בית משפט השלום בפתח תקווה |
|
|
|
ת"א 50479-02-13 עאזם נ' איי איי ג'י חברה לביטוח
|
בפני |
כבוד השופטת אשרית רוטקופף
|
|
תובע |
סלאמה עאזם |
|
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי אברהם נגד
|
||
נתבעת |
איי איי ג'י חברה לביטוח |
|
ע"י ב"כ עוה"ד אורית ברטוב
פסק דין |
בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
א. רקע ותמצית טענות הצדדים:
1. התובע, יליד 1974, נפגע לטענתו ביום 30/5/11 כאשר פגיעתו התמקדה בעיקרה במרפק ידו השמאלית. בעקבות פגיעתו פנה התובע אל מרכז רפואי "אלראזי" בעיר טייבה (להלן: המרכז הרפואי). כעולה מהמסמך הרפואי שנערך על ידי אחד הרופאים באותו מרכז רפואי, אובחנה אצל התובע עיוות ופריקת מרפק, ובעקבות זאת בוצעה רדוקציה בהרדמה תוך מפרקית, והתובע הופנה להמשך טיפול בבית חולים "מאיר" בכפר סבא. במסגרת בדיקתו של התובע בבית החולים נערך לו צילום כשלא עלו ממנו עדות לפריקה או שבר. בעקבות זאת, שוחרר עם המלצה לביקורת אורתופד בקופת החולים. בהמשך נזקק התובע לטיפול פיזיותרפיה. בד בבד עם הגשת תביעתו עתר התובע למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.
2. בכתב התביעה המקורי טען התובע כי פגיעתו נגרמה לו בעת שירד מרכב מ.ר. 40-522-26 ומעד ארצה וכתוצאה מכך נפגע כאמור בעיקר במרפק ידו השמאלית. לטענת התובע, תאונתו נגרמה תוך כדי ועקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ועל כן המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. הרכב האמור היה מבוטח במועד הפגיעה הנטענת בביטוח חובה על ידי הנתבעת, כאשר בכתב הגנתה, כפרה הנתבעת בחבותה ובתוך כך בעצם קרות התאונה ו/או בנסיבותיה.
3. במסגרת עדותו של התובע בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק שהתקיימה ביום 6/10/13, עמד התובע על נסיבות קרות פגיעתו, והעיד בין היתר, כי השאיל את הרכב האמור שהינו טנדר בעל ארגז אחורי פתוח (להלן: הארגז) מחברו על מנת לבצע הובלה, כאשר בזמן שעסק בפריקה של חומרי/כלי עבודה שונים שהיו שייכים לחבר, הוא החליק בתוך הטנדר.
4. על רקע השוני בין גרסה זו שנמסרה בדיון לבין הגרסה שנטענה בכתב התביעה המקורי, התרתי לתובע בהחלטתי בפרוטוקול דיון הקד"מ האמור, להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה. בהמשך להחלטתי מיום 6/11/13, הוגש על ידי התובע כתב תביעה מתוקן במסגרתו שב וטען כי השאיל במועד הפגיעה את הרכב מחברו על מנת לבצע הובלה, כאשר לטענתו בעת שביקש לרדת מהארגז ובמהלך פינוי הציוד נתקל בדבר מה, החליק ונפל בתוך הארגז.
5. בהחלטתי בדיון הקד"מ מיום 12/1/14, הוריתי על מינויו של ד"ר יעקב פעילן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. כן, הוריתי כי לאור המחלוקת המהותית בשאלת החבות, יישאו הצדדים בשכרו של המומחה בחלקים שווים.
ב. דיון והכרעה:
ב.1. הוכחת נסיבות התאונה:
10. נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה המקורי תוארו כדלקמן: "ביום 30/05/2011 נפגע התובע בעת שירד מרכב שמספרו 40-522-63, מעד ארצה וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף חמורים ובעיקר במרפק וכתף שמאל". במסמך הרפואי שנערך בעקבות פנייתו של התובע אל המרכז הרפואי (מסמך שאל תוכנו ועורכו עוד אדרש בהמשך), צוין גם כן הנפילה ארעה לדברי התובע "בזמן ירידה מהרכב".
