מבוא

 

1.               התובע , יליד 01.08.85, נפגע בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 3.5.14, בהיותו רוכב על אופנוע.

 

2.               התביעה הוגשה בראשיתה לבית משפט השלום ולאחר שמונו מומחים, עתר התובע להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי, מחמת שסבר כי הנזק שנגרם לו בתאונה, עולה על גבול סמכותו של בית משפט השלום.

 

3.               הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי. מכאן, שהמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזקים שאונו לתובע בתאונה.

 

4.               מטעם התובע העידו הוא עצמו, אמו, גב' י. ר. (להלן: "אמו של התובע" או "האם"), גב' ט. א. הממונה עליו בחברת AMG  משכנתאות בע"מ (להלן: "AMG" (להלן: "גב' ט. א.") ומר משה קצין, כלכלן, אשר נתן חוות דעת מטעם התובע בעניין עלויות החזקת רכב (להלן: "מר קצין"). 

 

מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של הכלכלן, פרופ' יאיר זימון, בעניין שיעור ריבית ההיוון שיש להביא בחשבון בעת חישוב ההפסדים הצפויים בעתיד (להלן: "פרופ' זימון").

 

5.               מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים. כמו כן, הוגשה חוות דעתו של פרופ' אמיר ברנע, כלכלן, בעניין שיעור ההיוון הראוי בתביעות נזקי גוף (להלן: " פרופ' ברנע").

 

6.               לעת מתן פסק הדין התייתר הצורך בחוות דעת אלו שכן ניתן לאחרונה פסק דינו של בית המשפט העליון שהסדיר את הסוגיה.

 

הפגיעה והנכות הרפואית

 

7.               התובע נפגע בהיותו רוכב על אופנוע. ממקום התאונה הובהל התובע לבית חולים "איכילוב" בתל אביב, כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית. בבדיקתו אובחן כי הוא סובל משבר פתוח בטיביה השמאלית, שבר ברדיוס הדיסטאלי ביד שמאל ושבר במטאקארפוס 5 בכף יד שמאל. ביום קבלתו עבר ניתוח לקיבוע פנימי ברגל וקיבוע חיצוני ביד שמאל. התובע אושפז במחלקה לטיפול נמרץ כללי במשך יומיים ובהמשך הועבר למחלקה האורתופדית. במהלך האשפוז עבר התובע שלושה ניתוחים נוספים בשוק רגל שמאל.

 

8.               בתאריך 03.06.14 הועבר התובע למחלקת שיקום בבית החולים ושוחרר לביתו בתום השיקום, ביום 19.11.14 לאחר שעבר בחודש אוקטובר 2014 ניתוח נוסף להוצאת המקבע החיצוני בברך שמאל. 

 

9.               במהלך אשפוזו החל התובע להתלונן על סיוטים, קשיי שינה ודכאון. פסיכיאטר אשר בדק את התובע העריך כי מדובר בתגובת דחק, מלווה במאפיינים דיכאוניים ופוסט טראומטיים. לפיכך, ניתן לתובע טיפול אנטי דיכאוני. מאז השחרור מבית החולים ממשיך התובע להיות במעקב פסיכיאטרי במסגרת הציבורית.

 

10.            כתשעה חודשים לאחר התאונה החל התובע להתלונן על כאבי ראש. לעניין זה יצוין כבר עתה כי בקבלתו בחדר מיון של בית חולים איכילוב נרשם "לא הייתה פגיעת ראש".

 

11.            כיום, ממשיך התובע להימצא במעקב במרפאות לאורתופדיה, כירורגיה, פלסטיקה ונוירולוגיה.

 

12.            לאור אופי הפגיעות ותלונותיו של התובע, מונו בעניינו של התובע שלושה מומחים: בתחום האורתופדי, בתחום הנוירולוגי ובתחום הנפשי.

 

 

בתחום האורתופדי

 

13.            ד"ר יחזקאל טיטיון, שמונה בתחום האורתופדי, בדק את התובע  ביום 06.10.15 ומצא כי התובע סובל מהגבלה ניכרת בתנועות שורש כף יד שמאל, עיוות בצורת האצבע החמישית והפרעה בסגירת האגרוף. כמו כן, מצא כי התובע סובל מדלדול שרירים בגפה שמאלית עליונה, דבר המצביע על שימוש לקוי בגפה. בברך שמאל קיימת רגישות מפרקית, חוסר יציבות, כאב והגבלה בתנועות. כף רגל שמאל צנוחה בשל פגיעה עצבית פרונטאלית וכן קיים דלדול שרירים בגפה התחתונה, שמצביע בבירור על שימוש לקוי בגפה הפגועה. בנוסף קיימות צלקות ניתוחיות מרובות, גסות, מכערות ועל שטחים נרחבים.

 

14.            המומחה קבע כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% מיום התאונה (3.05.14) ועד לתאריך 19.11.14, קרי למשך כ - 6.5 חודשים. לאחר מכן, נכות זמנית בשיעור 80% לחצי שנה נוספת.

 

15.            בסיום תקופות הנכות הזמנית, העריך המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעורים כדלקמן:

·       10% נכות בגין מצב לאחר שבר בכף יד שמאל במסרקים 4-5 שטופלו ניתוחית, עם פגיעה תפקודית בכף יד שמאל ורכיבה של אצבע חמישית, לפי סעיף 35(1)(ב) למבחני הנכות שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ), התשט"ז- 1956 (להלן: "המבחנים").

·       10% נכות בגין מצב לאחר שבר בשורש כף יד שמאל שטופל ניתוחית עם הגבלה קשה בתנועות שורש כף היד, לפי סעיף ביניים מותאם בין סעיף 41(10)(ב) לסעיף 41(10)(ה) למבחנים.

·       20% נכות בגין פגיעה בברך שמאל, עם חוסר יציבות, מעידות, פגיעה ברציפות המשטח המפרקי, כאבים ומגבלה בתנועה, מותאם לפי סעיף 48(2)(ב) ובהעדר סעיף המתאר את מצבו במדויק במבחני הנכות.

·       10% נכות בגין חיבור גרוע של השבר בשוק שמאל עם היווצרות עיוות ואלגוס בשוק ואשר מהווה נכות נוספת על פגיעה המפרקית הנ"ל, לפי סעיף 47(2)(א) למבחנים.

·       20% נכות בגין פגיעה עצבית קשה בעצב הפרונאלי המשותף משמאל עם כף רגל שמאל צנוחה, לפי סעיף 32(2)(א)( III) למבחנים.

·       20% נכות בגין צלקות ניתוחיות וצלקת שתל עור, רגישות, מכערות, דבוקות ומכאיבות, על שטחים גדולים, לפי סעיף 75(1)(ג) למבחנים.

סה"כ שיעור נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתחום האורתופדי עומדת על -  63% נכות החל מתאריך 19.05.15.

 

16.            המומחה ציין כי בשל כף הרגל הצנוחה יידרש התובע לשימוש במתקנים תומכים לכף הרגל כל חייו שעלותם  1,000 ש"ח ויש להחליפם בתדירות של פעם בשנה או שנתיים. כן יוכל להיעזר במדרסים מותאמים לפי מידת גבס שעלותם 1,500 ש"ח ויש להחליפם כל שנתיים.

 

אם יידרש התובע לניתוח להחלפת מפרק הברך ניתן לבצעו במסגרת הרפואה הציבורית. עלותו של ניתוח כזה כולל שכר מנתח, חדר ניתוח, אשפוז ומשתלים, עומדת על  - 150,000 ש"ח.

 

17.            ד"ר יחזקאל טיטיון זומן לחקירה ע"י ב"כ התובע.

 

18.            בכל הנוגע לנכות בשורש כף היד ובכף היד התבקש המומחה להסביר מדוע לא ראה לקבוע נכות אחת כוללת בהתאם לסעיף 35(1) למבחנים, אם סבר שאין בסעיפים הספציפיים כדי לתת מענה למצבו של התובע.

 

19.            המומחה הסביר כי לתובע שתי פגיעות ביד שמאל. פגיעה אחת בשורש כף היד והפגיעה השנייה בכף היד עצמה, עם שברים בעצמות המסרק ורכיבה של אצבע חמישית. לדעתו אין מקום לאיחוד הנכויות בשל הפגיעות וקביעת הנכות לפי סעיף 35(1)(ד) לתקנות, כפי שהוצע על ידי ב"כ התובע, כאשר ניתן לקבוע נכות לפי סעיפים ספציפיים (ראה עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול).

 

20.            באשר לשיעור הנכות הסביר המומחה כי אין מקום להביא בחשבון את כושרו הפיזי המצוין של התובע עובר לתאונה לעומת מצבו הנוכחי. כך גם אין בממצא של דלדול שרירים ביד כדי להקנות נכות נוספת. דלדול השרירים הוא תוצאה של הפגיעה שמביאה לשימוש פחות בגפה.

 

21.            בכל הנוגע לפגיעה בברך קבע המומחה בחוות דעתו כי קיים סיכון להחמרה במצב הברך בעתיד. בהקשר זה נשאל המומחה האם ישנו סיכון גדול יותר אצל התובע לאור העובדה שלאחר הניתוחים שעבר סבל מזיהום ופגיעה בכלי דם. המומחה השיב כי אכן קיים סיכון גדול יותר לסיבוכים.  יחד עם זאת ציין כי במקרה של התובע הסיכון שהוא יגיע למצב של ניתוח להחלפת מפרק הברך הוא קטן ביותר שכן הדבר נדיר במצבים שלאחר טראומה (ראו דבריו בעמ' 11-12 לפרוטוקול).

