בית משפט השלום בתל אביב - יפו |
|
|
|
תא"מ 24393-01-17 דגני ואח' נ' איבריה – נתיבי אוויר ספרדיים
|
לפני כבוד השופט רז נבון |
|
התובעים: |
1.אברהם דגני 2.רינה דגני 3.שי כנעני 4.תקוה פתל כנעני ע"י ב"כ עו"ד שמואל אבן |
נגד
|
|
הנתבעת: |
איבריה נתיבי אוויר ספרדיים ע"י ב"כ עו"ד אופיר שרמן |
פסק דין |
לפניי תביעה כספית ע"ס 75,000 ש"ח שהוגשה ע"י התובעים כנגד הנתבעת, ועניינה ביטול טיסתם של התובעים, אשר אמורה הייתה להמריא מלימה שבפרו ביום 20 באוקטובר 2016, ולנחות בישראל ביום 22 באוקטובר 2016 (טיסה הכוללת עצירה במדריד שבספרד), והנזקים הנטענים בקשר לכך ע"י התובעים.
א. תמצית טענות התובעים:
1. התובעים הינם שני זוגות (בני הזוג דגני וכנעני), אשר טיילו יחדיו בפרו, ואשר אמורים היו לשוב לישראל בטיסה עם עצירת ביניים במדריד שבספרד, במסלול כדלקמן: מקטע א' – המראה מלימה שבפרו ביום 20 באוקטובר 2016 בשעה 19:30 ונחיתה במדריד שבספרד ביום 21 באוקטובר 2016 בשעה 14:00; מקטע ב' – המראה ממדריד ביום 21 בפברואר 2016 בשעה 23:00 ונחיתה בישראל ביום 22 באוקטובר 2016, בשעה 04:50 (להלן: "הטיסה המקורית").
2. דא עקא שהטיסה במקטע א' בוטלה. היינו, ביום 20 באוקטובר 2016, הגיעו התובעים לשדה התעופה, עלו על המטוס ביחד עם שאר הנוסעים, ואולם כרבע שעה לאחר סגירת הדלתות הודיע הקברניט על ביטול הטיסה בשל תקלה טכנית, הנוסעים הורדו מהמטוס והטיסה לא יצאה לדרכה.
3. מנקודה זו ואילך מתארים התובעים מסכת של קשיים וחוסר סדר-
התובעים מלינים על כך, כי לא קיבלו מזון או משקאות ולא סופקו שירותי תקשורת; כי נאלצו לכתת רגליהם בין שערי שדה התעופה במשך שעות על מנת לאתר את דרכוניהם אשר נלקחו מהם; כי הנתבעת לא סיפקה מידע אודות העיכוב והקצתה פקידה אחת בלבד לטיפול בפניות הנוסעים עד שגם זו חדלה מלסייע לנוסעים; וכי רק בשעה 03:00 לפנות בוקר לאחר המתנה בקור לרכב היסעים שלא היה בנמצא, הם הגיעו לבית מלון שסופק להם ע"י הנתבעת.
4. למחרת היום – קרי ביום 21 באוקטובר 2016, קיבלו התובעים מסרונים לפיהם עד לשעה 10:00 הם יעודכנו באשר למועד ההמראה הצפוי, ואולם עדכון כלשהו לא התקבל וגם ניסיונות ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת עלו בתוהו.
5. בצר להם הגיעו התובעים עצמאית למשרדי הנתבעת ואו אז נאמר להם, כי ניתן יהיה לטוס למדריד למחרת בצהריים (קרי, 22 באוקטובר 2016); לאחר מכן ביום 22 באוקטובר 2016 נמסר לתובעים, כי הם צפויים לטוס בשעה 22:00 באותו היום, ואולם בהמשך התחוור להם, כי אין טיסות פנויות באותו היום.
6. התובעים מציינים, כי ביום 22 באוקטובר 2016 בשעות הצהריים, הם הגיעו בכוחות עצמם למשרדי הנתבעת, ושם בנתה להם הנתבעת תכנית חזרה לישראל, כאשר חזרתם של שני הזוגות לישראל פוצלה באופן כפי שיתואר להלן.
7. אשר לתובעים 1-2 -
בכתב התביעה נטען, כי התובעים המריאו ביום 24 באוקטובר 2016 מלימה למדריד ונחתו במדריד באותו היום. במהלך שמיעת העדויות בתיק התחוור, כי תובעים אלה המריאו כבר ביום 23 באוקטובר 2016 בשעות הערב מלימה (ולא ביום 24 באוקטובר 2016), ואכן נחתו במדריד ביום 24 באוקטובר 2016 בשעות הבוקר.
לתובעים נאמר, כי הם עתידים לטוס לישראל בטיסת אל-על עוד באותו הערב (קרי, 24 באוקטובר 2016).
דא עקא, שעם הנחיתה במדריד הסתבר לתובעים, כי הם לא יעלו על טיסת אל-על באותו הערב אלא רק למחרת היום, ומשכך הועברו התובעים לבית מלון.
למחרת היום, קרי ביום 25 באוקטובר 2016, התחוור לתובעים, לאחר בירור שערכו מול סוכן הנסיעות שלהם, כי הם כלל לא רשומים לטיסת אל-על לישראל שעתידה הייתה לצאת באותו היום.
התובעים נסעו בדחיפות לשדה התעופה, ושם הודיעה להם נציגת הנתבעת, כי הם היו אמורים בכלל לצאת בטיסת אל-על לישראל עוד ביום 24 באוקטובר 2016 (היינו, יום קודם לכן). רק לאחר הפעלת לחצים הועלו התובעים לטיסת איבריה שיצאה ביום 25 באוקטובר 2016 ממדריד, ואשר נחתה בישראל ביום 26 באוקטובר 2016 בשעה 05:00 (קרי, באיחור של ארבעה ימים).
8. אשר לתובעים 3-4 -
תובעים אלה המריאו ביום 24 באוקטובר 2016 מלימה למדריד, נחתו במדריד ביום 25 באוקטובר 2016, ובאותו היום עלו על טיסת אל-על לישראל, אשר נחתה ביום 26 באוקטובר 2016 לפנות בוקר (קרי, באיחור של ארבעה ימים).