11. במסגרת דיון הקד"מ הראשון בתיק שהתקיים ביום 6/10/13, התבקש התובע לעמוד כאמור על נסיבות קרות התאונה, וכך העיד:
"רציתי לעשות הובלה לבית שלי, לקחתי את הטנדר של חבר שלי והוא היה מלא בכלים. רציתי לפנות את הכלים כדי שאוכל לפנות מקום לדברים בבית ובזמן שהורדתי את הדברים, היו צינורות וכל מיני דברים והתחלקתי על המרפק. זה היה בחצר הבית שלי. עמדתי בארגז הפתוח של הטנדר והורדתי דברים. המנוע עבד. פרקתי דברים מתוך הטנדר למטה לחצר ובזמן הפריקה התחלקתי בתוך הטנדר." (ר' ע' 1 שו' 15-19 לפרו'; ההדגשות אינן במקור – א.ר.).
12. במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה ביום 8/10/13 (בהמשך לשוני בין הגרסה בכתב התביעה לבין עדותו בישיבת הקד"מ והחלטתי כאמור מיום 6/11/13) ביקש התובע לכלול את התיאור הבא אודות התאונה:
"ביום 30/05/2011 נפגע התובע בנסיבות כדלהלן:
התובע ביקש לבצע הובלה לביתו וקיבל את רשות חברו ג'לאל עאזם לעשות
שימוש ברכב ניסאן נובארה שמספרו 40-522-63.
התובע הגיע לחצר ביתו ושם החל בפינוי ציוד שהיה בארגז הרכב (ארגז פתוח), כאשר הרכב מונע. התובע ביקש לרדת מהארגז ובמהלך פינוי הציוד נתקל בדבר
מה (ככל הנראה צינור), החליק ונפל בתוך הארגז".
בבקשת התיקון האמור נטען, בין היתר, כי מקורו של תיאור המקרה הלאקוני בכתב התביעה אשר אינו תואם את נסיבות המקרה, הינו בשגיאה שאינה של התובע כאשר הניסוח המוטעה הינו של בא כוחו ומשכך אין לייחס שינוי גרסה מצידו של התובע. לבקשה האמורה צורפה תרשומת בכתב יד של ב"כ התובע מיום 20/9/11 במסגרתה תיעד בא כח התובע את גרסת התובע לתאונה כפי שזו נמסרה מפיו של האחרון בפגישתם באותו מועד.
13. במסגרת עדותו הראשית של התובע בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 21/12/16 הבהיר התובע כי הוא ייעד להעמיס על האוטו שולחן וכיסאות לגינה אותם רכש כאשר את הציוד (שכלל על פי הנטען "כלים, ארגזים, צינורות, כל מיני דברים שאני לא יכול לשים איתם את הדברים שקניתי") שהיה בארגז של רכב חברו (מר ג'לאל עאזם) הוא פרק בביתו שלו (של התובע). כן, העיד התובע כי בעת הפריקה של הדברים הוא נפל ב-"ארגז של האוטו" (ר' ע' 11 שו' 7-28 לפרו').
בחקירתו הנגדית התבקש התובע על ידי ב"כ הנתבעת לערוך ציור של הארגז ולסמן עליו את מקום נפילתו (סומן נ/4) כאשר בהמשך הבהיר כי נפילתו אירעה לאחר שהחנה את האוטו, עלה לארגז הטנדר כשתוך כדי ש-"הרמתי את המכונה ואז התחלקתי על הדברים הקטנים" (ר' ע' 20 שו' 10-12 לפרו').