 

22.            עוד נשאל המומחה האם, במקרה של החמרה במצב הברך, האופציה של החלפת מפרק הברך היא האופציה היחידה והשיב בשלילה. הוא הסביר כי לא נהוג לבצע החלפת מפרק ברך אצל אנשים צעירים שכן הישרדות המשתל היא בערך 15 שנה ולאחריה ניתוח נוסף הוא מורכב הרבה יותר. לכן במקרה של נפגעים צעירים ישנה אופציה של ניתוח לקיבוע הברך שאם יבוצע יקנה לתובע נכות בשיעור של 30% נכות לפי סעיף 48(2)(ג) למבחני הנכות. במצב כזה ניתן ללכת הגם שהברך מקובעת ביישור. ככל שדבר זה יקרה יהיה בנכות זו כדי להחליף את הנכות שקבע בגין המצב נכון להיום (ראו דבריו בעמ' 15 לפרוטוקול).

 

23.            באשר לעלות ניתוח כאמור ציין המומחה כי ניתן לבצעו במסגרת הרפואה הציבורית שכן מדובר בניתוח שכיח. יחד עם זאת ציין בחוות דעתו כי עלות ניתוח כאמור במסגרת הרפואה הפרטית עומד על – 150,000 ש"ח סך הכל .

 

24.            בכל הנוגע לטענות התובע על עיוות באגן כתוצאה מן הפגיעה בגפה התחתונה, השיב המומחה שקיצור של 1 ס"מ, כמו שקיים אצל התובע ,הינו בדרך כלל חסר משמעות. יחד עם זאת כשהולכים בצורה עקומה לאורך שנים יכולות להיגרם פגיעות מוסוות באגן או בגב תחתון (ראו עדותו בעמ' 13 לפרוטוקול).

 

25.            באשר לפגיעה בכף הרגל הבהיר המומחה כי הפגיעה בכף הרגל היא פגיעה עצבית שמביאה לכף רגל צנוחה.

 

הוא התבקש להתייחס לאפשרות שבעקבות פגיעה בשריר הטיביאלי האחורי יכולה להיווצר השטחה של כף הרגל והשיב בחיוב וכי דבר זה עלול להביא לכאבים בכף הרגל. יחד עם זאת ציין ששימוש במדרסים, כפי שהמליץ לתובע, עשוי למנוע מן המצב להתקדם.

 

הוא סיכם כי הנכויות שקבע הן בהתאם למצבו של התובע בעת הבדיקה וכי קשה לנבא אם תהיה החמרה בעקבות הפגיעות ואת שיעורה (ראו עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול). ככל שקיים ממצא של קריסה של הקשת בכף הרגל כבר עתה, כפי שהוצג לו ממסמך של בית חולים איכילוב מ – 9.9.15 כי אז ניתן לקבוע נכות נוספת בהתאם לממצאים שיימצאו בבדיקה. בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת השיב כי לו היה מוצא בבדיקתו קריסה של כף הרגל היה מציין זאת.

 

26.            בכל הנוגע לטיפולים שהתובע נדרש להם בעקבות הפגיעות האורתופדיות, השיב המומחה כי ארבע שנים לאחר התאונה אין צורך בהמשך טיפולים פיזיותרפיים שכן התובע קיבל הדרכה ויכול לבצע את התרגילים בעצמו.

 

עוד הוא נשאל על הצורך בטיפולי עיסוי לימפתי והשיב שבמידה וקיימת אי ספיקה לימפתית, נפיחות ובצקת גדולה ברגל, הרי שאחד מן הטיפולים למצב זה הוא עיסוי לימפתי. אלא שכאמור בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת השיב כי לא מצא בבדיקתו בצקת או נפיחות משמעותית.

 

27.            לטענת ב"כ התובע, ניתן להסיק  מחוות הדעת ומחקירת המומחה כי נכותו של התובע בברך שמאל צפויה להחמיר עם השנים וזאת בשל הסיכון שבעתיד יצטרך לעבור ניתוח להחלפת הברך או לחילופין קיבוע של הברך.

 

כמו כן, לטענת ב"כ התובע המומחה אישר בחקירתו כי לתובע הבדל באורך הרגליים של כסנטימטר, מה שיכול להוביל עם השנים לפגיעות מוסוות באגן או בגב התחתון.

זאת ועוד, טוען ב"כ התובע כי עולה מדברי מומחה בחקירתו כי קיים סיכוי להחמרת הפגיעה בכף הרגל.

מכאן שיש להעמיד את הנכות האורתופדית על – 70% נכות.

 

28.            ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי המומחה נותר איתן בקביעותיו את נכות התובע בחוות דעתו. לגישתו, המומחה לא העיד כי התובע יזדקק לניתוח בברך, וכל התייחסותו לשאלות ב"כ התובע הייתה התייחסות תיאורטית בלבד.

דיון

 

29.            הנכות בגין הפגיעה בשורש כף היד ובכף היד עצמה – המומחה קבע את הנכות בנפרד ובסופו של יום עומדת הנכות הרפואית בגין הפגיעה ביד, כפי שנקבעה על ידו, על  - 19% נכות משוקללים.

 

30.            סעיף 41 למבחני הנכות שדן בגפיים עליונות מבחין בין פגיעה ביד דומיננטית לזו שאינה דומיננטית. אצל התובע היד שנפגעה אינה ידו הדומיננטית.

 

31.            לעומת סעיף זה, שהינו סעיף ספציפי, סעיף 35(1) למבחנים אינו מבחין בין גפה דומיננטית לזו שאינה דומיננטית. השימוש בו הוא לעיתים רבות כסעיף סל מקום שאין במבחני הנכות סעיף ספציפי מתאים והנכות נקבעת בהתאם למידת ההשפעה שיש לה על כושר הפעולה של הנפגע או על טווח התנועות. על כן נראה לי שאם היה המומחה קובע את הנכות במתכונת שביקש ב"כ התובע ללכת בה, היינו נכות אחת כוללת לכל הפגיעה ביד, כי אז היה צריך להביא בחשבון שמדובר בסעיף מותאם שיש לבצע בו התאמה לכך שמדובר בפגיעה בגפה לא דומיננטית. במצב דברים זה דומה שהיה זה סביר להתאים את הנכות מכוח סעיף 35(1) הנ"ל כך שתתאים לפגיעה בשורש כף היד בצירוף הגבלה קשה בתנועות כפי שמצא המומחה אך ביד הלא דומיננטית ולהעמידה על 2/3 מתוך הנכות הכוללת של סעיף 35(1)(ד) למבחנים: "ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות" כהגדרת הסעיף.

 

32.            כלומר, היינו מגיעים לאותה תוצאה אליה הגיע המומחה תוך שימוש בסעיף 41 על חלופותיו השונות גם אם היינו משתמשים בסעיף הסל 35(1) למבחני הנכות.

 

33.            באשר לפגיעה בברך והטענה כי יש להביא בחשבון החמרה צפויה במצב בחלוף השנים – ראיתי לקבל את הטענה בחלקה. בכל הנוגע לנכות הרפואית ממנה סובל התובע כיום ראיתי לקבל את קביעת המומחה שנעשתה על סמך בדיקתו את התובע.

 

החשש מהחמרה, עד כדי הצורך בהחלפת מפרק הברך, הוא חשש קטן ביותר לאור דברי המומחה.

 

ראשית, המומחה הסביר כי עיקר השינויים הפוסט-טראומטיים בעקבות טראומה מתרחשים בשנתיים הראשונות שלאחר הפגיעה (ראו דבריו בעמ' 16 לפרוטוקול). בעת חקירת המומחה בשנת 2018 כבר חלפו למעלה מארבע שנים מהתאונה. לא הוצגו מסמכים המלמדים על היווצרות שינויים ניווניים ולא הוצגה כל המלצה לקיבוע הברך או החלפתה.

 

שנית, המומחה הסביר כי דווקא בפגיעות בברך בעקבות טראומות, הסיכונים להחמרה במצב עד כדי קיבוע הברך או החלפתה הם קטנים.

 

מכאן שיהיה מקום להביא בחשבון, בעת פסיקת הפיצוי לעתיד, תוספת קטנה מסוימת בגין החשש, שלא ניתן לנבא אותו כעת, של החמרה שיהיה בה כדי להשפיע על כושר הפעולה של התובע. את הנכות הרפואית ראיתי לקבוע לפי ממצאי המומחה כעת.

 

34.            הוא הדין בכל הקשור לטענה להופעת רגל שטוחה וכאבים בכף הרגל בשל כך, וכן של פגיעה מוסוות באגן ובגב תחתון בשל קיצור הרגל בסנטימטר בעתיד הרחוק. בבדיקת המומחה הוא לא מצא ממצאים אלו. יחד עם זאת הוא לא שלל בחקירתו כי תתיכן הופעת תסמינים אלו בעתיד, גם אם הסיכוי נמוך. משכך, יהיה מקום לשקלל סיכון קטן כלשהו בגין החמרה בכל אותן נקודות בחישוב הנזקים בעתיד.

 

35.            באשר לצורך בטיפולי פיזיותרפיה מקובלת עלי עמדת המומחה כי התובע לא נזקק כיום לטיפולים שוטפים והוא יכול לבצע את התרגילים בעצמו. ככל שיזדקק בעתיד לטיפולים נקודתיים הוא יהיה זכאי לקבלם במסגרת סל הבריאות.

 

36.            לעניין הצורך במתקן תומך לכף הרגל ומדרסים מקובלת עלי חוות דעתו של המומחה שהתובע יזדקק לעזרים אלו כל חייו.