במהלך שמיעת העדויות ציין התובע 3, כי הגם שהטיסה יצאה ביום 24 באוקטובר 2016, הציעה להם הנתבעת אפשרות לטוס יום קודם לכן (קרי, ביום 23 באוקטובר 2016) ולהמתין לילה במדריד, עד לטיסה לישראל ביום 25 באוקטובר 2016 בלילה.
מאחר ובשתי החלופות, ההגעה לישראל הייתה רק ביום 26 באוקטובר 2016 (לאחר טיסת לילה שיוצאת ב- 25 באוקטובר 2016) העדיפו התובעים 3-4 להישאר עוד לילה בלימה שבפרו, תחת המתנה בבית מלון במדריד.
9. לנוכח המתואר לעיל, עתרו התובעים לסעדים כדלקמן:
· פיצוי כספי בסך של 3,080 ש"ח לכל תובע (בסה"כ 12,320 ש"ח), בהתאם להוראות סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק"), היינו פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה לחוק בגין טיסה שבוטלה.
· פיצוי כספי בסך של 10,280 ש"ח לכל תובע (בסה"כ 41,120 ש"ח), בהתאם להוראות סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק, היינו פיצוי לדוגמה, בשל כך שמפעיל הטיסה "לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6".
כאשר לעניין זה ציינו התובעים, כי לאחר ביטול הטיסה לא הוצעו להם מזון, משקאות או שיחת טלפון; ההסעה למלון התעכבה במשך כ-8 שעות; בנוסף נטען, כי הנתבעת לא הציעה לתובעים כרטיס טיסה חלופי בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי הכרטיס המקורי ובמועד המוקדם ביותר שניתן.
· פיצוי כספי בסך של 14,546 ש"ח לתובעים 1-2 ופיצוי
בסך של 7,014 ש"ח לתובעים
3 ו-4, עבור שכר עבודה והפסד ימי עבודה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.
ב. תמצית טענות הנתבעת:
10. הנתבעת מאשרת, כי הטיסה המקורית אכן אמורה הייתה לצאת לדרכה ולהגיע ליעדה במועדים ובזמנים אשר צוינו על ידי התובעים.
11. דא עקא בשל תקלה לא צפויה, בוטלה הטיסה שאמורה הייתה לצאת מלימה למדריד ביום 20 באוקטובר 2016 בטיסה IB6650 (מקטע א' בטיסה המקורית)- "וזאת בשל פגיעת ציפור בלתי צפויה במנוע בטיסה שהגיעה ממדריד".
12. פגיעת הציפור היא אירוע בלתי צפוי, והמדובר בנסיבות שאינן מצויות בשליטת הנתבעת ואשר נכפו עליה שלא מרצון.
13. כפועל יוצא מהפגיעה האמורה, שלחה הנתבעת טכנאים שהביאו עמם את החלק אשר נפגע במנוע, מייד עם הטיסה הבאה ממדריד ללימה, שיצאה בתאריך 21 באוקטובר 2016.
14. בשים לב לאמור טוענת הנתבעת, כי אין לחייבה בפיצוי בגין התוספת הראשונה לחוק, שכן עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 6(ה) לחוק, במקרה של ביטול טיסה מנסיבות שלא היו בשליטתה.
15. אשר לשירותי הסיוע- הנתבעת מציינת, כי היא העמידה לתובעים ארוחות, הסעות ולינה בבית מלון על חשבונה וזאת עד למועד ההמראה החלופי. הנתבעת מציינת, כי היא נדרשה להסדיר באחת מקומות לינה למאות נוסעים, וגם אם הסדרת הנושא התעכבה, הרי שיש לבחון את הדברים בצורה מידתית. גם במדריד העמידה הנתבעת לתובעים לינה בבית מלון.
16. הנתבעת מאשרת, כי התובעים החמיצו את טיסת ההמשך שלהם במקטע ב' לטיסה המקורית, ואולם הנתבעת הסדירה בעבורם טיסה חלופית לתל אביב ובכך מילאה הנתבעת את חובותיה בדבר הסדרת טיסה חלופית.
17. עוד מציינת הנתבעת, כי מסלול הטיסה המקורי נקבע על ידי התובעים וסוכן הנסיעות שלהם, וכי הוא לא תוכנן על ידה.
ג. ראיות הצדדים:
18. שני הצדדים נמנעו מלהגיש תצהירי עדות ראשית. משכך, התצהירים אשר צורפו לכתבי הטענות הם העומדים בפני בית המשפט. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של כל התובעים בתמיכה לכתב התביעה. מטעם הנתבעת הוגש מטעם הגב' אליזבת פדה, רפרנטית תביעות בנתבעת.
19. ישיבת ההוכחות בתיק התקיימה ביום 20 בדצמבר 2017.
20. במסגרת ישיבת ההוכחות, העידו התובעים 1 ו- 3. מטעם הנתבעת העידה הגב' פדה-רפרנטית תביעות. לאחר שמיעת העדויות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
ד. דיון והכרעה:
ד.1. השאלה הראשונה העומדת לבירור, היא האם זכאים התובעים לקבלת פיצוי בגין "טיסה שבוטלה" והאם עומדת לנתבעת הגנת חריג "הנסיבות המיוחדות".
21. סעיף 1 לחוק קובע, כי "טיסה שבוטלה" היא "טיסה שלא התקיימה" או "טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)".
22. שני הצדדים בתיק זה מסכימים, כי מדובר בטיסה שבוטלה.
23. סעיף 6(א)(3) לחוק קובע, כי "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן הטבות אלה" – "פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה". הפיצוי הכספי במרחק טיסה העולה על 4,500 ק"מ עומד על סך של 3,070 ש"ח.
24. אלא שכפי המתואר לעיל, טוענת הנתבעת, כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 6(ה)(1) הקובעת כדלקמן:
"(ה) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:
(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות".
הנתבעת סבורה, כי ההגנה האמורה עומדת לה בשל אותה תקלה לא צפויה במטוס – פגיעת ציפור במנוע המטוס בעת שהמטוס עשה את דרכו ממדריד ללימה בטיסה שמספרה IB6651.
