בית משפט השלום בתל אביב - יפו |
|
ת"א 10874-08-17
|
|
לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל
|
|
התובע: |
פלוני
|
נגד
|
|
הנתבעים: |
1. א.מ. 2. איילון חברה לביטוח בע"מ |
החלטה |
לפני בקשה לתשלום תכוף לפי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
העובדות וטענות הצדדים
1. המבקש יליד 15/8/1986, נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל, בתאריך 11/1/17.
2. המבקש נחבל בתאונה בראשו, בכתף, בפלג גופו השמאלי ובמיוחד ברגל שמאל. לאחר התאונה הובהל המבקש לבית החולים, טופל ושוחרר עוד באותו יום ואולם לאחר מכן הסתבר כי פגיעתו מורכבת יותר ומתוך המסמכים הרפואיים שהומצאו עולה שהמבקש טופל ממושכות עד עתה, כאשר רק ב- 20/12/17 הסתיים הליך שיקום רב תחומי במסגרת אשפוז יום בבית החולים רעות.
מהמסמכים הרפואיים עולה, כי המבקש עדיין סובל מכאבים נוירופטיים סביבי קרסול שמאל ורגישות מקומית המחמירים בעמידה ובמאמצים פיזיים, סובל מכאבי ראש ברוב שעות היממה המחמירים בשעות הבוקר, מתלונן על ירידה ביכולת הריכוז ממצאים המתאימים לתסמונת לאחר זעזוע ראש, סובל מהפרעות נפשיות ועד כה לא היה מסוגל לחזור לשגרת חייו.
עם שחרורו של המבקש מאשפוז היום, הומלץ על המשך טיפול פיזיותרפיה בקהילה למיצוי היכולת הפיזית וחזרה הדרגתית למסגרת מקצועית / לימודית ולעיסוק ספורטיבי, המשך טיפול בריפוי ועיסוק תוך התמקדות בשיקום קוגנטיבי, המשך טיפול פסיכולוגי שיקומי וטיפול זוגי.
3. התאונה הוכרה על ידי הביטוח הלאומי גם כתאונת עבודה ואולם מטענות המבקש עלה שטרם נקבעו בעניינו נכויות צמיתות.
4. עובר לתאונה, למד המבקש באוניברסיטת בן גוריון היה לקראת סיום התיזה בלימודי הנדסה לתואר השני והתפרנס מעבודתו כמתרגל באוניברסיטה בשכר ממוצע כ- 1,684 ש"ח (בהתאם לממוצע שלושת החודשים שקדמו לתאונה) וכן ממלגה בסך של כ- 3,500 ש"ח אותה קיבל המבקש, לטענתו, למשך שנתיים מאז תחילת הלימודים. המבקש היה על סף סיום לימודיו היה עתיד לסיימם כחודשיים לאחר התאונה ואולם בעקבות התאונה נקטעו עבודתו ולימודיו והמבקש עדיין לא חזר למסגרות אלו.
המבקש נשוי טרי בעת התאונה (נישא 3 חודשים קודם לכן), גר בדירה שכורה עם אשתו, כאשר זו עובדת ומרוויחה שכר של כ- 7,000 ש"ח.
המבקש עותר לפסוק לו דמי מחיה ואובדן שכר בעבר ובעתיד, עזרת הזולת, סיעוד, הוצאות רפואיות והוצאות נוספות. עיקר טענת המבקש היא לעניין הוצאות נסיעה רבות שהוצאו בעבר כאשר הוצגו קבלות המתעדות סכום של כ- 18,177 ש"ח וכן הוצאות רפואיות, כאשר הוצגו קבלות המתעדות סכום של 10,598 ש"ח. אשר לעתיד, טוען המבקש, כי עתה משסיים את הליך השיקום, הוא נדרש עוד לשיקום ארוך, אשר יגרום לו להוציא הוצאות רפואיות רבות אותן העמיד על כ- 7,000 ש"ח בחודש, מבלי כל פירוט או אסמכתא ממשיים.
