בית משפט השלום בירושלים |
|
|
|
ת"א 41669-05-12 שמעון נ' שישה נרגילה בר בע"מ ואח'
ת"א 14846-04-12 אליהו נ' שישה נרגילה בר בע"מ ואח'
|
בפני |
כבוד השופטת שושנה ליבוביץ
|
|
תובעים |
אדיר
אליהו |
|
נגד
|
||
נתבעים |
1.שישה נרגילה בר בע"מ (הסתיים) 2.דניאל שם טוב (הסתיים) 3.יהודה לוי |
|
|
||
|
|
|
פסק דין |
מבוא
התשתית העובדתית
7. מטעם התביעה העידו התובעים עצמם. מטעם ההגנה העידו אודי, אמו של אודי וחבריו אדם וליאור זאדה (להלן: ליאור). אודי הגיש תמליל שיחת טלפון מיום 13.2.17 שערך עם ספיר. התובעים לא התנגדו להגשתו. הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי הגשת כל תיק החקירה במשטרה והוגשו רק הודעותיהם של אדיר ועדן (שתי הודעות של אדיר מימים 20.4.07 ו-27.4.07 והודעה של עדן מיום 21.4.07).
8. אדיר הצהיר כי עוד לפני הקטטה אירעו שתי תקריות בהן היו מעורבים חבריו של אדם. בעת טיול לטבריה, ביקש אדיר לבקר את ספיר אשר שהתה עם חבריה, וביניהם אודי, על חוף הכינרת. אודי איים עליו בטלפון שידקור אותו אם יבוא לבקרה. כמו כן, חודש וחצי לפני התרחשות האירוע, כאשר אדיר הגיע עם ספיר לבילוי במועדון, חבר אחר של אדם, אשר אדיר אינו יודע את שמו, תפס את ספיר בחוזקה בידה, משך אותה והתריס כלפיו כי ספיר חברה של אדם. נוצרה התקהלות סביבו והתפתח דין ודברים אשר לא הסלים כדי אלימות פיזית.
9. לפי גרסתם של אדיר ועדן, כפי שהובאה בתצהיריהם, הם הגיעו למועדון בשעה שלוש לפנות בוקר. ספיר, שכבר הייתה במועדון והבחינה בכניסתם, ניגשה לחבק את אדיר. במועדון שהו באותה עת אדם וכמה מחבריו, וביניהם גם אודי ואותו חבר אשר היה מעורב בתקרית הקודמת במועדון. בעת הכניסה למועדון אדיר העביר לעדן את כרטיס האשראי שלו וביקש ממנו למשוך כסף מחשבונו על מנת שיהיה בידם כסף מזומן. עדן הלך למשוך כסף.
10. אדיר הצהיר כי בשלב זה ניגש אליו חבר של אדם, שלא הכיר קודם, החל לדחוף אותו ולהורות לו לצאת עמו מחוץ למועדון. אדם וחברים נוספים שלו, וביניהם גם אודי, החלו להתלוות אליהם. בכניסה למועדון נוצרה התקהלות. אדיר ניצב במרכזה וסביבו חבורה של נערים אשר אדם ואודי עמדו בראשה.
11. במקום התפתח ויכוח מילולי בין אדיר לחבורתו של אדם. בני החבורה החלו לגדף אותו ולהתגרות בו. אדם ניסה להרגיע את חבריו אולם עד מהרה התלהטו היצרים. החבורה, ואודי בתוכה, הובילו את אדיר לרחבה שבין תחנת הדלק והכניסה למועדון (להלן: הרחבה). שם החלו לתקוף אותו ולהכות בו באמצעות אבנים, קרשים וסכינים וגרמו לו לחבלות של ממש. מאבטחי המועדון לא נחלצו לעזרתו, ומי שסייע לו היה עדן, אשר חזר בשלב זה מהכספומט והבחין במתרחש.
12. עדן הצהיר כי כאשר שב מהכספומט ושם פעמיו לכיוון הכניסה למועדון הבחין בהתקהלות של אנשים רבים היוצאים מהמועדון לכיוון הרחבה. בתוך ההמון הבחין באדיר. הוא נכנס לתוך הקהל ופילס דרכו לכיוון אדיר, תוך ששניהם חוטפים מכות מכל עבר. הוא הצליח לחלצו בכוח ובעודו אוחז בו אדיר התמוטט. כאשר אדיר לא הגיב לקריאתו, עדן סובב אותו אליו והבחין בפצע דקירה בצד שמאל של צווארו. עדן חסם את הדימום וביצע בו הנשמה. כאשר אדיר שב להכרה עדן הרים אותו לכיוון המאבטחים אשר הזמינו אמבולנסים שפינו אותם, כל אחד בנפרד, לבית חולים. בדיעבד הסתבר לעדן כי גם הוא נדקר מספר דקירות בירך.
13. אודי מאשר בתצהירו כי התנהל עימות מילולי עם אדיר מחוץ למועדון, אך לטענתו הוא לא היה מעורב בקטטה. לפי גרסתו, באותו יום יצא למועדון עם אדם תוך הפרת תנאיי שחרורו לפיהם היה עליו להיות נתון במעצר בית. כאשר יצא עם אדם לעשן סיגריה, ראה בחוץ את אדיר וגם את ספיר (לא בטוח שהיו יחד). בינו לאדיר התפתח ויכוח והם החלו לקלל זה את זה. לפי עצתו של אדם, אשר חשש כי אודי יסתבך בשל הפרת תנאי שחרורו, הם הלכו משם לתחנת הדלק שהייתה ממול, ונדמה לו שאף ספיר וחברתה הלכו עימם. הוא היה נסער כי כעס על אדיר וגם חשש מפני תוצאות הפרת תנאיי מעצרו. הוא שהה שם בערך רבע שעה או עשרים דקות. בזמן הזה, אדיר שהה מחוץ למועדון מצדה השני של הרחבה. באותו מקום היו גם קבוצות נוספות של אנשים. בשלב כלשהו ראה שהחלה שם קטטה ולא ידע מי מעורב בה, מה הרקע לה וכי אדיר ועדן נדקרו במהלכה. הוא שם לב לכך שהמאבטחים מתחילים לנוע לכיוונם וחשש שמא תגיע המשטרה והוא ייתפס. הוא ואדם מיד "תפסו" מונית ונסעו לביתם. לקראת בוקר נעצר.