 

37.            בכל הנוגע לעלות ניתוח להחלפת מפרק הברך, אני סבורה שנוכח הסיכון הנמוך לצורך בפרוצדורה זו ולאחר שהמומחה שב וציין כי מדובר בניתוח מקובל בבתי החולים בארץ, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עלות ניתוח כאמור במסגרת פרטית.

 

38.            לסיכום הדיון כאן אני קובעת כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בתחום האורתופדי עומדת על 63%.

 

בתחום הפסיכיאטרי

 

39.            בתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר אלכס קליין. המומחה בדק את התובע ביום 19.10.15 

 

40.            על פי ממצאי בדיקתו התובע סובל מתגובה הסתגלותית, חרדתית דיכאונית, עם אלמנטים פוסט טראומטיים חלקיים. הוא מציין כי התובע  ממשיך במעקב פסיכיאטרי במסגרת ציבורית וממתין לסיום ההליכים משפטיים.

 

41.            המומחה העריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור 30% נכות למשך 6 חודשים, לפי סעיף 34(ב)(2)(4) בהתאמה וזאת עקב תגובה הסתגלותית, חרדתית דיכאונית. לאחר מכן למשך  7 חודשים  נוספים העריך את נכותו הזמנית בשיעור של 20% נכות.

 

הנכות הצמיתה, החל מחודש מאי 2015, הועמדה על - 10% נכות לצמיתות.

 

42.            המומחה הבהיר בחוות דעתו כי בקביעת הנכות הצמיתה הביא בחשבון ושקלל רקע נפשי בעייתי בילדות, טיפולים פסיכולוגיים בגיל ההתגברות, אישיות נרקיסיסטית, תאונות קודמות, ולצד זה השתלבות יציבה בעבודה ותפקוד חברתי תקין קודם לתאונה (על פי דיווחי התובע).

 

המומחה העריך כי לתובע אין מגבלות תפקודיות בתחום הנפשי בקשר עם התאונה, בשים לב לעבודתו ולמקצועו.

 

43.            עוד ציין כי הוא סבור שניתן לצפות שיפור במצבו של התובע עם סיומם של ההליכים המשפטיים.

 

44.            המומחה זומן לחקירה על ידי ב"כ התובע.

 

45.            בחקירתו חזר המומחה על האמור בחוות דעתו, תוך שהוא מציין כי התובע סובל מהפרעת ההסתגלות שהיא קושי להתמודד עם תוצאות תאונה. המומחה הבהיר כי לא חייבת להיות קורלציה בין מידת הפרעת ההסתגלות למידת הפגיעה הפיזית. את מידת הפרעת ההסתגלות קובעים בזמן בדיקת התובע (ראה עמ' 57 לפרוטוקול).

 

הוא הסביר שאינו מקבל את האבחנה שנרשמה בחלק מן המסמכים של הגורמים המטפלים לפיה התובע סובל מפוסט-טראומה. עוד הבהיר כי הנכות בגין תגובה פוסט-טראומתית ובגין הפרעת הסתגלות נקבעת על פי אותו סעיף למבחני הנכות ומכאן שגם אם הייתה נקבעת לתובע אבחנה של פוסט-טראומה  הייתה נכותו עומדת באותו שיעור (ראו דבריו בעמ' 57 לפרוטוקול).

 

46.            ב"כ התובע ביקשה לסתור את קביעת המומחה כי התובע מצוי ברמיסיה, היינו שישנה הטבה בסימפטומים אך לא מדובר בהחלמה.  המומחה הסביר שבהתחלה רואים תגובות יותר חריפות ובחלוף הזמן רואים שהתגובות מתמעטות (ראה עמ' 58 לפרוטוקול). לדעתו התובע מצוי ברמיסיה חלקית.

 

47.            משהוצג למומחה מסמך ממועד שלאחר בדיקתו את התובע, שבו מצוין שהתובע מצוי במצוקה גדולה, השיב כי אף המטפלת ראתה לציין באותו מסמך כי ההליכים המשפטיים טרם הסתיימו. גם הוא ראה לקבוע נכויות זמניות גבוהות יותר ואילו בנכות הצמיתה ראה לשקלל מרכיבים נוספים כמו קווי אישיות ותאונות נוספות. הנכות הנפשית הכוללת שסבר שהתובע סובל ממנה עומדת על 20% נכות ומהם הפחית מחצית על חשבון מצב קודם ומרכיבי אישיות (ראו עדותו בעמ' 59, 60-62 לפרוטוקול).

 

48.            עוד נשאל המומחה על אמירתו בחוות הדעת כי לא ברור אם התובע נטל את הטיפול התרופתי שניתן לו. המומחה השיב שהאמירה לא הייתה מכוונת להטיל דופי באמינות התובע אלא שמסמך על רכישת התרופות במסגרת קופת החולים לא הוצג לו ולכן לא יכול היה לוודא שהתובע אכן נטל את הטיפול התרופתי כאמור. הוא ציין כי על פי הסטטיסטיקה הידועה לו אחוזים נכבדים מהמטופלים לא נוטלים את הטיפול שנרשם להם.

 

לאחר שהוצג לו דו"ח תרופות שנופקו לתובע בקופת חולים החל משנת 2015 ועד יולי 2018 השיב שלא בטוח שהתובע צריך את הטיפול הזה שנרשם לו ומכל מקום אותן תרופות לאפילפסיה שנרשמו לו לא הן הביאו לירידה במשקל שהתובע טוען לה. יחד עם זאת אישר שהתובע זקוק לטיפול תרופתי קבוע (ראו דבריו בעמ' 60-61 לפרוטוקול).

 

 

49.            המומחה חזר בחקירתו על האמור בחוות דעתו והבהיר כי לתובע אין מגבלות תפקודיות בתחום הנפשי בקשר עם התאונה, בשים לב לעבודתו ולמקצוע (עמ' 64 לפרוטוקול). יחד עם זאת עלה בחקירתו כי הוא שם לנגד עיניו את הכללים של המוסד לביטוח לאומי שעל פיהם לא מוכר אובדן כושר עבודה, ולו חלקי, במקרים של פחות מ – 40% נכות, וזה לא המקרה כאן. כך גם סבר שהפגיעה הפיזית של התובע קלה בעוד שלגבי נכותו האורתופדית לבדה קשה לטעון שהיא עונה להגדרה של פגיעה קלה אלא יותר מכך.

 

50.            ב"כ התובע טען בסיכומיו כי יש לקבוע לתובע נכות פסיכיאטרית בשיעור 30% לפי סעיף 34(ב)(4) לתקנות וזאת נוכח העובדה שהמוחה אישר בחקירתו, כי לתובע רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים ברמה בינונית וישנו צורך בטיפול תרופתי קבוע.

 

זאת ועוד, לטענתו שגה המומחה עת הפחית מנכותו 10% נכות בגין מצב קודם, הואיל ואין כל הוכחה לבעיות נפשיות אצל התובע עובר לתאונה. לטענתו, גם אם לתובע היו קווי אישיות נרקיסיסטיים עובר התאונה, הרי שאין המדובר בנכות נפשית, אלא בתכונות אופי בלבד.

 

יתרה מזאת, ככל שלתובע קווי אישיות נרקיסיסטיים עובר לתאונה, יש לראותם בבחינת גולגולת דקה, המסבירים מדוע דווקא אצל התובע גרמה הפגיעה בתאונה לנכות נפשית גבוהה יותר מאשר אצל נפגע שלו אישיות אחרת. 

 

51.            ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי חוות דעתו של המומחה לא נסתרה בחקירה ויש להותיר על כנה את הנכות אשר נקבעה בה.

 

הוא  מפנה בסיכומיו לתיעוד רפואי עובר לתאונה שמעיד על כך שהתובע קיבל טיפול פסיכולוגי בעבר.

 

באשר לטענת התובע בדבר "גולגולת דקה" טען ב"כ הנתבעת שמדובר בשינוי ו/או הרחבת חזית, הואיל והתובע העלה את הטענה רק בסיכומיו ורק בשל כך אין לקבלה.

 

דיון

 

52.            דומה כי אין חולק כי התובע בעל אישיות נרקיסיסטית וכך התרשמתי אף אני מעדותו בפניי. אלא שלטעמי קו אישיות זה רק העצים את פגיעתו הנפשית בעקבות הפגיעה הגופנית תולדת התאונה. כפי שניתן לראות מהראיות אשר הוגשו בתיק, עובר לתאונה השקיע התובע רבות בטיפוח גופו וכיום, הוא סובל מפגיעה פיזית בגופו שהתגובה שלו לאותה פגיעה היא חריפה. לכן לטעמי הפגיעה בדימוי הגוף העצימה את נכותו הנפשית של התובע ולא יהיה נכון לגרוע מנכותו הנוכחית בגין כך. 

 

לא ראיתי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי ב"כ התובע מנוע מלהעלות טענה לגולגולת דקה כעת מאחר ולא נטענה קודם לכן. מדובר בטענה משפטית שבאה בעקבות חקירת המומחה.

 

53.            ביתר הטענות שהעלה ב"כ התובע לא ראיתי ממש וכי  יש בהן לשנות מחוות הדעת זולת אותה נקודה שצוינה לעיל. המומחה הסביר שלבד מאישיות נרקסיסטית הפחית מנכותו הכוללת גם על חשבון אירועים בעבר. בנקודה זו מקובלת עלי עמדת המומחה.