14. בחינת עדויות התובע כפי שהובאו לעיל, מעלה כי למעשה כי לא רק שבפנינו עדות יחידה של בעל דין, אלא שהמדובר בבעל דין אשר מסר מספר גרסאות בדבר נסיבות אירוע התאונה, שאינן מתיישבות זו עם זו; כך, בעוד שתחילה נטען באופן לקוני אך מפורש כי הנפילה ארעה בעת הירידה מהרכב, בהמשך כבר הוברר מעדות התובע עצמו כי הנפילה עצמה הייתה למעשה בארגז הרכב עצמו, בעקבות החלקה על ציוד במהלך ביצוע פריקה. העדר היכולת של התובע להציג גרסה קוהרנטית אודות נסיבות הפגיעה באה לידי ביטוי במצב פעולת המנוע בעת הנפילה; כך בעוד שבעדותו בדיון הקד"מ מיום 6/10/13 (ר' ע' 1 שו' 18 לפרו') ובחקירתו הנגדית (ר' ע' 20 שו' 16) טען התובע שמנוע הרכב היה בפעולה, בתרשומת של הצגת הדברים מפי התובע בפגישה עם ב"כ (שצורפה כאמור לבקשה לתיקון כתב התביעה) אין כל זכר לנתון זה.
15. לכל האמור לעיל, מצטרפת הימנעות התובע מהבאת חברו לעדות אשר יאשר כלל את עצם הרשאתו לתובע לעשות את השימוש ברכב במועד הנטען לצורך ההובלה כמו גם לחזק את טענת התובע בעניין קיומו וטיבו של הציוד שהיה מועמס על גבי הארגז באותה עת. הימנעות זו תמוהה במיוחד שעה שבהליך משפטי אחר שבו נקט התובע בבית הדין לעבודה (הליך שאל נפקות תוצאותיו עוד אדרש בהמשך), אותו חבר הובא דווקא לעדות. כן, לא הוצגה בפניי מטעם התובע כל אסמכתא כי אכן בסמוך למועד הפגיעה, רכש התובע את הריהוט לגינת ביתו, אשר פריקת הציוד הנטען של החבר שהיה על גבי הרכב, הייתה לפי טענת התובע לצורך העמסת אותו ריהוט. התובע אמנם העיד את אביו, אולם לא רק שבעדות זו לא היה כדי לשפוך אור על נסיבות הנפילה מקום בו אין מחלוקת כי הוא לא היה עד ישיר לתאונה (בניגוד למה שצוין בתרשומת האמורה ), אלא שלפי עדותו של האב, התובע מסר לו בסמוך לאחר שיצא מביתו למשמע הצעקות כי הנפילה הייתה "מהאוטו" (ר' ע' 8 שו' 21 לפרו').
16. מכלול האמור לעיל, מביא אותי למסקנה כי לא ניתן לקבל את גרסת התובע כמהימנה ובתור שכזה, לא ניתן לקבוע אי אלו מגרסאותיו לפגיעה היא הנכונה. משכך, יש לראות את התובע כמי שלא עמד בנטל המוטל עליו לפי מאזן ההסתברויות להוכיח את גרסתו ואת קיומו של האירוע המהווה את עילת התביעה, ולפיכך דין תביעתו להידחות.
ב.2. האם התאונה כפי שנטען כי ארעה מהווה "תאונת דרכים":
17. על אף שלמעשה די היה במסקנתי האמורה על מנת לסיים את פסק דיני, מצאתי להרחיב ולהוסיף כי אף אם הייתי מוצאת לבכר את גרסתו האחרונה של התובע כפי שהובאה בעדותו בבית המשפט, לפיה נפילתו ארעה לאחר שהחליק בארגז הרכב, עדיין לא היה בכך כדי להקים לו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים.
להלן, אבאר קביעתי זו;
מקום בו עסקינן בבחינת גרסת התובע לפיה הוא החליק בארגז הטנדר בעת שעסק בפריקת הכלים והציוד של חברו כאמור, השאלה הצריכה בענייננו הינה האם נפילתו של התובע במהלך אותה פעולה, נכללת בחזקה הממעטת בסיפא של ההגדרה של שימוש ברכב מנועי בחוק הפיצויים, המדגישה כי פריקה וטעינה של מטען, כאשר הרכב עומד, אינם נכללים כ"שימוש ברכב מנועי".
