האם סגירת תא מטען ברכב, לצורך כיבוי האור בתוך הרכב יכולה להחשב בגדר "טיפול דרך" ועל כן בגדר "שימוש ברכב מנועי" לצורך חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק")? זו השאלה בתיק זה.

 

עניינה של התובענה בתיק זה כמתואר בכתב התביעה הינו כמתואר בסעיף 3 לכתב התביעה כדלקמן:

ביום 14.9.17 בשעה 24:00 בלילה לערך, לאחר סיום בילוי משפחתי בים, ותוך כדי נסיעת התובע ברכב הנהוג על ידי קרוב משפחתו, הבחין הנהג כי המנורה בתוך הרכב דולקת בשל כך שדלת תא המטען אינה סגורה כראוי. הנהג עצר בצד הדרך, והוא והתובע ירדו מהרכב כדי לסגור את דלת תא המטען ולהמשיך בנסיעה. התובע הניח את ידו על פתח תא המטען, והנהג שלא הבחין בכך טרק את דלת תא המטען על ידו של התובע, דבר שגרם לפגיעה בידו של התובע.

 

התובע טוען כי האירוע הינו בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק ואילו הנתבעת מכחישה את היות האירוע בגדר תאונת דרכים.

 

בהחלטתי מיום 9.7.19, התבקש התובע להתייחס לשאלת תחולת ההלכה שנפסקה לאחרונה בבית המשפט העליון ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני [ניתן ביום 12.5.2019] (להלן: "הלכת פלוני") על ענייננו. בתגובה טען התובע, כי אין הוא טוען לרכיב בהגדרת שימוש ברכב מנועי של "הכניסה או ירידה מרכב", בו עסק פסק הדין. לטענתו עסקינן ברכיב של "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב" של אותה הגדרה. לטענתו מתקיימים בענייננו התנאים לרכיב זה שנקבעו בפסיקה בעניין רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 4.2.2009], שכן מדובר בטיפול שנעשה לאחר תחילת הנסיעה לצורך מניעת סינוור הנהג ברכב מהמנורה שנדלקה עקב אי סגירת תא המטען, הטיפול נעשה לצורך המשכת הנסיעה, הטיפול נעשה ברכב עצמו, ולא על ידי אדם שמקצועו בכך אלא טיפול רגיל על ידי נוסעי הרכב.

 

אינני מקבל את טענות התובע.

 

בהלכת פלוני קבע בית המשפט העליון בעקבות הלכת רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל [ניתן ביום 29.10.2007]), כי יש לקבוע מבחן מצמצם ולהחיל את המבחנים שנקבעו בהלכה זו לעניין רכיב "הנסיעה" ברכב גם על רכיבים אחרים בהגדרה הבסיסית (בעניין פלוני הם הוחלו על רכיב הכניסה או הירידה מהרכב). נקבע שם כי לצורך קיום ההגדרה יש צורך כי מדובר בפעולות שחיוניות במובן הפיסי לצורך הנסיעה שהימנעות מביצוען תיצור חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעתו, וכן שמדובר בפעולות המהוות חלק אינטגרלי מהנסיעה עצמה. למעשה, זהו גם התנאי לגבי רכיב טיפול הדרך, שהטיפול נדרש כדי לאפשר את המשכת הנסיעה (ראה למשל: רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב [ניתן ביום 16.6.2010]).

 

יישום מבחנים אלה על ענייננו מלמד כי אין הצדקה לקבוע כי האירוע לו טוען התובע הינו בגדר טיפול דרך. כיבוי המנורה בפנים הרכב, אינו בגדר חסם פיסי לנסיעת הרכב, שכן המנורה הדולקת לא מנעה מהרכב את המשך נסיעתו ולמעשה לעיתים אכן נוהגים ברכב שאורותיו הפנימיים דלוקים. על כן סגירת תא המטען לא היתה חיונית להמשך נסיעת הרכב. בנסיבות אלה משאין טענה לקיום חלק אחר מההגדרה הבסיסית, אין עסקינן בתאונת דרכים.

 

נוכח העובדה, כי הגעתי למסקנה שגם אם יוכיח התובע את גרסתו, אין עסקינן בתאונת דרכים, אני דוחה את התביעה על הסף.

 

נוכח העובדה כי התביעה נדחתה בשלב ראשוני בלא צורך בתשובת הנתבעת,  אין צו להוצאות.

 

המזכירות תסגור את התיק.

 

ניתן היום,  כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

 

שלמה מיכאל ארדמן