14. לטענתו של אודי, בשל מצבו הנפשי וההזדמנות שנתנה לו להגיע להסדר טיעון נוח עם התביעה, אשר אפשר לו להשתחרר מהמעצר תוך זמן קצר ולקבל טיפול שיקומי, הסכים להסדר. ואכן, בעקבות זאת הוא השתקם, הקים משפחה ועובד לפרנסתו באופן מסודר. עוד נטען על ידו, כי אדיר חושד במעורבותו רק בשל שמועות ובגלל התקרית בטבריה, אשר אכן החלה בקללות ואיומים הדדיים אולם לבסוף הסתיימה באווירה טובה. אודי מכחיש כי באותה תקרית איים לדקור את אדיר.
15. אדם אישר בתצהירו את גרסתו של אודי לפיה בעת הקטטה היו יחד בתחנת הדלק ומיהרו לעזוב את המקום ולשוב לביתם. ליאור הצהיר כי היה עד לשיחה בין אדיר לאודי כשנה לאחר האירוע כאשר נפגשו בחניה מתחת לביתו. אין הוא זוכר את כל השיחה אולם שמע כי אדיר אמר לאודי "אני יודע שזה לא אתה זה שדקרת אותי, אבל למה הודית שהרבצת לי?" וכי אודי השיב שעשה זאת שכן הוצעה לו עסקת טיעון טובה (סעיפים 6 ו-7 לתצהירו).
16. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו, מסקנתי היא כי הוכח שאודי השתתף בקטטה והיכה את אדיר אולם לא הוכח כי דקר את התובעים. אין בידי לקבל את גרסתו של אודי לפיה לא היה מעורב בקטטה. כאמור, בקשתו של אודי להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין נדחתה ולפיכך העדויות שבאו לסתור את האמור בה אינן קבילות. אולם גם אם אניח כי התובעים וויתרו על טענות הקבילות, עדותו של אדיר לפיה אודי השתתף בקטטה והיכה אותו מהימנה עלי. כבר בהודעתו הראשונה במשטרה מסר אדיר כי זיהה את אודי, אותו הכיר, כמי שהשתתף בקטטה (הודעה מיום 20.4.07 שורות 19-24) וכמי שהיכה אותו "[ב]אגרופים, כפות, בעיטות בכל מיני מקומות בגוף" (שורה 24 שם). הודעה זו, אשר נגבתה ביום האירוע עת שהה בבית החולים, היא בעלת משקל משמעותי.
17. לעומת זאת, אין לקבל את גרסתו של אודי לפיה לא היה מעורב בקטטה מהטעמים הבאים:
(1) בכתב הגנתו, שהוגש שנים רבות לאחר מעצרו, אישר אודי את עובדות כתב האישום. מדובר בהודאת בעל דין פורמאלית המובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה. מהודאה כזאת אין בעל דין רשאי לחזור בו, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע לכך (תקנה 104 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). רשות כזאת עשויה, לרוב, להינתן על יסוד הטענה "כי ההודאה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי או לא מדעת, או שתוכנה אינו אמת" (ע"א 375/84 עיזבון המנוח א' עדן ז"ל נ' פאגורי 228, 238 (1988) ואסמכתאות שם). לא נטען על ידי אודי, וממילא אף לא הוכח, כי בעת ניסוח כתב ההגנה והגשתו היה נתון בלחץ נפשי כלשהו. יצוין כי בעת הגשת כתב ההגנה היה אודי מיוצג על ידי עורך דין מטעמו. עדויות אמו של אודי וחבריו לגבי מצבו הנפשי בעת מעצרו, אשר לפי הנטען הוביל להודאתו בכתב האישום המתוקן, אינן רלבנטיות לשלב בו הגיש את הגנתו ולפיכך אין בהן כדי להועיל לו.
(2) אין בידי לקבל את עדותו של אדם אשר הובאה לצורך תמיכה בגרסתו של אודי. אדם העיד כי בעת שהיה בתחנת הדלק לא הייתה במקום כל קטטה. עדותו זו סותרת את גרסתו של אודי אשר טען כי ראו את הקטטה ממקומם בתחנת הדלק. אדם לא זכר שהיה דין ודברים בין אודי לאדיר ולא זכר שראה את אדיר באותו לילה. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם תצהירו של אודי אשר לפיו התפתח עימות מילולי חריף בינו לאדיר שלאחריו הוא ואדם עברו לתחנת הדלק. אדם אף ניסה להמעיט מערכו של האירוע וטען כי היה מדובר ב"המולה" גרידא. זאת, למרות שהיה מדובר בקטטה בה השתתפו נערים רבים ובמהלכה נדקרו התובעים. התרשמותי היא כי עדותו של אדם הייתה מגמתית והוא ביקש לסייע באמצעותה לאודי. לפיכך איני נותנת בה אמון. אף אם אניח לטובתו כי הסתירות שהתגלעו בין העדויות נעוצות בזמן הרב שחלף מאז אשר מקשה עליו לזכור את פרטי האירוע, הרי גם אז אין להסתמך על עדותו.
(3) מעדותו של ליאור, לגבי הדברים ששמע מאדיר, לא עולה כי אדיר אמר שאודי לא היה מעורב בקטטה. לכל היותר, ניתן להסיק כי אדיר לא סבר, במועד בו התקיימה השיחה, כי אודי היה זה שדקר אותו. לפיכך אין בעדות זו כדי לקעקע את מהימנות גרסתו של אדיר לפיה אודי השתתף בקטטה.
(4) אף בתמליל השיחה עם ספיר אין כדי לתמוך בגרסתו של אודי שכן ספיר שבה וטענה בשיחה כי אינה זוכרת את פרטי האירוע.
18. אשר לטענותיהם של אדיר ועדן בעניין חלקו של אודי בקטטה. אדיר טוען כי אודי לא רק היכה אותו, אלא היה זה שדקר אותו בצווארו. עדן טוען אף הוא כי אודי היה שותף לתקיפתו ולדקירתו. אין בידי לקבל טענות אלה. אכן, בהודעותיו במשטרה (מיום 20.4.07 ומיום 29.4.07) מסר אדיר כי הוא חושד שאודי דקר אותו. אולם חשד זה התבסס על נוכחותו של אודי במקום ועל כך שסיפרו לאדיר כי אודי "עבריין ודוקר אנשים" (הודעה מיום 20.4.07 עמוד 1 שורות 18-20) וכן "כל השמועות עליו והרגשה כללית שלי והאיום שלו מטבריה" (הודעה מיום 29.4.07 עמוד 4 שורה 101). מדובר בחשדות שהתבססו על שמועות ותחושות ולא על עובדות. כפי שהבהיר אדיר בחקירתו במשטרה, לא היה בידו להעיד, מידיעה אישית, מי החזיק בסכין והשתמש בו:
"ש: מי דקר את מי?