25. בתא"מ (רח') 69167-11-16 אורי רגב ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו), סקר בית המשפט את חריג "הנסיבות המיוחדות" בפסיקת הערכאות השונות בישראל וקבע, כי יש לפרש בצורה דווקנית ומצמצמת את המילים נסיבות מיוחדות, לאמור:
"בהחלט יש להעניק למילים "נסיבות מיוחדות" פרשנות מצמצמת ביותר, והן מתיישבות עם המילים "שלא היו בשליטתו". כלומר, רק נסיבות שהן בבחינת "כוח עליון", כגון מזג אויר פתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע כלליים, מלחמות, שביתות רוחביות בלתי צפויות, תקלה מובנית כללית בסוג כזה של מטוסים וכיו"ב, יצדיקו את הפטור"
בית-המשפט חייב להעניק לחוק פרשנות שמעודדת את הנתבעת לשפר ולתקן את דרכיה, למצוא דרכים שונות להתגבר על תקלות טכניות, להתייעל, תוך צמצום האפשרות לפגיעה בנוסעים, אף במחיר כלכלי מסוים שירבוץ לפתחה.
באופן עקרוני, אין תקלה טכנית שאינה ניתנת לפתרון או למענה סבירים . הכל שאלה של מחיר, כדאיות כלכלית, תכנון ופריסת מערך טכני שבכוחו להעניק מענה ראוי לתקלות בזמן סביר.
מטבע הדברים, הפעלת כלי טיס, כרוכה בבלאי ובתקלות ועל הנתבעת לצפות מצב דברים שכזה, לאמור להכין חלקי חילוף, להעסיק אנשי מקצוע מתאימים, להעמיד הכן כלי טיס חלופי, לרכוש ציוד וכיו"ב". [ההדגשה אינה במקור]
מן הכלל אל הפרט –
26. פגיעת ציפור במנוע מטוס, אכן יכולה, במקרים המתאימים, להיות נסיבה מיוחדת המצדיקה מתן פטור מפיצוי נוסע בגין טיסה שבוטלה – בטיחות הטיסה והנוסעים עומדת כערך עליון ואכן ישנם מצבים שלא ניתן לצפותם ולהיערך אליהם. דא עקא, וכפי שיפורט להלן, חברת תעופה המבקשת פטור מפיצוי בשל נסיבות מיוחדות שכאלה, צריכה להוכיח את טענותיה בראיות ברורות ומשכנעות. אין די באמירות ובטענות כלליות.
27. על מנת להוכיח את טענת הפגיעה במנוע, צרפה הנתבעת את המסמכים הבאים לכתב הגנתה:
כנספח "א" צורף עמוד אחד של "FLIGHT LOGBOOK" – במסמך זה שמתייחס בחלקו השמאלי לטיסה מס' 6651 (הטיסה ממדריד ללימה מיום 20- באוקטובר 2016) מצוין בין היתר: "BIRD STRIKE".
כנספח "ב" צורף דו"ח נושא תאריך 21 באוקטובר 2016 הנושא את הכותרת "STRUCTURE DEFECT REPORT". מדובר במסמך בן עמוד אחד, עליו חתם מאן דהוא ומילא פרטים המעידים לכאורה, כי המטוס תקין.
כנספח "ג" צורפו תמונות המלמדות על כיפוף פח חיצוני לכאורה.
כנספח "ד", מצורף דוא"ל מיום 21 באוקטובר 2016, אשר נשלח ע"י נציג איבריה. לדוא"ל זה מצורף כפי הנראה במקור סרטון וידאו וקבצים נוספים. דא עקא, שסרטון זה לא הוצג או צורף לתיק בית המשפט. הדוא"ל מנוסח בספרדית. הנתבעת לא מצאה לנכון לתרגמו לעברית, ואולם תחת מספר שורות רשם מאן דהוא תרגום לאנגלית, תוך חזרה על המשפט – "Damage impact of bird".
28. לאחר שעיינתי במסמכים שצרפה הנתבעת (ובעיקר במה שלא צרפה הנתבעת) סבורני, כי היא לא עמדה בהוכחת חריג "הנסיבות המיוחדות" וזאת לנוכח הטעמים הבאים:
· טענתה הבסיסית של הנתבעת בס' 18 לכתב הגנתה היא, כי: "לאחר הנחיתה בלימה ביום 20 באוקטובר 2016 בוצע על ידי צוות בדיקה מטעם הנתבעת דו"ח ביקורת של הפגיעה במטוס. העתק דו"ח הביקורת מצורף לכתב ההגנה כחלק בלתי נפרד הימנו ומסומך "ב". [ההדגשה במקור]
דא עקא שנספח "ב" לכתב ההגנה נושא תאריך של 21 באוקטובר 2016 ולא של מועד הנחיתה של המטוס הפגוע ומועד ההמראה המתוכנן, קרי 20 באוקטובר 2016. היינו, הנתבעת לא הייתה מסוגלת לצרף מסמך "מזמן אמת" המלמד על בדיקה של המטוס לאחר הנחיתה בלימה ביום 20 באוקטובר 2016 שקובעת כי לא ניתן להמריא בו, או לחלופין בדיקה שנערכה לפני ההמראה כאשר כל הנוסעים ישובים במטוס שקובעת, כי לא ניתן להמריא.
ממילא גם שמעיון באותו נספח "ב" שעליו נסמכת הנתבעת לא ניתן להבין מהי התקלה אשר בגינה לא ניתן היה להמריא ותחת זאת ניתן ללמוד לכאורה על תקינות המטוס.
הנה כי כן – בעוד שהנתבעת התיימרה לצרף דו"ח של צוות בדיקה לאחר הנחיתה (ממדריד ללימה), צורף מסמך שנערך יום לאחר מכן (ביום 21 באוקטובר 2016) ושאין בו אינדיקציה לפגיעה, לא כל שכן אין בו כל ממצא מקצועי "בזמן אמת" הקובע, כי לא ניתן להמריא ביום 20 באוקטובר 2016.
· גם מעיון ב-" "flight logbook" (נספח "א" לכתב ההגנה) שמשקף את פגיעת הציפור במטוס שנחת בלימה ביום 20 באוקטובר 2016 לא ניתן להבין את הפעולות שבוצעו לתיקון ו/או שנדרשו לתיקון. כך, לאחר המשפט: "Actions taken and completed by" שאמור למעשה לשקף את פעולות התיקון שבוצעו נמצא מלל לא ברור בכתב יד, כדלקמן (עד כמה שניתן להבין את כתב היד שאיננו קריא):
"SDR ML/D340/161021-1/
RDAS REF 80222836/003/2016".