בפסק הדין שניתן ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה [פורסם במאגרים] (13/12/04) – פסק דין שכל אחד מהצדדים בסיכומיהם סבור שהוא תומך בטענותיו – עמד בית המשפט בהרחבה על חריג הפריקה והטעינה תוך התמקדות בהתנגשות בין פעולת הפריקה והטעינה, כהוראה ממעטת, לבין דרכי שימוש ברכב שאינן עצמאיות, אלא כרוכות בפעולת הפריקה והטעינה (ירידה או עלייה לרכב). בית המשפט עמד, בין היתר, על כך שיש לקבוע גבולות לתחילת וסיום פעולת הפריקה והטעינה, וכן יש לקבוע מהי 'פעולת לוואי' לפעולת הפריקה והטעינה, הנחשבת לחלק ממנה, ודינה כדין פריקה וטעינה לעניין החזקה הממעטת. בית המשפט ציין בנוסף כי פעולת לוואי תהיה חלק מפעולת הפריקה והטעינה כאשר מדובר בחלק אינטגרלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורה עמן בקשר הדוק. בתוך כך, נקבע שקשר זה נבחן על פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, במידה שבה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, ולעתים אף סמיכות המקום.
ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (4/2/09), חידד בית המשפט כי גם אם פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה.
בפסק דין מאוחר נוסף של בית משפט העליון בסוגיה זו שניתן בע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' משה דוד פטקין [פורסם במאגרים] (29/6/10), עמד כב' השופט ריבלין על כך שפעולות הטעינה והפריקה טבען שהן כוללות מספר שלבים ואף פעולות לוואי וכי "מקום בו פעולות הלוואי הן חלק אינטגרלי של פעולות הטעינה או הפריקה וקשורות עימן בקשר הדוק - יש לראות בהן, ברגיל, חלק מפעולת הטעינה או הפריקה...".
יישום העקרונות האמורים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון ובפרט מאז רע"א 418/03 ובעקבותיו על גרסתו האחרונה של התובע, מוביל אותי למסקנה כי הנסיבות שתוארו אינן עונות אחר הגדרת תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. התובע לפי גרסתו זו, לא נפל מהטנדר בעת ירידה ממנו או במהלך פעולה של הכנה לקראת ירידה. כעולה מעדות התובע עצמו, התאונה התרחשה בעיצומה של פעולת פריקת הציוד מהארגז. מקום בו הנפילה ארעה לשיטת התובע עצמו במרכז ארגז הרכב (כפי שכאמור עולה מפורשות מסימונו במסגרת נ/4), ברי כי במקרה דנן התובע טרם החל את ירידתו מהרכב. בנוסף, לא מתקיים אף הקשר הדרוש בין פעולת פריקת הציוד לבין הנסיעה בפועל כאשר מקום בו התובע החזיק בידיו "מכונה" והחליק על ציוד שנותר על גבי הרכב, ברי שבנסיבות אלה פעולת הפריקה טרם הסתיימה. זאת, בניגוד לשני המקרים שנדונו ברע"א 418/03 שם נקבע כי התאונה אירעה לאחר שהסתיימה פעולת הפריקה והטעינה. משפעולת הפריקה במקרה דנן טרם הסתיימה, לא ניתן לומר כי מתקיים התנאי של "למטרת תחבורה". פעולה זו לא היוותה שלב בשרשרת שנועד לאפשר נסיעה ברכב, כי אם פעולה שנועדה לאפשר את המשך פעולת הפריקה, כך שלמעשה, אין במקרה זה התנגשות בין פעולת הפריקה והטעינה, כהוראה ממעטת, לבין דרכי שימוש ברכב שאינן עצמאיות, אלא כרוכות בפעולת הפריקה והטעינה (ירידה או עלייה לרכב).
18. לאור כל האמור, הרי שגם אם אאמץ את גרסתו האחרונה של התובע – מקום בו נפילתו ארעה במרכז הארגז של הרכב תוך כדי ביצוע פעולת פריקה וטרם סיומה – חלה החזקה הממעטת, היא פעולת הפריקה והטעינה, המוציאה מגדר תחולת "תאונת דרכים" את התאונה, ולפיכך אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה.