המבקש העמיד את התשלום התכוף הנדרש על ערכים של כ- 100,000 ש"ח.
פנייתו של המבקש למשיבה-2 (להלן: "המשיבה") לתשלום תכוף, הגיעה למשרדיה בתאריך 1/6/17, באוגוסט 2017, הוגשה תביעתו של המבקש, כמו גם הבקשה דנן לתיק בית המשפט.
5. המשיבה, שהייתה נכונה להציע תשלום תכוף מסויים בנסיבות שפורטו, טוענת, כי אין לפסוק למבקש תשלום תכוף בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, שכן כנפגע תאונת עבודה ובהתאם לחקיקה הקיימת הוא זכאי להחזר כל ההוצאות על ידי קופות החולים וביטוח לאומי, כך בעבר וכך בעתיד. אשר לדמי מחייה, טוענת המשיבה שיש לחשבם לכל היותר על פי משכורתו של המבקש בתקופה הרלוונטית, בהתעלם מן המלגה שלא הוכחה כלל ושממילא ניתנה לפרק זמן קצוב.
דיון והכרעה
6. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל ואולם לא בערכים להם טוען המבקש, שכן התשלום התכוף אינו בגדר הפיצוי שיפסק בתום ההליך. "תשלום תכוף" – כשמו כן הוא. תכליתו לסייע בהקלה מיידית של תוצאות תאונת דרכים להקדים תשלום על חשבון חיוב עיקרי. הדיון בבקשה לתשלום תכוף מהיר ואין בית המשפט נכנס לפרטי הנזק. די בכך שההוצאות המבוקשות עומדות בקריטריונים המקובלים של קשר סיבתי ושל חובת הנפגע להקטין את הנזק.
הלכה פסוקה היא, כי די בכך שהסכום הכולל הינו סביר על מנת שהמבקש יוכל לקבלו. כמו כן אין בית המשפט נכנס לבירור נרחב ויסודי של טענות ההגנה למיניהן ומסתפק הוא בקיומן של ראיות לכאורה בשאלות המרכזיות [ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהד' רביעית, 459, א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהד' רביעית, 811 ואילך, ע"א 387/82, קרנית נ' אסידו (20/5/85), רע"א 2523/91, סעדי נ' טהה, (14/11/91) ועוד').
כפי שנפסק לא פעם, קביעת בית המשפט בבקשה לתשלום תכוף אינה יוצרת מעשה בית דין ביחס לתביעה העיקרית. יחד עם זאת, לא מן הנמנע, כי בהעדר שינוי נסיבות מאז פסיקת תשלום תכוף ראשון, ישמשו קביעות באותה פסיקה לפסיקה נוספת ומאוחרת של תשלום תכוף בין לחיוב ובין לשלילה. כלל זה נובע אף הוא מטיבו של ה"תשלום התכוף" – מעין סעד זמני, מבוסס נסיבות, עד להכרעה בתביעה עיקרית.
ואשר להיקף התשלום התכוף – התשלום יינתן בגין הוצאות שהוציא הנפגע בעבר לצורכי ריפוי וכן בגין הוצאות עתידיות, בכללן הוצאות לריפוי והוצאות סיעוד הנפגע והוצאות לצורכי מחיית הנפגע ובני משפחתו שפרנסתם /תלותם בו [סעיף 5ב' לחוק הפיצויים]. בקביעת צורכי המחיה יש להתחשב בהכנסותיו של הנפגע לפני התאונה, מכל מקור שהוא, בהוצאותיו מתוך הכנסה זו בתקופה שקדמה לתאונה ובהכנסותיו לאחר התאונה מכל מקור שהוא.
בהתאם לפסיקה, בחשבון מקורות מחייתו של הנפגע לאחר התאונה אין להביא את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שעשוי היה לקבל אילו פנה למוסדות הביטוח הלאומי והמריצם לממש את זכותו לקבל קצבאות בגין נכותו.