קרוב לוודאי שהמלל הנ"ל, אמור לשקף את הפעולות אשר בוצעו ואולם לא ניתן לדעת מה בוצע, ומה מהות התיקון.
דא עקא שהנתבעת לא מצאה לנכון לבאר את המלל, לא הביאה מומחה שיסביר את משמעות המלל, ואף לא מצאה לנכון להתייחס לדברים שרשומים שם. מעת שכך הם הדברים, הרי שאין לה לנתבעת אלא להלין על עצמה.
תחת זאת העידה מטעם הנתבעת עדה, שהיא רפרנטית תביעות שהדגישה, כי היא אינה אשת מקצוע.
העדה מטעם הנתבעת התבקשה להבהיר בחקירתה הנגדית מה כתוב במסמך זה (נספח "א") והשיבה, כי היא אינה טכנאית, לאמור (עמ' 18, ש' 3-4):
"ש. מה כתוב בנספח א' הזה?
ת. אני לא טכנאית, אני נציגה של החברה. הקפטן ממלא את הלוג בוק".
תשובה זו בכל הכבוד מעוררת קושי. שהרי, מעת שחברת התעופה מבקשת לטעון כי חל חריג הנסיבות המיוחדות, הרי שעליה להוכיח את הדברים, לרבות באמצעות איש מקצוע שיבאר את המסמך שהוגש, על אחת כמה וכמה שמהות התקלה עצמה (מעבר לפגיעת ציפור) אינה מוסברת.
עוד לעניין אותו "FLIGHT LOGBOOK" שצורף כנספח "א" לכתב ההגנה יוער, כי אכן תחת פרטי הטיסה שהגיעה ממדריד ללימה ביום 20 באוקטובר 2016, שמספרה 6651, נרשם - "BIRD STRIKE" ואולם כפי שהובהר לעיל, אין באמירה כללית ולא מפורטת זו כדי להסביר מדוע טיסה 6650 שבה היו אמורים התובעים לטוס למדריד בערבו של אותו היום לא יצאה לדרכה, בשל אותה פגיעה.
בית המשפט אינו אמור לנחש מה משמעות הקודים שפורטו במסמך, ואת השלכתם על האפשרות להמריא. כאמור, צירוף המילים "פגיעת ציפור" אינה בגדר חזות הכל. יש לבהיר בראיות ובעדות מקצועית מה משמעות הפגיעה, מה גרמה הפגיעה, והאם איש מקצוע סבר לנוכח הפגיעה כי לא ניתן להמריא וכי יש להשבית את המטוס.
· החסר בדו"ח בדיקה ו/או בעד מקצועי התחדד במיוחד במהלך שמיעת הראיות, לנוכח עדותה של נציגת הנתבעת.
עדה זו העידה, כי הטיסה היומית שמגיעה ממדריד ללימה מגיעה כל בוקר או בשעות הצהריים
ללימה (עמ' 16 ש' 9-10 לפרוטוקול). נזכיר, כי טיסתם של התובעים בחזרה למדריד,
אמורה הייתה לצאת בחזרה ביום 20 באוקטובר 2016, בשעה 19:30 ומשכך הטיסה שהגיעה
ללימה (שנפגעה מציפור) הגיעה בשעות הבוקר/צהריים.
בעמוד 17 לפרוטוקול אישרה העדה, כי לאחר שהטיסה שהגיעה ממדריד ללימה ביום 20 באוקטובר 2016 נחתה, היא עברה בדיקה ונמצאה כשירה להמראה (ש' 25-28):
"ש. המטוס נחת בבוקר, אחרי שהוא נוחת על פי הפרוצדורה הוא חייב לעשות בדיקה של מכלולים, אחרי שהוא עובר בדיקה של כל המכלולים, רק אז מתירים לו למלא דלק, להגיע לשרוול ולהעמיס נוסעים?
ת. זה נכון מה שאתה אומר".
העדה אישרה, כי המטוס היה מוכן להמראה וכנראה שהטייס (בטיסת הערב שעליה היו התובעים וממנה הורדו בסופו של יום) סבר שהמטוס איננו תקין, לאמור (עמ' 17, ש' 17-20):
"ת. ברגע שבדקו את המטוס, היה מוכן להמריא. כנראה שהמטוס היה כן מוכן להמראה וברגע שהטיס רצה להניע את המטוס, המטוס לא היה תקין כמו שהוא חשב, בשביל הבטחון של הנוסעים הוא העדיף לא להוציא את המטוס, לכן הטיס כשראה שהמטוס לא תקין, ביקש שיביאו לו את החלק ממדריד".
הנה כי כן, בהתאם לעדות זו, נחת המטוס שנפגע מציפור בלימה ביום 20 באוקטובר 2016, הוא נבדק ונמצא תקין, לאחר מספר שעות הוא החל בהעלאת נוסעים לקראת הטיסה בשעות הערב במדריד, ורק אז הקברניט סבר שאין לאפשר את ההמראה.
מעבר לעובדה, כי לגרסה זו אין תימוכין בכתב ההגנה, הרי שלנוכח האמור בה, שב והתחדד החסר בעדות מקצועית ובמסמכים מקצועיים ו/או מהימנים שיעידו על האירועים שהתרחשו מעת שנחת המטוס בלימה בשעות הבוקר/צהריים כשהוא פגוע מציפור, ועד להחלטה שלא להמריא, לאחר שכבר ניתן היתר להעלאת נוסעים ולהתכונן להמראה.
עדות זו מציפה בנוסף תהיות וכשלים בגרסת הנתבעת שהיה מקום ליתן להם הסברים או התייחסות. שהרי אם כטענת הנתבעת התגלתה פגיעה קשה במטוס שהגיע ממדריד כתוצאה מפגיעת ציפור, אזי מדוע הוא נמצא תקין בבדיקה שנערכה לאחר הנחיתה כפי שמציינת העדה?; שהרי המטוס נחת בבוקר/בצהריים נבדק ולאחר מכן תודלק ובשעות הערב הועלו אליו נוסעים. מה ארע בין הבדיקה לאחר הנחיתה ועד להחלטת הטייס שלא להמריא כאשר הנוסעים כבר ישובים במטוס?! לכל אלה אין הסברים או פתרונות- שכן אין בידי בית המשפט שום דו"ח טכני מיום 20 באוקטובר 2017, למעט אותו נספח "א" שאינו מוסיף דבר אלא בכלליות.
