29 יולי 2019

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג ציבור מעסיקים  מר עמוס הראלי

 

החלטה

1.            לפנינו תביעת תלויים של התובעת, להכרה בסרטן הריאות בגינו נפטר בעלה המנוח כתוצאה של תנאי עבודתו, על פי הלכת המיקרוטראומה.

2.            ביום 24.3.2014 דחה הנתבע את התביעה מן הטעם כי לא הוכח שאירעה למנוח תאונה תוך כדי ועקב העבודה; לא הוכחה חשיפה לאסבסט בעבודתו בתעשייה האווירית; וכי המנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה על מותו, אפילו אם היתה כזאת, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

3.            כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

הרקע העובדתי וההליך שבפנינו

4.            התובעת הינה אלמנת המנוח יריב עמוס ז"ל, שהלך לעולמו ביום 19.9.2008 לאחר שלקה בסרטן ריאות.

5.            המנוח הועסק בתעשייה האווירית לישראל בע"מ משנת 1959 ועד 1972, ולאחר מכן בין השנים 1974 – 1986, בתפקידים הבאים (נספח 2 לבקשה למתן צו מיום 10.7.2016, להלן – מסמך המעסיקה):

·       1959-1965- שרטט בניין, עבודה משרדית.

·       1965-1967- טכנאי בניין במינהל אחזקה ובינוי. אחראי על תכנון ופיקוח בנייה, עבודת שטח וניהול קבלנים.

·       1967-1970- פיקוח על פרויקטים בינוי שונים במפעל אלתא, אשדוד. עבודת שטח וניהול קבלנים.

·       1970-1972- מהנדס מתאם במטה החברה.

·       1974-1976- מהנדס מתאם במפעל שירותים הידראוליים.

·       1976-1981- שליח בתפקיד בחו"ל. עבודה משרדית.

·       1981-1986- ארגון תערוכות בשיווק. עבודה משרדית שכללה נסיעות לחו"ל.

6.            בכתב התביעה טענה התובעת כי לאורך שנות עבודתו נחשף התובע לאבק סיבי אסבסבט, לצבעים, מדללי צבע, מתכות, אבק ולחומרים נוספים להם נחשפים בתהליכי בינוי. לאחר מכן צמצמה התובעת את התקופה בה לטענתה נחשף התובע לחומרים אלו, לשנים 1965-1970 בהן עבד בשטח ולא בעבודה משרדית (סעיפים 6ב-6ד לסיכומי התובעת).

7.            במהלך ניהול התיק, הגישה התובעת בקשות רבות הנוגעות לזימונם של אנשי אלתא, חברת בת של התעשייה האווירית והמצאת מסמכים הקשורים לעבודתו של התובע שם. בעקבות זאת זומנו העדים מר מאיר כהן, מר ברוך אליאב ומר יקותיאל אלבז, אשר נחקרו ביום 24.12.2018, מבלי שהגישו תצהירים. קדם להם מר רומיאו גולדשטיין אשר נחקר ביום 6.12.2017.  

8.            הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

עיקרי טענות הצדדים

9.            לטענת התובעת, מכלול העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין תומכים בגרסתה. מדובר בראיות שחלקן מזמן אמת (מסמכים מהתיק האישי, עדותו של מר גולדשטיין) ולכן חזקה עליהן שיהיו אובייקטיביות וילמדו על העובדות כהווייתן.

10.        המעסיק אישר כי בין השנים 1965-1970 עבד המנוח כטכנאי בניין במנהל אחזקה ובינוי תוך חשיפה לאבק במגע ובנשימה. המנוח נחשף לצבעים, מדללים ואבק אסבסט עקב פירוק, חיתוך והרכבה של גגות ואלמנטים נוספים שהיו עשויים מאסבסט. המנוח לא עשה שימוש בציוד מגן נשימתי.

11.        מר גולדשטיין הצהיר כי התובע נחשף לחומרים אלו כשפיקח על קבלנים בשטח. עדותו לא נסתרה על ידי הנתבע.