ת. אני לא ראיתי כלום ואין לי מושג.
ש. האם ראית מישהו עם סכין?
ת. לא" (הודעת חשוד מיום 29.4.07 עמוד 3 שורה 81- עמוד 4 שורה 84, צורפה כנספח א לתצהירו של אדיר).
אף עדן בחקירתו במשטרה הבהיר כי לא ראה את הדוקר ולא זיהה אותו או את יתר התוקפים:
"ש. האם אתה מכיר מישהו מהבחורים שתקף את אדיר ואותך?
ת. לא.
ש. ראית מי דקר אותך ואת אדיר?
ת. לא וגם לא הרגשתי את הדקירות, רק אחר כך הרגשתי.
ש. האם אתה יכול לזהות את הבחורים שהיכו את אדיר?
ת. אני בספק. הם היו ילדים בני 17, או 18 בערך" (הודעת חשוד מיום 21.4.07 עמוד 2 שורות 35-40, צורפה כנספח ב' לתצהירו של עדן).
19. גם בתצהיריהם לא הצביעו אדיר ועדן על אודי כמי שאחז בסכין ודקר אותם. אדיר התייחס לכל החבורה כמקשה אחת, כאשר בתוכה נכלל גם אודי, והצהיר כי : "אז החלו לתקוף אותי ולהכות בי באמצעות אבנים, קרשים וסכינים בכל חלק בגופי" (סעיף 26 לתצהירו). עדן הצהיר כי רק בדיעבד הבין שנדקר ולא ציין כלל כי ראה את אודי בין התוקפים.
20. בעדותם שבו התובעים ואישרו כי אינם יכולים לקבוע, מהתרשמות אישית, שאודי היה זה שדקר. עדן הודה כי כלל לא ראה את אודי במהלך הקטטה (פרוטוקול עמוד 13 שורות 20-23). הוא הבהיר כי: "היה בלגן, הרבה אנשים היו מסביב וחטפנו מכות וחפצים, מקלות, ברזלים, לראות מי עשה את אותו אקט של דקירה אני לא יכול להגיד לך" (פרוטוקול עמוד 14, שורות 6-8). עדן הוסיף והעיד כי לא הכיר כלל את אודי. אמנם נפגש עמו במעצר כאשר גם הוא נעצר ונחקר בחשד למעורבותו בקטטה. אולם לא זיהה אותו כמי שהשתתף בקטטה ולא קישר כלל בינו לקטטה. אדיר העיד כי ראה את אודי בקטטה אולם לא חזר על טענתו כי אודי הוא זה שדקר אותו:... "הוא עמד מול הפנים שלי ואז לפחות אני זוכר שהוא זרק לי משהו בפנים בלוק או קרש..." (פרוטוקול עמוד 36 שורות 1-2).
21. רק בחקירתם הנגדית חלה תפנית בעדות התובעים במובן זה שלראשונה קשרו את אודי לאירוע על סמך דברים ששמעו לטענתם במהלך הקטטה. עדן העיד כי רק לאחר ששוחרר ממעצר, קישר, באמצעות אדיר, בין תמונה שנחקקה בזיכרונו לדמותו של אודי. לטענתו, במהלך הקטטה שמע צעקות "אודי אודי תעזוב אותו בוא נלך מפה" (פרוטוקול עמוד 7, שורות 2-4). אף אדיר העיד כי: "... אני זוכר תמונה אחת שלא תצא לי מהחיים בראש של אדם שעומד ואומר 'אודי תעזוב אותו אודי תעזוב אותו' ואז הכל שחור. 'אודי דקר את אדיר' זה מה שאני זוכר..." (פרוטוקול עמוד 19, שורות 1-3).
22. עדותם זו של עדן ואדיר, אשר לא בא זכרה בחקירה המשטרתית ואף לא בתצהיריהם, היא עדות כבושה. בהעדר הסבר על שום מה נכבשה זמן כה רב משקלה מועט. התובעים אף לא הביאו לעדות את חברם ניר, אשר יתכן כי היה בידו לתמוך בגרסתם ולשפוך אור על זהות הדוקר או להעיד על זהות תוקפיו של עדן. מטעמים אלה איני מקבלת את עדותם בעניין זה.
23. מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי אדיר הותקף על ידי חבורת נערים והוכה באגרופים, בבעיטות, ובחפצים כהים. כמו כן נדקר בצווארו מדקירות סכין. אודי היה בין תוקפיו של אדיר. לא הוכח כי אודי דקר את אדיר. אף אין ראיות מהן עולה כי ראה את הדקירה או ראה כי מישהו אחר מבין התוקפים החזיק בידיו סכין. עדן נפגע כאשר נחלץ לעזרתו של אדיר. לא הוכח כי אודי תקף את עדן.
האחריות וחלוקתה
מספר מעוולים - רקע נורמטיבי
"היה כל אחד משני בני אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד הניתנים להיתבע ביחד ולחוד".
מקובל להבחין בין שלושה סוגי מקרים בהם ניזוק אדם עקב עוולה אשר בוצעה על ידי יותר ממזיק אחד: (1) מעוולים במשותף המבצעים עוולה אחת כלפי ניזוק וגורמים לו יחד נזק אחד בלתי ניתן לחלוקה; (2) מעוולים בנפרד אשר מבצעים שני מעשי נזיקין נפרדים הגורמים לניזוק נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה; (3) ומעוולים בנפרד שגרמו לניזוק נזק הניתן לחלוקה באופן שאפשר לזהות בנזק את חלקו של כל מזיק. המזיקים מסוג המקרים הראשון והשני אחראים לפיצוי הניזוק ביחד ולחוד והם נכללים בביטוי "מעוולים יחד", ואילו המזיקים מהסוג האחרון יחובו בפיצוי הניזוק בהתאם לנזק אשר נגרם על ידם (ת"א 7008/09 אלרחם נ' אל קאדר פסקה 37 ואסמכתאות שם (7.9.2010), להלן: עניין אל קאדר).