והרי אם זו תמונת המציאות, מצופה היה מהנתבעת להביא תיעוד – ספר טיסה של טיסתם של התובעים – ובה הסבר כלשהו מה גרם לטייס הטיסה היוצאת (להבדיל מהטיסה הנכנסת כאמור בנספח "א") לסבור שאין להמריא לאחר שכל הנוסעים ישובים במטוס.
· הנתבעת מציינת, כי היה צורך לשלוח את החלק שנפגע במנוע, מיד עם טיסתה הבאה ממדריד ללימה. דא עקא, שהנתבעת לא הביאה כל אסמכתא על כך שהוחלף בכלל חלק כלשהו במנוע, לא כל שכן שהוטסו טכנאים ממדריד ללימה על מנת להחליף את החלק ומעבר לכך גם עתה אין כל אינדיקציה מהו החלק שנפגע. ברי, כי אמירה כללית בדבר צורך להחליף את "החלק שנפגע במנוע" בלי לפרט מה נפגע, מה היקף הפגיעה האם מדובר במנוע עצמו או בפח החיצוני ועוד, אינה מתקבלת שעה שהנטל מוטל במקרה זה על הנתבעת.
אם לא די בכך שלא הובאו ראיות בקשר לכך, הרי שמעיון בנספח "ב" לכתב ההגנה עולה, כי המטוס נמצא תקין בביקורת ביום 21 באוקטובר 2016, וגם נציגת הנתבעת אישרה זאת – עמ' 18 ש' 22-23: "אולי ביום 21.10 כן היה מוכן להמריא, אני לא טכנאית. יום 21.10 כן היה תקין, ביום 20.10 לא היה תקין".
אם כך הם פני הדברים, והמטוס היה תקין ביום 21 באוקטובר 2016, אזי לא ברור ולא מובן מדוע נטען שנשלח ממדריד חלק להחלפה ולתיקון בטיסה שיצאה ללימה?! הדבר מעמיד בספק את גרסתה של הנתבעת שלא הוכחה כאמור.
עוד לעניין זה יוער, כי מעיון בצד ימין של ה- "FLIGHT LOGBOOK" (נספח "א") עולה, כי ביום 21 באוקטובר 2016 המריא לכאורה המטוס מלימה. גם עובדה זו מאיינת את הטענות בדבר הצורך להטיס חלק ממדריד; טענות שלא הוכחו במסמכים כלשהם.
· הנתבעת גם לא הייתה מסוגלת להסביר מדוע צוות מקומי בלימה לא היה יכול לטפל בבעיה. בדיון המקדמי בתיק מיום 10 בדצמבר 2017 השיבה נציגת הנתבעת, כי היא מאמינה שיש צוות מקומי אבל כנראה התקלה הייתה יותר גדולה ממה שחשבו, לאמור (עמ' 7, ש' 7): "עונה שאני מאמינה שיש צוות אבל כנראה התקלה יותר גדולה ממה שחשבו". בכל הכבוד, תשובה זו מעוררת קושי. אם הנתבעת בוחרה שלא לפרוש מערך טכני ו/או שלא להסתייע במערך טכני מקומי הרי שלא ניתן לטעון כי מדובר בנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה. לחלופין, ככל שמדובר היה בתקלה "גדולה" שלא ניתן היה לטפל בה אלא רק באמצעות שליחת טכנאים ממדריד (ואין בכך לכאורה פסול), היה מקום להסביר את הדברים, לפרט ולהביא מסמכים ועדים שיסבירו ויתמכו בדברים. כל אלה לא נעשו.
· תוצאת הדברים –הנתבעת נמנעה מלהציג תמונה עובדתית מלאה המלמדת על תקלה שנתגלתה ביום 20 באוקטובר 2016 ואשר בגינה התקבלה החלטה שהמטוס לא ימריא בשעה 19:30 וכי נוסעיו ירדו בחזרה לבית הנתיבות.
29. הנה כי כן, מעבר לאמירה כללית בדבר פגיעת ציפור במנוע, לא הוצגה מהות התקלה אלא בכלליות ( התמונות לא מציגות פגיעה בתוך המנוע הפנימי אלא פגיעת פח חיצונית ובית המשפט לא אמור לנחש את מהות הפגיעה והאם היא אמורה להשבית את המטוס וגם בנספח "ג" – אותה הודעת דוא"ל שלא "בזמן אמת" אין מידע רב למעט אינדיקציה לפגיעת ציפור שלא ברורה משמעות, שהרי את הצרופות לאותה הודעה לא צרפה הנתבעת); לא הוצגו ראיות בדבר המניעות שהייתה להמריא ביום 20 באוקטובר 2016 – לא הוצג דו"ח בדיקה שאוסר על ההמראה או מפרט את מהות התקלה; לא הובהר מהו החלק שאותו היה צורך להחליף; לא הובאה אסמכתא או תיעוד על ההחלפה ומה היה משכה; לא הובהר ולא הוסבר מדוע היה הכרח להטיס את החלק (שלא ידוע מהו) ממדריד דווקא ולא לתקנו בלימה;
ודוק- מטעמה של הנתבעת העידה רפרנטית תביעות ולא הובא על ידה עד מקצועי להעיד אודות התקלה, מהותה ומשמעותה. כאמור לעיל, בנסיבות כגון דא, מצופה היה מהנתבעת להביא עד מקצועי, שיסביר היכן הייתה הפגיעה ומדוע היה צורך לבטל את הטיסה. "פגיעת ציפור" אינה "כרטיס פתוח" למתן הגנה אוטומטית לחריג "הנסיבות המיוחדות" והיא מצריכה הסברים וראיות מספקים אשר לא הובאו על ידי הנתבעת, דבר אשר נזקף לחובתה.
30. ב"כ הנתבעת ביקש בסיכומיו (עמ' 21) לאבחן בין תקלה טכנית לבין פגיעת ציפור וטען, כי נטל ההוכחה במקרה שכזה הוא נמוך יותר. אינני יכול לקבל טענה זו. כאמור- חברת תעופה אשר סבורה, כי ביטול טיסה עולה כדי נסיבות מיוחדות צריכה להוכיח זאת. צמד המילים "פגיעת ציפור" אינו מצדיק מתן פטור אוטומטי. יש להוכיח את הדברים.
