בית משפט השלום בתל אביב - יפו |
|
בס"ד |
|
ת"א 18556-02-15 שעשוע נ' עירית חולון ואח' לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין |
התובע: |
אלי שעשוע
|
נגד
|
|
הנתבעות: |
1.עירית חולון 2.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
|
פסק דין |
רקע
לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") המבוססת בעיקר על עוולת הרשלנות ולחלופין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").
התובע, יליד 1966, טוען שביום 4.10.13 צעד לכיוון רכבו בכוונה להכניס את מחשבו הנייד לתא המטען ורגלו נכנסה לבור פתוח בכביש, כמתואר בתמונה שהיא נספח א' לכתב התביעה וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף. מכאן התביעה שלפנינו. נתבעת 1 היא עיריית חולון אשר בשטחה נמצא המפגע הנטען, ואילו נתבעת 2 הינה מבטחת רכבו של התובע. הצדדים חלוקים הן בעניין החבות והן בעניין הנזק.
בתגובה לפנייתו של התובע לנתבעת 1 בעניין הפיצוי בגין הנזק אשר נגרם לו נאמר כי האירוע כפי שתואר על ידו מתאים להגדרת תאונת דרכים ומשום כך עליו לתבוע פיצוי מנתבעת 2 , מבטחת הרכב.
בלית ברירה תבע התובע גם את נתבעת 2 ושאלת סיווג התאונה הפכה להיות אבן נגף לפני התקדמות בתיק לקראת פשרה או הכרעה לפי הדין.
משכך, בהחלטתי מיום 25.03.17, קבעתי התיק להוכחות לעניין סיווג התאונה. ביום 30.10.17 התקיים דיון הוכחות, התובע נחקר בחקירות נגדיות ובחקירה חוזרת ונשמעו סיכומים בע"פ לעניין סיווג התאונה.
טענות הצדדים
לטענת ב"כ התובע המלומד אין המדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד משום שהתובע נפל לפני שהגיע לרכב ואף לא נגע בו. הסיבה שבעטיה צורפה חברת הביטוח היא תגובת העירייה כי הדבר עולה לכדי תאונת דרכים וחששו של התובע "לצאת קרח מכאן ומכאן" ( ראו בתלמוד הבבלי מסכת בבא קמא דף ס עמ' (.
לטענת ב"כ נתבעת 1 המלומדת מדובר ב"תאונת דרכים" משום שמדובר באירוע שהתרחש מיד לאחר שהתובע סיים את הנהיגה, החנה את הרכב ויצא לכיוון תא המטען. יתירה מזו, גם אם היה נתק בין הנהיגה לחזרה לרכב, עדיין מדובר ב"שימוש" ברכב שכן לפי פסק דינו של עמיתי סגן הנשיא כב' השופט חיימוביץ בת"א 25320-09-09 הדר יבניאלי סלומונוביץ' נ' עיריית הרצליה (28/09/14) עולה שגם נפילה לבור בדרך לתא מטען נכללת בגדר שימוש ברכב ולכן גם במקרה שלנו מדובר בתאונת דרכים. עוד טוענת ב"כ נתבעת 1 כי גם מבחינת הסמיכות בזמן ובמקום לרכב ולכוונת הנסיעה בו די כדי להכיר בכך שזו תאונת דרכים. היא הפנתה לפס"ד של עמיתי כב' השופט שי מזרחי בת"א 25161-10-14 ש.ט. נ' עיריית חולון (15.10.17) ממנו ניתן ללמוד מכך שיש להתחשב ביסוד הסובייקטיבי של התובע וכוונתו של התובע היתה להיכנס לרכב ולנסוע וזה הופך את המאורע לתאונת דרכים. לעניין הקש"ס טוענת ב"כ הנתבעת כי אלמלא רצה לנסוע לא היה נופל לבור ולכן אף שמדובר בגורם חיצוני הרי שהוא נכנס בגדרו של סעיף 1 לחוק הפלת"ד.
ב"כ נתבעת 2 המלומדת הפנתה לע"א 517/79 דרור בן טובים נ' מוסך נועה (09/07/80) הקובע כי השימוש ברכב מתחיל מהרגע בו פותח אדם את דלת מכוניתו כדי להיכנס לתוכה. היא טוענת שמדד משמעותי לעניין שאלת השימוש הוא המגע הפיזי עם הרכב (רע"א 5738-97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ (03/08/99)). יתירה מזו, השימוש המשני צריך להיות בהקשר לשימוש עיקרי (ת"א 1003-06 עקיבא רוכסר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (04.01.11)). ב"כ הנתבעת הדגיש שהתובע לחץ על השלט אך השימוש ברכב טרם החל והוא נפל בגלל הבור ולא בגלל הרכב ולא בגלל השימוש ברכב.
