מהו הפיצוי לו זכאית התובעת עבור שתי צלקות זעירות ברגלה, צלקות שנגרמו עקב נשיכת כלב? זו השאלה שעליה נעמוד בפסד הדין.

עובדות מוסכמות

1. התובעת, חברת קיבוץ עין החורש ילידת 18.3.70, ננשכה ביום 13.12.14 בעודה פוסעת בשבילי הקיבוץ. כלב השייך לנתבע 3, חבר קיבוץ אף הוא, נשך את התובעת באחורי שוק רגלה הימנית, בסמוך לברך. הנתבעים אינם חולקים על חובתם לפצות את התובעת, והמחלוקת היחידה נוגעת לשיעור הפיצוי הראוי.

חוות דעת רפואיות וטענות הצדדים

2. מטעמה של התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר גולן. על פי חוות הדעת, התובעת נבדקה ביום 3.4.16. ד"ר גולן קבע את נכותה של התובעת בשיעור של 15%, מתוכן 10% על פי ת' 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות), ו- 5% נוספים "לאור גילה ומינה של התובעת, והמיקום הגלוי יחסית של הצלקת".
3. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר עמוס לויאב, אשר בדק את התובעת ביום 30.1.17, וקבע שלא נותרה לה נכות, שכן הצלקות הם בצבע העור ולא נראות, ואין כאב בעת הסחת הדעת.
4. נוכח הפער בין המומחים, מונה ד"ר סרג'יו לוסטהאוז כמומחה מטעם בית המשפט. התובעת נבדקה על ידי ד"ר לוסטהאוז ביום 8.6.17. ד"ר לוסטהאוז מצא שתי צלקות זעירות מאוד, לא מכערות ולא מכאיבות, וקבע לתובעת נכות צמיתה של 2%. כמו כן קבע המומחה לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% מיום 13.12.14 עד 31.12.14, 70% לחודש נוסף, 50% לעוד חודש, 20% למשך חודש – ולבסוף 10% לחודש אפריל 2015. מאז, כאמור, נכותה של התובעת עומדת על 2%.
5. התובעת טוענת שהייתה מוגבלת בתנועה מספר חודשים, נזקקה למשחה למשך מספר חדשים כדי למנוע הצטלקות, ומאז האירוע הפכה לנכה ומוגבלת. לטענתה, הצלקות מכערות, מכאיבות ורגישות למגע, והיא סובלת מפחדים, סיוטים והתקפי חרדה. יחד עם זאת, הנתבעת לא העידה על היעדרות מעבודה או על הפסדי שכר עקב האירוע. הנתבעת, מטבע הדברים, מכחישה הטענה שמדובר בצלקות מכערות, מכאיבות ורגישות וכן מכחישה קיומם של נזקים נפשיים. יחד עם זאת, על פי הסדר דיוני, ויתרו הצדדים על חקירת נגדית של התובעת.

דיון והכרעה

6. המקרה שבפני אינו המקרה הראשון בו מתבררת שאלת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני עקב נשיכת כלב, וקיימת בנושא זה פסיקה ענפה. סקירה מקיפה של הפסיקה הובאה בפסק דינה של כבוד השופטת תמר בר אשר צבן בת"א (שלום י-ם) 13092/09 שרה סלמן נ' נצחיה שחר (29.4.14). על מנת לקצר, מתוך פסק הדין שנסקרו שם יובאו נתונים רק אודות פסקי הדין שניתנו בעשר השנים האחרונות:

"א. ת"ק (ת"א) 9212-10-09 נחמן וולדיגר נ' תמר עישר (8.4.2010) (השופט אילן דפדי)  נפסק פיצוי כולל בסך של 6,835 ש"ח, מתוכו סך של 5,000 ש"ח עבור כאב וסבל. על נסיבות המקרה נאמר שם כי "ניכר, כי הנשיכות של כלב הנתבעת יצרו פצע עמוק ברגלו של התובע.

ב. ת"ק (קריות) 7840-07-09 לודמילה המוררו נ' מורן ולירון קרפל (3.6.2010) (השופטת עפרה אטיאס) – נפסק פיצוי בסך של 14,000 ש"ח ועוד 1,000 ש"ח עבור הוצאות. בעניין הנזק נאמרו בפסק הדין דברים אלו:

"אין ספק כי הנזק שנגרם לתובעת הוא נזק רב, חמור ומשמעותי. התובעת ננשכה עד זוב דם, בידה הימנית, בעכוז, בשדיים, ואף נשרטה בגב התחתון. סימני הנשיכות מצוינים באופן ברור במסמכים הרפואיים. במהלך הדיון הראשון שהתקיים בפניי, אף הוצגו תמונות של התובעת, בסמוך לאחר פגיעתה, על גבי צג פלאפון נייד שמהן ניתן היה להתרשם עד כמה פגיעתה של התובעת הייתה קשה וחמורה.