גם טענת הנתבעת לפיה קיימת הודאת בעל דין מצד התובעים, לפיה לאחר העליה למטוס הודיע הקברניט על תקלה, דינה להידחות. עצם העובדה כי הקברניט מודיע על תקלה, אין בה כדי להקים את חריג הנסיבות המיוחדות. הנוסעים לא יודעים מה מקור התקלה ומה משמעותה.
31. מעבר לכך, תקלות במטוס הן פועל יוצא של תפעול שוטף. תפעול שוטף מחייב מערך טכני שייתן מענה ראוי והולם למקרה של תקלות. הנתבעת אינה יכולה לפתור עצמה במרחק שבין מדריד ללימה, ומצופה היה ממנה להפעיל מערך שירות של חלפים גם בלימה. לשם כך מתייחס הסיפא שבסעיף 6(א)(ה)(1) לחוק באשר ל-"וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". היינו, מעת שמדובר בחלק שהיה צריך להחליף – הייתה לכאורה יכולה הנתבעת לרכוש אותו בלימה ולהחליפו במקום, כדי למנוע את ביטול הטיסה.
מבלי לגרוע מן האמור, וככל שמסיבה כלשהי לא היה מסוגל נמל התעופה בלימה לפתור את הבעיה שנוצרה (החלפת חלק תקול) מצופה היה מהנתבעת להתכבד ולפרט בכתב הגנתה או בראיות כלשהן מדוע לא היה מסוגל המערך הטכני המקומי לסדר את הבעיה ומדוע היה צורך להטיס חלק (שלא ידוע כאמור מהו) ממדריד. ודוק – גם סיבה שנעוצה בחוסר אמון בנמל המקומי עשויה לספק ובלבד שתוסבר. הדבר לא נעשה – והדבר נזקף לחובתה של הנתבעת.
32. די לטעמי במתואר לעיל כדי לדחות את טענות הנתבעת ולקבוע, כי הנתבעת אינה זכאית להגנה שבסעיף 6(א)(ה)(1) לחוק. לטעמי אין אפילו צורך בפרשנות דווקנית במקרה דנן, שכן הנתבעת פשוט לא עמדה בנטל המוטל עליה.
33. אלא שבכך לא סגי. בתק (קריות) 4863-01-16 ישי מזרחי נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (פורסם בנבו), שעסק במקרה של פגיעת ציפור במטוס נקבע, כי כחלק מהפרשנות הדווקנית של סעיף 6(ה)(1) לחוק יש לקבוע, כי תקלה אינה נותנת הגנה אוטומטית לחברת התעופה, וכדי לזכות בהגנה שבחוק, יש להראות כי מעבר לניסיונות לתקן את התקלה נעשו ניסיונות למציאת פתרונות חלופיים להטיס את הנוסעים במועד, לאמור:
"8. ....
סבורני, כי על מנת לראות בנתבעות כמי שזכאית להגנת החוק, עליהן להראות כי מעבר לניסיונן לתיקון התקלה וקיום הטיסה באיחור קטן ככל האפשר, ניסתה למצוא פתרונות חלופיים להטסת הנוסעים במועד, לרבות בניסיון לשיבוצם בטיסות יוצאות אחרות או החכרת מטוס והפעלת הטיסה באמצעות הנתבעת.
כמובן שחובה זו המוטלת על הנתבעות , הינה חובה אשר יש לבחון אותה בנסיבות המקרה, תוך שבמקרה דנן, ולאור האמור לעיל, ושעה שהנתבעת 3 ידעה כי האיחור בטיסה יהיה כרוך בעיכוב של שעות רבות , היה עליה לנסות ולמצוא פתרון אחר אשר אינו כרוך עם תיקון התקלה הטכנית בלבד.
אשר על כן לא מצאתי את הנתבעות כמי שעמדו בחובה המוטלת עליהן בהתאם לסעיף 6 (ה)(1) לחוק, ומשכך מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי בהתאם לתוספת הראשונה בחוק".
עמדה זו מקובלת ומוסכמת עליי – וסבורני, כי היה על הנתבעת להראות אילו ניסיונות חלופיים נעשו על מנת למצוא לתובעים פתרונות טיסה אחרים ובעניין זה- לנסות ולשבצם "בזמן אמת" בטיסות אחרות של מפעילי טיסה אחרים. במקרה דנן לא הראתה הנתבעת, כי נעשו ניסיונות כאלה כלל ועיקר והדבר נזקף לחובתה.
34. תוצאת הדברים הינה אם כן, כי התובעים 1-4 זכאים לפיצוי בסך של 3,070 ש"ח לתובע, בגין "טיסה שבוטלה" כאמור בסעיף 6(א)(3) לחוק.
ד.2. השאלה השנייה העומדת לבירור, היא האם זכאים התובעים לקבלת פיצוי לדוגמה
35. סעיף 11 (א)(1)(ב) לחוק מאפשר לפסוק פיצוי בסך שלא יעלה על 10,250 ש"ח במקרה בו מפעיל הטיסה "לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6".
36. סעיף 3 (א) לחוק מגדיר את ההטבות הניתנות מכוח החוק, ובכלל זה בס"ק (1) קובע שירותי סיוע בלא תשלום אשר צריכים להינתן לנוסע ובכללם, מזון ומשקאות בהתאם לזמן ההמתנה, אירוח בבית מלון, שירותי הסעה, שתי שיחות טלפון ומשלוח פקס או דואר אלקטרוני לפי בחירת הנוסע.
במקרה דנן טענו התובעים, כי לא קיבלו מזון ומשקאות, כי שירותי ההסעה התעכבו, ולא קיבלו שיחות טלפון או פקס או אפשרות משלוח דוא"ל. התובעים מאשרים, כי הנתבעת העמידה להם שירותי סיוע של לינה בבית מלון.
עדותם של התובעים במקרה זה לא נסתרה. הם ידעו לספר על השירותים שניתנו להם לרבות לינה בבתי מלון ומצד שני עמדו על הקשיים שעה שלא קיבלו את מלוא השירותים. מאידך, נציגת הנתבעת לא ידעה לספק תשובות בעניין זה. כך בעמ' 15, ש' 1-2.
37. סעיף 3 (א)(3) לחוק מונה על ההטבות הניתנות גם: "כרטיס טיסה חלופי ליעד הסופי של הנוסע, בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה".