12.        מעדויות עובדי אלתא עולה תמונה ברורה שהיו ועדיין קיימים מבנים שנבנו מגגות ואלמנטים מאסבסט. מר מאיר כהן אישר כי במהלך השנים התבצע פירוק של מאות מטרים של גגות אסבסט ושהמבנים נבנו בסביבות שנות ה-60. מר אליאב אישר שבמפעל אלתא באשדוד קיימים מבנים עם אלמנטים מאסבסט וכי בזמנו היה מקובל לבנות עם אסבסט. כן העיד כי למיטב ידיעתו המבנים ברוש, ארז ורימון היו המבנים הראשונים שנבנו במפעל ואישר שבבניין ברוש היו אלמנטים מאסבסט. מאיר כהן העיד שבמבנים שקד, חרושת, שיטה, רימון וברוש פירקו אסבסט ובהמשך העיד כי ארז, רימון וברוש הם באותו מבנה. כלומר, אין ספק כי היו אלמנטים מאסבסט במבנים הראשונים שנבנו באלתא ובין היתר בברוש ורימון. מר אלבז העיד שהיה שימוש באסבסט והיום יש מבנה אחד בשם ליבנה שמיועד להריסה ויש לו גג אסבסט.

13.        לפיכך, לפי עדויות אלו מדובר במבנים הראשונים שנבנו במפעל במהלך שנות ה-60 – בשנים בהן המנוח עבד בבינוי והקמת המפעל.

14.        כיום קיימת הוכחה רפואית ואף ידיעה שיפוטית על הסכנות בשימוש לאסבסט ועל היותו חומר מסרטן. כמו כן, ידוע שמדובר בחומר שהיה נפוץ בתעשייה ונעשה בו שימוש בבינוי ובידוד מבנים בגגות ואלמנטים שונים בעיקר בשנות ה-60-80, כאשר לא הייתה מודעות לסכנות שבחשיפה לחומר.

15.        לפיכך התבקש בית הדין לקבל את הצעת התובעת לתשתית העובדתית ולמנות על בסיסה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודת המנוח לבין המחלה ופטירתו בטרם עת.

16.        לטענת הנתבע, התובעת לא הגישה תצהיר מטעמה ולא העידה, ולא ניתן כל הסבר לכך, ועניין זה פועל לרעתה. כן יש משמעות לעדותה לעניין השיהוי הרב בו הוגשה התביעה; מדוע לא הגישה תביעה לגמלת תלויים על אף שהגישה תביעה לקצבת שאירים ולקצבת אזרח ותיק; ומהי הסיבה כי המנוח לא הגיש תביעה לפגיעה בעבודה עוד בחייו.

17.        מעיון בבקשות ובצווים עולה לכאורה כי התובעת אינה יודעת דבר אודות תנאי עבודתו של המנוח, אפילו לא זהות העובדים שעבדו עמו, ולמעשה המידע נאסף במהלך ההליך המשפטי, במעין "מסע דיג". כן ניתן להסיק כי כלל לא ברור לתובעת האם המנוח נחשף לכאורה לאסבסט בעת שעבד בלוד או באשדוד. משכך, לא ברור מדוע הוגשה התביעה ומהו הבסיס לה.

18.        מהתייחסות המעסיק שהוגשה לתיק עולה כי חברת אלתא עברה לאשדוד בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת וכי יש קושי באיתור הנתונים מאותה תקופה. גם במענה אלתא לצו צוין כי חברת אלתא עברה לאשדוד במהלך 1969 וכי המנוח לא היה עובד של אלתא אלא של התעשייה האווירית ומעבר לכך אין לאלתא נתונים נוספים. מכאן שנוכח חלוף הזמן והשיהוי הרב התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה.

19.        העדים שהוזמנו אינם רלוונטיים להוכחת חשיפה לאסבסט או לכל חומר אחר, שכן אף אחד מהם, מלבד מר גולדשטיין, לא עבד באלתא בתקופות הרלוונטיות.

20.        הגדרת תפקידו של המנוח אינה מוכיחה תנאי עבודה מסוימים ולא חשיפה לאסבסט או לכל חומר אחר.

21.        מחקירתו של מר גולדשטיין עולה כי המנוח לא פיקח על מהלך העבודה אלא עסק בגמר העבודה. את העבודה ביצעו בפועל קבלנים. מר גולדשטיין לא פירט בתצהירו מתי נחשף המנוח לאבק אסבסט, באיזו מסגרת, תדירות, פרקי זמן ואופן, ועוד. לטענת הנתבע, מדובר בטענות כלליות וסתמיות שאין להן בסיס ואסמכתא אובייקטיבית. בתחילה טען מר גולדשטיין כי מדובר באבק מתכות, בהמשך נטען כי מדובר בברזל ומתשובותיו עולה כי ככל הנראה מדובר בסיד ומלט. עוד עולה מעדותו כי המנוח פיקח על עבודות בהן עסקו מאות קבלנים, והמנוח עבר מעבודה לעבודה, כלומר אין הוכחה כי שהה במקום ובזמן בהם בוצעו העבודות.