ב.3. שאלת הנזק:
19. הגם שכאמור קבעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות פגיעתו ומשכך דין תביעתו להידחות, וחרף הכרעתי כי אם היה עולה בידי התובע להוכיח את גרסתו האחרונה בעדותו, אין הנסיבות מהוות "תאונת דרכים" - לא אפטור עצמי גם מהתייחסות קצרה לשאלת נזקי התובע, ובכלל זה לשיעורה של הנכות הרפואית והשפעתה התפקודית על יכולת השתכרותו של התובע.
בהקשר זה יצוין כי במסגרת המענה של מומחה בית המשפט מיום 8/8/15 לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו מאת ב"כ הנתבעת, הבהיר המומחה כי לא הוצג בפניו צילום המרפק שנערך במרפאה בטייבה, על אף שביקש לעיין בהם במכתביו מיום 2/3/14, 6/4/14 ו-16/4/14. כן, אישר המומחה (בהמשך לשאלה מס' 3 שהופנתה אליו) כי יהיה זה נכון לומר שהקביעה שהייתה פריקה לא ניתנה על בסיס עיון בצילום המראה פריקה, תוך שהפנה בעניין זה לאמור בחוות דעתו תחת הכותרת "קשר סיבתי".
21. בהחלטתי בישיבה שהתקיימה ביום 5/12/16, הוריתי כי על מנת שניתן יהיה להגיע לחקר האמת ולנוכח קביעות מומחה בית המשפט ביחס להיעדרם של צילומים מחד ומנגד, לנוכח האמור במסמך המרכז הרפואי, יש מקום לזמן את ד"ר מסארוה הרופא אשר טיפל כאמור בתובע במרכז הרפואי וחתום על אותו סיכום.
23. בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר מסארווה האם נכון הוא שההתוויה להחזרת מרפק הינה תחת צילום רנטגן, ותשובתו הייתה כי אכן כך, אולם מאחר ולטענתו לא היתה במרכז הרפואי כל אפשרות לבצע צילומי רנטגן ומאחר והוא מצא אצל התובע "סימנים ברורים של פגיעה עצבית, כולל נימול באצבעות וכבדות ביד", הוא נאלץ לבצע את הפעולה חרף אי קיומם של הצילומים (ר' ע' 23 שו' 16-22 לפרו'). באשר לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע אין כל תיעוד אודות הפגיעה העצבית הנטענת במסמך הרפואי שערך בעיינו של התובע מיום הפגיעה הנטענת, השיב ד"ר מסארווה: "אני אומר לך את זה, זה מספיק" (ר' ע' 23 שו' 23-25 לפרו'). לצד האמור הובהר כי על אף שבחותמת ד"ר מסארווה הוא מוצג כ-"אורטופד מנתח", הוא הודה שלא השלים עד תום את הליך ההתמחות הרלוונטי (ר' ע' 23 שו' 2-13 לפרו').
24. בהחלטתי מיום 13/3/17 נעתרתי לבקשת הנתבעת לזימונו של ד"ר פעילן, בקשה אשר הוגשה על רקע הגילויים השונים בעדותו של ד"ר מסארווה. בעדותו של ד"ר פעילן מיום 7/11/17, הבהיר האחרון בין היתר, כי פעולה של החזרת מרפק ללא צילום רנטגן הינה בבחינת פרטיקה לא מקובלת, בהבהירו כי פעולה שכזאת עלולה לסבך את המצב באם לדוגמא יש חתיכת עצם בתוך המרפק (ר' ע' 27 שו' 30-31; ע' 28 1-6 לפרו'). כן, עמד ד"ר פעילן על כך שככל שאכן ד"ר מסארווה התרשם מקיומו של חשש לפגיעה עצבית, הוא היה חייב לכלול במסמך שערך התייחסות מפורשת לכך, לפני הפעולה ולאחר פעולת ההחזרה (ר' ע' 29 שו' 27-32 לפרו').