לטענת התובעים לא הציעה הנתבעת לתובעים כרטיס טיסה חלופי ליעד הסופי בתנאים דומים ככל האפשר לתנאי הכרטיס המקורי ובמועד המוקדם ביותר שניתן.
סבורני כי בטענות אלה של התובעים יש ממש.
הטיסה בלימה שבפרו בוטלה ביום 20 באוקטובר 2016. הטיסה החלופית שניתנה לתובעים הייתה רק מספר ימים לאחר מכן. התחוור, כי לתובעים הוצעו מספר חלופות יציאה, ואולם כל החלופות היו החל מיום 23 באוקטובר 2016 בשעות הערב, כאשר בשתי החלופות ההגעה לישראל הייתה ביום 26 לאוקטובר 2016.
מקובלת עלי גם גרסתם של התובעים, לפיה ההצעות שהוצעו להם, הוצעו רק ביום 22 באוקטובר 2016, שעה שהתובעים נסעו (בצר להם) לשדה התעופה על מנת למצוא טיסה חלופית.
לגוף הדבר סבורני, כי הכרטיסים שניתנו לתובעים היו במועד המוקדם ביותר שניתן היה להטיסם.
שהרי, במהלך עדותה אישרה הנתבעת, כי ישנן עשרות טיסות ביום מלימה לאירופה (עמ' 17, ש' 11-12); וכי לנתבעת CODE SHARING (חבירה לחברות אחרות למתן שירותי תעופה) עם חברות תעופה נוספות שטסות מלימה לאירופה, וכי היא אף חברה ביחד עם חברות אחרות במועדון ONEWORLD.
משמע- לנתבעת הייתה אפשרות להטיס את התובעים מלימה לאירופה, כבר בסמוך למועד הטיסה שבוטל ביום 20 באוקטובר 2016, ולא החל מיום 23 באוקטובר 2016. המתנה של שלושה ימים לטיסה חלופית היא בלתי מתקבלת על הדעת, על אחת כמה וכמה שעה שלנתבעת הייתה האפשרות להטיס את התובעים באמצעות חברות אחרות (כאמור יצאתי מנקודת הנחה, כי גם לזוג דגני הוצע לטוס ביום 23 באוקטובר 2016 והם בחרו להישאר עוד לילה על מנת שלא להמתין לילה בספרד).
יוער, כי בעדותה ציינה נציגת הנתבעת, כי הסיבה לכך שהנתבעים לא הוטסו על ידי חברות אחרות נעוצה בכך, כי לא היו מקומות טיסה באותן חברות (עמ' 17, ש' 1-3). גרסה זו בכל הכבוד מעוררת קושי; אין לה תימוכין בכתבי הטענות של הנתבעת; והיא לא הוכחה בדרך כלשהי.
גרסה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם כתב ההגנה של הנתבעת שבו צוין בס' 29, כי הנתבעת עשתה כל שלאל ידה כדי להטיס את התובעים באמצעות מובילים אחרים. לא דובר בכתב ההגנה על היעדר מקום, ובכל מקרה הנתבעת לא הוכיחה בראיות כלשהן כי ניסתה להטיס את התובעים באמצעות מובילים אחרים.
והרי זהו בדיוק לב ליבו של העניין – אם טוענת הנתבעת, כי היא עשתה כל שלאל ידה על מנת להטיס את התובעים באמצעות מובילים אחרים, צריכה הייתה הנתבעת לצרף ראיות לכך. בפועל לא צורף דבר.
עוד לעניין זה אציין, כי ב- flight logbook שצרפה הנתבעת לכתב הגנתה עולה, כי המטוס מושא ההליך –זה שהתקלקל – תוקן לכאורה והמריא כבר ביום 21 באוקטובר 2016 (טיסה 6650). דא עקא, שהתובעים לא היו על הטיסה הזו. מדוע? לכך אין מענה. העדה מטעם הנתבעת נשאלה על כך בעדותה (עמ' 16, ש' 25-28) אך לא היה לה מענה ענייני בקשר לכך, למעט העובדה שכנראה הטיסה הייתה מלאה.
הדברים מעוררי תהיות שעה שלגרסת הנתבעת, ביום 21 באוקטובר 2016 הגיע מטוס נוסף (טיסה יומית). משמע – על הקרקע עמדו לכאורה שני מטוסים שהיו מוכנים להמראה כך שהטיסה לא הייתה אמורה להיות מלאה.
אלא שבכך לא סגי. התחוור, כי גם במקטע ב' – היינו בדרך שבין מדריד לבין תל אביב, לא סיפקה הנתבעת לתובעים 1-2 כרטיס טיסה חלופי בתנאים המקוריים. בעוד שעל פי כרטיס הטיסה המקורי, היו אמורים התובעים הללו להמתין במדריד 9 שעות, נאלצו התובעים להמתין למעלה מ- 24 שעות לטיסתם (הגם שהנתבעת אפשרה להם ללון על חשבונה בבית מלון).
תוצאת האמור הינה אם כן, כי הנתבעת לא קיימת אחר התחייבותה לספק לתובעים כרטיס טיסה חלופי ליעד הסופי בתנאים דומים ככל הניתן, וממילא שלא הרימה את הנטל על מנת להוכיח, כי הכרטיס אשר סופק לבסוף היה במועד המוקדם האפשרי.
עוד התחוור כאמור, כי מלוא שירותי הסיוע לא ניתנו, לרבות ארוחות ומתן אפשרות ליצירת קשר טלפוני.
לתובעים 1-2 היו טענות לפיהן הם היו אמורים לטוס בכלל ביום 24 באוקטובר 2016 ממדריד לישראל (כך נאמר להם), ואולם טענות אלה לא הוכחו בראיות.
38.
תוצאת הדברים הינה אם כן,
התובעים 1-2 זכאים לטעמי לפסיקת פיצויים לדוגמה בסך של 4,000 ש"ח לתובע, מכוח
הוראות סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק ואילו נתבעים 3-4 זכאים לפסיקת פיצויים לדוגמה בסך
של 3,000 ש"ח לתובע. האבחנה בין התובעים נעוצה באירועים הנזכרים לעיל שחוו תובעים
1-2 במדריד אשר "נחסכו" מתובעים
3-4.