 

54.            משכך, מצאתי לנכון להעמיד את נכותו של התובע על 15% מותאמים לסעיף 34(ב)(3) למבחני הנכות לאחר שראיתי לנכות 5% על חשבון מצב קודם כפי שפורט בחוות הדעת ומצוי במסמכים הרפואיים. חיזוק למצוקה נפשית גם בילדות מצאתי בתשובות האם בחקירתה הנגדית (ראו דבריה בעמ' 29 לפרוטוקול). לא בכדי התחמק התובע מליתן התייחסות לממצאים אלו בעברו כאשר נשאל על ידי המומחה שאלות בעקבות המצוי במסמכים הרפואיים שהוצגו לו.

 

בתחום הנוירולוגי

 

55.            בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' עודד אברמסקי. המומחה בדק את התובע ביום 23.12.15.

 

56.            המומחה מצא לציין כי התובע לא סבל מזעזוע מוח בתאונה ובבדיקות CT של הראש והצוואר לא נמצאו סימני חבלה או סימני פגיעה נוירולוגיים.

 

57.            התובע התלונן בפני המומחה על כאבי ראש, כאבים והפרעות תנועה בשורש כף יד שמאל ובאצבעות היד, כאבים בגב תחתון עם קושי בכיפוף, חולשה בירך שמאל, שוק שמאל וקושי בהרמת כף הרגל עם העדר תחושה או נימול וזרמים בגפה זו.

 

58.            המומחה מצא עדות לפגיעה נוירולוגית בגפה ימנית עליונה בגין פגיעה בעצב  האולנרי. כן מצא פגיעה נוירולוגית בשל הפגיעה בתפקוד הגפה השמאלית התחתונה.

 

59.            בסיכום חוות דעתו, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעורים כדלקמן:

·       0% נכות בגין המכה בראש, לפי סעיף 32א'(1)(א) (כך כהגדרת המומחה בחוות הדעת).

·       20% נכות בגין הפגיעה תפקוד רגל שמאל, לפי סעיף 32(2)(א)(3)- זאת בחפיפה לנכות אשר נקבעה על ידי האורתופד.

·       10% נכות ביד שמאל בשל פגיעה בעצב האולנרי, לפי סעיף 31(5)א'(3)– שמתווספים לנכות אשר נקבעה על ידי האורתופד.

 

60.            ב"כ התובע ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו, אך נבצר מהמומחה להגיע לחקירה בשל מצבו הבריאותי. בסופו של יום ויתר ב"כ התובע על חקירתו.

 

61.            המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם סבל התובע מחבלת ראש בתאונה אם לאו. השאלה עלתה לאור דבריו של התובע כי הוא סובל מכאבי ראש מאז התאונה וכי בגין אלו יש לקבוע לו נכות נוספת.

 

הצדדים אינם חלוקים לגבי הנכות הנוירולוגית ברגל שמאל ויד שמאל, כפי שקבע אותה המומחה.

 

דיון

 

62.            ממסמכים סמוכים לתאונה עולה כי התובע לא נחבל בראשו בזמן התאונה.

 

63.            מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי תלונותיו של התובע על כאבי ראש מתועדות החל מחודש דצמבר 2014, קרי כ - 8 חודשים לאחר התאונה. אך מאז התובע נמצא במעקב וטיפול רציף אצל נוירולוג, בין היתר, בשל כאבי ראש.

 

64.            ראיתי לקבל את עדות התובע לפיה הוא סובל מכאבי ראש מאז התאונה.

 

ראשית, גם המומחה לא קבע כי התלונה אינה אמינה בעיניו. כל שציין הוא שלא מצא בתיעוד אסמכתאות לפגיעה אורגנית שתסביר כאבים אלו. הוא התייחס לממצאי ההדמיה שלא לימדו על פגיעה בראש או בצוואר.

 

שנית, גם העובדה שהתלונות נרשמו בשלב מאוחר אין בה כדי לאיין את אמינותן, שכן לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע נפגע במנגנון פגיעה קשה שדרש ממנו אשפוז ארוך וטיפולים מרובים. באותה תקופה בוודאי קיבל גם משככי כאבים שנתנו מענה גם לכאבי הראש ולכן לא נשמעו תלונות על כך.

 

שלישית, המומחה ציין כי בעת אשפוזו של התובע עלו תלונות רבות במישור הנפשי שטופלו תרופתית דבר שהביא להטבה במצב לרבות בכאבי הראש. מכאן אני מסיקה כי המומחה סבר שכאבי הראש הם על רקע נפשי ולא ראה להתאים נכות נוירולוגית בגינם.

 

רביעית,  לא הוצג בפניי תיעוד רפואי המעיד כי התובע סבל מכאבי ראש עובר לתאונה.

 

 

65.            בסיכומיו אין ב"כ התובע עותר לקביעת נכות נפרדת בגין כאבי הראש אלא לכך שאלה יובאו בחשבון במהלך הדיון בשאלת הנכות התפקודית. לטעמי יש בכך צדק רב שכן לאור קביעות המומחה בתחום הנוירולוגי סביר שכאבי הראש הם חלק מהתסמינים של הפגיעה הנפשית.

 

על כן תלונה זו תובא בחשבון בעת דיון בשאלת הנכות התפקודית.

 

סיכום שאלת הנכות הרפואית

 

66.            לאור כל דבריי שלעיל הרי שסה"כ נכותו הרפואי המשוקללת של התובע, כתוצאה מן הפגיעה בתאונה, עומדת על  - 71.69% ובמעוגל  - 72% נכות.

 

הנכות התפקודית

 

67.            ב"כ התובע מבקש בסיכומיו להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 100% נכות. זאת מאחר ועסקינן בבחור צעיר, בעל תעודת בגרות חלקית, החסר כל השכלה אקדמית וניסיון מקצועי.

 

68.             ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה לאין שיעור מנכותו הרפואית והיא אינה עולה על 20% נכות. לטענתו התובע מסוגל להתנייד ולעבוד במומו בעבודתו הקודמת.

 

כמו כן, לשיטתו התובע בחר שלא להקטין את נזקו ולא ניסה לשוב לעבודתו או לחילופין לחפש עבודה אחרת המתאימה לו במומו.

דיון

 

69.            לאחר שעברתי על העדויות ושמעתי את המומחים, אני סבורה כי נכותו התפקודית של התובע נופלת מנכותו הרפואית.

 

70.            במישור האורתופדי אין חולק כי  התובע מוגבל בתפקודים הדורשים מאמץ של רגל שמאל, כגון עמידה או הליכה ממושכות. כמו כן, הוא מוגבל במאמצים בכף יד שמאל, כגון הרמת משאות ועבודות פיזיות. לעניין זה יודגש, כי מחקירתו של התובע עולה כי ידו הדומיננטית הינה יד ימין.

 

לצלקות אין כל התבטאות  תפקודית, מדובר בנכות אסתטית בלבד.

 

71.            במישור הנוירולוגי ניתנה נכות בגין פגיעה עצבית בגפה השמאלית העליונה ואכן בגפה זו ישנה הגבלה תפקודית כפי שתואר לעיל.

 

באשר לכאבי הראש, הרי שלאור קביעתי כי יש להתחשב בהם כסימפטום למצבו הנפשי הם יובאו בחשבון בעת הערכת הפגיעה התפקודית במישור זה.

 

72.            כפי שראיתי לקבוע נכותו הפסיכיאטרית של התובע, לאחר ניכוי בגין מצב קודם, עומדת על 15% לפי סעיף 34(ב)(3). סעיף 34 למבחני הנכות, על תתי סעיפיו, מדרג את שיעור הנכויות בהתאם למידת הפגיעה התפקודית. לטעמי, אכן נכותו הנפשית של התובע מלמדת על פגיעה ברמה שבין קלה לבינונית בכושר תפקודו (סה"כ נכותו הנפשית גבוהה יותר אך חלק ממנה שויך לאירועים בעברו).

 

73.            התובע העיד כי מאז התאונה לא חזר לעבודתו ולכל עבודה אחרת  משום שאינו יכול בשל פגיעותיו תולדת התאונה (ראו עדותו בתצהירו בסעיף 19 וכן בעמ' 41-44 לפרוטוקול). הוא אף טען כי לאחר התאונה גם לא יכול היה להשלים את הבגרויות שהיו חסרות לו בשל הפגיעה בתאונה (ראו עדותו בעמ' 38 לפרוטוקול).

 

74.            מעדותו עלה כי לאחר התאונה קיבל תשלומים מכוח פוליסת אובדן כושר עבודה במשך תקופה ארוכה בת מספר שנים. בחקירתו נדרש להתייחס לכך שלא פנה לשיקום במל"ל ולא בתביעה לקבלת קצבת נכות והשיב כי חברת הביטוח ששילמה לו מכוח הפוליסה של אובדן כושר עבודה הבהירה לו שלא יוכל לקבל גם תגמולי מל"ל וגם תגמולים מכוח הפוליסה וכי הוא אף אינו יכול לעבוד אם הוא מקבל את אותם תגמולים מחברת הביטוח (ראו עדותו בעמ' 40-41  לפרוטוקול).

 

75.            בהמשך נשאל מדוע לא פנה למל"ל אחרי שחברת הביטוח הפסיקה לשלם לו את התשלומים החודשיים והשיב כי לא פנה למל"ל משום שהוא תובע את הנתבעת כאן (ראו עדותו בעמ' 41 לפרוטוקול).

