הרקע לבקשות

 

1.      לפניי בקשות הדדיות מטעם התובעת ומטעם הנתבע 5 (להלן – מר גרנובסקי). הבקשות עוסקות בהיבטים שונים של מסירת כתב התביעה לידי מר גרנובסקי, שהינו תושב אוקראינה.

במסגרת התביעה עתרה התובעת, בעיקר, לפצות אותה על נזקיה בסך 162,567,930 ש"ח. הנתבעים הם נושאי משרה, בעלי שליטה, חברי דירקטוריון, רואי חשבון, חברות ביטוח זרות ובנקים שאליהם הופקדו כספים של התובעת בהיקף נכבד. לשיטת התובעת, הנזקים שנגרמו לה הם תולדה של מעשי הנתבעים ומחדליהם, שחלקם היה שותף להעברות כספים פסולות, וחלקם האחר אִפשר את ביצוע העברות הכספים וההשקעות הכושלות, במעשה ובמחדל.

מר גרנובסקי הוא אחד הנתבעים המרכזיים בתביעה, אם לא המרכזי שבהם. באשר למר גרנובסקי, טענה התובעת כי הוא השתלט באופן שיטתי על חברות עתירות ממון, רוקן אותן מנכסיהן ושם את ידו על כספן. התובעת היא אחת מקורבנותיו לשיטת פעולה פסולה זו. לשלמות התמונה יצוין, שבחודש ינואר 2018 הוגש כתב אישום נגד חלק ממנהלי החברה ובעלי השליטה בה, וביניהם מר גרנובסקי. חלק מהנאשמים הגיעו להסדר טיעון, הודו והורשעו. ברם, מר גרנובסקי לא התייצב למשפט וההליכים הפליליים נגדו הותלו.

 

2.      הואיל ומר גרנובסקי הוא תושב זר שמתגורר באוקראינה, פנתה התובעת לבית המשפט (במעמד צד אחד) בבקשת היתר להמצאת כתב התביעה באמצעות חברת שליחויות אל מקום מושבו באוקראינה [בקשה מס' 1]. רשם בית המשפט, השופט ש' סרחאן, נעתר לבקשה בכפוף לתרגום כתב התביעה ונספחיו לשפה האנגלית.

בהמשך להחלטה זו הוגשו הבקשות הבאות:

מטעמו של מר גרנובסקי - בקשה להורות כי התביעה לא הומצאה כדין; בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד; והתנגדות לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה [בקשה מס' 43, שהוגשה גם כתגובה לבקשה 17].

מטעמה של התובעת - בקשה למתן פסק דין נגד המבקש בהיעדר הגנה [בקשה מס' 17]; בקשה להורות כי כתב התביעה הומצא למשיב כדין [בקשה מס' 76]; בקשה להוספת ראייה [הוגשה במסגרת בקשה 43].

הצדדים מיצו את זכות הטיעון בכתב. נוכח ריבוי הבקשות ומהות ההליכים, נקבע דיון במעמד הצדדים. מטעמו של מר גרנובסקי התייצבו באי כוחו על פי ייפוי כוח מוגבל.

 

תמצית טענות הצדדים

 

3.      אליבא התובעת, היא פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט והמציאה לידי מר גרנובסקי את כתב התביעה כשהוא מתורגם לשפה האנגלית. המסירה בוצעה ביום 18.09.2018 באמצעות שליח שהגיע לכתובתו של מר גרנובסקי. השליח התקשר אל מר גרנובסקי ומסר את כתב התביעה לידי אחד המאבטחים במקום, לפי בקשתו של מר גרנובסקי.

         לטענת התובעת, מר גרנובסקי פעל בחוסר תום לב כדי לחמוק מלקבל את כתב התביעה. מר גרנובסקי הוא אוליגרך וחבר פרלמנט אוקראיני לשעבר, הוא מוקף בשומרים אשר חוסמים את הגישה אליו. כתב התביעה הומצא לו לכתובת שהוא עצמו מסר לתובעת, בזמנים בהם ניהל את עסקיה. כתובת זו שימשה אף את רשויות האכיפה בישראל לצורך ביצוע חיקור דין בעניינו.

התובעת הוסיפה כי נוכח הקשיים שמר גרנובסקי הערים ואף למעלה מן הצורך, היא בחרה להמציא את כתב התביעה גם באמצעות הרשות המוסכמת, בהתאם לאמנת האג 1965 (להלן – האמנה). לשם כך היא פנתה אל מנהל בתי המשפט כדי שימציא את התביעה אל הרשות המוסמכת באוקראינה. מנהל בתי המשפט העביר את כתב התביעה לרשות המוסמכת, אולם לא זכה לשיתוף פעולה מצד עמיתתו האוקראינית.

התובעת הדגישה כי היא עשתה ככל יכולתה ואף מעבר לנדרש כדי להמציא את כתב התביעה לידי מר גרנובסקי.

באשר לתרגום כתב התביעה לאנגלית, טענה התובעת שמר גרנובסקי שולט בשפה האנגלית. לפיכך אין צורך בתרגום כתב התביעה לשפה האוקראינית.