29. האבחנה בין שלושה סוגי המקרים שנמנו לעיל עשויה להיות לא פשוטה ויתכנו מקרי גבול. כך לדוגמא, תיתכן שאלה בדבר שיבוץ מקרה של "מעוולים בעלי מטרה משותפת" כאשר רק אחד מהם, תוך כדי ביצוע פעולה מתוכננת, מבצע עוולה כלפי אחר. בפסיקה סיווגו גם מקרה זה בגדר "מעוולים במשותף". ישנה קטגוריה נוספת של מקרים בהם קיימת אחריות משותפת שאינה נובעת ממעשי עוולה משותפים או עצמאיים אלא מאחריות שילוחית. יש הרואים במקרים אלה חלק מסוג המקרים הראשון של "מעוולים במשותף" (ראו: ע"א 6894/15 זלצר נ' אבירם פסקה 22 (7.9.2017), להלן: עניין זלצר) ויש הרואים בהם קטגוריה נפרדת (ראו עניין אל קאדר פסקה 37 סיפא). להלן אבחן האם המקרה דנן נופל באחד מהמקרים אשר בהתקיימם יש לראות את אודי ויתר התוקפים כ"מעוולים יחד" כלפי אדיר ועדן.
מעוולים במשותף
(1) מזיקים המבצעים את העוולה במסגרת פעולתם המשותפת והמתואמת, היינו מספר מעוולים הפועלים בצוותא חדא למען מטרה אחת.
(2) שניים או יותר החבים בחובה אחת משותפת כלפי הניזוק ואשר גורמים למעשה העוולה, על ידי הפרה של החובה האמורה.
(3) המעוול ומי שנושא באחריות שילוחית לעוולתו או המעוול ומי שאחראי למעשהו של המעוול כמסייע, כמייעץ או כיוצא בזה (סעיפים 12, 13, 14 לפקודת הנזיקין) (ראו: ע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן, פ"ד ל(1) 701, 707 (1976)).
"שניים שיש להם מטרה משותפת ותוך כדי פעולה, המיועדת להשגתה, עושה אחד מהם מעשה נזיקין, מיוחס מעשהו זה של האחד לשניהם, הם נחשבים כמזיקים במשותף" (שם בעמוד 343).
דוגמא נוספת למקרה כזה נדון בע"א 269/82 הילמן נ' כרמי פ"ד מא(4) 1 (1987), (להלן: עניין הילמן). באותו מקרה שני נערים ירו באקדח שהיה שייך לאביו של אחד מהם. במהלך הירי של אחד מהם נפגעה עוברת אורח. בעניין זה נקבע כי:
"בהצטרפו למעשה הירי של הבן הפך עצמו המשיב שותף להרפתקה זו, וכל אחד נושא באחריות למעשי רעהו במסגרתה. לפיכך, אין זה משנה כלל בידיו של מי נמצא האקדח ברגע בו נפלט הכדור הפוגע, ואין זה משנה, שבאותו רגע עסק אחד מהם בהדרכתה של אחות המשיב. הירי התבצע מעצם טבעו בהפוגות, בהן טענו את האקדח, או חיפשו מטרות ירי או העבירו את האקדח איש לרעהו. אותה הפוגה, שבה אחד מהם הדריך את אחות המשיב, אינה שונה מהאחרות, וכל עוד לא הוכח ניתוק השותפות, יש לראותה כנמשכת, וכי לאחר סיום ההסברים כיצד מפעילים את האקדח היו ממשיכים בהרפתקה. לפנינו איפוא שותפות במטרה המביאה לשותפות בחובה, כולל חובת זהירות כלפי הנפגעת. משהופרה חובה זו על-ידי מי מהם, יש לראות את שניהם כמעוולים במשותף במובן סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". (שם בעמוד 5).
32. לצורך קביעת אמות מידה בשאלה מתי ייקבע כי מעוולים הם "בעלי מטרה משותפת" או בעלי "חובה משותפת" הפנה בית המשפט בעניין הילמן לתחום המשפט הפלילי וזאת "נוכח הקשר האמיץ בינו לבין התחום האזרחי בנושא הרשלנות" (שם בעמוד 6). המבחנים שנקבעו במשפט הפלילי לשם סיווג הגורמים המעורבים בפעילות עבריינית בצוותא עשויים, אם כן, לשמש אמות מידה גם בענייננו. בין מבחנים אלה ניתן למנות את מבחן השליטה, המתמקד בשאלה האם הנאשם היווה חלק מן התכנית המשותפת לביצוע העבירה ופעל בצוותא חדא עם אחרים להגשמתה; מבחן הקרבה, שבו נבחנת מידת הקרבה של כל אחד מהמשתתפים לביצוע העבירה, ועד כמה הנאשם היווה חלק מן "המעגל הפנימי" של המשימה העבריינית; המבחן הפונקציונאלי, השואל האם הנאשם נטל חלק בביצוע העבירה, במובן הרחב של המושג "ביצוע"; ו-המבחן המשולב, המאזן בין יסודות העבירה וקובע שככל שהיסוד הנפשי של עושה העבירה גבוה יותר, כך ניתן להסתפק במידה נמוכה יותר של מימוש היסוד העובדתי, ולהפך, במתכונת של מעין "מקבילית כוחות". תכליתם של כל המבחנים לעיל היא "לבחון את מידת קרבתם של המעורבים 'לגרעין הקשה' של ביצוע העבירה, או לבחון האם המעשים ממקמים אותם בלב הפעילות העבריינית". בהתאם למבחנים אלו, נהוג לראות במבצע בצוותא כמי שפעל, יחד עם שאר המבצעים, כ"גוף אחד", במסגרת תכנית משותפת (לגבי המבחנים השונים והכללים לאורם נבחנת שותפות בצוותא ראו ע"פ 4205/14 נחום בן יצחק נ' מדינת ישראל פסקאות 55-61 ואסמכתאות שם (29.5.2016)).
34. האם לפי אמות מידה אלה אחראי אודי כלפי אדיר ועדן למלוא הנזק שנגרם להם עקב התקיפה?