 

76.            כשנדרש לתאר את שגרת יומו לאחר התאונה השיב:

 

"ביום רגיל, לרוב, אני לא קם בבוקר כי אני הולך לישון בלילה מאוחר מאד כי איני מצליח לישון בעקבות הדברים שסיפרתי, הטראומה והכל. כשאני קם וזה לא בשעה קבועה, זה יכול להיות לאחר שעתיים שלוש ואולי ארבע חמש שעות, אני לא מצליח לישון שינה מלאה. כשאני קם בבוקר אני לא עושה יותר מידי, אין לי הרבה מה לעשות. אני יושב בבית והולך לטיפולים שלי, למרפאות חוץ, לרופאים, לביקורות ולטיפולים. אני נמצא עם המשפחה כשהם באים בערב וזהו. בסופו של יום, אין לי שגרה." (עמ' 46 לפרוטוקול).

 

77.            אמו של התובע, אישה קשת יום, העידה כי היא המפרנסת היחידה של המשפחה. על פי עדותה עובר לתאונה סייע לה התובע בעבודות הבית הקשות. כביסה ובישול עשתה בעצמה לכל בני הבית כל השנים. לאחר התאונה היא עושה עבור התובע את כל שנדרש לו. מכינה לו אוכל לפני שהיא יוצאת לעבודה, מכבסת את כביסתו ומנקה את חדרו וכו' (ראו עדותה בעמ' 32 לפרוטוקול).

 

78.            אין בידי לקבל את התמונה שמבקש התובע להציג. לטעמי התובע, מטעמיו הוא, בוחר שלא לנסות ולחזור למסלול חיים יצרני ועצמאי. כלל לא ברור מדוע, אף עם הפגיעה המשמעותית בידו השמאלית, הוא אינו מסוגל להכניס כבסים למכונת הכביסה ואפילו לתלות אותם ולקפלם לאחר הייבוש, גם אם ישנו קושי. הוא הדין בחימום אוכל ואפילו בהכנתו מקום שלא נדרש לסחוב סיר כבד בשתי ידיים וכו'.

 

79.            הוא הדין בכל הנוגע ליציאה לעבודה. התובע לא עשה כל ניסיון למצוא עבודה שמתאימה למצבו כיום. גם אם אקבל את טענתו כי לעבודתו כרכז משכנתאות אינו יכול לחזור שכן עבודה זו דורשת סחיבת תיקים כבדים ונסיעות בכל הארץ, גם אז לא ברור מדוע לא נעשה ניסיון למצוא עבודה שנעשית מרביתה בישיבה. חרף טענתו למצוקה כלכלית לא פנה למל"ל בניסיון לשיקום.

 

80.            נכותו הנפשית אינה מכבידה עד כדי אי יכולת לצאת לעבודה. יש בה כדי להשפיע במידה מסוימת ובעיקר בעבודות שידרשו עבודה תחת לחץ, אך לא יותר מכך.

 

81.            עדותו של התובע הייתה מגמתית וכאשר לא היה לו נוח – לא השיב ונדרשתי לשוב ולחזור על שאלות שנשאל על ידי ב"כ הנתבעת בעניינים שביקש למעט מערכם. כך גם לא מצאתי הגיון בחלקן של התשובות. ככל שהתובע מתוסכל מהישיבה בבית וחרד לכך שאינו יכול "להתפרנס, להתחתן ולהביא ילדים.." וכן: "שאני נפשית מנטאלית ופיזית לא יכול ללכת לעבוד. אין לי את הכוחות הנפשיים האלה לחשוב איך אני הולך ועובד מול לקוחות ומול אנשים" (עדותו בעמ' 44-45 לפרוטוקול), הכיצד זה מצא כוחות נפש לחפש רכב ולרכוש אותו ולדאוג להסדיר את  הקנייה שלו. ואם הוא כל כך מתוסכל שאין לו ממה לחיות הכיצד זה הוציא את כל חסכונותיו על רכב שכל שימושו, כך לטענתו, לנסיעות לטיפולים?!.

 

82.            אין זאת אלא שהתובע בחר במודע שלא לנסות לשוב למעגל העבודה ולא לבדוק כיצד הוא יכול במומו להוסיף ולהתפרנס ולא להיות נטל על אמו.

 

83.            לטעמי יש צדק בדברי ב"כ הנתבעת כי התובע לא ניסה כלל להשתקם ולא פנה למל"ל מתוך שתחילה קיבל סכומים שסיפקו את צרכיו במסגרת פוליסת אובדן כושר עבודה ולאחר מכן סבר שזו הדרך לנסות ולהוכיח את נזקיו בתביעה כאן.

 

84.            אני סבורה כי לתובע נכות משמעותית שיש בה כדי להשפיע על כושר עבודתו ואף על כושר תפקודו בביתו בחלקן של עבודות הבית הקשות. אני מקבלת שהתובע מוגבל בעבודות שדורשות עמידה והליכה ממושכות וכן בנשיאת דברים כבדים. אני מקבלת שכאבי הראש יחד עם מצבו הנפשי משפיעים במידה מסוימת על מצב רוחו ועל יכולתו לעבוד עם אנשים לאורך זמן. יחד עם זאת אין בנכותו כדי למנוע ממנו לצאת לעבוד ולו עבודה חלקית ואין בה כדי למנוע ממנו לדאוג לצרכיו היום-יומיים בסיוע של עזרה מסוימת לאותן מטלות שבהן הוא מוגבל.

 

גם את הטענה שהעלה התובע לפיה הקנאביס שהוא נוטל גורם לו לחוסר ריכוז וכו' אין בידי לקבל. אדם שמעוניין לעשות שימוש בקנאביס מכוון את נטילת המנה כך שלא תפגע בסדר יומו. יתרה מכך המומחה בתחום הנוירולוגי לא מצא כל עדות להפרעות בריכוז ואף אני במהלך חקירתו הארוכה של התובע לא התרשמתי מכך, נהפוך הוא.

 

 

85.            לאחר שהבאתי את  כל אלה בחשבון ראיתי להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על 45% נכות.

 

פוטנציאל ההשתכרות

 

86.            עובר לתאונה עבד התובע בחברת AMG משכנתאות בע"מ במשך 10 חודשים בתפקיד רכז שטח ושכרו עמד על 6,500 ש"ח בחודש בצירוף הוצאות נסיעה. מתוך עדותה של נציגת המעבידה, גב' ט.א., נמצאנו למדים כי החברה נוהגת להעלות את שכרם של העובדים, בכפוף לשביעות רצונה מתפקודם, בשיעורים שבין 3-5% אחת לשנה (ראו נספח 362  למוצגי התובע ועדותה בעמ' 51-52 לפרוטוקול).

 

על פי עדותה קיבל התובע העלאה ראשונה כעבור 3 חודשים. זאת בהתאם להסכם עמו ולאחר שסיים תקופת ניסיון והחברה ביקשה להוסיף ולהעסיקו. היא העידה כי החברה הייתה מרוצה מעבודת התובע וסביר שהיה מקבל העלאות נוספות במידה והיה ממשיך לעבוד בחברה.

 

87.            ב"כ התובע מבקש להיבנות מאותה עדות ועל פיה לחשב את העליות בשכרו של התובע הן לתקופת העבר והן בעתיד עד כי הוא מגיע לשילוש השכר הממוצע במשק.

 

88.            ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע נמוך בהרבה והוא מציע להעמידו על 8,000 ש"ח בעתיד לכל היותר.

 

לטעמו יש להביא בחשבון כי לתובע אין תעודת בגרות מלאה, הוא החליף 23 מקומות עבודה במשך 7.5 שנים, למן שחרורו משירות סדיר ועד לתאונה. בכל מקומות העבודה למעט שניים (AMG ופרטנר) לא עלה שכרו על 5,000 ש"ח לחודש. במשך כל אותן שנים לא ניסה התובע להשלים בגרויות או לרכוש לעצמו מקצוע ותחת זאת בחר להשקיע את מרצו בבניית גופו בחדר כושר. כן יש להביא בחשבון את הרקע של התובע ואישיותו שמלמדים על יכולת השתכרות נמוכה ללא כל קשר לפגיעה בתאונה.

 

דיון

 

89.            מדובר בתובע בן 29 בעת הפגיעה. איני סבורה כי במקרה זה ניתן לומר שהתובע טרם השתלב במעגל העבודה. לתובע לא היו כל כוונות להשלים בגרויות או לרכוש מקצוע על דרך לימוד פורמלי. עדותו בעניין כוונותיו להשלים בגרויות לא הייתה אמינה בעיני. משכך, יש לבחון את עברו התעסוקתי ולנסות ללמוד ממנו על פוטנציאל ההשתכרות שלו אילולא הפגיעה בתאונה.

 

90.            בשוק העבודה של היום כבר לא רואים בחומרה מעבר בין עבודות כפי שהיה נהוג בתקופות שבהן היה מקובל שלאחר תקופה קצרה אדם מקבל קביעות ונותר באותו מקום עבודה עד ליציאה לפנסיה. יחד עם זאת מעבר תכוף בין עבודות, מבלי להתמיד במרביתן ולו שנה, עשוי ללמד על יכולת מעטה ליציבות תעסוקתית ומכאן קיימת השלכה גם על פוטנציאל ההשתכרות.

 

91.            במקרה של התובע הוא הספיק במהלך 7.5 שנים, מתום שירותו הצבאי וכניסתו למעגל העבודה, להחליף למעלה מ – 20 מקומות עבודה. רק בשניים מתוכם עבד פרק זמן של מספר חודשים. כך גם במרבית הפעמים לא ניתן לומר שהמעבר ממקום עבודה אחד למשנהו נבע משכר גבוה יותר או התקדמות בתחום מסוים מבחינה מקצועית.

 

92.            למול נתונים אלו ראיתי להביא בחשבון את עדותה של ט.א. מחברת AMG ולפיה היו מרוצים מתפקודו של התובע והיה בכוונתם להוסיף ולהעסיקו.