 

4.      מר גרנובסקי טען שהיה על התובעת לתרגם את כתב התביעה לשפה האוקראינית. התובעת הסתירה מבית המשפט שאוקראינה התנתה את הצטרפותה לאמנת האג בתרגום כתבי הטענות הנמסרים בתחומה לשפה האוקראינית.

לטענתו, התובעת מזכירה את עניין חיקור הדין הפלילי רק כדי להשחיר את פניו. מר גרנובסקי בחר למסור לתובעת את כתובתו הגם שהוא לא היה חייב לעשות כן. לטענתו, התובעת לא התנדבה להמציא את כתב התביעה באמצעות הרשות המוסמכת, אלא נאלצה לעשות כן, לאחר שהתברר לה כי זו הדרך החוקית היחידה להמצאת כתבי בי-דין באוקראינה. עוד טען מר גרנובסקי כי על פי הסתייגותה של אוקראינה מהאמנה, על התובעת להתכבד ולתרגם את כתב התביעה לשפה האוקראינית, שכן הוא אינו מוכן להסתפק בתרגום לשפה האנגלית.

בדיון שנערך לפניי הוסיף בא כוחו המלומד של מר גרנובסקי כי אם כתב התביעה יתורגם לאוקראינית ויימסר לרשות המוסמכת באוקראינה, לא תהיינה למרשו טענות נוספות בעניין ההמצאה [פר' עמ' 62, ש' 21-20].

 

דיון והכרעה

 

5.      תקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 (להלן – התקנות) קלטו את הוראות אמנת האג אל המשפט הישראלי הפנימי. בהתאם לתקנה 2 לתקנות, יש לקרוא את האמנה עצמה יחד עם התקנות: "תקנות אלה באות לביצוע האמנה ויפורשו אתה כאחד". התקנות מסדירות את אופן המצאתם של מסמכים משפטיים לידי נמענים זרים. בין היתר, קובעות התקנות בזו הלשון:

 

"[...]

 

3.       הרשות המרכזית בישראל לצרכי האמנה היא מנהל בתי המשפט.

4.       הוגשה למנהל בתי המשפט בקשה להמציא מסמך בישראל שיצאה מאחת ממדינות האמנה והבקשה הוגשה בהתאם לדרישות האמנה, ינהג מנהל בתי המשפט לענין המצאת המסמך על-פי הוראות האמנה ובהתאם להוראות הדין החל בישראל על המצאת כתבי בי-דין בענינים אזרחיים, אלא אם נראה לו כי קיימת סיבה על פי האמנה לסרב לבקשה.

 

[...]"

 

6.      אליבא התובעת היא עשתה כל שביכולתהּ לשם המצאת כתב התביעה לידי מר גרנובסקי כדין. לצורך כך פעלה היא בשני מישורים: שלחה את כתב התביעה באמצעות דואר שליחים וכן פעלה להמצאתו באמצעות הרשות המוסמכת על פי התקנות.

         נדרש לפעולות אלה לפי סדרן.

 

7.      כפי ששנינו, התובעת פנתה בראשונה בבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום (בקשה מס' 3). במסגרת הבקשה, התבקש בית המשפט להורות שההמצאה "תיעשה באמצעות מסירה אישית עם אישור מסירה באמצעות דואר שליחים".

בית המשפט, כב' השופט (בסמכותו כרשם בית המשפט) ש' סרחאן, נעתר לבקשה במעמד צד אחד והתיר את ביצוע ההמצאה כמפורט בבקשה. בית המשפט הוסיף וקבע שכתב התביעה ונספחיו יתורגמו לשפה האנגלית [החלטה מיום 27.06.2018].

         בהקשר זה טען מר גרנובסקי כי לנוכח הוראות אמנת האג והסתייגותה של אוקראינה לא ניתן לבצע המצאה לתושב ואזרח אוקראינה, אלא באמצעות "הרשות המוסמכת". מכאן שההמצאה באמצעות שליח לאו המצאה היא. עוד הוסיף מר גרנובסקי, כי כתובת ההמצאה שגוייה והוא אינו מתגורר בה מספר שנים. לפיכך, עתר להכריז על בטלות ההמצאה.

 

8.      הוראות התקנות, שמחייבות להמציא כתבי בי-דין באמצעות הרשות המוסמכת אינן יוצרות הסדר שלילי, אלא אם מדינת היעד הסתייגה מהאמנה: כך, סעיף 10 לאמנה מתיר המצאה בדרכים נוספות אלא אם מדינת היעד מתנגדת לכך:

 

"למעט מקום שמדינת הייעוד מצהירה על התנגדותה לכך, לא תניח אמנה זו מכשול:

א.       לאפשרות לשלוח במישרין, באמצעות הדואר, כתבי בי דין לבני אדם הנמצאים בחוץ לארץ,

ב.       לאפשרות, לגבי פקידים משפטיים, פקידים או בני אדם מוסמכים אחרים, להביא לידי המצאתם של כתבי בין דין במישרין, באמצעות פקידים משפטיים, פקידים או בני אדם מוסמכים אחרים של מדינת הייעוד,

ג.        לאפשרות, לגבי כל אדם המעוניין בהליך משפטי, להביא לידי המצאתם של כתבי בי דין במישרין, באמצעות פקידים משפטיים, פקידים או בני אדם מוסמכים אחרים של מדינת הייעוד."