הקטטה התפתחה באופן ספונטני, לאחר שאדיר הופיעה בשעה שלוש לפנות בוקר במועדון. מדובר באירוע "מתגלגל" שלא תוכנן מראש. לפי עדותו של אדיר, לא אודי הוא זה שניגש אליו והורה לו לצאת מחוץ למועדון, אלא נער אחר. לפיכך אין כל אינדיקציה לכך שאודי תכנן את הקטטה או הוביל אותה. עם זאת אודי היה מעורב בקטטה ו"תרם" את חלקו בכך שהיכה את אדיר. כמובהר לעיל, אין בהעדר תכנון מראש כדי לשלול את האפשרות כי התקיפה נעשה בצוותא. אולם במקרה כזה, על מנת להטיל אחריות על אודי בגין מעשיהם של המעוולים האחרים יש לקבוע כי אודי צפה, או היה צריך לצפות, את מעשיהם.
35. כאמור, אדיר ועדן נחבלו על ידי התוקפים אשר בעטו בהם, היכו אותם והטיחו בהם חפצים כגון קרשים ואבנים. כמי שהשתתף בקטטה, וכמי שהיכה בעצמו את אדיר, סביר לקבוע כי אודי היה מודע לנקיטת פעולות אלימות אלה על ידי משתתפים נוספים בקטטה. לפיכך הוא אחראי גם בגין מעשיהם כמשתתף בצוותא.
36. יובהר כי גם אם יונח שמהלומותיו של אודי כלל לא פגעו בעדן, אין בכך כל רבותא. אפילו אם הפגיעה בעדן נעשתה על ידי אחרים, היא מצויה בתחום הסיכון שאודי נטל על עצמו שעה שחבר לתוקפיו של אדיר. אודי יכול היה לצפות את האפשרות כי אדם זר ייקלע לקטטה, בין היתר, על מנת לחלץ את אדיר מתוקפיו, וכי אותו אדם ייפגע עקב המהלומות שהוטחו באדיר.
37. שונים פני הדברים לגבי דקירות הסכין. בענייננו אין כל אינדיקציה המלמדת כי אודי היה מודע לכך שאחד המשתתפים בקטטה מחזיק סכין ובדעתו להשתמש בה. בקטטה השתתפו כ-12 נערים ובנסיבות כאלו קיים קושי להבחין כי אחד מהמשתתפים מחזיק בידו סכין. זאת, בשונה ממקרים בהם מספר המשתתפים בקטטה קטן, ובידם להבחין במעשי חבריהם. עובדה היא, כי אדיר ועדן לא הצליחו לזהות את הדוקר. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע כי אודי היה צריך לצפות את השימוש בסכין על ידי משתתף אחר בקטטה.
38. יצוין כי לאותה תוצאה בדבר "מעוולים במשותף" ניתן להגיע גם מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין המרחיב את האחריות הנזיקית באופן המטיל אחריות אישית בגין מעשה עוולה שבוצע על ידי אחר. הסעיף קובע כדלקמן:
"לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם, יהא חב עליהם".
39. הפסיקה התוותה אמות מידה קפדניות להטלת אחריות מכוחו של סעיף 12 לפקודת הנזיקין, המבטאות את האחריות האישית המוטלת מכוחו (ראו: ע"א 3024/10 וינר נ' מויאל פסקאות 26-27 ואסמכתאות שם (2.4.2013)). התנאי הראשון לתחולתו הוא יסוד נפשי של מודעות למעשה העוולה. כך, "אדם המשתף עצמו בהרפתקה, אשר הביאה בסופו של דבר לנזק, יחוב כשותף למעשה הנזיקין, אם בהצטרפו למבצע המעשה ידע לקראת מה הוא הולך" (ע"א 687/99 רינת נ' רום, פ"ד נו(4)72, 84 (2002)). התנאי השני, הוא תרומה משמעותית של המשתתף לביצוע מעשה העוולה (ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ (24.6.2011)).
41. מכל האמור לעיל עולה כי אודי אחראי כלפי אדיר ועדן, מכוח היותו מעוול במשותף עם יתר התוקפים, לנזקים שנגרמו להם עקב הקטטה, להוציא אותם נזקים שנגרמו להם עקב דקירות הסכין. לגבי דקירות הסכין, יש לראות את הדוקר ואת אודי כ"מעוולים בנפרד". אפנה אפוא לבחון האם ניתן להטיל אחריות על אודי בגין הנזקים שנגרמו עקב דקירות הסכין.
מעוולים בנפרד
42. מעוולים בנפרד עשויים לחוב באופן סולידרי או לחוד כלפי הניזוק, כאשר הדבר תלוי בשאלת היכולת להפריד את הנזק שנגרם על ידם לניזוק. כאשר הנזק אינו ניתן לחלוקה, יחובו המעוולים כלפי הניזוק ביחד ולחוד. על פי הפסיקה: "...לבטח יהיה זה נכון לחפש בכל מקרה ומקרה אחר קנה מידה סביר כלשהו לחלוקת הנזק בין המעוולים השונים ולפסוק על חלוקת הנזק בהתאם, ככל שניתן לעשות זאת בדרך סבירה והגיונית בנסיבות העניין" (ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר פ"ד מד(2) 89, 104 (1990), להלן: ענין קורנהויזר). עוד נקבע כי מקום בו קיים קושי בחלוקת הנזק בין המעוולים-הנתבעים, הנטל להוכיח כי הנזק שנגרם ניתן לחלוקה מוטל על המעוולים, ואם לא יעמדו בנטל הם יחובו ביחד ולחוד לכל נזק שנגרם (שם פסקאות 24-28; ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.2006).
"התוצאה של העדפת הניזוק על פני יתר המזיקים מוצדקת בראי הצדק המתקן והשבת המצב לקדמותו, שכן רשלנותם של יתר המזיקים הובילה לנזק שנגרם לניזוק. תוצאה זו מוצדקת גם על פי ניתוח כלכלי הבוחן את אופן פיזור הנזק ואת התמריצים שראוי לתת לצדדים השונים. "גלגול" האחריות אל יתר המזיקים עדיפה בהיבט של פיזור הנזק על פני הטלתה על הניזוק בלבד, וקביעת הכלל של אחריות משותפת מונעת ממזיקים לפעול לשם ערפול היחס שבינם לבין הנזקים השונים (אריאל פורת "אחריות קיבוצית בדיני נזיקין" משפטים כג 311, 385-386 (1994)" (עניין זלצר פסקה 22).