 

93.            עוד ראיתי להביא בחשבון שלא הוכח כי קיים רכז משכנתאות בחברה שמרוויח את השילוש של  השכר הממוצע במשק ואף לא כפל של שכר זה. ב"כ התובע בחישוביו מביא בחשבון כי התובע היה זוכה באופן עקבי להעלאה המקסימלית של 5% כל שנה הגם שגב' ט.א. העידה כי מדובר בהעלאה שבין 3% ל – 5% אחת לשנה לכל היותר ובהתאם לעמידה ביעדים של החברה.

 

94.            על פי עדות גב' ט.א. עבודתו של התובע כללה נסיעה באופנוע של החברה בכל אזור המרכז ורק מחוץ לאזור המרכז היה מקבל רכב חברה. אופי העבודה כלל נסיעות רבות ותכופות. ראיתי להביא בחשבון כי לא לאורך שנים ניתן לרכב על אופנוע בתדירות זו ולמרחקים וגם זה שיקול בבואי להעריך כמה שנים יכול היה התובע להתמיד בעבודתו זו בחברה זו. מכאן שחישובי ב"כ התובע בסיכומיו אין להם על מה שיסמכו.

 

95.            בהביאי בחשבון כל אלו אני סבורה כי את  חישוב הפסדי ההשתכרות לעבר יהיה מקום לחשב כך ששכרו היה עולה בשיעורים מסוימים ואני מעמידה אותו בממוצע על – 6,900 ש"ח ברוטו נכון להיום ובניכוי מס הכנסה על 6,700 ש"ח במעוגל וזאת לצורך חישובי העבר.

 

96.            באשר לפוטנציאל ההשתכרות בעתיד ברי כי התובע טרם מיצה את פוטנציאל השתכרותו בעת קרות התאונה. גם אם היה נדרש להחליף מקום עבודה כעבור זמן מה כבר היה רוכש לו ניסיון בתחום זה ולאור שביעות הרצון ממנו יש להניח שהיה מצליח לשמר את שיעור השתכרותו ואף להעלותו במשך הזמן. משכך, ראיתי להעמיד את בסיס השכר לצורך חישובי העתיד על  - 8,500 ש"ח לאחר ניכוי מס הכנסה.

דיון בראשי נזק

 

97.            בטרם אכנס לדיון בגובה הפיצוי בראשי הנזק השונים, ראיתי לציין כי חרף פירוט כזה או אחר של סכומים ותקופות, הפיצוי בכל ראש נזק נקבע בסופו של יום באופן גלובלי או מעוגל.

 

98.            עוד ראיתי לציין שלאור פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני, מיום 8.8.19, ממשיך לעמוד שיעור ההיוון בחישוב הפסדים בעתיד  על 3% לשנה.

 

הפסדי השתכרות לעבר

 

99.            לצורך חישוב הפסדי השתכרות התובע לעבר ראיתי לערוך את החישוב בהתאם לנכויות זמניות כדלקמן:

 

בתקופה ראשונה בת שנה, לפי אובדן כושר עבודה מלא. ד"ר טיטיון קבע כי התובע היה מצוי באי כושר מלא במשך 201 ימים עד ליום 19.11.14 ולאחר מכן נכות בת 80% עד לאמצע חודש מאי 2015. לטעמי גם בתקופה זו שאחרי שחרורו של התובע מהשיקום, לא היה התובע מסוגל לחזור מידית לעבודה.

 

מכאן שהחישוב הוא 6,700 X 12 = 80,400 ש"ח. ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של  - 80,820 ש"ח במעוגל.

 

 

100.         תקופה שנייה מיום 15.05.15 ועד היום (51 חודשים), לפי נכות תפקודית בשיעור  45%  היינו –

6,700 X 45% X 51 = 153,765 ש"ח. ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של  - 157,070 ש"ח במעוגל.

 

101.         סה"כ הפסדי השתכרות בעבר עומדים על -237,890 ש"ח.

 

הפסדי השתכרות בעתיד

 

102.         התובע כיום בן 34 שנים ונותרו לו עוד 33 שנות עבודה עד הגיעו לגיל פרישה. חישוב של נכותו התפקודית במכפלת שכר של 8,500 ש"ח לחודש מביא לסך של - 975,000 ש"ח במעוגל בגין הפסד שכר בעתיד.

 

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

 

103.         חישוב הפסדי הפנסיה נעשה בשיעור של 12.5% מתוך סה"כ הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד ועומד על – 161,611  ש"ח.

 

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

 

104.         התובע טוען כי בתקופת האשפוז, אשר נמשכה 6.5 חודשים, הוא קיבל עזרה מבני משפחתו בהיקף של כ-12 שעות ביום בממוצע. לאחר מכן, במשך כ- 5 חודשים, נזקק לעזרתם של בני משפחתו בהיקף של 8 שעות ביום ומאז ועד היום בהיקף של 5 שעות ביום בממוצע.

 

משכך מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי לעבר בסך של - 514,350 ש"ח ולעתיד, על בסיס עזרה בהיקף של 20 שעות שבועיות בעלות של 50 ש"ח לשעה, סך של – 1,281,000 ש"ח.

 

105.         הנתבעת טוענת מנגד כי  אין כך הצדקה לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת בסכומים הנדרשים על ידי התובע. מדובר בעצם בסכומים שווי ערך להעסקת עובד זר סיעודי.

 

לטענתה, התובע הביא לעדות רק את אמו. עדותה של האם הייתה מגמתית. האם לא יכלה להסביר מדוע לטענתה התובע לא יכול להכין לעצמו אוכל או לכבס במכונת כביסה.  היא אישרה כי התובע מתלבש, מתרחץ ואוכל ללא עזרה. לא הובאו בני משפחה אחרים או חברים שלטענתו עזרו לו לאחר התאונה.

 

עוד טוענת הנתבעת כי נכותו הנפשית של התובע אינה משפיעה על כושר תפקודו במשק הבית וגם נכותו האורתופדית אינה מגבילה אותו לחלוטין בניידות ובפעולות משק הבית ומחוצה לו.

משכך לטענתה אין מקום לפסוק לתובע פיצוי לעבר ולעתיד מעבר לסך של - 30,000 ש"ח.

 

דיון

 

106.         שני הצדדים הציגו עמדות קיצוניות שאינן מתיישבות לדעתי עם הנתונים שעלו מתוך העדויות וחוות דעת המומחים.

 

107.         אני סבורה כי סמוך לאחר התאונה ולתקופה של שנה לאחריה נזקק התובע לעזרה רבה.

לאחר מכן נזקק לעזרה פחותה. זאת בעיקר משנותר לגור בבית הוריו, כאשר אמו דואגת לכל צרכיו כפי שעשתה עובר לתאונה. אני מוכנה לקבל את עדות האם לפיה עובר לתאונה סייע לה התובע מידי פעם בעבודות שדרשו מאמץ פיזי רב. אך לא הובאה כל עדות מי סייע בידה לאחר התאונה באותן עבודות ומכל מקום התובע לא נשא בעלויות כלשהן כתחליף לעזרתו הוא.

 

על כן ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר על  - 55,000 ש"ח.

 

108.         באשר לפסיקת הוצאות עזרה בבית בעתיד יש להביא בחשבון כי לתובע נכות אורתופדית אשר יוצרת ללא ספק קושי פיזי מסוים והגבלה בביצוע חלקן של הפעולות שאדם נדרש לבצע במהלך היום-יום שלו. התובע מוגבל בנשיאת קניות בידו הפגועה וזו פעולה שאנשים עושים גם בידם הלא דומיננטית. התובע יתקשה להרים חפצים כבדים כאשר נדרשות שתי הידיים. גם חלקן של עבודות משק הבית יהיו קשות לתובע בשל הפגיעה ביד וברגל שמאל.

על כן ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד על  - 400,000 ש"ח.

 

109.         סה"כ הפיצוי לעבר ולעתיד עומד על סך של – 455,000 ש"ח.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

 

הוצאות בגין אביזרים

 

110.         בהתאם לחוות דעתו של המומחה בתחום  האורתופדי, יזדקק התובע כל חייו למתקן שיתמוך בכף רגלו הצנוחה. להערכתו של ד"ר טיטיון עלות האביזר עומדת סביב 1,000 ש"ח ויש להחליפו כל שנה או שנתיים בהתאם לאיכות המוצר. התובע צירף קבלה אחת בלבד המעידה על רכישת מתקן תומך לכף הרגל הצנוחה בסך של – 1,500 ש"ח.

 

111.         כמו כן, בהתאם לחוות דעתו של המומחה, התובע יכול להיעזר במדרסים מותאמים לפי מידת גבס לתמיכה במבנה כפות הרגליים ופיזור עומסים מנקודות הלחץ. להערכתו, עלות מדרסים כאמור הינה כ – 1,500 ש"ח ויש להחליפם כל שנתיים בהתאם לאיכות המוצר.

התובע צירף שתי קבלות המעידות על רכישת המדרסים בסך של – 1,980 ש"ח.

 

112.         לטענתו של התובע, בהתאם להמלצתו של רופא לכירורגיית כלי דם במסגרת קופ"ח, הוא נזקק לשימוש בגרב לחץ שעלותה 270 ש"ח ויש להחליפה אחת לחצי שנה. התובע צירף קבלה אחת בלבד על סך 107 ש"ח.

 

113.         כמו כן, לטענתו של התובע, ד"ר טיטיון אישר בחקירתו כי הוא זקוק גם לשימוש במגן ברך. לטענתו של התובע עלות מגן ברך הינה 259 ש"ח והתובע נזקק להחליפו אחת לשנה. התובע לא צירף קבלה  המעידה על רכישת מגן ברך.