        

9.      מר גרנובסקי הסתמך על תדפיס "פירוט התנאים וההסתייגויות של אוקראינה מהאמנה" שמפורסם באתר האינטרנט הרשמי של אמנת האג [נספח 1 לבקשה מס' 43 שהגיש מר גרנובסקי]. עוד הוסיף מר גרנובסקי כי הוא אינו מתגורר בכתובת המסירה (דרך פונטנסקה 143/18 בעיר אודסה) מזה מספר שנים.

במסגרת התגובה לתשובה, על רקע טענת התובעת לאי-הוכחת הדין הזר על ידו, צירף מר גרנובסקי חוות דעת מומחה לדין הזר – באמצעות עו"ד ספוז'ניקוב [נספח 2 לתגובה]. על פי המובא בחוות הדעת "הכירה אוקראינה באפשרות המצאה בשטחה רק באמצעות הרשות המרכזית שמינתה לצורכי האמנה (משרד המשפטים של אוקראינה) ..." [סעיף 4(ב) לחוות הדעת]. לפיכך, אליבא מר גרנובסקי יש להמציא מסמכים לתחום אוקראינה רק באמצעות הרשות המוסמכת.

 

10.     התובעת מבחינתה הסתמכה על סעיף 1 לאמנה, בו נקבע כי: "אמנה זו לא תחול מקום שמענו של האדם שיש להמציא לו את הכתב אינו ידוע". לטענתה, מהחלטת השופט ח' כבוב מיום 17.09.2018 עולה כי מר גרנובסקי מתחמק מהתייצבות בבית המשפט בהליך הפלילי שננקט כנגדו בגין מעשיו בעניינה של התובעת. לפיכך, הוא נחשב כמי שמענו אינו ידוע. מכאן שחל סעיף 1 לאמנה בנוסחו לעיל.

בין לבין, עתרה התובעת לצירופה של "ראיה חדשה" – תמלול חיקור דין שנערך למר גרנובסקי בשנת 2017. מחיקור הדין אשר נמסר לתובעת רק לאחרונה על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה, עולה כי מר גרנובסקי מסר כתובת ברורה לידי נציגי הרשויות, והיא - פונטנסקה 143/18 באודסה.

 

11.     לאחר ששקלתי את טענות הצדדים במחלוקת זו ולאחר שעיינתי בתמלול חיקור הדין, אני רואה לנכון להתיר את קבלת תמלול חיקור הדין כראיה לכתובת שאותה מסר מר גרנובסקי לרשויות, מעיקרי הטעמים הבאים:

 

ראשית, כעולה מתצהירה של רו"ח עטר יוסף מצד התובעת, התמלולים התקבלו אצל התובעת רק ביום 16.04.2019 (יום אחד לפני הגשת הבקשה). לתובעת לא הייתה גישה לתמלולים שהוחזקו בידי הפרקליטות. לפיכך, אין מדובר במי שהכמין את ראיותיו והגישן תוך שיהוי או חוסר תום לב בשלב מאוחר במשפט.

 

שנית, מדובר בהצהרה של מר גרנובסקי בפני הרשויות באוקראינה (בנוכחות חוקרים של רשות ניירות ערך) ועל כן המידע שמסר אמור להיות בידיעתו.

 

שלישית, יש לראיה תרומה לבירור האמת במשפט, בכל הנוגע לסוגיית ההמצאה ועל כן מדובר בראיה שהיא רלבנטית ביותר לבקשות דנן.

 

רביעית, הראיה החדשה הוגשה בשלב מקדמי של ההליך, כאשר לבאי כוחו של מר גרנובסקי ניתנה אפשרות הולמת להתייחס לאותה ראיה, הן בכתב והן במעמד הדיון.  [לעניין מכלול השיקולים באשר להגשת ראיה חדשה ראו: רע"א 2070/18 צפר נ' מדר, פסקה 2 בהחלטת השופט נ' הנדל והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 26.03.2018)].

 

12.     בתצהיר שתומך בבקשה 43, מטעמו של העוזר האישי של מר גרנובסקי ומנהל האבטחה, נטען כי בעת ביצוע ההמצאה על ידי חברת השילוח DHL מטעמה של התובעת, ביום 18.09.2018, הכתובת דרך פונטנסקה 143/18 באודסה לא הייתה כתובת המגורים של מר גרנובסקי. עוד עולה מהתצהיר כי מר גרנובסקי התגורר בכתובת זו "לפני מספר שנים" [סעיפים 2 ו – 7 לנוסח המתורגם של התצהיר שצורף לבקשה 43, שהוגשה במקביל גם כתגובה לבקשה מס' 17].

בהנחה שהמצהיר מטעמו של מר גרנובסקי בחר את מילותיו בקפידה, ברי כי ישנו פער עובדתי בין הצהרתו של מר גרנובסקי בפני הרשויות מחודש יולי 2017 לבין ההתייחסות בתצהיר לנסיבות עובדתיות מחודש ספטמבר 2018 או מחודש דצמבר 2018 (מועד אישור התצהיר).