44. קושי נוסף נעוץ במבחן המפריד בין מצב של מעוולים בנפרד שגרמו נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה למצב של מעוולים בנפרד שגרמו נזקים נפרדים. בפסיקה נקבע כי המבחן הוא פיזי, מוחשי (ראו: ע"א 7436/12 חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניין בע"מ פסקאות 30-33 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר (6.7.2017). אולם לעיתים מבחן זה גורם לתוצאות שאינן יעילות או הוגנות, כגון במקרה בו אחריות סולידרית תוביל למצב בו מזיק שחלקו זעום יישא באחריות של מזיקים שחלקם משמעותי בהרבה (עניין זלצר, פסקה 22 ואסמכתאות שם).
46. מהאמור לעיל עולה כי אודי אחראי כלפי התובעים, מכוח היותו מעוול בנפרד, לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהדקירה בסכין, רק אם ייקבע כי מדובר בנזקים שאינם ניתנים להפרדה. אם הנזק ניתן לחלוקה באופן סביר, אין להטיל עליו אחריות בגין נזקי הדקירה.
47. להלן אבחן בענייננו מהם הנזקים, אשר נגרמו על ידי כל התוקפים, שניתן ליחסם לאודי מכוח היותו "מעוול במשותף" או "מעוול בנפרד" אשר גרם, יחד עם אחרים, לנזק שאינו ניתן לחלוקה.
48. "מעוולים יחד" - יישום
49. עדן לא תמך את תביעתו בחוות דעת ולא נטען על ידו כי נגרמה לו נכות צמיתה עקב פגיעתו בקטטה. אמנם לתצהירו צירף חוות דעת בתחום האורתופדי ערוכה על ידי ד"ר רון ארבל לפיה נגרמו לו נכויות צמיתות בתחום האורתופדי. אולם לא הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעתו על דרך צירוף חוות דעת רפואית. אף לא נטען על ידו כי חוות הדעת הרפואית שצורפה לתצהירו היא ראיה בתיק לצורך הוכחת עניין שברפואה. אדיר הגיש שתי חוות דעת רפואיות להוכחת נזקיו עקב התקיפה; חוות דעת בתחום האורתופדי ערוכה על ידי ד"ר רון ארבל וחוות דעת בתחום הפסיכיאטרי ערוכה על ידי ד"ר יהודה ברוך. אודי לא הגיש חוות דעת מטעמו למרות שנתנו לו הזדמנות לכך גם לאחר שלב שמיעת הראיות. הוא אף ויתר על חקירת המומחים מטעמו של אדיר.
50. אודי אחראי לנזק שנגרם לעדן עקב המהלומות שספג בקטטה מידיהם של התוקפים מכוח היותו "מעוול במשותף". כאמור, עדן לא טען לנכות צמיתה עקב הדקירות. מעבר לנדרש יצוין כי על פי חוות הדעת שצורפה לתצהירו נכויותיו הצמיתות בתחום האורתופדי נגרמו עקב דקירות סכין (נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בשריר הקוודריספס ונכות בשיעור 1% בגין צלקת). ממילא אודי אינו אחראי בגין נכויות אלה, שכן כאמור לעיל, אין הוא אחראי לנזקים שנגרמו עקב דקירות הסכין.
51. אשר לאדיר. בחוות דעתו של ד"ר ארבל צוין כי פגיעותיו נגרמו מאבנים, קרשים וסכינים. בבדיקתו מצא המומחה צלקות על גשר האף ובשפה מצד ימין מתחת לאף המכערות את הפנים. צלקת נוספת נמצאה באזור הצוואר מצד שמאל כאשר באזור הצלקת קיים נימול. כמו כן מצא המומחה כי קיימת "התכנפות" של עצם השכמה מצד שמאל שלא קיימת מצד ימין. בגין פגיעות אלה נקבעה לאדיר נכות בשיעור 10% בגין השיתוק של העצב הטורקלי הארוך; נכות בשיעור 10% בגין צלקות מכוערות בצוואר ונכות בשיעור 10% בגין צלקות בפנים.
54. לגבי הנכות בתחום הפסיכיאטרי קבע ד"ר ברוך כי אדיר סובל מתסמונת בתר חבלתית ונקבעה לו נכות נפשית בשיעור 30% (לגבי משמעותה של נכות זו ארחיב בהמשך). בחוות הדעת תואר כי: "...בעת היותו בחופשת מחלה מהצבא, יצא לבלות במועדון לילה עם מספר חברים. במסגרת הבילוי הותקפו, הוא וחבריו ע"י מספר אנשים. ...טופל ע"י נטור והמשיך טיפול במדללי דם ונוגדי קרישה למשך תקופה ארוכה. על רקע תקיפה זו פיתח סימני מצוקה נפשיים... מאז שחרורו מבית החולים נאלץ לשהות בבית בגין הטיפול בנוגדי קרישה במשך חודשים רבים. במהלך תקופה זו החמיר מצבו הנפשי. עוסק רב הזמן במדוע קרה מה שקרה ועיסוק יתר בכל הסובב את האירוע...סובל ממצב רוח ירוד רוב שעות היממה המתבטא בעיקר בתחושת מרמור ותחושתו הקשה כי נגרם לו עוול נוסף ואי צדק בכל התהליך הפלילי כנגד התוקפים אותו" (הדגשה שלי, ש.ל.). מחוות הדעת עולה כי הנזק הנפשי שנגרם לאדיר מקורו גם, אם לא בעיקר, מהטיפול המתמשך שנאלץ לקבל עקב הדקירות שנדקר בצווארו. בחוות הדעת לא נעשתה אבחנה בין "תרומת" הדקירה למצבו הנפשי של אדיר ל"תרומת" יתר החבלות שספג מידי תוקפיו.
55. אודי אחראי בגין הנזק הנפשי שנגרם לאדיר עקב מעשיהם של כל התוקפים אשר היכו את אדיר והטיחו בו חפצים מכוח היותם "מעוולים במשותף". השאלה היא, האם בנסיבות העניין, כאשר הנכות הנפשית נגרמה לאדיר הן עקב המכות שהוכה הן עקב הדקירות שנדקר בצווארו, ראוי לייחס לאודי את מלוא האחריות לנכות הנפשית?