ב"כ התובע ביקש להדגיש כי כתב התביעה הוגש לשתי הנתבעות משום שנתבעת 1 לא אפשרה לתובע לממש את זכותו מולה.
דיון והכרעה
ראשית יש להכריע קודם בשאלה העובדתית, האם התובע פסע לכיוון תא המטען מיד לאחר סיום נסיעתו כפי שהיה ניתן להבין לכאורה מכתב התביעה או שעבר מספיק זמן כדי שיהיה מדובר באירוע חדש ונפרד של צעידה לכיוון הרכב על מנת להתחיל נסיעה כפי שעולה מעדותו?
בסעיף 3 לכתב התביעה נכתב:
"ביום 04.03.13, לאחר שהחנה את הרכב במפרץ חניה באזור רחוב חנקין בעיר חולון, פסע התובע לכיוון הדלת האחורית שלרכבו, כאשר לפתע נכנסה רגלו הימנית לבור פתוח בכביש."
בעדותו מיום 30.10.17 אמר התובע (עמ' 9 שורה 32 –עמ' 10 שורות 1-3) כי:
" ת: זה לא היה באותה שרשרת, זה אירוע שנגמר , שהחניתי את הרכב,
ש: אוקיי.
ת: עליתי הביתה, עשיתי את כל הסידורים שלי לקראת שבת וזה, ובערב ירדתי וזה מה שקרה.
ובהמשך (עמ' 13 שורות 12-26):
"ש: אדוני אני מראה לו את התמונה הזאת.
ת: הרכב שלי היה, אולי עוד קצת, כמה סנטימטרים פה, וכשאני הלכתי הרכב שלי זה היה fiesta, כשאני הלכתי אז הרגל ימין שלי נכנסה לפה, עוד לפני שהגעתי לתא המטען.
ש: למה אתה מוצא לנכון להגיד לנו לפני שהגעת לתא המטען? הרי אתה רצית להכניס את laptop לדלת האחורית.
ת: נכון, זה מה שאני אומר, עוד לפני שהלכתי פה, עוד לפני שהגעתי לתא המטען, נפלתי.
ש: אתה, אוקיי, כשנפלת, נפלת על הרכב?
ת: לא.
ש: אוקיי. אתה החזקת את הדלת, אתה הצלחת, התחלת לפתוח את הדלת האחורית?
ת: איזה דלת? זאתי?
ש: דלת של האוטו שלך.
ת: לא, לתא המטען עוד לא הגעתי. והתכוונתי לשים את המחשב נייד בתא המטען."
ובהמשך (עמ' 14 שורות 30-32, עמ' 15 שורות 1-2 ) :
"ש: פתחת את הרכב באמצעות השלט?
ת: אני חייב ללחוץ כדי, כשאני מתקרב לאוטו אני צריך ללחוץ כדי שתא מטען יפתח.
ש: זאת אומרת ששלחת, שלחצת על, על השלט?
ת: מן הסתם, מן הסתם."
עדותו של התובע הייתה אמינה וקוהרנטית בעיניי וגם אם בכתב התביעה שניסח בא כוחו הדברים לא היו מדויקים והוא בלבל בין הפרטים, הרי שגרסתו של התובע בעדותו מקובלת עלי. אני קובע כי התובע פסע לעבר מכוניתו זמן מה לאחר שחנה והנסיעה הקודמת הסתיימה. כשהתקרב לרכב לחץ על השלט ובטרם הגיע לרכב נתקל במפגע בכביש ונפל וכל זאת מבלי לגעת ברכב.
משכך נראה כי אין מנוס מהמסקנה כי אין המדובר בתאונת דרכים ולא ידוע לי על פס"ד אשר תיאר מצב של פעולה של צעידה לכיוון הרכב, בטרם נגע הנהג ברכב ובטרם פתח את דלת הרכב כדי לנסוע בו, כ"שימוש ברכב" על פי החוק (ראו למשל ת"א (שלום ת"א) 37888/06 בזק ריקי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (18.11.2008).
לדידי פתיחת נעילת הרכב ע"י השלט האלחוטי לא יכולה להיחשב כ"שימוש ברכב" לפי החוק ללא מגע פיזי עם הרכב עצמו. לטעמי, על פי השכל הישר וניסיון החיים אין לפרשנות זו מקום כלל (והשווה לדברי השופט זמיר בעמ' 550 לע"פ 2940/94 צבי לוין נ' מדינת ישראל (11.09.94).