          הצדדים לבקשות דנן הסכימו על אי-חקירה הדדית של המצהירים בבקשות. בנסיבות אלה אני מעדיף את גרסתה של התובעת, הנסמכת על תצהירה של רו"ח עטר יוסף. על פי התצהיר שצורף לבקשה מס' 17, המסירה בוצעה בחודש ספטמבר 2018 לכתובת שמסר מר גרנובסקי לתובעת, קרי - דרך פונטנסקה 143/18 באודסה. כאמור, כתובת זו מתיישבת עם הצהרת מר גרנובסקי לפני הרשויות באוקראינה.

 

13.     בהינתן כי מר גרנובסקי מסר את כתובתו לרשויות, לכאורה אין התובעת זכאית לחסות תחת הוראת סעיף 1 לאמנה שמוציאה מתחולתה את המקרים בהם מענו של האדם שיש להמציא לו את הכתב אינו ידוע.

בהיותה ערה לקושי זה, פעלה התובעת פעם נוספת לביצוע מסירה, הפעם על פי הכללים שנקבעו באמנה, קרי – מסירה באמצעות הרשות המוסמכת. הליך מסירה זה בא לידי ביטוי במסגרת בקשה מס' 76.

          כך, התובעת פעלה על פי הפרוצדורה של האמנה, מסרה עותק מתורגם לשפה האנגלית של כתב התביעה והנספחים לידי הרשות המוסמכת על פי האמנה (מנהל בתי המשפט) עם ציון כתובתו של מר גרנובסקי על פי המידע שבידיה וכן כתובת נוספת שמסר מר גרנובסקי כ"הודעה" בהליך דנן. הנהלת בתי המשפט (המחלקה לסיוע למדינות זרות) המציאה את כתב התביעה לרשות המוסמכת באוקראינה ביום 27.02.2019. חרף מספר פניות מצד הנהלת בתי המשפט בישראל אל מקבילתה האוקראינית, דבר לא נעשה על ידי הרשות האוקראינית. לפיכך, ביום 10.06.2019 הודיעה הנהלת בתי המשפט לתובעת כי "... נכון להיום לא קיבלנו כל התייחסות לנידון בניגוד לעקרון ההדדיות ובניגוד למקובל [...] לאור האמור נראה כי מוצו בשלב זה ניסיונות הבירור מטעם הנהלת בתי המשפט" [נספח 1 לבקשה 76]. בנסיבות אלה, עתרה התובעת להכיר בהמצאה שבוצעה.

          טענת ההגנה העיקרית של מר גרנובסקי, באשר לחוסר שיתוף הפעולה של הרשויות באוקראינה היא, שכתב התביעה והנספחים לא תורגמו לשפה האוקראינית ומכאן נובע חוסר שיתוף הפעולה של הרשויות המקומיות. לביסוס טענה זו שבו והפנו באי כוחו של מר גרנובסקי אל נספח 1 לבקשה 43 (תדפיס מאתר האינטרנט הרשמי של אמנת האג) וכן לחוות דעתו של עו"ד ספוז'ניקוב. 

 

14.     לאחר ששקלתי את טענות הצדדים במחלוקת זו, אני רואה לנכון להעדיף את עמדתה של התובעת. לכך שלושה טעמים.

 

          ראשית, אינני רואה מניעה להצגת מכתבה של הנהלת בית המשפט כראיה לחוסר שיתוף הפעולה של הרשויות באוקראינה באשר לביצוע המסירה על פי האמנה. תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות 1984), מאפשרת הגשת תצהיר שמבוסס על מיטב האמונה בבקשת ביניים, כגון בקשה 76 דנן. בענייננו, המכתב שנתקבל מהנהלת בתי המשפט, צורף לתצהיר שהתובעת הגישה במסגרת הליך ביניים. לא עלתה כל טענה באשר למהימנות המסמך או לניסיון לחמוק מחקירה. לפיכך, אין פגם בצירופו לבקשה 76 ובתמיכת תוכנו בתצהירה של רו"ח עטר יוסף.

 

          שנית, טענתו היחידה של מר גרנובסקי לעניין ההמצאה באמצעות הרשות המוסמכת היא שכתב התביעה לא תורגם לשפה האוקראינית. לצורך ביסוס טענה זו צירף מר גרנובסקי לבקשתו תדפיס מאתר האינטרנט הרשמי של אמנת האג [נספח 1 לבקשה מס' 43 שהגיש מר גרנובסקי]. כותרת המסמך מעידה כי עסקינן ב"פירוט התנאים וההסתייגויות של אוקראינה באמנת האג". וכך נקבע במסמך ההסתייגויות באשר לתרגום מסמכים מושא ההמצאה:

 

Translation requirements: (Art. 5(3)):

It is necessary to note that all the documents, which are to be served, should be translated into Ukrainian. If the addressee is fluent in the language in which the documents to be served are written, the translation of documents to be served is not necessary.