56. כאמור, לעניין הדקירה, יש לראות באודי ובאותו תוקף שדקר את אדיר כ"מעוולים בנפרד", כאשר כל אחד מהם הזיק לאדיר באופן אינדיבידואלי. יש אפוא לבחון האם הנזק הנפשי שנגרם לאדיר ניתן לחלוקה. אכן, כפי שצוין לעיל, על דרך הכלל נזק נפשי אינו ניתן לחלוקה. אולם כל מקרה יש לבחון על פי נסיבותיו המיוחדות.
57. בנסיבות המקרה דנן, לאחר עיון בחוות הדעת ובכלל הראיות, מסקנתי היא כי סביר לקבוע שעיקר הנזק הנפשי נגרם לאדיר עקב הדקירות שנדקר בקטטה והטיפול המתמשך שקיבל עקב כך. מחוות הדעת האורתופדית ומהחומר הרפואי עולה כי הנזק הפיזי העיקרי נגרם לאדיר עקב דקירות הסכין ולא עקב החבלות. לאחר פינויו של אדיר לבית החולים בוצעה אקספלורציה של הצוואר והודגמה פגיעה עם קריעה של העורק הורטברלי משמאל. במשך כשנתיים לאחר האירוע היה אדיר במעקב של מרפאה נוירוכירורגית ועבר בדיקות אנגיוגרפיה, בדיקות הדמייה ופיזיותרפיה. כמו כן הוא טופל במדללי דם ונוגדי קרישה למשך זמן רב. ד"ר ברוך מציין במפורש בחוות דעתו כי מצבו הנפשי של אדיר החמיר כאשר נאלץ לשהות בבית עקב הטיפול בנוגדי קרישה במשך תקופה ארוכה.
58. אף מעדותו של אדיר ניתן להתרשם כי מקורו של הנזק הנפשי העיקרי הוא באימה שאחזה בו בעת מעשה עקב דקירות הסכין והשלכותיהם לטווח ארוך על איכות חייו. אדיר העיד כי עקב הדקירה היה בסכנת מוות (פרוטוקול עמוד 20, שורות 6-8). לאורך כל עדותו תיאר את הדקירה בצווארו כ"שחיטה". הוא תלה את עיקר הפגיעה בכושר השתכרותו בנכותו בצוואר. כאשר נשאל האם "כל הטראומה הנפשית היא בגלל הדקירה?" ענה בשאלה רטורית: "אז בגלל מה?!" (פרוטוקול עמוד 32, שורות 19-20). ברי כי אין "להיתפס" בתשובה זו ולהסיק מכך שמצבו הנפשי נגרם רק עקב הדקירה ולא בשל האירוע הקשה בכללותו. עם זאת, ניתן לראות בכך אינדיקציה לחשיבות הרבה שאדיר מייחס לדקירה ולהשלכותיה על מצבו.
59.מסקנתי היא אפוא, כי למרות שהנזק הנפשי אינו ניתן לחלוקה ברורה, לא ניתן להתעלם מכך כי תרומת הדקירה בצוואר לגרימת הנזק הנפשי היא דומיננטית. אתחשב בכך במסגרת קביעת גובה הפיצויים.
60. בשולי הדברים אוסיף כי טענתו של אודי לפיה יש לייחס לאדיר אשם תורם בקשר לאירוע מוטב היה לה שלא הייתה נטענת. אדיר הגיע למועדון עם חבריו לבלות ולא היה צריך לצפות כי יותקף על ידי חבריו של אדם. מעבר לכך, מדובר בטענת הגנה מסוג "הקוזאק הנגזל" שדינה להידחות.
הנזק
נזקו של עדן
61. נזקו של עדן, אשר אודי אחראי לו, מתבטא בעיקר בנזק הלא ממוני שנגרם לו עקב החבלות שנחבל בקטטה. בשים לב לכאב הפיזי שחווה עקב החבטות והמכות שספג בקטטה ולסבל הנפשי שנגרם לו, אני פוסקת לו פיצויים בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 20,000 ש"ח.
נזקו של אדיר
62. אדיר, יליד 8.12.87, היה בן 19 וחצי עת נפגע בקטטה וכיום הוא בן 30 שנים. בעת האירוע היה חייל בשירות סדיר. הוא שוחרר מהשירות עקב פציעתו. לטענתו אין הוא עובד באופן סדיר מאז שחרורו מהצבא.
הנכות הרפואית
63. עקב הצלקות שנותרו בפניו קבע ד"ר ארבל כי לאדיר נכות צמיתה בשיעור 10% לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות). ד"ר ארבל ציין, לגבי כל הנכויות שנקבעו על ידו, כי: "נוכח הזמן הרבה שחלף מאז פגיעתו וחוסר האפשרות לשיפור ספונטאני במצבו יש לראות נכויות אלו נכויות צמיתות".
64. אדיר נבדק בתחום הפסיכיאטרי על ידי ד"ר ברוך ביום 17.3.11. בחוות דעתו תוארה פגיעה קשה בתפקודו של אדיר. המומחה קבע כי אדיר סובל מתסמונת בתר חבלתית המתבטאת באספקטים הבאים:
"א. מחשבות חודרניות המתבטאות במחשבות חוזרות על האירוע לכל אורך היום, עם עיסוק יתר בתחום.
ב. הימנעות קלה בתחום החברתי והימנעות בולטת בתחום יצירת קשרים זוגיים.
ג. עוררות יתר המתבטאת בעצבנות והתקפי זעם.
ד. הפרעה במצב רוחו והפיכתו לאדם מר וממורמר.
ה. הפרעה קשה בתפקוד היומיומי ואי יכולת להחזיק בעבודה קבועה לאורך זמן.
ו. פגיעה קשה ביותר בתחום הרצייה, יוזמה, מוטיבציה כפי שמתבטא הן בחוסר שיתוף פעולה בטיפולים לשיפור מצבו בגין חוסר אמון כי מצבו ישתפר והן בחוסר תפקודו במהלך היום" (הדגשות שלי, ש.ל.).