7. וכעת לענייננו: מן המסמכים הרפואיים הקיימים בתיק ניתן ללמוד שכתוצאה מן התאונה, נזקק המבקש לטיפול שיקום ממושך שהסתיים אך לאחרונה וקשה לחלוק שלא היה מסוגל לחזור לשגרת חייו. המסמכים מלמדים שהמבקש זקוק עוד לטיפולים נוספים ואולם נראה כי הוא בתחילת הדרך לחזור לשגרת עבודה ולימודים. המבקש אף הביע את רצונו לחזור לשגרת לימודים ועבודה ובטוחני שכך יעשה.
אין ספק שהתאונה קטעה את מסלול חייו של המבקש, לולא התאונה היה צפוי לסיים לימודיו ולהשתלב בעבודה, בין במקצועו ובין בתחום אחר. לא יכול גם להיות ספק, כי התאונה קטעה גם את הכנסותיו של המבקש ממשכורת וממלגה.
אשר למלגה, אני מאמינה למבקש כי זכה למלגה, אולם יש להצר על כך שלא השכיל להבהיר את משך הזמן בו קיבל את המלגה ואת גובה המלגה – כך בבקשה לתשלום תכוף טען המבקש למלגה בגובה 3,500 ש"ח ואלו בכתב הטענות שהוגש בתאריך 12/12/17 טען המבקש למלגה בסכום של 3,000 ש"ח. לא ברור מתי החל לקבל את המלגה ומתי היה עתיד לסיימה. ניתן להניח, כי שעה שהיה עתיד לסיים לימודיו חודשיים לאחר התאונה והמבקש אף הגיש אישור על כך שעמד בזמנים, צפויה הייתה המלגה להסתיים באותו מועד.
לטעמי, אין לקבל את עמדת המשיבה כי יש להתעלם מן המלגה ולחשב את דמי המחיה על פי המשכורת בזמן התאונה. בחישוב דמי המחייה יש להפעיל גם שכל ישר, הנתונים של המבקש מלמדים שכל עוד למד ועסק בהכנת התיזה הסתפק במשכורת של מתרגל ומלגה, כשזו הייתה צפויה להסתיים צפוי היה שהמבקש היה פועל למציאת תעסוקה אחרת. מאידך, אין לקבל את טענת המבקש שיש לחשב את דמי המחייה כשכר ממוצע במשק. החישוב צריך להיעשות על פי נתונים סבירים המתחשבים במצב במועד התאונה ובמקרה דנן ניתן להעמיד את הכנסותיו של המבקש על סכום המתיישב עם שכרו והמלגה לה היה צפוי. אין משמעות הדברים, שיש לפסוק את כל הסכום לאורך כל התקופה מאז התאונה, שכן במסגרת התשלום התכוף יש להתחשב בדמי המחיה הדרושים למבקש לצרכי מחיה בסיסיים, נתון שלא הוכח כלל על ידי המבקש.
אשר להוצאות רפואיות והוצאות נסיעות, צודקת המשיבה, כי עניינו של המבקש מעורר קושי, אכן, במסגרת התיקון לחוק הפיצויים שנכנס לתוקפו בשנת 2009, הועברה האחריות למתן טיפולים רפואיים הכלולים בסל הבריאות, הניתנים לנפגעי תאונות דרכים, מחברות הביטוח אל קופות החולים. חברות הביטוח נותרו אחראיות כלפי הנפגעים לגבי יתר השירותים הרפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות (ראו: רעא 1271/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלונים (8/4/12), רע"א 1001/11 איילון נ' שירותי בריאות כללית (18.7.2011)).