 

נמצא אפוא כי בהתאם למסמך שמר גרנובסקי עצמו צירף, אין צורך בהסכמת הנמען לקבל כתב טענות בשפה האנגלית, ודי בכך שהוא שולט בשפה זו. לא נעלמה מעיני חוות דעתו של עו"ד ספוז'ניקוב לפיה אי-תרגום המסמכים לשפה האוקראינית מותנה בהסכמת הנמען. ברם, עמדה מקצועית זו אינה מתיישבת עם נוסח הודעת ההסתייגות כפי שמופיעה באתר הרשמי של האמנה, נוסח עליו הסתמך מר גרנובסקי עצמו במסגרת בקשה 43. מכאן, שהמבחן לתרגום אינו הסכמת הנמען, אלא בקיאותו בשפה הזרה.

         במקרה דנן, ב"כ הנתבע ציין כי: "לצורך הדיון איננו חולקים על כך שגרנובסקי דובר אנגלית" [פר' עמ' 61, ש' 1]. הודאה זו מתיישבת עם המובא בתצהירה של רו"ח עטר יוסף, במסגרת התשובה לבקשה 43, שם צוינה בקיאותו של מר גרנובסקי בשפה האנגלית. כך, לגרסתה של המצהירה "הנתבע 5 (מר גרנובסקי – א.ש.) רכש את החברות הציבוריות בישראל בשפה האנגלית, ניהל את החברה (התובעת –א.ש.) בשפה האנגלית, ועשה בה שמוש תדיר בישיבות הדירקטוריון" [סעיף 19 לתצהיר]. כאמור, רו"ח עטר יוסף לא נחקרה על תצהירה ועל כן האמור בו לא נסתר. אני קובע אפוא כי מר גרנובסקי בקיא בשפה האנגלית. על כן, ולפי הוראות האמנה ונוסח ההסתייגות של ממשלת אוקראינה, לא היה צורך לתרגם את כתב התביעה לשפה האוקראינית ודי היה בתרגומו לשפה האנגלית.

 

         שלישית, טענת באי כוחו של מר גרנובסקי לפיה רק התרגום הוא שמפריד בין המסירה לבין הרשות המוסמכת באוקראינה ולא חוסר שיתוף הפעולה שלה, נסתרת מתוך הוראות האמנה עצמן.

כך, סעיף 4 לאמנה קובע: "סברה הרשות המרכזית כי אין הבקשה ממלאת אחר הוראות אמנה זו, היא תודיע מיד למבקש ותפרט את השגותיה לבקשה" [ראו תרגום האמנה לעברית בתוספת הראשונה לתקנות].

תקנה 6 לתקנות קובעת: "מצא מנהל בתי המשפט כי הבקשה תואמת את הוראות האמנה ותקנות אלה, יעבירנה לתעודתה על-פי הוראות האמנה; אחרת, יחזירנה למבקש באמצעות הרשות שהעבירה אותה אליו".

הוראות אלה מלמדות כי על הרשות המוסמכת לבדוק את בקשת ההמצאה ולאחר מכן לבצע את ההמצאה או להחזיר את הבקשה למבקש בצירוף נימוקים והשגות. במקרה דנן, מנהל בתי המשפט העביר את הבקשה לרשות המוסמכת באוקראינה. למנהל בתי המשפט עומדת חזקת תקינות המעשה המנהלי. אילו היה הוא סבור כי אין די בתרגום לאנגלית, הבקשה הייתה מוחזרת לתובעת בצירוף השגה מתאימה. הוא הדבר באשר לרשות המוסמכת באוקראינה שלא טרחה לנמק את חדלונה בביצוע המסירה. כל אלה מלמדים כי לא עניין התרגום לשפה האוקראינית הוא שמנע את ביצוע המסירה למר גרנובסקי.

 

15.     הנה כי כן, הרשות המוסמכת באוקראינה לא המציאה את כתב התביעה ליעדו ולא הגישה השגות על אופן הגשתו, אלא התעלמה מהבקשה ומפניות נוספות מטעמו של מנהל בתי המשפט. המסקנה המתבקשת היא שהמסמכים ובקשת הסיוע מילאו אחר תנאי האמנה. חרף זאת, הרשות המוסמכת באוקראינה לא שיתפה פעולה עם מקבילתה הישראלית ובכך נמנע ביצוע המסירה בהתאם להוראות האמנה. מסקנה זו מתיישבת עם הסיפא למכתב המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט ועם הפניות הלא מעטות מצד הרשות הישראלית אל מקבילתה האוקראינית [התכתובת צורפה למכתב הנהלת בתי המשפט, כנספח 1].

 

16.     נוכחנו כי הרשות המוסמכת באוקראינה אינה משתפת פעולה עם מקבילתה הישראלית ובכך נמנע ביצוע המסירה בהתאם להוראות האמנה. כן נוכחנו שמר גרנובסקי מציג טענות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו, באשר לכתובת מגוריו בעת ביצוע המסירה בחודש ספטמבר 2018. עוד נוכחנו כי טענתו של מר גרנובסקי לעניין בקיאותו בשפה האנגלית והצורך בתרגום כתב התביעה לשפה האוקראינית הועלו תוך סתירה להתנהלותו בעבר, כמי שניהל את פעילותו העסקית בישראל בשפה האנגלית. התנהלות זו בהליך שלפניי שיש בה חוסר תום לב של ממש, מצטרפת להתנהלותו של מר גרנובסקי בהליך הפלילי בעניינו, בגין הפרשה דנן. באותו הליך, נאלצה התביעה לעתור להתליית המשך ההליכים כנגד מר גרנובסקי. על רקע זאת הוחלט על ידי בית המשפט בזו הלשון:

 

          "... אני נעתר לבקשה למתן צו הבאה כנגד המשיב על מנת להבטיח את התייצבותו לדיוני המשפט שמנהל בעניינו בישראל. שליחת מסמכי המשפט למשיב באמצעות מכשיר הסלולר שלו כמו גם באמצעות הדואר האלקטרוני, בצד אי איתורו בכתובת מגוריו מאוששים את הטענה שהמשיב מנסה להתחמק בכל דרך ואמצעי מהתייצבות למשפט. עם מעצרו של המשיב, יבוא בפני שופט"

 

          [ת"פ (ת"א, כלכלית) 33190-01-18 מדינת ישראל נ' גרנובסקי, החלטת השופט ח' כבוב מיום 17.09.2018, נספח 4 לבקשה 76]

 

17.    סעיף 10 לאמנה מאפשר המצאה של כתב-בית-דין זר במישרין באמצעות הדואר או באמצעות חברת שליחויות לנמען במדינה שחברה באמנה, כל עוד מדינת היעד לא הצהירה על התנגדותה לדרכי ההמצאה הנוספות [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 413 (מהדורה שתים עשרה, 2015)].

         התפיסה הרווחת בשיטת משפטנו היא שעל מנת שהמצאה תיחשב תקפה, עליה להתבצע בהתאם לכללים המסדירים את דרכי ההמצאה. אי-עמידה בכללי ההמצאה תוביל לבטלותה. הטעם לכך מוסבר בערכים של וודאות ויעילות של הכללים המשפטיים המסדירים את דרכי ההמצאה, שרק בקיומם משתכללת מסירת כתבי-בית-דין לכדי המצאה כדין. בכך מונצחת עדיפותו של "כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה".

         עם זאת, במקרים חריגים, בית המשפט מוסמך ליתן תוקף להמצאה גם אם היא חורגת מהוראות האמנה והתקנות. באחד המקרים שנדונו לפני בית המשפט העליון, נקבע על ידי השופטת (בתפקידה כרשמת בית המשפט משפט) ד' כהן-לקח, כי למרות נקודת המוצא בה חל כלל ההמצאה (על פי האמנה) ייתכנו מקרים חריגים, בהם יועדף כלל הידיעה:

 

"סדרי הדין – לרבות אלה שמקורם באמנות בינלאומיות שישראל קלטה למשפטה הפנימי – אינם בבחינת "מיטת סדום". יש ומתקיימות נסיבות שבהן יהא מוצדק לאשר את תוקף ההמצאה, על-אף שאופן ביצועה סתר את האמנה והתקנות."

 

[רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' אליעד, פסקה 26 (פורסם בנבו, 02.08.2010)].

 

18.    במקרה אחר שנדון לפני השופט ר' אמיר (בשבתו בבית משפט השלום בכפר סבא), נקבע כי בנסיבות חריגות שבהן קיים חוסר שיתוף פעולה של הרשות הזרה (באותו מקרה – גרמניה), לא תשמע טענת הנמען כי המסירה לא השתכללה לידי המצאה כדין:

 

"הנתבעת ממשיכה לעמוד על טענותיה הפורמליסטיות נגד המסירה – למרות שהיא קיבלה מסירה בפועל; ולמרות שהיא מודעת לכך, שהתובעת עשתה כל שניתן, ואף מעבר לכך, כדי ללכת בדרך הפורמאלית, ונתקלה ב"קיר ברזל ביורוקרטי" מצד הרשות הגרמנית, קיר שאינו ניתן להבקעה. אך זאת אין לאפשר, גם לפי סטנדרט תום הלב הנמוך ביותר, זה שבין ניצים ויריבים. אני מסכים, שאין לזקוף לחובת הנתבעת את אופן התנהלות הרשות הגרמנית – ששיאו מגיע בתלונות על טעויות בתרגום לגרמנית, בעוד שהרשות הגרמנית עצמה כותבת ללא כל תרגום, ומסרבת לתת כל תרגום והסבר, אפילו לבקשת הרשות הישראלית המקבילה! אבל בה במידה, אין לאפשר לנתבעת לזעוק את "זעקת ארצה" ולטעון את טענות "הנימוס בין המדינות" – כאשר הרשות הגרמנית אינה פועלת באופן קואופרטיבי מול הרשות הישראלית. אילו לא קיבלה הנתבעת לידיה ממש את כתבי בי-הדין וההחלטות, בעברית ובגרמנית – אולי היו הדברים שונים. אך כשקיבלה אותם, ואף התייחסה לגוף הדברים – אין עוד לאפשר את טענותיה בעניין אופן ביצוע המסירה, כאשר הנתיב "הפורמאלי" לפי האמנה חסום, וזאת בידיעתה."

