותו מ. שבנה נסע איתו ולא הוכיחה כלל כי היה לו רישיון נהיגה, ואף לא טרחה לזמנו לעדות. על כן מצאתי כי יש לייחס לה אשם תורם משמעותי לקרות הנזק.
מבחינת מכלול הנסיבות עולה כי האשם העיקרי רובץ לפתחה של התובעת בהכשרת הקרקע לנהיגת קטינים בטרקטורון ללא פיקוח. מנגד, אין מקום לפטור את הנתבע 1 מאחריות נוכח העובדה כי הוא המעוול העיקרי אשר נהג ללא רישיון. עם זאת, יש להביא בחשבון את גילו הצעיר במועד התאונה. בנסיבות אלו יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 65 אחוזים ולהטיל על הנתבע 1 לפצותה רק בשיעור של 35 אחוזים מגובה הנזק.
גובה הנזק
15. בהחלטה מיום 27.12.16 מונה השמאי עידן וקיטור כמומחה מטעם בית המשפט. למעשה השמאי מונה לפי בקשת הנתבעים ומהווה מומחה מוסכם. השמאי בדק את הטרקטורון, השיב לשאלות הבהרה וערך תוספת לחוות הדעת וקבע כי עלות תיקון הטרקטורון קרובה לשוויו ולכן מדובר ברכב שהוא אובדן מוחלט ולפי תקנות התעבורה ייעודו לפירוק בלבד. בחוות הדעת המשלימה הבהיר את השווי המעודכן של הרכב, לאחר הפחתת שרידים והבהיר כי כל הנזקים בחוות דעתו נובעים מהתאונה בה נתקע הטרקטורון בעץ.
השמאי לא זומן לחקירה ולא מצאתי כי ניתן להסתפק בטענות הנתבעים בסיכומיהם כדי לסתור את האמור בחוות דעתו. אין יסוד לטענה כי חוות הדעת כוללת מסקנות שאינן קבילות. המומחה השיב שאלות מלאות ומפורטות לשאלות ההבהרה ובגדר שיקול דעתו וסמכותו, לפנות לקבלת הצעות מחיר, לשקול מהימנותן ולהעריך את עלות החלפים והתיקון לפי מכלול הנתונים וניסיונו.
מדובר בשמאי מומחה שבחן הצעות מחיר ועשה הערכה לפי ניסיונו והידע שלו בתחום ובהעדר חקירה נגדית או חוות דעת אחרת מצד הנתבעים לא נסתרה חוות דעתו לפיה גובה הנזק הינו בסך של 46,905 ש"ח, שווי הטרקטורון לאחר ניכוי השרידים, נכון למועד התאונה. לאור שיעור האחריות שיוחס לנתבע 1, יש לחייבו לשלם לתובעת סך של 16,417 ש"ח.
בסיכומים לא נתבע רכיב עגמת הנפש, וממילא נסיבות העניין אינן מצדיקות פיצוי התובעת ברכיב זה.
סוף דבר
16. לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 16,417 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.
התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. בנסיבות העניין, ולמרות שמצאתי כי מבחינה משפטית אין מקום להטיל חבות על הנתבע 2, התנהגותו סוטה מהמקובל ביחסי הורים וילדים ולכן לא מצאתי כי זכאי להוצאות הליך זה.
יתרה מכך, הנתבעים הכבידו על בירור ההליך בכך שלא הודו בנזק ועקב כך היה על התובעת לשאת בעלות חוות הדעת שמאית, ולכן יישא הנתבע 1 בהוצאות התובעת בגין חלקה בתשלום שכר המומחה ובאגרת בית המשפט, סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל הוצאה.
בנוסף יישא הנתבע 1 בשכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ש"ח. לא מצאתי מקום לפסוק שכר טרחה לפי סכום התביעה המלא ויש להפחית את שכר הטרחה גם בהתחשב בעובדה כי התביעה כנגד הנתבע 2 נדחתה.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
עידו כפכפי