25. לאחר ששבתי ובחנתי את את הנתונים השונים שעלו והובררו מעדותו של ד"ר מסארווה וכן מהאמור בחוות הדעת של מומחה בית המשפט ועדותו, הנני סבורה כי אין מנוס במקרה דנן מלהגיע למסקנה כי לא הוכח בפניי במידת הראיה הנדרשת כי התובע סבל במועד התאונה הנטענת מפריקת מרפק, וכפועל יוצא מכך מתבקשת המסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בין פגיעתו של התובע במועד התאונה לנכות הקיימת שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט.
להלן אבאר קביעתי; מקום בו הובהר מעדותו של ד"ר מסארווה וכן מהנספח להודעת התובע מיום 14/2/17, כי במרכז הרפואי לא היה מכשור רנטגן כלל במועד התאונה, ומקום בו ההתווייה הרפואית מחייבת עיון בצילומים טרם נקיטת הליך של החזרת המרפק – הרי שבהעדרו של ממצא אובייקטיבי זה, לא הוכח כי התובע סבל מפריקת מרפק בעת ביקורו במרכז הרפואי. לא מצאתי ליתן משקל של ממש לאבחנה של ד"ר מסארווה שצוינה במסמך הרפואי שערך ממועד הפגיעה הנטען לפיה "מדובר בפריקת מרפק", וזאת לוּ רק משום שהוברר כי המדובר ברופא שלמעשה נעדר מומחיות בתחום הרפואי בו עסקינן, על אף שהוא הציג עצמו כבעל המומחיות האמורה.
לסיכום סוגייה זו – מקום בו לא הוכחה קיומה של פריקת מרפק שהינה תוצאה של נפילת התובע ברכב, ובפרט כאשר התלות בצילומים כמבססי קיומו של הקשר הסיבתי שבין הנכות לפריקת הנטענת, הובהרה היטב בסיפא של חוות הדעת של המומחה ובמענה כאמור לשאלות ההבהרה – אין מנוס מלהגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הנכות שהוערכה על ידי ד"ר פעילן לפגיעת התובע כתוצאה מהנפילה ברכב.
26. גם בפרק זה, לא אסתפק בקביעה זו בעניין העדר הקשר הסיבתי (קביעה שאזכיר כי כאמור ממילא נדרשתי אליה למעלה מן הצורך), ואתייחס לשאלת נזקיו של התובע ובכלל זה למסקנה נוספת אליה מצאתי להגיע לאחר שמיעת הראיות בתיק והינה שגם בהינתן כי הנכות של התובע קשורה לתאונה – אין לה למעשה משמעות תפקודית מבחינת יכולת השתכרותו של התובע, הן לתקופת העבר והן לתקופת העתיד.
ובמה דברים אמורים? התובע טען כי המשמעות התפקודית של פגיעתו הייתה משמעותית ביותר בעבורו שכן הוא לא יכול להמשיך בעיסוקו כשרברב, לאור העובדה שמדובר במקצוע אשר מצריך שימוש מאומץ בשתי הידיים ותוך הפעלת כח. אלא מאי? מספר נתונים העולים וקשורים באופן ישיר בתובע ואשר הובררו במהלך שמיעת הראיות, הביאוני למסקנה כי אין נכותו מהווה בעבורו מגבלה אשר מנעה ממנו לעסוק בעיסוקו האמור.