 

[ת"א (שלום כ"ס) 4141/04 קלאסטיק בע"מ נ' פרץ, פסקה 23 (פורסם בנבו, 12.03.2006)]

 

19.    במקרה נוסף, בו נדונה מסירה של הודעה לצד שלישי, שלא על פי כללי האמנה ובתרגום לשפה האנגלית (חלף השפה הגרמנית), קבע הש' י' קינר (בשבתו בבית משפט השלום בראשון לציון) את הדברים הבאים:

 

"... על כך חולק שולח ההודעה הטוען כי שליטתו של צד ג' 2 בשפה האנגלית היא מצוינת, אולם גם אם אין הדבר כך, בנסיבות שפורטו לעיל ובהיות צד ג' 2 כאמור בעל השליטה בחברה התובעת, וביכולתו לברר על נקלה את כל הנחוץ באשר להודעת צד ג' לא מצאתי כי הטעם של אי מסירת מסמכים מתורגמים לגרמנית יש בו כדי לפסול את ההמצאה. לכך יש להוסיף כי מקורה של מערכת היחסים בין הצדדים היא השותפות בחברה הישראלית מונלייט, ומערכת היחסים שם מהווה הבסיס להודעת צד ג', והנה, תקנונה של החברה הישראלית הינו בשפה האנגלית וכולל גם הוראות כי האסיפות הכלליות והישיבות הדירקטוריון יתנהלו באנגלית וכי כל הפרוטוקולים יירשמו באנגלית, ואף בכך יש לתמוך בתוצאה דלעיל."

 

[ת"א (שלום ראשל"צ) 4029/06 JKV BETEILIGUNGS GMDH נ' דביר, פסקה 48 (פורסם בנבו, 19.01.2009). כן ראו: ת"א (שלום תל אביב-יפו) 60040/03 מדי ביירויט בע"מ נ' לה קונסטה בע"מ, השופט ק' ורדי (פורסם בנבו, 07.12.2004); ע"א (מחוזי ת"א) 1144/05 1943/05 LAKE MARION GOLF ESTATE LTD נ' פרוור, השופטת ש' דותן (פורסם בנבו, 4.12.2005); בש"א (מחוזי חיפה) 6422/05 ICC Handels A.G נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 4 בהחלטת השופטת י' וילנר (פורסם בנבו, 12.07.2005)]

 

20.    הכרעות אלה ודומות להן התבססו, בעיקר, על הדברים אותם שנה בית המשפט העליון, השופטת ד' דורנר ברע"א 8402/03 Raytheon Company נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ (פורסם בנבו, 30.09.2003). מפאת חשיבות הדברים נביא את עיקרם להלן:

 

"המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה כנגד המבקשת, חברת-חוץ שמושבה בארצות-הברית, וכן עתרה למתן היתר המצאה לחו"ל. רשם בית-המשפט המחוזי נענה לבקשה, והורה כי ההמצאה תתבצע בדואר-רשום. או-אז הגישה המבקשת – שקיבלה לידיה את כתב-התביעה – בקשה לביטול היתר ההמצאה, בטענה כי המצאה בדואר אינה נמנית עם דרכי ההמצאה המותרות באמנה בדבר המצאתם בחוץ-לארץ של כתבי בי-דין

[...]

ברם, ברי כי לדרך ההמצאה שנבחרה אין כל נפקות בשאלה אם היתר ההמצאה ניתן כדין. אלא, סוגיית דרכי ההמצאה רלוואנטית לשאלת ביצוע ההמצאה בפועל. כך, כנגד טענת הנמען כי לא קיבל כלל את המסמך, מקימה מסירה על-פי אחת מדרכי ההמצאה הקבועות בדין חזקה, כי ההמצאה בוצעה. אך מובן הוא, כי אין להיזקק לחזקה זו מקום בו ברי, על-פי המצב העובדתי, כי המסמך הגיע בפועל לידי הנמען. אומנם, בפסיקה ובספרות הובעה הדעה, כי הקפדה על קיומן של הדרישות הפורמליות הקשורות לאופן ההמצאה היא תנאי לקיום ההליך בפני בית-המשפט ... אלא שאין זו הלכה פסוקה, ובמספר פסקי-דין והחלטות של בית-המשפט העליון נקבע כי ניתן לוותר על הדרישות הטכניות הקבועות בחוק ובתקנות אם ניתן להוכיח את ההמצאה בדרך אחרת, ישירה או עקיפה.

דעתי היא, כי דרך ההמצאה הינה שאלה טכנית גרידא, ואין בה כדי להשפיע על הסוגיה המהותית של האפשרות לקיים הליך נגד צד, שהוכח כי קיבל בפועל את כתבי הטענות הרלוואנטיים.

[...]

בעניין שבפנַי לא טענה המבקשת, כי היתר ההמצאה אינו כדין שכן ניתן בניגוד לתנאים הקבועים בתקנות 501-500. אף אין מחלוקת לגבי עצם מסירת כתב-התביעה לידי המבקשת וקבלתו בפועל על-ידה. משכך, לא ראיתי כל עילה להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי."