 

114.         ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי ההוצאות הרפואיות של התובע אמורות להיות ממומנות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"). באשר לאביזרים הרי שאין כל התייחסות לצורך בגרב לחץ בחוות הדעת של המומחה בתחום האורתופדי.

 

115.         בכל הנוגע  לאביזרים האחרים הנדרשים, טוען ב"כ הנתבעת כי לתובע זכאות לאביזרים אלו במסגרת התוספת לחוק ביטוח בריאות. מכאן מציע ב"כ הנתבעת להעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד על סך של  - 15,000 ש"ח בגין האביזרים.

 

 

 

דיון

 

116.         מקובלת עלי קביעת המומחה כי התובע נזקק ויזדקק לתומך כף הרגל הצנוחה וכן למדרסים לכל חייו. יחד עם זאת נראה כי התובע נדרש לאביזרים אלו בתדירות נמוכה מזו שקבע המומחה.

 

117.         בהביאי בחשבון את העובדה שהתובע יהיה זכאי בעתיד ולו לחלקם של האביזרים או לחלק הארי של עלותם במסגרת סל הבריאות, ראיתי לפסוק בגין עלות האביזרים לעבר ולעתיד סך של  - 20,000 ש"ח.

 

הוצאות בגין ניתוח להחלפת ברך

 

118.         התובע עותר לפיצוי בגין מלוא עלות ניתוח להחלפת מפרק הברך, במסגרת פרטית בסך של  - 150,000 ש"ח.

 

119.         ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי המומחה עצמו ציין כי הסיכון שהתובע יידרש לניתוח כאמור הוא נמוך ביותר ומכל מקום ניתן לבצע את הניתוח במסגרת ציבורית ללא עלות.

 

120.         זאת ועוד, על פי עקרון חובת הקטנת הנזק, על התובע לקבל טיפול רפואי ציבורי ואם יבחר בפרטי, הוא לא זכאי לפיצוי בגינו מאת המזיק.

 

121.         לטעמי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עלות ניתוח להחלפת מפרק הברך שכן על פי חוות דעתו של המומחה, עליה שב גם בחקירתו, הסיכוי שהתובע יידרש למצב זה הוא קטן ביותר. מעבר לכך העיד המומחה כי ניתוחים אלו מתבצעים כעניין שבשגרה בכל המרכזים הרפואיים הגדולים בארץ ומכאן שאין כל צורך בביצוע הפרוצדורה במסגרת פרטית.

 

הוצאות בגין טיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה

 

122.         לטענתו של התובע בעקבות התאונה הוא מבצע טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. להערכתו עלותם של טיפולי פיזיותרפיה לעתיד עומד על -  88,433 ש"ח.

 

התובע לא צירף קבלות בגין טיפולי פיזיותרפיה.

 

123.         עוד טוען התובע כי בהמלצת רופאיו  הוא מבצע עיסוי רפואי בתדירות של פעם בשבוע, במסגרת הביטוח המשלים שלו בקופת החולים.

להערכתו של התובע עלותם של העיסויים לעבר ולעתיד עומדת על - 745,134 ש"ח

התובע צירף קבלות על סך - 4,034 ש"ח.

 

124.         ב"כ הנתבעת מתנגד לדרישת התובע. לעניין טיפולי פיזיותרפיה, הוא מפנה לתשובתו של  ד"ר טיטיון בחקירתו:

 

"קשה לי להמליץ כרגע על טיפולי פיזיותרפיה... עיקר הטיפול הפיזיותרפי בשלב זה יהיה תרגול עצמי שניתן לבצע באופן עצמאי, ללא צורך בפיזיותרפיסט..." (ראה עמ' 7 לפרוטוקול).

 

ובהמשך:

 

"ועדיין אני חושב ש-4 שנים לאחר פגיעה המצב יציב, ואין צורך בטיפול פיזיו' פרטני למרות שזה נתון לשיקול דעתו של רופא המטפל" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול).

 

125.         בכל הקשור לטיפולי העיסוי, לטענת הנתבעת מדובר בטיפולים משלימים שאין להם כל בסיס או הצדקה רפואית בחוות דעת.

דיון

 

126.         לאחר שעברתי על חקירתו של המומחה בתחום האורתופדי, ד"ר טיטיון, אני סבורה כי אין מקום לפסוק לעתיד פיצוי בגין טיפולים פיזיותרפיים . התובע זכאי אחת לזמן מה לסדרת טיפולים פיזיותרפיים בהתאם למצבו וזאת במסגרת סל הבריאות. על פי עמדת המומחה התובע אינו נדרש לטיפולים קבועים על ידי פיזיותרפיסט אלא כיום מסוגל לבצעם בעצמו, לאחר שקיבל הדרכה לאחר הפגיעה.

 

משהתובע קיבל הנחיות כיצד לבצע פיזיותרפיה עצמית הרי שגם אם יידרש במהלך החיים למספר טיפולים על ידי גורם מקצועי, הוא יהיה זכאי לקבלם במסגרת סל הבריאות.

 

משהתובע לא צירף קבלות על הוצאות פיזיותרפיה לא ראיתי כי הוכיח שאכן נשא בהוצאות כאמור.

127.         בכל הנוגע לצורך בעיסויים הבהיר המומחה כי לא מצא אצל התובע בצקות שידרשו טיפול של עיסוי לימפתי. טיפולים כאלה, אם יידרש להם התובע, יחייבו אותו בעלות מסוימת שכן מדובר בטיפולים של רפואה משלימה.

 

משכך ראיתי לפסוק בגין טיפולים אלו סך של – 6,000 ש"ח לעבר ולעתיד.

 

הוצאות בגין טיפולים נפשיים

 

128.         לטענתו של התובע מאז התאונה ובעקבותיה הוא מצוי בטיפול ומעקב פסיכולוגי ופסיכיאטרי במרפאה לבריאות הנפש ונוכח פגיעתו הקשה יידרש לכך גם בעתיד.

 

התובע מלין על עומס בו עובדים הרופאים במערכת הציבורית, דבר אשר אינו מאפשר להם לתת תמיד את ההתייחסות ותשומת הלב הראויה וההכרחית לתובע.

 

כמו כן, לגישתו של התובע מכסת הטיפולים הפסיכולוגיים המאושרת על ידי הקופה אינה מספיקה במצבו הקשה.

 

129.         התובע לא צירף קבלות בגין טיפולים פסיכולוגיים וזאת בטענה כי בשל מצבו הכלכלי הקשה הוא נאלץ להסתפק בטיפול הניתן במסגרת ציבורית. הוא מעריך את עלויות הטיפולים לעתיד בסך  של - 472,000 ש"ח.

 

130.         מנגד טוען ב"כ הנתבעת, כי לאור הרפורמה בבריאות הנפש, התובע זכאי למלוא הטיפולים דרך קופת החולים. על פי עקרון חובת הקטנת הנזק, הוא ממילא אינו זכאי לפיצוי אם יפנה בעתיד לטיפול פרטי.

 

דיון

 

131.         אין בידי לקבל את טענת התובע שבשל מצבו הכלכלי הקשה לא פנה לקבל טיפולים נפשיים במסגרת פרטית. התובע קיבל לאורך זמן רב תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה ובחר לרכוש רכב מסוג אאודי בעלות של למעלה מ – 130,000 ש"ח. לו באמת סבר התובע כי הטיפולים שהוא מקבל במסגרת הציבורית אינם יעילים, חזקה עליו שהיה דואג לקבל את הטיפולים במסגרת פרטית ולשלם בגינם.

 

132.         מעדות התובע התרשמתי כי הוא מחשיב את דעת הגורמים המטפלים בו והוא שבע רצון מהם (ראה למשל עדותו בעמ' 43 לפרוטוקול). על כן איני סבורה כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין טיפולים נפשיים בעתיד. לעבר לא הוכחה הוצאה כאמור.

 

הוצאות בגין טיפול בקנביס רפואי

 

133.         התובע טוען כי הוא משתמש בקנביס רפואי בשל כאבי ראש וגפיים. להוכחת טענתו צירף התובע את אישור הרשויות לשימוש בקנביס, קבלות בסך 470 ש"ח לחודש וכן אישור מיום 29.10.17 כי קופת חולים אינה מממנת את הטיפול בקנביס הרפואי.

 

134.         לטענת ב"כ הנתבעת התובע לא הוכיח שניסה טיפול קונבנציונלי לפני שעבר לטיפול בקנביס הרפואי. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי גם אם ייפסק פיצוי בעתיד, אין הוא יכול להתבסס על המחיר דהיום, כאשר ברור ממילא כי המחיר צפוי לרדת עם השנים.

 

135.         אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת. טיפול בקנביס רפואי לא ניתן כקו טיפול ראשון אלא מקום שהגורמים המטפלים סבורים כי טיפולים אחרים שמצויים במסגרת סל הבריאות, לא נמצאו יעילים או הביאו לתופעות לוואי קשות. יתרה מכך, מזה זמן שטיפול בקנביס רפואי מוכר כיעיל לאנשים שסובלים מכאבים קשים.

 

איש מהמומחים לא סבר כי התובע אינו סובל מכאבים תולדת הפגיעה, נהפוך הוא. את הטיפול בקנביס קיבל התובע ע"י גורמים מטפלים ברפואה הציבורית.

 

136.         ככל שאנחנו מבקשים להביא את התובע לכך שחרף פגיעתו הוא יחזור לתפקוד מקסימלי מבחינתו, הרי שאם יש טיפול שיש בו כדי לסייע והוא ניתן לו במסגרת רפואה ציבורית, איני סבורה שיש למנוע זאת ממנו, רק מחמת שאינו כלול בסל הבריאות.