החוויה שעברה התובעת היא חוויה טראומטית, קשה ומטלטלת, לא רק בשל הנשיכות שספגה בכל חלקי גופה, אלא גם בשל הפחד והזעזוע שאחזו אותה עת הותקפה חזור ושנה על ידי הכלב כשהיא ניצבת מולו חסרת אונים וחסרת הגנה, ויש להניח כי רישומיו הקשים של האירוע הותירו חותמם בנפשה ובתודעתה של התובעת עד היום".  

ג.  ת"א (שלום ירושלים) 12388/09 חנה בלטזר נ' מתתיהו זיכריש (30.1.2013) (השופטת ענת זינגר) ילד בן פחות מעשר ננשך בידו ובמשך כחודש הייתה ידו חבושה. נפסק פיצוי בסך של 20,000 ש"ח עבור כאב וסבל ופיצוי נוסף בסך של 20,000 ש"ח עבור הוצאות רפואיות וזאת מאחר שבני משפחת הנפגע היו תיירים ללא ביטוח רפואי. עם זאת, מתוך הסכום שנפסק הופחת פיצוי בשיעור של 20% בשל אשם תורם, וכן הופחת סכום הפיצוי שנפסק לטובת התובע במסגרת ההליך הפלילי שהתקיים נגד הנתבע.

ד. ת"א (שלום נתניה) 3712/08 אלעד שער נ' אביבה לוי (23.4.2013) (השופטת גלית ציגלר) – נפסק פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בשל נשיכה ברגל שבעקבותיה נזקק התובע לשמונה ימי מנוחה. כאמור שם:

"עיקר הפגיעה בתובע הינה בנושא הכאב והסבל שנגרם לו כתוצאה מהאירוע. התמונות שהציג מלמדות על פגיעה ממשית בבוהן הרגל, שחדרה מבעד לנעל, והותירה סימני שיניים, כשד"ר טרוסט העיד שפגיעה מסוג זה הסבה כאבים  ממשיים, והתובע אף נזקק לתקופת אי כושר בה טיפל בעצמו, הגם שתקופה זו הייתה קצרה.

בהתחשב בנסיבות אלה, בכאבים ובחוסר הנוחות הממשית שנגרמו לתובע כתוצאה מהנשיכה ובזמן שחלף מאז האירוע, יש מקום לפצותו בגין מלוא נזקיו הכוללים את ההפסד המוכח והנזק הבלתי ממוני, ואני מעמידה את סכום הפיצוי על סך של 10,000 ש"ח".

ה. ת"א (ראשל"צ) 7656-04-11 סנדרה לם נ' איגור מנקוב (10.9.2012) (השופטת איריס סורוקר) – באותו מקרה ננשכה התובעת בידה והפיצוי שנפסק לה היה בסך של 8,500 ש"ח (2,500 ש"ח עבור הוצאות רפואיות ו-6,000 ש"ח כאב וסבל). עם זאת נקבע כי מסכום זה ינוכה 10% בשל אשם תורם. לעניין הפיצוי שנפסק בגין כאב וסבל נאמר בפסק הדין כי "התובעת סבלה מפצע בין האצבע המורה לאגודל יד ימין. מדובר במקום רגיש המקשה על התפקוד היום יומי".

ו.  ת"א (שלום ירושלים) 11973/09 צבי ארד נ' יפה נוף תאורה תשתיות ובניה בע"מ (10.7.2011) (השופט רם וינוגרד) – באותו מקרה ננשך התובע בשוק ונותרו צלקות. בשל הזיהום שנגרם, אושפז התובע בבית-חולים למשך שבוע. עבור כאב וסבל נפסק לתובע פיצוי בסך של 40,000 ש"ח, ובנוסף פוצה בסך של 5,000 ש"ח בשל הוצאותיו עבור עזרת הזולת.

ז.  ת"א (חיפה) 46097-11-10 גנית הראל נ' שגיא זליג (23.9.2012) (השופט עמית רוזינס) – התובעת ננשכה ברגלה ובשל כך נעדרה במשך חודש וחצי מעבודה. נפסק לה פיצוי בסך של 12,000 ש"ח (מתוך סכום זה, סך של 7,000 ש"ח היה עבור כאב). מסכום הפיצוי הכולל הופחת אשם תורם בשיעור של 70%.