בעקבות תיקוני החקיקה לרבות התיקון בחוק הפיצויים, נפסק, כי חברות הביטוח אינן נושאות עוד באופן ישיר בעלות הטיפולים הרפואיים שמקבל הנפגע לפי חוק ביטוח בריאות. תחת זאת, נקבע כי חברות הביטוח יעבירו לקופות החולים סכום כולל, המשקף מעין "מיצוע" של עלויות הטיפולים. כב' השופט רבלין התייחס לקשיים במצב שנוצר -
"המנגנון שנקבע בתיקון לחוק הפיצויים הוא לכאורה מנגנון פשוט המחלק את האחריות לטיפולים רפואיים בין חברות הביטוח לבין קופות החולים לפי קריטריון ברור – היכללותו, או אי-היכללותו, של טיפול מסוים בסל הבריאות. אלא שבפועל, מתעוררות מחלוקות בין חברות הביטוח לבין קופות החולים באשר לסיווגם של טיפולים שונים, והיקפן, שלמחלוקות אלה, כפי הנראה, אינו פחות מזה שבעבר. נוסף על כך, מקום בו מתעוררת מחלוקת ביחס לטיפול רפואי מסוים שלו נזקק הנפגע, נאלץ הוא גם כיום להידרש לשאלת זהותו של הגורם החייב במימון הטיפול, חרף מטרתו המוצהרת של המחוקק למנוע מצב זה. הדרך לפיתרון מחלוקת המתעוררת לגבי טיפול מסוים היא סבוכה אף לנוכח "פיצול הסמכויות" בין בתי המשפט לבין בית הדין לעבודה. מחד גיסא, על בית המשפט הדן בתביעת הנפגע להכריע בשאלת היקף חבותה של חברת הביטוח, וזו נגזרת בין היתר משאלת הכללתם של טיפולים שנויים במחלוקת בסל הבריאות; ומאידך גיסא, הסמכות להכריע בתביעתו של ניזוק לקבל טיפול מסוים מאת קופת החולים נתונה לבית הדין לעבודה. "פיצול סמכויות" זה עלול להביא להכרעות סותרות בתביעות השונות, וכתוצאה מכך אף עלול הנפגע לצאת כשהוא "קירח מכאן ומכאן". קושי זה מתגבר מקום בו זקוק הנפגע לטיפול רפואי מיידי, ואין אפשרות לערוך בירור מקיף של המחלוקת בין חברת הביטוח לבין קופת החולים או להמתין להכרעתו של בית הדין לעבודה. קשיים אלה ביישום התיקון לחוק הפיצויים מותירים ספק משמעותי באשר למידה שבה יש בכוחו של התיקון, במתכונתו הנוכחית, להביא להגשמת מלוא התכליות המונחות בבסיסו".
(ראו: רע"א 1886/11 הראל נ' פלוני (30.11.2011) (להלן: "עניין הראל")).
בעניין הראל, קבע בית המשפט, כי על רקע המציאות המורכבת שנוצרה, צרכיו של הנפגע במימון מיידי לטיפול צריך לבוא לפתרון פשוט, במסגרת הדיונית של "תשלום תכוף". כב' השופט ריבלין התייחס לכך, שאמנם בתיקון שהביא חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנת 2009 ו-2010) לסעיף 5 בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוחרגו מגדר התשלום התכוף הוצאות שהוציא הנפגע לצרכי ריפויו, מתוך ההנחה ששוב אין צורך בכך לאור העברת האחריות לנותני שירותי הבריאות. ואולם הסתבר, כי הנחה זו לעיתים הינה מוטעית. שכן לעיתים עדיין נדרש הנפגע להקצות תשלום בגין צרכי ריפוי וזאת עד להכרעה הסופית בחבות חברת הביטוח.
השופט ריבלין הוסיף, כי אלמלא תוקן סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היה המצב המשפטי נותר בעינו מבחינת הנפגע והשוני האחד היה נוגע להתחשבנות שבין המבטחת לבין נותני שירותי הבריאות. הנפגע, כמו בעבר, היה נדרש בסופו של דיון, להוכיח מהם השירותים הרפואיים שאינו מקבל במסגרת סל הבריאות, על מנת שיפסקו לו פיצויים בגינם. עתה, משתוקן סעיף 5 לחוק, יש ליישמו בדרך שלא תותיר את הנפגע חסר יכולת לשאת, טרם פסק-הדין, בהוצאות הרפואיות. אשר על כן, השאלה אם נוצר צורך זמני בהוצאות כאלה תוכרע במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף. במסגרת זו, אם יתברר ולו לכאורה, כי הנפגע אינו זוכה באותה עת לטיפול במסגרת סל הבריאות, כי אז ממילא לא ייפול עניינו במסגרת החריג של סעיף 5ה(1) והוא יזכה לתשלום תכוף וזאת בהתאם להלכה מימים ימימה לפיה, התשלום התכוף נועד, מטבעו, להושטת סעד מהיר וזמני לנפגע, ובית המשפט פוסק בו על יסוד ראיות לכאורה בלבד (סעיף 5ג לחוק הפיצויים; וראו למשל: רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה (30.11.2003); רע"א 5012/03 קריצר נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (4.11.2003); רע"א 5442/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' אטיאס 26.1.2011)).