22.        כלל לא הוכח כי המנוח עבד ביחידה שהקימה את מבני האסבסט. על פי עדות מר אליאב, מי שהקים את המפעל הינו ארגון בשם ש"ת (שירותים תעשייתיים), אשר לא ברור האם היה קיים גם בשנות ה- 60-70, והאם המנוח נמנה עליו. כן העיד כי המבנים בהם ידוע כי קיימים גגות אסבסט (אשל, שקד ושיטה) ככל הנראה נבנו לאחר 1975, למעלה מ-5 שנים לאחר תום החשיפה הנטענת של המנוח.

23.        העדים מר כהן, מר אליאב ומר אלבז לא הכירו את המנוח ולא את העד מטעמו. מעדויותיהם ניתן ללמוד כי העובדים עבדו במבנים הללו במשך שנים ובמקביל לביצוע בדיקות סביבתיות.

24.        תקופות העבודה הרלבנטיות לתביעה אינן בידיעת התובעת, או שגרסתה השתנתה: בטופס התביעה לנתבע נטען כי המנוח עבד 25 שנה בתעשייה האווירית; בכתב התביעה נטען כי תקופות העבודה היו בין השנים 1959-1972 ו-1974-1986 בהן נחשף לאסבסט; ובמהלך הדיונים הודיע ב"כ התובעת כי תקופת החשיפה הינה בין השנים 1965-1970 בלבד.

25.        העובדה כי באלתא היו קיימים מבנים בעלי גג או רכיבים אחרים מאסבסט אינה הוכחה לחשיפה לחומר. בנוסף, חשיפה לאסבסט משמעה חשיפה לאסבסט שאינו שלם, ואין די בטענה כי מבוטח שהה לידו כדי להוכיח חשיפה. המנוח לא עבד במבני אסבסט או בקרבה לאסבסט שאינו שלם. כן לא הוכח כי היה בקרבת עובדים שעבדו עם אסבסט ולא הוכח שהיה צורך בניסור אסבסט או בשימוש בפלטות שלמות. העדים לא נשאלו על ידי התובעת בחקירה זו, ולא בכדי.

26.        המנהל הישיר של המנוח לא זומן לעדות מטעם התובעת.

27.        השיהוי בהגשת התביעה מנע את בירור הפרטים הרלוונטיים והינו הגורם המפריע לחקירת אמיתות העובדות שנטענו על ידי התובעת. חלוף הזמן פוגע באופן בלתי ניתן לריפוי ביכולת הנתבע להשתכנע לגבי קיומה של חשיפה לחומרים שונים. מעדויות העדים וממסמך המעסיק עולה כי קיים חסר ראייתי אובייקטיבי בשל חלוף הזמן. 

28.        בהתאם לחומר הרפואי, המנוח היה מעשן כבד.

29.        בית הדין אינו יכול לקבוע תשתית עובדתית פוזיטיבית של חשיפה לחומרים על סמך טענות למחדלים דיוניים של צדדים שלישיים. המחדל בגינו לא ניתן לקבוע כל תשתית עובדתית הינה של התובעת בלבד.

דיון והכרעה

30.        האם עלה בידי התובעת להוכיח את התשתית העובדתית לעבודתו של המנוח בסביבת עבודה בנוכחות אסבסט, באופן שהוביל לפגיעה בדרכי נשימתו ולהיותו חולה בסרטן הריאות בדרך של מיקרוטראומה? זו השאלה המונחת לפנינו.

31.        המסמך העיקרי עליו ניתן להישען בהכרעה זו הינו מסמך המעסיקה – התעשייה האווירית (נספח 2 לבקשה למתן צו מיום 10.7.2016), המפרט את שנות עבודתו של התובע ואת התפקידים השונים שביצע בכל תקופה, כפי שפורטו לעיל. ממסמך זה ניתן ללמוד כי בין השנים 1965-1967 עבד המנוח כטכנאי בניין במנהל אחזקה ובינוי, והיה אחראי על תכנון ופיקוח בנייה, עבודת שטח וניהול קבלנים. גם לאחר מכן, בין השנים 1967-1970, עבד בפיקוח בשטח על פרויקטים בינוי שונים במפעל אלתא, אשדוד. כתב מינוי מיום 18.5.1967 של אלתא קובע כי המנוח מונה לשני תפקידים הנוגעים לפרויקט מבני המפעל באשדוד, האחד קשור בהנהלת אלתא בגיבוש דרישות התכנון והעברתם לביצוע, והשני באגף בינוי ונכסים – "פיקוח בשטח הבניה, תוך תיאום מלא עם המפקח במקום". כלומר, בשנים הללו עבודת התובע נחלקה בין עבודה משרדית לעבודה בשטח, אולם לא ניתן ללמוד ממסמך זה בלבד על חלוקת הזמן בין העבודה המשרדית לעבודה בשטח.