ברע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ (30.08.99) נקבע כי הדרך להבחין בין פעולה שהיא הכנה או הקדמה לשימוש לבין השימוש עצמו, היא באמצעות מה שמכונה מבחן "השלב האחרון". כלומר, המבחן הוא, אם אותה פעולה הינה חלק אינטגראלי וישיר מהשימוש, או שמדובר רק בפעולת הכנה (דוגמת הליכה לרכב) טרם השימוש עצמו. מטרת החוק היא, שרק אותן פעולות אחרונות, או אותו שלב אחרון שיש לו קשר ישיר לעצם השימוש, יכללו בהגדרה של שימוש ברכב.
ברע"א 9084/05 אגד בע"מ ואחרים נגד יעקב ינטל (29.10.07) נקבעו מבחנים שונים, לאורם ייקבע אם פעולה מסוימת מצויה על 'ציר הפתיל' המחובר ל"הליך הנסיעה", עד שתחשב ל"נסיעה" ממש. נקבע כי יש לבסס את הקביעה האם פעולת הלוואי מהווה חלק מה"נסיעה", על מבחן "הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי" (שם, פסקה 7).
סבורני כי מהעקרונות שצוינו לעיל, המקרה שלנו רחוק מדי, ואף כי ישנם מקרים שתובעים נפגעו ממפגעים שהיו בקרבת הרכב אך חיצונים לו בכל אופן היו סימנים נוספים שקשרו את האירוע לרכב כמו מגע פיזי או צעידה ממושב הנהג בסיום נהיגה אל תא המטען. במקרה שלנו הקשר היחיד לרכב הינו כוונת התובע לבצע נסיעה ולחיצה על השלט. מרכיבים אלו אינם מספיקים כדי לקשור את הרכב לתאונה והינם בגדר פעולות לוואי בלבד (ראו ע"א (חי') 44767-05-12 הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' אביטל מגן (10.01.13) וכן תא (ראשל"צ) 43523-02-10 אשר חדד נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (.08.10.17))
ב"כ נתבעת 1 המלומדת הפנתה לפסק דינו של השופט חיימוביץ בת"א 25320-09-09 הדר יבניאלי סלומונוביץ' נ' עיריית הרצליה (28/09/14) כחיזוק לטענתה כי הכנסת תיק לרכב קשורה בשימוש ברכב. איני יכול לקבל טענה זו וזאת מהטעם כי במקרה הנ"ל התובעת יצאה מהרכב בסיום נסיעתה כדי להגיע לתא המטען והשופט חיימוביץ ראה בכך המשך השימוש ברכב ואילו במקרה שלנו התובע היה בדרכו לרכב וטרם החל השימוש בו שכן ראינו שצעידה לרכב ואפילו לחיצה על השלט בכוונה לפתוח את הנעילה אינם יכולים להיחשב פעולות עיקריות המתחילות את השימוש ברכב לעניין חוק הפלת"ד. הנסיבות במקרה שלנו דומות יותר למקרים חדד ומגן לעיל מאשר למקרה הדר יבניאלי.
ב"כ הנתבעת 1 הפנתה גם לפסק דינו של עמיתי השופט שי מזרחי בת"א 25161-10-14 ש.ט. נ' עיריית חולון (15.10.17). לטעמי המקרה הנ"ל אינו דומה לענייננו שכן שם התובעת פתחה את תא המטען והכניסה לתוכו את התיק סגרה את הדלת וצעדה לכוון תא הנהג. מדובר בשלוש פעולות פיזיות הקשורות ברכב שמכניסות אותנו לגדר ה"שימוש" ברכב מנועי ואין זה המקרה שלפנינו.
אשר על כן אני קובע כי התיק ינוהל שלא על פי חוק הפלת"ד אלא כתיק חבויות רגיל על פי הפקנ"ז.
הנני דוחה את התביעה נגד נתבעת 2.
נתבעת 1 תשלם שכ"ט עו"ד והוצאות משפט לנתבעת 2 בסכום כולל של 18,000 ש"ח.
התביעה תגיש חוו"ד רפואית תוך 45 ימים. ההגנה תוך 45 ימים לאחר מכן.
תז"פ עיון בחוות הדעת ליום 5.4.18.
המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים
ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ח,13 15 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
מנחם (מריו) קליין