הוסף עוד בעניין הראל, כי לצורך פסיקה בעניין תשלום תכוף, אין חשיבות מכרעת לשאלת זכאותו העקרונית של הנפגע לקבל טיפול רפואי מסוים מאת קופת החולים, אלא לשאלה אם צרכיו הרפואיים המיידים באים על סיפוקם, בפועל, במסגרת קופת החולים – אם לאו. מכל מקום, ברי כי במסגרת הדיון בתשלום התכוף די בראיה לכאורה לכך שטיפול מסוים אינו כלול בסל הבריאות. לפיכך, מקום בו השתכנע בית המשפט, לאותה עת, כי הנפגע אינו מקבל מקופת החולים טיפול רפואי שלו הוא נזקק, רשאי הוא לפסוק לנפגע תשלומים תכופים בסכום המביא בחשבון את הצורך באותו טיפול.
כפי שהסתבר מהראיות שהובאו המבקש קיבל עד עתה טיפול במסגרת אשפוז היום על חשבון קופת החולים, אף שנדרש לטיפולים משלימים נוספים בגינם הוציא הוצאות מכיסו לרבות במסגרת הביטוחים המשלימים של קופת החולים. לא זה השלב לבחון את ההצדקה של כל טיפול וטיפול ואם יכול המבקש היה לקבל בגינו החזר וגם אין לקבל את עמדת המשיבה, כי באופן אוטומטי אין לפסוק דבר בגין הוצאות רפואיות שנגרמו למבקש, אלא יש להתחשב במכלול הנסיבות.
הדברים האמורים יפים גם לגבי החזר הנסיעות, בהתאם לחקיקה ולכללים הקיימים לכאורה זכאי המבקש להחזר תשלום בגין נסיעות לצרכים טיפוליים מקופות החולים או המוסד לביטוח לאומי. המבקש בענייננו לא פנה לקופת החולים או למוסד לביטוח לאומי בעניין, ויש להניח שלו היה פונה היה מקבל החזר לגבי חלק מן הנסיעות ויכול שאף שיזכה לקבלם בעתיד, לעת הזו הוכח שנדרש להוצאות רבות בגין נסיעות. בשלב הנוכחי אין כל אפשרות לבדוק כל נסיעה ונסיעה וגם אין צורך לעשות כן, יש להתחשב במציאות המשתקפת מן הנתונים שהובאו לפיה המבקש נזקק להוצאות רבות בגין הפגיעה בניידותו, עקב התאונה.
כמפורט כבר לעיל, קודם לתאונה, היה המבקש על סף סיום לימודיו וסביר שהיה משתלב בעבודה כלשהי לאחר מכן, מבחינת הכנסותיו קודם לתאונה יש להתחשב בשיעור הכנסותיו מכל מקור שהוא בעת התאונה, ובהתאם לגזור תשלום תכוף סביר שיאפשר למבקש להסתדר בתקופה הקרובה.
יצויין, כי המבקש העיד שעד כה מימן את הוצאותיו ממתנות החתונה ומסיוע הוריו, כאשר גם כספים אלה התדלדלו כמעט עד תום.
בשים לב לפרק הזמן שחלף מאז התאונה, להיקף הפגיעה ממנה סובל המבקש ולהתרשמותי מן המבקש ומצבו, ניתן לקבוע, כי לעת הזו, הוא על סף השתלבות בעבודה ולימודים ואולם עדיין מצוי בעיצומו של תהליך הבראה ושיקום. נראה, כי דרוש עוד פרק זמן מסויים על מנת לייצב ולשפר את מצבו.