 

137.         התובע משלם 470 ש"ח לחודש בגין המנה החודשית. לא ברור על מה ביסס ב"כ הנתבעת את קביעתו כי מחיר הטיפול צפוי לרדת. נכון להיום אין לכך כל בסיס בעובדות. משכך ראיתי לקבל את טענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין הטיפול בקנביס.

 

138.         ראיתי לפסוק סכום של  - 150,000 ש"ח בגין עלות הטיפול כאמור וזאת במעוגל.

 

הוצאות בגין טיפול תרופתי לעבר ולעתיד

 

139.         התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בסך של -  141,200 ש"ח בגין רכישת תרופות לעבר ולעתיד וזאת מעבר להשתתפות הקופה.

 

140.         ב"כ הנתבעת סבור שלחלק מהקבלות אשר צורפו על ידי התובע אין כל קשר לתאונה. אי לכך הוא מסכים לפיצוי בסך של - 6,000 ש"ח.

 

141.         הגם שהוצאות הרפואית צריכות להיות ממומנות במסגרת חוק ביטוח בריאות, אני מקבלת את הטענה כי יהיו טיפולים שלא יתקבל החזר בגינם. מנגד מתוך הקבלות שצורפו עולה כי צריכת התובע את התרופות שנרשמו לו לא הייתה תמיד עקבית ולכן   מצאתי לפסוק לתובע פיצוי ברכיב זה על דרך האומדנה. את הפיצוי אני מעמידה על סך של – 8,000 ש"ח.

 

142.         סה"כ הפיצוי בגין הוצאות רפואיות ואביזרים עומד על  -  184,000 ש"ח.

 

הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד

 

143.         לטענתו של התובע בתקופת האשפוז הממושכת נגרמו להוריו ובני משפחתו הוצאות נסיעה וחניה מרובות. התובע לא צריף קבלות בגין הוצאות אלה.

 

144.         כמו כן, טוען התובע כי בשל מגבלותיו בניידות הוא נאלץ לרכוש רכב בעלות של  -  133,000 ש"ח, וכן הוא נדרש לשלם עבור חניה . כך גם הוא נוסע מידי פעם במוניות.

 

145.         התובע הגיש את חוות דעתו של משה קצין, לפיה עלות אחזקת הרכב לו נזקק התובע בעקבות התאונה הינה בסך 2,128 ש"ח לחודש.

 

146.         מנגד טוען ב"כ הנתבעת כי  התובע אישר בחקירתו  שהגיש בקשה לקצבת ניידות שנדחתה וכי נקבע שהוא יכול לנהוג על מכונית ואופנוע ללא הגבלות  (עמ' 46 לפרוטוקול). לאור זאת לא ברור מדוע טוען התובע שמאז התאונה הוא אינו מסוגל לרכב על אופנוע ולפיכך נאלץ לרכוש רכב.

 

147.         גם אם יתקבל הטיעון של התובע כי הוא אינו יכול להוסיף ולעשות שימוש באופנוע, הרי שגם אז חלה עליו החובה להקטין את נזקו ולפיכך לקנות רכב זול ולא רכב יוקרה מסוג אאודי A4 כפי שקנה.

148.         באשר לחוות דעתו של משה קצין, מפנה ב"כ הנתבעת  לאמור בחוות הדעת ולדברי מר קצין  בחקירתו, שמן הסכום שנדרש לתובע לניידות בחודש, על פי חוות הדעת, יש להפחית מהעלות את ההוצאה החודשית שממילא הייתה לתובע בגין אחזקת האופנוע (1,546 ש"ח ). התובע זכאי לכל היותר להפרש בסך של 582 ש"ח לחודש.

 

149.         באשר להוצאות בעבר לא הובאו אסמכתאות על הוצאות אלו ומדובר בנזק מיוחד שדורש הוכחה.

דיון

 

150.         כתוצאה מהתאונה נפגע התובע, בעיקר ביד וברגל שמאל. פגיעותיו לא היו פשוטות והוא נותר עם רגל צנוחה וצליעה.

 

151.         ביום 03.06.15 נבדק בלשכת הבריאות לקביעת מוגבלות בניידות והוחלט כי הוא לא זכאי לגמלת ניידות. פרוטוקול הוועדה הוגש על ידי הנתבע באמצעות תעודת עובד ציבור.

 

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי התובע הולך בצליעה על רגל שמאל וצניחה קלה מאוד של כף רגל שמאל. לתובע דריכה מלאה. הליכתו התפקודית, ללא אביזרי עזר.

 

מבחינת הוועדה, מגבלותיו של התובע מבחינה האורתופדית אינן ניתנות ליישום ומגבלותיו הנוירולוגיות אינן נכללות בסעיפי הליקויים.

 

152.         מנגד, אין חולק על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כי לתובע קושי בניידות לאור ממצאיו שפורטו לעיל. אני סבורה כי התובע אינו יכול לעשות שימוש בבטחה באופנוע כאשר הוא סובל מאותה פגיעה בידו וברגלו. על כן אני סבורה שהוא זכאי להוצאות ניידות עודפות שנובעות מפגיעתו בתאונה.

 

153.         כאמור, לצורך הוכחת שיעור עלויות הניידות צירף התובע את חוות הדעת של משה קצין.

 

בהתאם לחוות דעתו, מי שמוגבלותו בניידות עד 79%, המכונית היציגה עבורו היא מכונית 1,300 סמ"ק אוטומטית. כאשר המכונית הייצוגית לנכים על פי הסכם הניידות של המל"ל הינה יונדאי 1,300 סמ"ק. מחיר מכונית מסוג "יונדאי I-10" סמ"ק כ 81,000 ש"ח.

 

מר קצין מציין כי החוק מאפשר לנכים להחליף את רכבם כל ארבע שנים. יחד עם זאת, בחקירתו אישר מר קצין כי במידה והנכה לא מקבל קצבת ניידות ונוסע כ 1,000 ק"מ בחודש, ניתן להחליף את הרכב כל 6-7 שנים (ראה עמ' 21 לפרוטוקול).

 

מר קצין העריך כי עלות החזקת מכונית אוטומטית 1,300 סמ"ק עומדת על סך 2,128 ש"ח. בחקירתו אישר מר קצין כי בתנאי והרכב יוחלף כל 6-7 שנים ולא כל 4 שנים, כפי שהומלץ בחוות דעתו, זה יפחית את שווי ההוצאות ב 15-20%.

 

כמו כן,  מר קצין סבור כי יש לאפשר לנכה היקף נסיעות ממוצע של 1,000 ק"מ בחודש.

 

מחיר האופנוע מסוג הונדה CBR600RR 600 סמ"ק, משומש בגיל כ- 7 שנים  (מן הסוג שהיה לתובע) הינו כ - 45,000 ש"ח. כאשר עלות אחזקת האופנוע עומדת על - 1,545 ש"ח.   

 

154.         בעניינינו יש להביא בחשבון את הפער שבין ההוצאות החודשיות שהיו לתובע ממילא בגין השימוש באופנוע אל מול ההוצאות העודפות שיש לו בגין השימוש ברכב פרטי. כן יש להביא בחשבון עלות חד פעמית של רכישת רכב בניכוי העלות של האופנוע. אין מקום להביא בחשבון רכב מסוג זה שרכש התובע אלא רכב מן הסוג שאליו התייחס מר קצין.

 

155.         על כן ראיתי לפסוק פיצוי על דרך האומדנה ואני מעמידה את הפיצוי עבור הוצאות הנסיעה לעבר ולעתיד על סך של 200,000 ש"ח.

 

כאב וסבל

 

156.         לתובע נכות רפואית בשיעור 72%. התובע אושפז במשך  201 ימים בגין התאונה. מסכום הפיצוי יש לנכות השתתפות עצמית בסך 25,000 ש"ח, כפי שנקבע בפוליסה ובהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים (ראה עמ' 50 לפרוטוקול). חישוב הפיצוי בראש נזק זה עומד על- 160,560 ש"ח.

 

סה"כ הנזק לפני הניכויים

 

157.         סך הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה מיום 03.05.14 עומד על- 2,374,061 ש"ח.

 

ניכויים

 

תשלום תכוף

 

158.         התובע קיבל תשלום תכוף בחודש יולי 2014 בסך 20,000 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומו.

 

ככל שסכום התשלום התכוף, כולל גם שכר טרחת עורך דין, יהיה נכון לנכותו לאחר חישוב סכום פסק הדין בצירוף שכר טרחת עורך דין.

תשלומי קרן פנסיה

 

159.                   הצדדים הגיעו לידי הסכמה כי התשלומים אותם קיבל התובע במסגרת קרן הפנסיה של "כלל" לא ינוכו מסכום הפיצוי, כנגד הצהרה של התובע בדיון מיום 12.12.18, כי ככל שתוגש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום בגין הפוליסות בחברת "כלל", התובע ישפה את הנתבעת (ראה עמ' 65 לפרוטוקול).

 

סוף דבר

 

160.         ראיתי להעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע בגין פגיעתו בתאונה מיום 3.5.14  על – 2,374,061 ש"ח.

 

161.         לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של 15.21% ומן הסכום שיתקבל יש לנכות תשלום תכוף אשר שולם לתובע, כשהוא צמוד ונושא ריבית ממועד קבלתו ועד היום.

 

162.         כן זכאי התובע להחזר הוצאות משפט על פי קבלות כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד לתשלום המלא בפועל.

 

 

 

163.         המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום,  כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

 

חדוה וינבאום וולצקי