32.        במסמך המעסיקה צוין כי מר יעקב ברגמן, שהיה הממונה על המנוח בשנים 1965-1967 מסר שטכנאי בניין נחשף לעבודה עם חומרי בניין ואבק במגע/ בנשימה, אך אינו יודע את סוג החומרים ומידת החשיפה. מר ברגמן לא זומן לעדות.

33.        העדים כהן, אליאב ואלבז לא עבדו עם המנוח, ולא היתה להם ידיעה אישית בנוגע למיקום עבודתו, למשך הזמן בו שהה בשטח או לאילו חומרים נחשף. יחד עם זאת הם העידו על הבניה באסבסט של חלק ממבני אלתא:

א.    מר כהן עבד באלתא בין השנים 1984-2018 (עמ' 8, ש' 16-8; עמ' 9, ש' 7-8), ובין היתר היה אחראי על פירוק האסבסט ממבנים שונים במפעל באשדוד (שם, ש' 13-16 וכן 19-22).

ב.   מר אליאב החל לעבוד באלתא בשנת 2007, ומאז עוסק בפירוק מבני אסבסט (עמ' 10, ש' 18-19). מר אליאב לא ידע לומר בוודאות מה היו המבנים הראשונים שנבנו במפעל (עמ' 11, ש' 7-9). לפי ידיעתו פורקו 5 מבנים אשר הכילו אסבסט (עמ' 11, ש' 29-30).

ג.   מר אלבז, ממונה בטיחות בחטיבת אלתא אשדוד, לא ידע מה היה הליך הבניה בשנות ה-60-70, ומתי הפסיק השימוש בו (עמ' 13, ש' 17-23).

34.        העד היחיד ממנו ניתן לנסות ולשפוך אור על עבודת המנוח הינו מר גולדשטיין. בתצהירו ובחקירתו העיד מר גולדשטיין כי הכיר את המנוח בשנת 1968 כשהתחיל לעבור באלתא, כשהמנוח משמש כמנהל ומר גולדשטיין היה אחראי על עבודת ניתוק מערכות תקשורת וחשמל במפעל בלוד והעברתם למפעל שהוקם באשדוד, וזאת עד לחודש 9/1969 (עמ' 2, ש' 4-7; ס' 4 לתצהירו). כן העיד כי תפקידו של המנוח היה להיות עם הפועלים והקבלנים בשטח במשך רוב שעות היום (עמ' 2, ש' 10-11 ו-23-24; ס' 7).

35.        מר גולדשטיין אישר כי המנוח נחשף ל"אבק אסבסט, אבק תעשייתי, צבעים וחומרים נוספים" (סע' 3). לטענתו, גגות המפעל בו עבדו נבנו מאסבסט (סע' 8), והמנוח פיקח על עבודות הבנייה הללו (סע' 11) ועל הקמת המחלקה לציפויי מתכות (סע' 12). בעדותו סיפר (עמ' 2, ש' 10-11, ההדגשות אינן במקור- מ.נ.ד)-

"...הוא (המנוח- מ.נ.ד) היה כל הזמן בין החדרים בין האולמות, בין הגגות, עבודות פיקוח על כל הקבלנים"

36.        כשנשאל על בניית הגגות מאסבסט ענה (עמ' 3, ש' 1-13, ההדגשות אינן במקור):

"ש:     בתקופה שאתה היית, כמה זמן נמשכה בניית הגגות?

ת:       כמה חודשים....

ש:      באותו זמן שבנו את הגגות כמה קבלנים עבדו בשטח הגגות?

ת:       עשרות אנשים, אני חושב שיותר מעשרות קבלנים, היה סולל בונה קבלן גדול, היה קבלן חשמל, והיה קבלן לעבודות עפר, לכבישים.

ש:      על כמה קבלנים פיקח המנוח?

ת:       הוא פיקח על כולם.

ש:      מתוך זמן עבודה כמה זמן היה המנוח מפקח על הקבלנים?

ת:       הוא היה רץ מעבודה לעבודה, הקבלנים צבעו צבע עם ליטושים של בטון ל (הטעות במקור) מיני דברים."