 

21.    בענייננו, הרשויות באוקראינה לא העלו הסתייגות כלשהי, אלא בחרו שלא לטפל במסירה. מאידך, כתב התביעה על נספחיו נמסר דה-פאקטו למר גרנובסקי (ולראיה התייצבות באי כוחו בהליכים דנן). חוסר שיתוף פעולה שכזה מאיין את הסתייגותה של אוקראינה מהוראות סעיף 10 לאמנה ומכשיר את ביצוע המסירה על פי סעיף 10(א) לאמנה, קרי - "אפשרות לשלוח במישרין, באמצעות הדואר, כתבי בי דין לבני אדם הנמצאים בחוץ לארץ". לפיכך, אני קובע כי המסירה שבוצעה למר גרנובסקי באמצעות דואר שליחים תחשב כמסירה על פי האמנה ויש בה להביא להשתכללותה כדי המצאה כדין.

 

22.    לא זו אף זאת. לחוסר שיתוף הפעולה של הרשות האוקראינית בביצוע ההמצאה על פי ההסתייגות שרשמה בעניין הוראת סעיף 10 לאמנה מצטרף חוסר תום לב מובהק של מר גרנובסקי באשר למסירה, אשר נוקט בטקטיקה של התחמקות מהליכים בבית המשפט במדינת ישראל. זהו חוסר תום לב בוטה מצד מי שבחר לנהל בה חלק מעסקיו. התנהלות זו נזקפת לחובתו ויש בה לכשעצמה להקים מניעות באשר לטענתו כנגד ביצוע המסירה.

עיקרון המניעות אומץ בפסיקת בית המשפט העליון במקרים של הפרה ממשית של חובת תום הלב באשר למועד המצאת פסק דין לצורך מניין הימים להגשת הערעור בגינו. כך, נקבע כי ניתן להסתפק ב"כלל הידיעה" במקרה של התנהגות חסרת תום לב כשלצידה ידיעה ממשית על פסק הדין עצמו:

 

 

"כלל "הידיעה" איננו אלא אחת ההשתקפויות של חובת תום הלב הדיונית המוטלת על כל בעל דין באשר הוא, המחייבת כל מי שמעורב בהליך משפטי לנהוג בדרך הוגנת כלפי יריבו, וכלפי מערכת השיפוט [...] המשותף לאותם מקרים בהם היה בית המשפט נכון למנות את מנין הימים לצורך הגשת הליך הערעור מיום הידיעה של בעל הדין אודות פסק הדין שניתן, תחת יום ההמצאה כדין של פסק הדין הוא, דרך כלל, התנהגות חסרת תום לב מצד בעל הדין המערער, שיש בה כדי להצדיק סטייה מן הכלל הנוהג."

 

בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס, פסקה 7 ואילך בהחלטת השופטת א' פרוקצ'יה והאסמכתאות הרבות שמאוזכרות שם (פורסם בנבו, 13.11.2007). כן ראו: רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פסקה 6  (פורסם בנבו,  17.10.2004). הלכה זו הורחבה גם לעניין המצאת כתב תביעה - ת"א (מחוזי מרכז) 28840-11-09 Spin Master Ltd נ' אל יקובייא, פסקאות 45-43 בהחלטת השופט ב' ארנון (פורסם בנבו, 26.10.2010)]

 

23.    במקרה דנן, עולה כי כתב התביעה על נספחיו, כשהם מתורגמים לשפה האנגלית, שבה בקיא מר גרנובסקי, אכן נמסרו למענו על פי הכתובת שהוא מסר בחיקור הדין ובמסמכים אותם הגיש לתובעת. למרות זאת, בחר מר גרנובסקי להעלות טענות שונות כנגד שפת התרגום ואופן ביצוע המסירה. בנסיבות אלה, לנוכח חוסר תום הלב המובהק שדבק בו, מר גרנובסקי מושתק ומנוע מלהעלות טענה כנגד אי-מילוי תנאי המסירה. די אפוא, בעקרון המניעות כדי להביא לתוצאה לפיה המסירה השתכללה לידי המצאה כדין.

 

24.    לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות.

 

25.    סוף דבר – לנוכח חוסר שיתוף הפעולה של אוקראינה בביצוע המסירה, אני קובע שהתובעת ביצעה מסירה כדין למר גרנובסקי. עוד אני קובע, כי מר גרנובסקי מנוע ומושתק מלטעון כנגד אי-ביצוע מסירה על פי האמנה והסתייגותה של אוקראינה ממנה.

 

         הואיל ועד כה היו תלויות ועומדות בקשות בעניין תוקפה של המסירה, אני רואה לנכון לקצוב, ארכת חסד למר גרנובסקי להגיש את כתב הגנתו לתביעה, עד ליום 10.09.2019.

ככל שעד לאותו מועד לא יוגש כתב הגנה, אדרש לבקשה למתן פסק דין בעניינו, ואתן הנחיות מתאימות בעניינה.

        

26.    לנוכח התוצאה אליה הגעתי, כמו גם ריבוי הבקשות והגשת חוות דעת מומחה לדין הזר מטעמו של מר גרנובסקי רק במסגרת תגובה לתשובה (בניגוד למקובל), אני רואה לנכון לחייבו בשכ"ט באי כוחה של התובעת בסך 15,000 ש"ח לתשלום בתוך 30 ימים מהיום, בלי קשר לתוצאה בתיק העיקרי.

 

 

 

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ט, 22 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

 

אורן שוורץ