8. בנסיבות אלה, על אף שבקשתו של המבקש לוקה בחסר בחלק מן העניינים, שעה שהמבקש מצוי באי כושר מתמשך, וברי אין לו כל הכנסה במשך כתשעה חודשים (שכן שלושה חודשים לאחר התאונה המשיך לקבל שכר ולא ברור מה עלה בגורלה של המלגה), זכאי המבקש, על פניו, לתשלום תכוף מסויים בהתאם לנתונים שהוכחו ממועד פנייתו אל המשיבה (יוני 2017), תוך התחשבות בכך שהמבקש נמצא במהלך בירור במוסד לביטוח לאומי ויכול שיתקבלו גם סכומים בהקשר זה.
כאמור, המבקש מתגורר עם רעייתו בדירה שכורה, כאשר ההכנסה המשותפת מורכבת גם ממשכורתה שהייתה מלכתחילה המשכורת הגבוהה מבין השניים, יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מצרכי מחיה בסיסיים להם זכאי המבקש בגין מגורים, מזון, ביגוד הוצאות שוטפות ועוד'.
גם אם אקבל, שגובה הכנסותיו של המבקש לא מלמד בהכרח על גובה צרכי המחייה, שהרי תשלום תכוף נועד לצרכי מחייה בסיסיים שהוגדרו כצרכי מזון, לבוש, מגורים ולימודים; משכך בגדרו של תשלום תכוף לא נלקחים בחשבון הוצאות רבות מאוד שמטבע הדברים בחור צעיר כמבקש מוציא למחייתו ובילוייו, עדיין לא ניתן להתעלם מן התקופה שחלפה וזו שעתידה לבוא.
אשר להוצאות שיקום, ריפוי וניידות, ההנחה המתבקשת שלא נסתרה היא שאת מירב הטיפולים הרפואיים יוכל המבקש לקבל בקהילה וכך גם חלק מהוצאות הניידות ואולם סביר שתגרמנה לו הוצאות נוספות, וראוי להעמיד לו אמצעים כספיים לצורך כך.
באשר לסיעוד, ניתן להעריך, כי המבקש זקוק גם לעזרה צד ג' מסויימת בבית או מחוצה לו אולם כפי שניתן היה להתרשם זו ניתנת לו על ידי קרובי משפחה ואין המדובר במצב המצדיק העסקת עזרה חיצונית. כמובן שלא זה השלב שבו יש לשקול ולהעריך את שוויה של עזרת צד ג', שניתנה וניתנת למבקש על ידי בני משפחה, מה גם שלא הוכח הפסד כספי כלשהו של ההורים.
9. בהתחשב בכל האמור לעיל, בתקופה הקבועה בחוק עבורה ניתן ככלל לפסוק תשלום תכוף וכן בשים לב להוצאות שהוצאו על ידי המבקש ומתוך הנחה כי מכאן ואילך יקפיד המבקש למצות זכויותיו בנוגע להחזר המגיע לו בגין הוצאותיו, שכן גם אם יכול ויינתן בשלב זה תשלום תכוף הסכומים לא יוכרו כמוצדקים בתום ההליך ובכלל נסיבות העניין, אני קובעת, כי המשיבה תשלם למבקש תשלום תכוף לתקופה שתסתיים בתאריך 1/7/18 בסך כולל של 36,000 ש"ח - מדובר להערכתי בסכום סביר (המתיישב עם סיוע של 3,000 ש"ח למשך כשנה) שיש בו כדי לשפות את המבקש על הוצאותיו בעבר ולאפשר לו לשאת בהוצאות נדרשות תכופות ולשוב לתלם של עבודה ולימודים.
כן תישא המשיבה בשכר טרחת עו"ד של המבקש בשיעור של 15.21%. לסכומים לעיל מצטרפים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
1293המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי.
546783135467831
ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ח, 31 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
אורלי מור-אל