39. במסגרת קביעת גובה הפיצוי הבאתי בחשבון את השיקולים הנזכרים בסעיף 11 (ב) לחוק. מחד גיסא הבאתי בחשבון את הצורך לעודד את אכיפת החוק והצורך להרתיע את הנתבעת, אשר מצופה היה ממנה לדאוג לכרטיסים חלופיים בתנאים דומים ולהביא לכך, כי התובעים יחלו במסעם ארצה בתוך פרק זמן סביר ולא רק בחלוף מספר ימים לאחר שהתובעים הם אלה שיוזמים את הפניות לנתבעת ונוסעים יום אחרי יום לשדה התעופה; גם סוגיית אי מתן שירותי סיוע מלאים כדוגמת מזון משקאות ושיחות טלפון מחייבת הרתעה. התובעים ידעו לספר על כך, כי הגישו את התביעה בשל היחס המזלזל והטיפול הלקוי וכחלק מהצורך לעודד את הנוסע לממש את זכויותיו סבורני, כי פסיקת פיצויים שכאלה נועדה בדיוק למטרה זו. מאידך גיסא ובאיזון מכלול השיקולים, הבאתי בחשבון, כי הנתבעת העמידה לתובעים שירותי סיוע כדוגמת לינה בבתי מלון, הסעות (גם אם לאחר המתנה), ומציאת טיסה חלופית (הגם שלאחר מספר רב של ימים מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי ולא הובאה כל הוכחה, כי לא היו מקומות פנויים קודם לכן). בשים לב לאמור סברתי, כי הסכומים שפסקתי לעיל מאזנים בין השיקולים השונים.
ד.3. השאלה השלישית העומדת להכרעה –האם התובעים זכאים לפיצויים בגין אבדן הכנסה כתוצאה מהעיכוב אשר נגרם להם (נזקים ממוניים)
40. במסגרת התביעה עתרו התובעים לפיצוי מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עבור הפסד שכר עבודה וימי עבודה.
41. דין טענה זו של התובעים להידחות.
42. ראשית, טענה זו של התובעים לא נתמכה בראיות כלשהן. לא הובאו נתונים כלשהם לתמיכה בשכר הנטען ובהפסד ההכנסה המיוחס לו. די בכך כדי לדחות את הטענות. בנוסף- טענה זו נזנחה למעשה בסיכומי התובעים.
43. שנית, סעיף 63 לפקודת הנזיקין מתייחס להפרת חובה חקוקה. דא עקא, שלמעט הפרת הוראות החוק (חוק שירותי התעופה) לא הזכירו התובעים הוראות של חוק נוסף אשר הופר ואשר מכוחו הם זכאים לפיצוי כלשהו. בכל מקרה מכוח הוראת החוק פוצו התובעים כפי המפורט בהרחבה לעיל.
44. שלישית, במקרים דומים פסקו בתי המשפט, כי פסיקת נזק ממוני היא חלופית לפיצוי הסטטוטורי ולא מצטברת אליו.
ר' לעניין זה את פסקה 47 לפסק דינה של כב' השופטת
בן יצחק בתק (ת"א)
35646-04-17 מאיר דנן ואח' נ' אייר פרנס, לאמור: "אין מקום לפסוק
פיצוי נוסף בשל נזקיהם הממשיים, שכן על פי ההלכה מדובר במסלולים חלופיים, שאינם
מצטברים זה לזה (ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל [פורסם בנבו] פסקה 79 לפסק
דינו של כב' השופט י' עמית (14.3.2016))".
ר' לעניין זה גם את שנפסק בת"ק (הרצליה) 48604-07-17 להב נ' אייר פרנס, בפסקה 8 לפסק הדין.
במקרה שבפנינו קבעתי, כי התובעים זכאים לפיצוי הסטטוטורי מכוח הדין, כך שגם אם הם היו מוכיחים את טענותיהם בדבר פגיעה כספית, הרי שלא ניתן לטעמי לפסוק פיצוי נוסף שכן מדובר במסלול שאיננו יכול להיות מסלול מצטבר.
להשלמת התמונה אציין, כי בת"ק (חי) 10044-04-14 ד"ר ג'מאל חסון נ' חופש ותעופה בע"מ, הובעה דעה, כי פיצוי מעבר לסכום הקבוע בחוק שמור למקרים קיצוניים במיוחד בהם הדין הכיר בזכאות לפיצוי ממשי נוסף גם במצב המשפטי שקדם לכניסתו של החוק לתוקף, לאמור:
"ס' 19 לחוק קובע כי אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין ובכלל זה מזכותו של נוסע לפיצוי לפי כל דין. דהיינו, האפשרות לתבוע פיצוי מעבר לסכום הקבוע בחוק, קיימת.
עם זאת, לאור תכליתו של החוק ומנגנוני הפיצוי הקבועים בו, פיצוי נוסף אמור להיות חריג השמור למקרים קיצוניים במיוחד בהם הדין הכיר בזכאות לפיצוי ממשי נוסף גם במצב המשפטי שקדם למועד כניסתו לתוקף של החוק. לפני כניסתו לתוקף של החוק חלה על תביעות שכאלה אמנת מונטריאול, שאושררה ע"י מדינת ישראל במסגרת תיקון לחוק התובלה האוירית . הפסיקה שקדמה לחוק הכירה באפשרות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני מחמת עיכוב בטיסה" .
45. בשולי הדברים אציין לעניין זה, כי הנתבעת הקדישה בכתב הגנתה טענות ביחס לכך שאין פוסקים פיצוי בגין עגמת נפש במקרים הנובעים מביטול טיסה. סוגיה זו עומדת כיום להכרעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בת"א בהליך אחר, לנוכח עמדות שונות שהובאו בפסיקה, ואולם הדבר אינו רלוונטי לענייננו, שכן התובעים לא עתרו כלל לפיצוי בגין עגמת נפש.
ה. סוף דבר
46.
הנתבעת תשלם לתובעים 1-2 סך
כולל של 14,140 ש"ח ; הנתבעת תשלם לתובעים
3-4 סך כולל של 12,140 ש"ח.
47. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים 1-4 הוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח ותישא בשכר טרחת עורך דינם בסך כולל של 6,000 ש"ח.
48. הסכומים האמורים לעיל ישולמו לתובעים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין, שאם לא כן הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.
ניתן היום, ג' טבת תשע"ח, 21 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
רז נבון