בראש ובראשונה, יש לדחות את טענתו של התובע לפיה סיום עבודתו אצל מעסיקו ערב התאונה (י. אדיב את גוז בע"מ) הייתה על רקע הפגיעה ומגבלותיו כתוצאה מפגיעתו. הנימוק העיקרי לכך הינו קביעה שיפוטית אליה נדרש בית הדין לעבודה במסגרת הליך שבו נקט התובע כנגד מעסיקתו ערב התאונה (סע"ש 33331-02-13). עיון בפסק הדין שניתן באותו הליך ביום 2/10/15, מעלה כי מצויה בו קביעה מפורשת אודות זאת שנסיבות סיום העסקתו של התובע לא נבעו ממצב רפואי (עקב הפגיעה הנטענת נשוא התיק שבפניי – ר' סעיף 56 לפסק הדין) כי אם על רקע רצונו של התובע להמשיך ולנהל עסק עצמאי עם בן משפחתו (מר ג'לאל עאזם שממנו כאמור השאיל לתובע את הרכב). זאת בנוסף לקביעה כי התובע היה שותף באותו עסק ולא כפי שטען באותו הליך וכן בעדותו בפניי, כי כל חלקו התמצה בשירותי תרגום ו/או עריכת הצעות עבודה בלבד (ר' ע' 15 שו' 18-24 לפרו'). בכל הקשור לטענת התובע בסיכומיו לעניין קבילותו/ערכו הראייתי של פסק דין זה לענייננו, הרי שמקום בו עסקינן בפסק דין מנומק שניתן לאחר שמיעת הוכחות וסיכומים, קביעות בית הדין האזורי לעבודה, מהוות בנסיבות העניין מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא שכן המדובר במחלוקות עובדתיות שהיו חיוניות לתוצאה הסופית והוכרעו באופן מפורש.
בנוסף, מהתיעוד של השיחה שנערכה בין חוקרת מטעם הנתבעת לבין התובע (נ/3), עולה כי התובע מבצע עבודות בתחום האינסטלציה (ר' ע' 2 שו' 22-24 ל-נ/3) וכי הוא הראה נכונות ליתן הצעת מחיר לביצוע עבודות בבית בן שתי קומות.
אם לא היה די באמור, הרי שהוברר בנוסף כי לתובע יש עמוד פייסבוק העונה לשם "סלאמה עזאם עבודות אינטלציה", כשהנני דוחה בהקשרו של פרסום זה את הסברו המאולץ של התובע בחקירתו הנגדית (עת עומת עם פרסום זה) כי אפילו שהוא מזמין אנשים הוא "נותן" את העבודות לאחיו אשר הולך במקומו לפגישות (ר' ע' 17 שו' 12-20 לפרו'). לא זו בלבד שמצאתי במענה זה כמאולץ וחסר בסיס, אלא שגם במקרה זה עומדת לחובתו של התובע החזקה הראייתית בדבר הימנעות בעל דין מהבאת עד.
27. בזיקה לאמור, הרי שיש גם לדחות על הסף את הפיצוי לו עתר בגין רכיב הפיצוי של עזרה צד ג' לעתיד מקום בו כאמור, לא הוכחה פגיעה תפקודית. הוא הדין ביחס לתקופת העבר, מקום בו לא מדובר ביד שלטת ומקום בו לא הוכח כי התובע נזקק לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה.
28. כן, לא מצאתי כי היה מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין הוצאות, מקום בו לא הונחה בפניי כל אסמכתא רלוונטית בנדון, כאשר ביחס לתקופת העתיד לא עולה מחוות הדעת כי התובע יזדקק להוצאות בגין טיפולים/עזרים, לא כל שכן כאלה אשר אינם כלולים במסגרת סל הבריאות.
29. כל שהייתי מוצאת לפסוק לזכות התובע היה פיצוי בגין נזק לא ממוני, העומד לפי גילו ונכותו על-פי חוק הפיצויים, כאשר הוא משוערך ליום החישוב, על סך כולל של 17,600 ש"ח .
ג. סוף – דבר:
30. לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית התביעה.
31. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח.
32. בזיקה לאמור בסיפא של סעיף 23 לעיל, הנני מורה למזכירות להעביר לידי הנהלת בית המשפט העתק מפסק דין זה על מנת לבחון פניה אל משרד הבריאות – האגף לרישוי מקצועות רפואיים, על מנת ליתן את הדעת לנסיבות הצגתו של ד"ר מוסא מסארוה מ.ר. 28667 כ-"אורטופד מנתח" (תואר המופיע לצד חתימותיו בשני המסמכים הרפואיים שערך בעניינו של התובע) חרף זאת שהודה מפורשות כי לא השלים את כלל שלבי ההתמחות הנדרשים הרלוונטיים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ח, 03 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
אשרית רוטקופף