65. המומחה הוסיף וקבע כי:
"לאור מספר ניסיונות טיפוליים שלא צלחו יש מקום לנסות טיפול אינטנסיבי משולב תרופתי ופסיכוטראפי – דהיינו טיפול משולב ע"י פסיכיאטר ומטפל מוסמך (פסיכולוג קליני או עו"ס מומחה בתחום בריאות הנפש). סוג הטיפול המומלץ הוא מסוג טיפול התנהגותי קוגנטיבי (CBT) משולב בטיפול תרופתי להערכתי יש להמשיך טיפולים אלה לפחות שנה".
הוא העריך את נכותו של אדיר בשיעור 30% בהתאמה לסעיף 34ד' של התוספת לתקנות.
66. נוכח המלצתו של ד"ר ברוך על טיפול נפשי למשך שנה ובשים לב לכך שלא צוין כי הנכות שנקבעה היא צמיתה, אין אלא להסיק כי הנכות שנקבעה לאדיר היא נכות זמנית שהייתה יפה למועד בדיקתו. מאז בדיקתו של אדיר על ידי המומחה חלפו שנים רבות. אדיר לא עדכן, בתצהירו או בעדותו, האם קיבל את הטיפול המומלץ והאם נבדק בפעם נוספת אצל המומחה לאחר קבלתו. כמו כן, מהראיות עולה כי מאז שנתנה חוות הדעת, חלו תמורות בחייו של אדיר העשויות להצביע על שיפור במצבו הנפשי. הבולטת שבהן היא בתחום הזוגי. כאמור, המומחה קבע כי קיימת "הימנעות בולטת בתחום יצירת קשרים זוגיים". אולם אדיר נישא לבחירת ליבו ולא נטען ולא הוכח כי קיים קושי בתחום זה. כמו כן, המומחה קובע כי אדיר אינו יכול להחזיק בעבודה לאורך זמן. אדיר אמנם העיד אינו עובד באופן סדיר (מבלי שצירף אסמכתאות כלשהן ממקומות עבודתו). עם זאת העיד גם כי עבד כשנתיים וחצי באותו מקום. מכאן שלכאורה הוא מסוגל להתמיד באותו מקום עבודה למשך פרק זמן משמעותי. במצב דברים זה, אין בידי לקבוע האם נותרה לאדיר נכות צמיתה בתחום הנפשי ומהו שיעורה.
ראשי הנזק
הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות
67. חוות הדעת האורתופדית נקבע כי הצלקות בפניו של אדיר מכערות. לא נקבע שהן מכאיבות או רגישות. מכאן שמדובר בפגיעה אסתטית בלבד. כאמור לעיל, הנכות בתחום הנפשית היא זמנית בלבד וחלקה הדומיננטי נגרם עקב הדקירה. בתצהירו של אדיר לא נאמר דבר לגבי מצבו התעסוקתי ואף לא צורפה בדל אסמכתא בעניין זה. בחקירתו בבית המשפט העיד כי מאז השתחרר משירותו הצבאי אינו עובד באופן סדיר ונזקק לסיוע כלכלי של אביו (פרוטוקול עמוד 14 שורה 18, עד עמוד 15 שורה 5; עמוד 32 שורות 12-13; עמוד 35 שורות 11-17). כשנה וחצי לאחר האירוע לא יכול היה לעבוד בשל טיפולים שעבר בצווארו. תקופה של כשנתיים וחצי עבד באגודה שיתופית. לאחר מכן עבד אצל קבלן פיצוצים באופן לא רציף וכיום הוא מובטל מזה כחודשיים. עדות זו כללית ביותר ואינה שופכת אור מלא על מצבו התעסוקתי לאחר התאונה ועד היום. אוסיף כי מעדותו עולה כי הוא תולה את עיקר הפגיעה בכושר השתכרותו בנכותו בצוואר.
68. בקביעת סכום הפיצויים אתחשב אפוא, בין היתר, בשיקולים הבאים; הנכות בגין הצלקות בפנים אינה תפקודית, תרומת הדקירה לגרימת הנכות הנפשית היא דומיננטית, הנכות שנקבעה לאדיר בתחום הנפשי אינה צמיתה, לא הוגשו אסמכתאות לגבי הפסדי שכר; אדיר סבל מפגיעה נפשית זמנית משמעותית במשך מספר שנים לא מעטות לאחר האירוע אשר פגעה ביכולת השתכרותו.
69. בשים לב לשיקולים אלה אני פוסקת לתובע פיצויים בגין הפסד שכר לעבר סכום בסך 50,000 ש"ח. סכום זה נפסק בהתחשב בנכות הזמנית הארוכה אולם גם בהתחשב בכך שעיקר הנכות נגרמה עקב דקירות הסכין. בגין גריעה מכושר ההשתכרות בעתיד אני פוסקת לאדיר, על דרך האומדן, סך של 25,000 ש"ח (הסכום נכון להיום). סכום זה נפסק בשים לב לכך שלא הוכח כי נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי ובהתחשב בכלל הנסיבות שפורטו לעיל.
עזרת הזולת
70. התובע הצהיר כי לאחר התאונה משפחתו, ובעיקר אביו, סייעו לו מעבר למקובל מעזרת קרובים. כמו כן לטענתו, נוכח פגיעותיו הוא נזקק ויזקק בעתיד לעזרה בעבודות הבית. הנכות בגינה אחראי אודי אינה מצדיקה מתן עזרה בשכר בגין עזרת הזולת. עם זאת, יש מקום לפיצוי בסכום של 5,000 ש"ח בגין העזרה שקיבל מבני משפחתו בתקופה הסמוכה לפציעתו בקטטה (הסכום נכון להיום).
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
71. אדיר לא צרף קבלות כלשהן התומכות בטענתו לפיה נשא בהוצאות רפואיות. עם זאת, בשים לב לטיפולים הרבים שעבר על מנת שלא לקפחו מצאתי לפסוק לו על דרך האומדן, סך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות לעבר (הסכום נכון להיום).
כאב וסבל
72. בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית ובנסיבות החמורות של האירוע אני פוסקת לאדיר סכום בסך של 60,000 ש"ח בגין הנזק הלא ממוני.
תוצאה
73. אודי ישלם לאדיר סכום של 145,000 ש"ח ולעדן סכום של 20,000 ש"ח. לסכומים אלה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4 %. כמו כן יישא אודי בהוצאות משפט בהן נשאו אדיר ועדן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד התשלום בפועל.
74. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום המצאת פסק הדין ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים
ניתן היום, ח' טבת תשע"ח, 26 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
שושנה ליבוביץ