37.        מעדותו ניתן ללמוד כי המנוח שהה באתר הבנייה במשך רוב שעות עבודתו, שכן תפקידו היה לפקח ולעקוב אחרי עבודת הקבלנים והעובדים השונים, כפי שהעיד מר גולדשטיין.

38.        אשר לחומרים שהתובע נחשף אליהם בעבודתו זו, העיד מר גולדשטיין כי גגות המפעל באשדוד נבנו מאסבסט, וכן כי היו בסביבת אבק תעשייתי – מתכות כמו ברזל, סיד, מלט (עמ' 3, ש' 14-19), כרום וניקל (סע' 12 לתצהירו). כן הצהיר כי העבודות בוצעו ללא ציוד מגן (סע' 10).

39.        לגרסתו, שעות העבודה היו בין השעות 9:30-18:00 (עמ' 2, ש' 15-16). עוד העיד כי בניית הגגות מאסבסט נמשכה מספר חודשים (עמ' 3, ש' 1-2).

40.        עדותו של מר גולדשטיין לא נסתרה. מסמך התעשייה האווירית אף מחזק את עדותו לעניין עבודה ללא ציוד מגן שם נכתב "למעט הקפדה על שימוש באמצעי מגן נגד רעש ומשקפי מגן, לא אותרו בתיק הגבלות אחרות".

41.        לא נעלם מעינינו מסמך התעשייה האווירית מיום 8.1.2017 שנמסר בהתאם לפסיקתא שנתן בית הדין, בו נכתב כי "בשל חלוף הזמן לא ניתן לאתר נתונים הנוגעים לשימוש באסבסט בשנים המבוקשות, ולכן אין באפשרותנו להתייחס לפרטים המבוקשים". אנו סבורים כי למרות הצהרה זו, עדותו של מר גולדשטיין, בשילוב עם מסמך המעסיקה (שהוציאה אותה מעסיקה) והעדויות בדבר תהליכי פירוק גגות אסבסט מגגות מבנים באלתא, יש בהם כדי להוכיח במידה הנדרשת בשלב זה, את חשיפת התובע לאסבסט ולחומרי בניה נוספים.

42.        בנסיבות אלו, בשים לב למסמך המעסיקה המבסס את עבודתו של המנוח בשטח ולעדותו של מר גולדשטיין שעבד עם המנוח, אנו קובעים כי ימונה מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת המנוח לבין כך שחלה במחלת הסרטן, על פי העובדות הבאות:

א.    המנוח יליד 1933, עבד בתעשייה האווירית לישראל בין השנים 1959-1972 ובהמשך בין 1974-1986.

ב.     בין השנים 1965 - 1970 עבד התובע כטכנאי בניין המנהל אחזקה ובינוי, והיה אחראי על תכנון ופיקוח בניה, פיקוח על המעבר בין מפעל אלתא הישן בלוד לאשדוד והקמת המפעל החדש שם וכן פיקוח פרויקטי בינוי שונים שם.

ג.      במסגרת תפקידו, היה המנוח עובד בין השעות 9:30-18:00 ובמרבית שעות עבודתו עבד בשטח. בנוסף היה לתפקידו אספקט משרדי. התובע לא עבד בפועל בבניה, אלא רק בפיקוח על בניה.

ד.     בתקופה זו נחשף המנוח, בהתאם לחשיפה ההולמת מפקח בניה, לעבודה עם חומרי בניין ואבק במגע ובנשימה. כמו כן, המנוח נחשף לאסבסט עקב הקמת גגות המפעל באשדוד, וכן לאבק תעשייתי – מתכות כמו ברזל, סיד, מלט, כרום וניקל.

ה.    המנוח לא עשה שימוש בציוד מגן נשימתי.

ו.      המנוח עישן על פי התיעוד בכרטיסיו הרפואיים.

ז.      המנוח חלה במחלת סרטן הריאות ובשנת 2008 הלך לעולמו.

סוף דבר

43.        אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה, ועל יסוד מסקנה זו ימונה מומחה בתום הרפואה תעסוקתית לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע ומחלת סרטן הריאות בה לקה.

44.        הוזמנו בטעות כרטיסיה הרפואיים של התובעת ולא של המנוח. המזכירות תפעל להזמנת הכרטיסים הרפואיים הנכונים בהקדם והתיק יעלה למתן החלטה בדבר מינוי מומחה עם קבלתם.

45.        החלטה בדבר מינוי המומחה תינתן בנפרד.

46.        עיון – 1.9.19

 

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ט, (29 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.