ח. ת"א (נתניה) 2790/08 שמחה ניסן נ' נורית בכר (27.12.2012) (השופטת גלית ציגלר) – במקרה זה נדון עניינה של אשה בת 78, שננשכה עשרים וחמש נשיכות בכל חלקי גופה עם פגיעות בשלמות העור ונקבעה לה נכות בשיעור של 10%. נפסק לה פיצוי בסך 40,500 ש"ח, מתוכו 30,000 ש"ח עבור כאב וסבל וסכום של 10,500 ש"ח עבור עזרת הזולת והוצאות שונות שהוציאה בקשר לנזק כתוצאה מנשיכות הכלב."

7. במקרה שהתברר בפניה, מצאה כבוד השופטת בר אשר צבן שלתובעת נגרמו שלושה חתכים בזרוע, שכל אחד היה באורך של 2 מ"מ וחתך נוסף בצד הגוף, סמוך לעכוז, באורך של 1 מ"מ, והאירוע כולו הותיר בתובעת נכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור 4% בגין תסמונת בתר חבלתית. בגין אלו נפסק לתובעת פיצוי בסך 10,000 ש"ח, כולל שכ"ט והוצאות משפט.
8. לסקירה המקיפה שערכה כבוד השופטת בר אשר צבן ניתן להוסיף את פסק הדין בת"א (אשד') 2304/01 אברג'יל הגר נ' שניידר ארקדי (28.9.08), אליו הפנתה התובעת, בו נפסק פיצוי בסך 40,000 ש"ח לתובעת שלה נגרמה נכות פלסטית בשיעור 20% עקב מספר נשיכות, בעקבותיהן אף הייתה מאושפזת למשך שבוע ימים, ולבעלה נפסק פיצוי בשיעור 25,000 ש"ח בגין צלקת קטנה אך ניכרת בידו הימנית, בגודל של כ- 3 ס"מ, וכן מספר צלקות בידו השמאלית אשר אינן ניכרות בבירור.
9. מאז ניתן פסק דינה המקיף של כבוד השופטת בר אשר צבן ניתנו עוד מספר פסקי הדן, הבולט בהם הוא של כבוד השופט גיא שני בתא (ראשל"צ) 24074-03-15 פלונית נ' לאון כהן (4.5.18):

"המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, ד"ר רון דבי, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נגרם נזק חלקי בעצב התחושתי בגב האמה השמאלית – הפרעת תחושה קלה, באזור מוגבל ("בצורת רצועה, בגב האמה השמאלית"). הנזק בא לידי ביטוי בירידה קלה בתחושת המגע, רגישות יתר, תחושת נימול ועקצוצים, ללא הפרעה מוטורית וללא תסמונת כאב. בגין נזק זה קבע המומחה נכות רפואית בשיעור של 2.5%. המומחה התייחס גם לצלקת שנותרה. מדובר בצלקת באורך של כשני סנטימטרים, בחלק האחורי של המרפק, ללא נפיחות, שינוי צבע או רגישות. הצלקת – כך קבע המומחה – אינה מקנה אחוזי נכות. אם כן, המומחה קבע נכות נוירולוגית בשיעור של 2.5%. המומחה לא נחקר על חוות דעתו והצדדים לא ביקשו לחלוק עליה. זו, אפוא, הנכות המשמשת בסיס להערכת הנזק בתיק זה. לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, נתתי את דעתי לנסיבות פציעתה של התובעת, לנכות הרפואית שנקבעה לה, לצלקת שנותרה (אשר הוצגה לפניי בדיון), להיקף הטיפול הרפואי (המועט יחסית – לפי התיעוד שצורף) ולטיעוני הצדדים, מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל על סך של 20,000 ש"ח."

במאמר מוסגר יצוין, שעל הסכום האמור התווסף פיצוי נוסף בסך של 15,000 ש"ח בגין פגיעה בכושר ההשתכרות.

10. וכן ר' עפ"ג (מחוזי י-ם) 73073-01-18 מורין יעקבי נ' מדינת ישראל (25.3.18), ת"א (שלום ת"א) 58225-11-17 פלוני נ' אבישי מזרחי (27.5.19) בו נפסק פיצוי בסך 30,000 ש"ח ות"ק (תביעות קטנות חי') 54406-10-18 זאב מרגלית נ' א.א. דלק סטאר בע"מ (21.5.19), בו נפסק פיצוי בסך כולל של 3,850 ש"ח.
11. לאחר ששקלתי כל האמור לעיל, ובשים לב לאורכה של תקופת הנכות הזמנית, ולעובדה שבתקופה זו לא נעדרה התובעת מעבודה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 18,000 ש"ח.
12. למען הסר ספק יובהר כי, נוכח קביעות המומחים וההודאה בחבות, סכום הפיצוי כולל שכר טרחה והוצאות.

 

 

 

ניתן היום,  ו' אב תשע"ט, 07 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

 

מוריה צ'רקה